|
||||
|
||||
ברגע שהזאב מדבר אל כיפה אדומה הוא לא נתפס כאמיתי. גם ילדים בני 4 (שזה בערך הגיל שילדי נחשפו לסיפור הנ"ל) יודעים שחיות לא מדברות (ובטח שלא מתחפשות). אותו הדבר נכון גם לשלגיה, לסינדרלה, לעמי ותמי ושאר אגדות האחים גרים הנפוצות במקומותינו. עד כמה שאני זוכר את עצמי כילד, סיפורי האחים גרים (חינוך יקי, מה לעשות) לא נראו לי אמיתיים יותר מאגדות אנדרסן. אם כבר סיפורי ילדים עם אלימות ריאליסטית אז יהושוע הפרוע / יפתח המלוכלך זו דוגמה הרבה יותר טובה (אפילו בעיבוד הצמחוני לעברית). |
|
||||
|
||||
כבן לחינוך יקי, יהושוע הפרוע / יפתח המלוכלך אמור להיות רק המנה הראשונה. את הבשר היית אמור לקבל ממקס אונד מוריץ. |
|
||||
|
||||
ושניהם מאוד מאוד משעשעים, ולכן אולי כדאי להקריא לגילאים שכבר מבינים הומור. בעונשם של שובבי הסיפור האחרון ביהושוע הפרוע - שלעגו לילד כהה-העור - יש כל כך הרבה הפוך על הפוך, שמתחרה רק בחריזה המוצלחת, בתרגום הישן דווקא. ''לולי התגאו בעורם הבהיר, מלאך סנדלפון אותם לא השחיר'' |
|
||||
|
||||
אל תדאג, קיבלתי אותם בקולו הבלתי נשכח של יוסי בנאי (בהשמטת חלקים מהפרק האחרון). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |