בתשובה לצפריר כהן, 07/08/12 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון. אני שמעתי פעם הרצאה על מקורות האגדות של "האחים גרים" והזדעזעתי לגלות שהנוסחים המקוריים/עתיקים יותר היו הרבה יותר גרפיים ומחרידים מהנוסח שהגיע אלינו, שהוא כבר מרוכך, מצונזר ונחמד למראה יחסית. בררר... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האגדות (אגב, יש לומר מעשיות) של האחים גרים שאנחנו מכירים כיום מעובדות ומרוככות. יש לי ספר הכולל את אגדות האחים גרים כפי שנכתבו במקור, ואני יכולה לומר לך שרמת האלימות בהן היא בלתי נסבלת (לא שיש איזושהי רמת אלימות שהיא כן נסבלת לדעתי). זו דרך נוספת להבין את ''מקורות ההשראה'', עלק, של הגרמנים. במילה אחת, זוועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי רמת אלימות נסבלת או לא, טום וג'רי זה גם אלימות בלתי נסבלת? (אני מתחיל לחשוב שאולי אסור לילדים שלי לראות Road Runner vs. Wile E. Coyote.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטונים מונפשים נוטים להיתפס כ"בלתי מציאותיים", וודאי טום וג'רי על נגזרותיהם, שם אפילו כשמורידים על מישהו פטיש גדול, הוא הופך לשטוח לזמן מה1 עד שהוא חוזר לממדיו הטבעיים. לא מדממים, לא מתים, לא נאנסים וכו' וכו'. לכן זה שונה מסרטים רגילים, או לצורך העניין מאגדות. ואגב, אני מאוד אתפלא לשמוע שילד שמספרים לו אגדה - ואף מעשייה - ידמיין בעיני רוחו את כיפה אדומה והזאב כדמויות אנימציה, ולא כיצורים אמיתיים. 1 והרי הוא היה שטוח מלכתחילה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שהזאב מדבר אל כיפה אדומה הוא לא נתפס כאמיתי. גם ילדים בני 4 (שזה בערך הגיל שילדי נחשפו לסיפור הנ"ל) יודעים שחיות לא מדברות (ובטח שלא מתחפשות). אותו הדבר נכון גם לשלגיה, לסינדרלה, לעמי ותמי ושאר אגדות האחים גרים הנפוצות במקומותינו. עד כמה שאני זוכר את עצמי כילד, סיפורי האחים גרים (חינוך יקי, מה לעשות) לא נראו לי אמיתיים יותר מאגדות אנדרסן. אם כבר סיפורי ילדים עם אלימות ריאליסטית אז יהושוע הפרוע / יפתח המלוכלך זו דוגמה הרבה יותר טובה (אפילו בעיבוד הצמחוני לעברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבן לחינוך יקי, יהושוע הפרוע / יפתח המלוכלך אמור להיות רק המנה הראשונה. את הבשר היית אמור לקבל ממקס אונד מוריץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושניהם מאוד מאוד משעשעים, ולכן אולי כדאי להקריא לגילאים שכבר מבינים הומור. בעונשם של שובבי הסיפור האחרון ביהושוע הפרוע - שלעגו לילד כהה-העור - יש כל כך הרבה הפוך על הפוך, שמתחרה רק בחריזה המוצלחת, בתרגום הישן דווקא. ''לולי התגאו בעורם הבהיר, מלאך סנדלפון אותם לא השחיר'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאג, קיבלתי אותם בקולו הבלתי נשכח של יוסי בנאי (בהשמטת חלקים מהפרק האחרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
easy, כל אלימות היא בלתי נסבלת. אלימות היא לא צורה של תקשורת, למרות שרבים משתמשים בה כדבר יום ביומו. באשר לטום וג'רי (אגב, מעולם לא מצא חן בעיניי שהחתול היה ה"bad guy"), כן, גם שם יש אלימות. היא מרוככת קצת כיוון שהיא תגובה לשובבות - תגובה גרועה, כמובן. העכבר נרדף בידי החתול רק לאחר שהוא עשה מאמצים גדולים לעצבן אותו, להטריד אותו, להציק לו ובאופן כללי לגזול את שלוותו. ושוב, החתול יכול היה "להחזיר לו" בדרך אחרת, יצירתית יותר. עוד דבר שמרכך את הקטעים האלימים בטום וג'רי נגזר ממה שהפונז כתב לך על ההבדל בין אגדה לסרט אנימציה. כשאתה מספר על כיפה אדומה התמימה שבסך הכול הלכה להביא לסבתא איזה צ'ייסר וכמה במבות, ובכל זאת זאביק טרף אותה, יש סיכוי גדול שהילד שלך יאמין שזה קרה באמת (אגב, זה קרה באמת). לעומת זאת, סרט מצויר הוא מראש פחות מציאותי בעיני הילד. אבל לא לגמרי בלתי מציאותי, ולכן הוא בכל זאת בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא לגמרי בלתי מציאותי, ולכן הוא בכל זאת בעייתי", כמו "כל אלימות היא בלתי נסבלת", הן אמירות גורפות וקיצוניות מדי לדעתי. הבה נזכיר שמדובר כאן בספרים, ובחלקם אפילו ברור שהאלימות המוצגת איננה מוסרית ואיננה מומלצת על ידי הטקסט. (ואני לא מדבר על הקיצוניות של האחים גרים גרסת 1855). המעבר מספרי ילדים לספרי נוער ומבוגרים הוא הדרגתי למדי, ובצד השני שלו מצוי נער/בוגר שספרים מייצגים בשבילו חלק מהמציאות, והקריאה בהם מעשירה את ההסתכלות על המציאות, העולם הפנימי, ההתייחסות לחיים שלך ושל אחרים ועוד ועוד. ככאלה, אנחנו מצפים מהם לשקף גם חלקים לא נעימים של המציאות, כולל אלימות, ולו היו מנותקים לחלוטין מהמציאות אפילו היינו מוצאים בהם טעם לפגם. אז בהשלכה אחורה, גם בספרי ילדים מותר להראות גם חלקים פחות נעימים ולעיתים אלימים של המציאות, ולא לגדל את ילדינו מול ספרות פנטזיה וורדרדה כקצף סוכר - במידה כמובן. לכן אני לא מקבל את האמירה הגורפת כאילו "כל אלימות המוצגת בספרות ילדים היא בלתי נסבלת". אני בטוח שאפשר למצוא נימוקים, פסכולוגיסטיים ואחרים, למה דווקא הצגה מסוימת של אלימות וקונפליקטים גורמת לפעוטות לעבד טוב יותר את החוויות מהעולם האמיתי שלהם. וכמובן שהשימוש בהומור בסיטואציות כאלה הוא כלי מאד משמעותי גם בחיים האמיתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירות גורפות מדי? נכון, כי לא פירטתי. אז הנה קצת, קצת-יחסי (כי יותר מזה אין לי זמן לענות עכשיו): א. "לא לגמרי בלתי מציאותי" - בעיני ילד, גם מציאות שהיא ספק-מציאות, כלומר מציאות שהוא לא יודע להגיד לעצמו אם היא בדיה מוחלטת או לא, היא אפשרית (הזאב יכול לדבר, יש גמדים ביער וכו'). במילים פשוטות, ילדים לא תמיד מבחינים בין אמת לבדיה, וסיפור שהם קוראים או שומעים עשוי או עלול להישמע להם אמיתי, לפחות בחלקים שלו. לאו דווקא החלקים הבריאים. קח למשל את כיפה אדומה, ילדה טובה שהולכת לבקר אצל סבתא, אבל לא מקשיבה להוראותיהם של אמא ו/או ה-GPS. היא מוזהרת שלא לעבור דרך היער אלא ללכת היישר לבית סבתוש, כי המטרה הייתה שילדות ילמדו לא להסתובב בלילה לבד באלנבי או בתחנה המרכזית הישנה פן יבולע להן ובכלל להיזהר מגברים כי כל מה שהם רוצים זה... פרחים (הצבע האדום של לבושה וקטיף הפרחים הם סמלים מיניים שטמונים כאן, אבל נעזוב את זה עכשיו). בכל אופן, כיפהל'ה קצת סוטה מהדרך, וראה איזה עונש היא מקבלת - הזאב טורף אותה. לפי ברונו בטלהיים, אורב לה ואונס אותה. המשמעות היא שאם תתפרפרי, ילדה גרמנייה טובה, את הולכת להיענש - ובגדול. אז עשי מה שאומרים לך, ואל תסטי מדרך הישר. כעת כך: ברור שהסיפור מגנה את הזאב. כמדומני, הוא אפילו נקרא, בנוסחים אחדים, "הזאב הרשע". לא רק זה, אלא שהזאב ניצוד בידי שומר היער או הצייד, מג"ב או יאח"ה, ובנוסחים מסוימים אף הופך לפשטידה (איכס). אלא ש"העונש" שכיפהל'ה מקבלת על זה שהֵפרה את הוראותיה של אמא הוא בלתי מידתי, ולגבי ילדים ובעיקר ילדות, אפילו מפחיד לאללה. אילו המעשייה הזאת לא היתה אלימה כל כך, הרי שכיפה אדומה הייתה יכולה להיענש על סטייתה מהדרך באופנים אחרים. למשל, היא הייתה מאבדת את הדרך (ואחר כך מוצאת אותה). או מחליקה ונופלת לנחל (ואחר כך ניצלת). וזה ככה מהשרוול, מובן שיש דרכים אחרות להסביר לילדים/ות שלסטייה מהדרך יש תוצאות בלתי נעימות, אם כבר זה המסר. הענישה החמורה כל כך והבלתי מידתית (בג"ץ!) - להיאנס או להיטרף בידי זאב - היא לא משהו שכדאי להזין בו את נפש הילד/ה. למה שילד יחשוב שכך בנוי העולם? שאין צדק? שאם יוצאים קצת מהקווים אז נענשים קשות? לטעמי, אלו איומים אלימים. משהו מעין: 'אם לא תעשה מה שאני אומר לך - תחטוף'. ב."כל אלימות היא בלתי נסבלת" - האלימות עצמה היא בלתי נסבלת, גם אם כולנו חווינו אותה, במינונים כאלה ואחרים, או שעדיין חווים. נכון שהטקסטים עצמם מגנים או רומזים לכך שהם מגנים את האלימות, אבל לא כל ילד בכל גיל יודע לקרוא בין השורות. אתה לגמרי צודק בטענתך שצריך להציג את האלימות כחלק ממציאות חיינו, שהרי היא קיימת. אלא שצריך למצוא לה, במסגרת הסיפורית, איזשהו פתרון נכון או דרך טובה להתמודדות איתה. כך שאפשר, ואולי בעצם צריך, להציג גילויי אלימות, אלא שזו חובתו של הסופר להציע גם דרכי התמודדות טובות. אני, אגב, עושה בדיוק מה שכתבת: מתמודדת עם גילויי אלימות מילולית באמצעות הומור. וכמובן, קיימות דרכים אחרות. אגב, בפסיכולוגיה מוכרות שלוש דרכים ראשיות: Freeze, Flight, Fight. הברווזון המכוער של אנדרסן, למשל, נוקט ב-Flight, אם כי לא מיד. הוא בורח אל מציאות אחרת, טובה יותר בשבילו: אל קבוצה של בעלי כנף שדומה לו - ומי שדומה לנו הרי מבין את שפתנו/נפשנו הכי טוב ומקבל אותנו כמו שאנחנו. רק בחברת הברבורים הוא מבין כמה הוא יפה. כלומר, אנדרסן הציע פתרון. האחים גרים, לעומתו, מלמדים* שהחיים מלאים באלימות, ושהדרך להתמודד עם אלימות היא להוסיף עוד אלימות, הפעם משלך - הזאב אלים כלפי סבתא וכיפה אדומה, הצייד אלים כלפי הזאב (אחסוך כאן את התיאורים, כי כבר נהיה לי לא טוב מכל הדיבורים האלה על אלימות). בברכת "עד מתי זאבים יעלוזו", מיס אוליב. *נזכור רק שהאחים גרים אספו את המעשיות הללו, הם לא כתבו אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתפרצת לדלת פתוחה, הרי אני העליתי בפתיל הזה את עניין אגדות האחים גרים ואלימותן. התגובה הקודמת שלי דווקא היתה בעניין טום וג'רי ומקס ומוריץ, והטענה שהם נמצאים בתחום היותר קביל1 של אלימות מופרכת ודמיונית בעליל והתייחסות מונפשת והומוריסטית לאלימות. והניסיון שלך להכנסת זאבים עליזים מהדלת האחורית לספרי הילדים התמימים תוך רמזים לנטיות כאלה ואחרות ראוי לכל גנאי! _________________ 1 בעצם הטענה שלי היתה שקיים בכלל תחום כזה, לעומת אמירות כוללניות יותר, ו/או נסיון להדיר מספרי הילדים כל אזכור לאלימות. ובדרך גם להוציא מהם את כל הטעם והעוקץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לא הבנת אותי. לא התכוונתי שאני נגד איזכורים של אלימות, אלא בעד שזה ייעשה, אם כבר, כך שיינתנו להתנהגות הזאת גם תרופות, קרי דרכי התמודדות ראויות. ואלימות נגדית היא לא אחת מהן. תמכתי בדבריך שבטום וג'רי זה פחות נורא, אם כי הסתייגתי קצת - זו לא יצירת מופת. לגבי מקס ומוריץ לא כתבתי דבר, אבל דעתי אינה חיובית. אמנם כילדה השובבות שלהם הצחיקה אותי מאוד, ואני מודה שקראתי בספר שוב ושוב, אבל אל תשכח שיש שם הרבה אלימות, ולא סתם הספר הזה עלה בדעתך בהקשר הנוכחי. אתה יכול לראות פתרונות טובים יותר להתגוננות מפני אלימות או התמודדות עמה ב"דרדסים". שם התשובה שלהם למתקפותיו של גרגמל היא מעשי קונדס למיניהם, שובבות וחוכמה. הם גם דוגמה לכך שה"ביחד" הוא דרך טובה להתמודדות. ודוגמה נוספת תמצא ב"המלך דוגי". לא טענתי שהזאב עליז, הוא דווקא לגמרי סטרייט... :-) עניין האיום מצד אנס שמתנפל על כיפה אדומה ביער ו/או בבית סבתהּ זה לא רעיון שלי, כידוע, אלא של ברונו בטלהיים, אם אני זוכרת נכון. זה לא אומר שהוא צודק - זה רק אומר שזו פרשנות מוכרת של הטקסט, והיא אפילו די רווחת בקרב חוקרים של אגדות עם (ד"ר יעל רנן, למשל). וראה גם ב"רצות עם זאבים" - אינני זוכרת כרגע את שם המחברת. אה, אולי קלריסה פדריקה אסטס. אתה מתנגד בתוקף כי אתה סבור שזו הכנסה של מיניות לסיפור שנועד לילדים, אבל בעצם, אגדות האחים גרים לא נועדו לכתחילה לילדים (מה גם שבעבר, הילדות לא נתפשה כפי שהיא נתפשת היום. ילדים היו הולכים לעבוד, ונחשבו רק ל"אנשים קטנים", לא לילדים שצריכים להתחנך וללמוד בבית ספר וכו'). אלו היו אגדות עם שעברו ממקום אחד למשנהו עם מספרים נודדים. הם ביטאו מצוקות מסוימות, חרדות, השקפות עולם וכן הלאה. ככל הנראה, המסר בכיפה אדומה לא נועד, במקורו, לילדות קטנות, אלא לנערות או לעלמות. מאוחר יותר, כשהאנושות התפתחה וכמותה גם הספרות, המעשיות הללו הפכו לסיפורים לילדים. כך שאזהרה מפני התנהגות מתירנית היא כן אפשרית כאן או במילים אחרות - בטלהיים לא בהכרח טעה. נראה לי שעיצבנתי אותך, אבל לא לגמרי ברור לי למה. מצטערת, בכל אופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיצבנת? חס וחלילה. ההערה העליזה היתה כמובן בבדיחות הדעת, לא חשבתי לרגע שמישהו יתייחס אליה ברצינות :) נראה כי שיני השנינה שלי כהות והולכות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קהות, לא כהות קמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמובן, קמובן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגרסא המקורית של כיפה אדומה, היא מתגברת על הזאב בעצמה, בקרב בלתי מתפשר, ובורחת מביתו. לא זוכרת את הפרטים אבל משהו שונה לגמרי מגרסת הזאב והסבתא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחים גרים אספו את המעשיות וערכו אותתן. העריכה כללה גם קצת שכתוב כדי לוודא שהן תהיינה מספיק מעניינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכרוני הרעוע אינו מטעה אותי, ברונו בטלהיים טוען שהזאב כמו הצייד - שניהם מייצגים את האב. והילדה הגרמניה מתרגלת דרך הסיפור את השחרור מהאהבה לאב/למשפחה ויציאה לעצמאות. הוא גם טוען שהאלימות בסיפורים היא הזדככה בתהליך אבולוציוני לסוג והמידה המדויקת שהילד צריך לשמוע (לדוגמא - הזאב, לאחר הניתוח הקיסרי שעבר מתוך שינה, קופץ מהחלון ובורח כדי למנוע פחדים מלידת אח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא האגדות של המקוריות מאוד עניין אותי לאחרונה ושמעתי שיש ספר עם מקבץ סיפורים אז רציתי לדעת מה שם הספר, האם הוא בעברית, מה המחיר ואיפה ניתן לקנות אותו ? תודה מראש לכל העונים (: | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |