בתשובה לשוקי שמאל, 10/11/11 18:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון. תודה. אגב, הבנתי שלאיראן יש אלפי סרכזות. במקרה זה פשוט מתבקש לחלק אותן בין כמה אתרים מרוחקים, מה שאומר שגם תקיפה אוירית מוצלחת תניב נזק חלקי בלבד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק מבחינת הגנה מתקיפה, ואכן דומני שבדו"ח מצוין שפרט לאתר ההעשרה בנתאנז יש גם אתר קטן ותיק יותר (שמשמש, כנראה, בעיקר לפיתוח תהליכי ההעשרה) והאיראנים מעונינים להקים אתר גדול נוסף. עם זאת, יש לזה עוד הבטים. הסרכזות מאורגנות בקסקדות, שהן רצף של סרכזות (160, נניח) המחוברות כך שהפלט של כל אחת הוא הקלט של הבאה בתור. כל קסקדה כזו מבצעת רק חלק קטן מתהליך ההעשרה - למשל, קסקדה אחת יכולה להעשיר מ-3.5% ל-5%, הבאה בתור תעשיר מ-5% ל-7% וכו'. מכאן נובע קודם כל שכל חלוקה של הסרכזות בין אתרים יכולה להתבצע רק ברזולוציה של קסקדה ולא ברזולוציה של סרכזת בודדת. מעבר לכך, נשאלת השאלה האם יש להם די סרכזות כדי להקים שני מסלולים מקבילים מלאים של העשרה (או יותר). אם כן, אז פיצול הוא פשוט יחסית. אם לא (וכנראה זה עדיין המצב), אז פיצול יחייב אותם לאחת משתי אפשרויות: האחת היא שחלק מהתהליך יתבצע באתר אחד וחלקו השני באתר השני. בכך יש כמה בעיות. ראשית, במצב כזה שיתוק של אתר אחד יכול עדיין לבלום את כל התכנית. שנית, זה מחייב אופרציה של שינוע החומר בין האתרים - אופרציה מסובכת הן מבחינת אבטחת החומר והן מבחינת מניעת זליגת מידע. כמובן, ההעברה גם הופכת את תהליך ההעשרה לאטי ומסורבל יותר. אפשרות שניה היא לבצע בכל אתר את כל התהליך, כאשר אותן סרכזות משמשות להעשרה בכמה דרגות שונות. כאן יש בעיה אחרת - סביר להניח שיש לשנות את התצורה (קונפיגורציה) של סרכזת שהעשירה מ-3% ל-4% כדי שתעשיר מ-20% ל-25%. שינויים כאלה יחד עם ניקוי חלקיה הפנימיים של הסרכזת מחומר ברמת העשרה אחת לפני מעבר לרמת העשרה אחרת וכו' יאטו משמעותית את התהליך ויפגעו באמינות הסרכזות (שגם כך לא מרשימה). על האמור לעיל יש להוסיף עוד הבטים, כמו האילוץ להחזיק צוותים טכניים מיומנים בתפעול ותחזוקה בשני אתרים, הקושי הרב יותר להסתיר את הנעשה בשני אתרים ועוד. גם עלות ההקמה של מתקן כזה (במיוחד אם הוא מבוצר בעומק האדמה) אינה קטנה כלל. בקיצור, זה אולי מתבקש במחינת התגוננות אבל הוא כרוך בעלויות וסיכונים משמעותיים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר תוספות: 1. חלוקה של האתרים לא תתבצע בחלוקה של קסקדות בודדות, מכיוון שהמערך התפעולי שנדרש כדי לקיים אותן (הזנה ומיצוק UF6, בקרה, חשמל וכו') הוא יקר מדי ומסובך מדי בשביל זה. יותר סביר (כפי שאכן מעידים דו"חות סבא"א על המתקנים בנטנז ובקם) שהחלוקה היא במספרים גדולים יותר (למיטב זכרוני מספר עשרות בנטנז וקצת פחות מכך בקם). 2. אין צורך לשנות קונפיגורציה של צנטריפוגה כדי להתאימה מהעשרה של 3-4% להעשרה של 20-25% - זה הכל תלוי מהי ההעשרה של החומר שאתה מזרים פנימה. ככל שאתה עולה ברמת ההעשרה, עבודת ההפרדה גם נעשית קלה יותר (לכן, כן סביר שאותה מכונה תוכל להעשיר גם מ-3% ל-4% וגם מ-20% ל-25%). אין שום בעיה להשתמש באותן צנטריפוגות בדיוק להעשרה של רמות שונות - ואפילו הפקיסטנים עשו את זה. 3. העניין של "ניקוי חלקיה הפנימיים של הסרכזת מחומר ברמת העשרה אחת לפני מעבר לרמת העשרה אחרת" אינו הכרחי. זה נקרא פסיבציה, ותפקידה להפוך את החומר ממנו עשויה הצנטריפוגה לאדיש להשפעת ה-UF6. לא נדרשת רמת העשרה מסוימת כדי לבצע את התהליך הזה, אלא פשוט כמות קטנה של אותו החומר (כמו חיסון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התוספות. לגבי 2, אני לא בטוח שאין שום שינוי בקונפיגורציה - אפילו לא שינוי בקצבי זרימה של הגזים, לחצים, מהירויות סיבוב וכדומה. בוודאי צריך להיות הבדל כלשהו במה שאתה שואב הלאה ומה שאתה מחזיר אחורה להעשרה נוספת (בהעשרה מ-20% ל-25% אתה תיקח חלק הרבה יותר גדול להמשך ותחזיר חלק קטן יותר אחורה). לגבי 3, אני לא מתיחס רק לפסיבציה אלא גם לכך שאם העשרת בקסקדה מסוימת מ-20% ל-25% וכעת אתה רוצה להשתמש באותה קסקדה כדי להעשיר מ-3.5% ל-4.5% אז תרצה, מן הסתם, לוודא שלאורך כל הקסקדה לא נשאר כלום מהחומר המועשר בדרגה הגבוהה -ולהפך, כלומר אתה לא יכול להפעיל את הקסקדה באופן רציף כשאתה רק סוגר את הברז של ריכוז אחד ופותח את זה של השני אלא תצטרך לעצור את הפעילות, לשאוב את הכל ולהתחיל מחדש - פעולות שגם צורכות זמן ומאמץ וגם מגבירות את הבלאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, דוקא המורכבות והתחכום של המערכת דורש החזקת מספר גדול של חלפים ורזרבות. אני מניח שכאשר יש תקלה חמורה באחת הסרכזות צריך להחליף אותה במכונה רזרבית. מערכות כאלו גם קשה לבנות בתוך בונקרים עמוקים (בערך כפי שאי אפשר לבנות כור גרעיני בתוך בונקר). האלטרנטיבה המתבקשת היא לבנות את המערכת בצורה שיהיה אפשרי לתקן במהירות, להחליף רכיבים שהוצאו מכלל פעולה ולהשמיש את המתקן לאחר פגיעה. נראה לי שהדיבורים על פגיעה משמעותית במערכת הגרעינית של איראן אינם מחוץ לגדר האפשר. התקפה רצינית באמצעות טילים מונחים ואפילו פעולה קרקעית עשויים להשבית את המערכת אפילו להרבה חודשים. השאלה היא מה הטעם בפעילות ממוקדת נגד מרכזים גרעיניים באיראן מבלי שהדבר יהיה חלק ממאמץ מלא להפלת המשטר שם. פעילות מוגבלת כזאת אולי תעכב את הפיתוח הגרעיני לכמה חודשים אבל עשוייה לתת למשטר שם את אורך הנשימה הדרוש כדי לעבור את החודשים הללו. פעילות כזו תהיה בשורה התחתונה בניגוד לאינטרסים של מעצמות המערב בכך שהיא עשוייה לספק אורך נשימה למשטר האיראני במקום לקצר את חייו. השאלה החשובה באמת שעליה לא שמעתי תשובה רצינית, היא מה הלך הרוח הציבורי ומהי רמת המורל והתמיכה במשטר האיסלאמי בקרב הציבור האיראני. האם ההמונים שם יקבלו את הפלת המשטר באדישות או אפילו בברכה או שמא תהיה תמיכה מסיבית בהתנגדות של משמרות המהפכה. רבים יחשבו שהשאלה הזו היא מיותרת בהתחשב בפעילות מתנגדי המשטר ה''ירוקים'', אלא שזוהי הנחה מסוכנת מאד. אני נוטה לחשוב שבמערב מגזימים מאד בהיקף הפעולה של המתנגדים הירוקים ובכוחם. חלק גדול מן הפעילות ''לכאורה'' היא תעמולה של גולים או פעילות אינטרנטית ''מנופחת'' בלא יחס למימדיה האמיתיים אם לא מפוברקת לחלוטין. תנועה כמו המוג'הדין חאלכ מבצעת פיגועים של ממש בתוך איראן במשך עשרות שנים בלא שנראה שיש מאחוריה תמיכה של ממש או יכולת להפיל את השלטון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |