 |
כנראה לא הבנת אותי. לא התכוונתי שאני נגד איזכורים של אלימות, אלא בעד שזה ייעשה, אם כבר, כך שיינתנו להתנהגות הזאת גם תרופות, קרי דרכי התמודדות ראויות. ואלימות נגדית היא לא אחת מהן.
תמכתי בדבריך שבטום וג'רי זה פחות נורא, אם כי הסתייגתי קצת - זו לא יצירת מופת. לגבי מקס ומוריץ לא כתבתי דבר, אבל דעתי אינה חיובית. אמנם כילדה השובבות שלהם הצחיקה אותי מאוד, ואני מודה שקראתי בספר שוב ושוב, אבל אל תשכח שיש שם הרבה אלימות, ולא סתם הספר הזה עלה בדעתך בהקשר הנוכחי.
אתה יכול לראות פתרונות טובים יותר להתגוננות מפני אלימות או התמודדות עמה ב"דרדסים". שם התשובה שלהם למתקפותיו של גרגמל היא מעשי קונדס למיניהם, שובבות וחוכמה. הם גם דוגמה לכך שה"ביחד" הוא דרך טובה להתמודדות. ודוגמה נוספת תמצא ב"המלך דוגי".
לא טענתי שהזאב עליז, הוא דווקא לגמרי סטרייט... :-) עניין האיום מצד אנס שמתנפל על כיפה אדומה ביער ו/או בבית סבתהּ זה לא רעיון שלי, כידוע, אלא של ברונו בטלהיים, אם אני זוכרת נכון. זה לא אומר שהוא צודק - זה רק אומר שזו פרשנות מוכרת של הטקסט, והיא אפילו די רווחת בקרב חוקרים של אגדות עם (ד"ר יעל רנן, למשל). וראה גם ב"רצות עם זאבים" - אינני זוכרת כרגע את שם המחברת. אה, אולי קלריסה פדריקה אסטס.
אתה מתנגד בתוקף כי אתה סבור שזו הכנסה של מיניות לסיפור שנועד לילדים, אבל בעצם, אגדות האחים גרים לא נועדו לכתחילה לילדים (מה גם שבעבר, הילדות לא נתפשה כפי שהיא נתפשת היום. ילדים היו הולכים לעבוד, ונחשבו רק ל"אנשים קטנים", לא לילדים שצריכים להתחנך וללמוד בבית ספר וכו'). אלו היו אגדות עם שעברו ממקום אחד למשנהו עם מספרים נודדים. הם ביטאו מצוקות מסוימות, חרדות, השקפות עולם וכן הלאה. ככל הנראה, המסר בכיפה אדומה לא נועד, במקורו, לילדות קטנות, אלא לנערות או לעלמות. מאוחר יותר, כשהאנושות התפתחה וכמותה גם הספרות, המעשיות הללו הפכו לסיפורים לילדים. כך שאזהרה מפני התנהגות מתירנית היא כן אפשרית כאן או במילים אחרות - בטלהיים לא בהכרח טעה.
נראה לי שעיצבנתי אותך, אבל לא לגמרי ברור לי למה. מצטערת, בכל אופן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש