בתשובה לתשע נשמות, 09/11/11 20:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פרופ' בן-ישראל הוא אדם רציני ובנקודה אחת הוא צודק ללא ספק: כדאי שבדיון הזה ישמעו גם קולות שאינם דוברים מתוך מסד של בורות. יחד עם זאת נראה לי שצריך להבין את דבריו כתרומה רציונלית של נתונים ועובדות לדיון מבלי להתעלם מכך שהשיקולים הפוליטיים והחברתיים הם מצד אחד אי-רציונליים ברובם ומצד שני חשובים ומכריעים הרבה יותר מן העובדות היבשות. אנסה להסביר את דברי: א. דוגמה לבורות היא הניסיון של קונשטוק להשוות בין עירק לאיראן. כל מי שיטרח לדפדף בכותרות של המגזינים הרלאבנטיים לטכנולוגיה של כלי תעופה, מכ"מים ובפרט טילים, יראה מיד את המקבץ הגדול של שמות איראניים. בתחומים אלו איראן היא מעצמה מן הדרג השני (מייד אחרי ארה"ב). להשערתו של קונשטוק אין שום בסיס (ויורשה לי להזכיר שאני עצמי הצגתי את אותה הטענה ביחס לעירק הרבה שנים לפני שמצבה ה"עגום" של הטכנולוגיה העירקית נחשף ולכן אני מדגיש את ההבדל בין עירק לאיראן). ב. מבחינה היסטורית, תחת שלטון השאח האחרון, היתה השקעה עצומה של רווחי הנפט בהשכלה אקדמית חופשית וזולה (ובפרט לנשים). השאח ראה בכך אמצעי להחליש את אויביו מן החוגים הדתיים ולהוציא את המדינה והחברה מחשכת ימי הביניים אל המודרנה. תחת המשטר האוטוריטטיבי שלו, התבססה באיראן שכבה עבה מאוד של עירוניים בני המעמד הבינוני והמקצועי (וסטודנטים) שאין מושלה באף אחת ממדינות ערב או בטורקיה. על פי תוצאות הבחירות האחרונות שם המעמד הבינוני שם הוא מסד"ג של 20-40% ומתוכה באה ההתנגדות למשטר האיסלמי (התנועה הירוקה). ג. גודלו של המעמד הבינוני האיראני, מסביר גם את עמדתן של מעצמות המערב. הנחת הבסיס שם היא שהמעמד הזה בסופו של דבר יפיל את השלטון האיסלמי ואיראן תחזור למקומה הטבעי במחנה המערב (ע"ע עמדתו של המזרחן ברנרד לואיס). האיסטרטגיה צריכה להיות אם כן למשוך זמן ככל האפשר עד שהמהפך יתחולל ולא להזדרז להקדים תרופה למכה במהלך מוקדם מדי אשר עשוי להתברר כבומרנג שרק יחזק את המשטר הקיים. (הבעייה בתזה הזאת הוא שלא ברור מה יבוא קודם המהפכה או הפצצה האיראנית?) ד. זה נכון שיש קפיצת מדרגה טכנולוגית בין ייצור עצמי של רקטות ו/או הארכת טווח של רקטות מיובאות לבין פיתוח אמצעי מלחמה מתקדמים בכוחות עצמך. נשק גרעיני הוא דוגמה מאד טובה להבדל הזה. המבחן כאן אינו במספר זוכי פרס הנובל או מדליית פילד, אלא בקיומה של שכבה עבה של מהנדסים וטכנאים שתישא על גבה את ההקמה וההפעלה של כורים, סנתזות (צנטריפוגות), ובתי מלאכה לייצור המנגנונים הטכניים של הפיצוץ האטומי (חומרי נפץ, נפצים ומראות נייטרונים). לגבי איראן, האבחנה הזאת לא רלאבנטית מכיון שכאמור אין ספק בקיום השכבה הזאת. ה. פרופ' בן-ישראל אולי צודק לגבי מימדיו המיידיים של רדיוס גל ההלם של פיצוץ גרעיני. אבל דוקא אנחנו, הישראלים, צריכים להיות מודעים לכך שזו השקפה מוגבלת מאד של אומדן הנזק והפגיעה. צריך רק להשקיף על ה"עמידות" של החברה הישראלית מול מתקפות הסקאדים, הקטיושות ובפרט הקסאמים מעזה. בהתקפות אלו הנזק הממשי הוא ממש זניח לעומת ההיסטריה והברדק החברתי-כלכלי שהן מחוללות. החברה הישראלית היא חברה שסועה, מסוכסכת בתוכה, לא הומוגנית וכושר העמידה שלה מוטל בספק. מידת האמון של הישראלי במינהל ובשירותים הציבוריים של ישראל היא עוד יותר קטנה ממה שהיעילות והאפקטיביות בפועל הלא משכנעות שלהן יכולות להצדיק. הישראלי יודע שמצפה לו מפגן של "מחלצים" ו"מחבקים" ו"טנקרים מעופפים" מול מצלמות הטלביזיה. הוא גם יודע שברגע שהממצלמות יכבו הוא יוותר להתמודד לבדו מול המצוקות והמחסורים. ו. כפי שאומר פרופ' בן-ישראל רוב הישראלים ישרדו את נפילת הפצצה הראשונה. השאלה אינה מה יקרה לעשרות אלפי ההרוגים במקום. השאלה היא מה יקרה עם המיליונים שישרדו אחרי הפגיעה. אפשר רק לתאר את שיירות הבורחים לכל עבר ואת המצור על השגרירויות ועל שדה התעופה בזמן המיידי. הנזק האמיתי יתגלה כמה שבועות או חודשים, כאשר יבחן ההרכב האנושי של "נפולת הנמושות". החולשה האמיתית של החברה הישראלית, לסת הזכוכית שלה, היא ההכחשה העצמית העמוקה בה היא שרוייה. הישראלי הממוצע משכנע את עצמו שהוא נמצא בין הולנד ובלגיה ויכול לצפות ממשלתו לשירותים ולתנאים להם מצפים אזרחי המדינות האלו. אני מניח שחלק גדול מן הישראלים לא חושבים שהם יכולים לחיות בליבה של קלחת של ריאקציה דתית, פיגור וחוסר אחריות חברתי מבפנים ומבחוץ ועם מנגנון ממשלתי וציבורי לא אפקטיביים. נפילת פצצה אטומית בין בת-ים לחולון ואפילו רק ניסוי בגרעיני במדבריות איראן עשויים להיות צלצול השכמה לא סימפטי. ז. וכל זה עוד לפני שנגענו בענן הנפולת הרדיואקטיבית שסביב נקודת האפס שרדיוסו הרבה יותר אקראי ועשוי להיות גדול לאין שיעור מרדיוס גל ההלם. ח. העמדה של פרופ' בן-ישראל מזכירה לי פרק בסדרה האמריקאית הפופולרית "Happy days". אביו של ריצ'י בונה מקלט אטומי ומנסה לארגן את רשימת ה"זכאים" למקום במקלט שלו. בסופו של דבר, אחרי שהצליח להסתכסך עם כל מי שהוא מכיר, הוא מפרק את המקלט שלו ומחליט שהוא מעדיף לקחת חלק בגורלם של כל הסובבים אותו מאשר לשרוד בחברת קומץ "מועדפים" במקלט שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קול הרע"ם באייל! חבל רק ששכחת משום מה להזכיר את התרומה האיראנית לפוטושופ . אבל כל זה כמובן לא נוגע לטענה שלי זה לא שאין באירן אנשים עם ההשכלה והיכולת לפתח נשק גרעיני וטילים יש מספיק והיו גם מספיק מדענים ומהנדסים מוכשרים בעירק תחת סאדם חוסיין אלא שבמשטר דיקטטורי אין לאנשים מוכשרים סיבה לתרום ואילו לנוכלים עם קשרים משטר כזה הוא חגיגה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שברה''מ לא הייתה איום בשנות המלחמה הקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה הבנת למה אתה התכוונת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצוב שאתה לא הבנת. בריה''מ הייתה דיקטטורה כבדה לכל דבר בזמן המלחמה הקרה, ויחד עם זאת הצליחה לפתח טילים פצצות וכלי נשק ומודיעין מתוחכמים מאוד שהפחידו את ארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה גוזר גזרה שווה בין ברה''מ לאירן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"והיו גם מספיק מדענים ומהנדסים מוכשרים בעירק תחת סאדם חוסיין" - ליבו של הטיעון הוא שבעירק לא היו. אתה תמיד יכול לגייס כמה מומחים זרים ("שכירי חרב" בד"כ לא מן השורה הראשונה), אבל הטיעון הוא שללא סביבה של מהנדסים טכנאים והנדסאים רגילים העוטפים ומזינים את ה"מוחות" הללו, מקבלים את תמונת המצב שתארת. חוץ מזה, אני סקרן לדעת, מתי בדיוק דרכתי לך על האצבעות? מדוע אתה כל כך רגוז עלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנס לערך קול הרע"ם בויקיפדיה ותשווה את הציטוטים שם לנבואות הזעם שלך והטיעון שלך לגבי עירק הוא מעגלי1 - למה סאדם חוסיין לא הצליח לפתח אמל"ח להשמדה המונית? - כי לא היו בעירק מספיק מהנדסים כדי לפתח אמל"ח להשמדה המונית - איך אנחנו יודעים שלא היו מספיק מהנדסים? - עובדה שהוא לא הצליח לפתח אמל"ח השמדה . . 1מעגלי לא בהכרח אומר לא נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. עם כעס אידאולוגי אני יכול להשלים. חששתי שמבלי משים עלבתי בך בדרך כלשהי. לגבי הטיעון המעגלי, אתה טועה. העליתי את ההשערה שהספקולציות על פיתוח אב''כ בעיראק הן מופרזות מאד, מיד לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר נשאלה השאלה מדוע לא השתמשו בנשק כימי נגד כוחות הקואליציה (או ישראל). באותו זמן איש לא ידע מה הצליח סאדאם חוסיין לפתח ומה לא. הטיעון שלי מתבסס על תופעה גלוייה לעין כל, אז כמו עתה. בעוד לאיראנים יש נוכחות בולטת לכל עין בתחום הפרסומים הטכנולוגיים הרלאבנטיים (ניווט ובקרה, מכ''מ, אויוניקה, טילים), לעיראקים (או לסעודים) אין שום דבר כזה. זאת אינה הוכחה להשערה הנ''ל, אבל זו בהחלט ראיה. וזוהי הסיבה מדוע השערתי לגבי העירקים, היתה מבוססת (ואכן התאמתה בסופו של דבר), בעוד שההשערה המקבילה שלך לגבי האיראנים אינה מבוססת. בכל מקרה, לאור הראיות הברורות שכבר התפרסמו, השערה כזו עבר זמנה ובטל קרבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל הדו''ח של סבא''א מן הכותרת של דיון זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקרא את הדו"ח באתר בננטז להעשרת אורניום יש שלושה אולמות יצור לאורניום באולם של המו"פ/פיילוט עובדים 2 קווים מתוך 6 באולם A עובדים 3 קווים מתוך 8 באולם B עוד לא בנו כלום באתר שני בפורדאו? פורדוב? (אין לי מושג איך מבטאים את זה) אמורים להיבנות 16 קווים בינתיים יש שם 2 וחצי קווים שעדיין לא מחוברים לחשמל או למיים (זה לא הפריע לממשל האירני להכריז שהם ישלשו את התפוקה) לאור זה הפרשנות שלי למה שקורה באירן רק נראית עוד יותר סבירה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח מעניין (אם כי אני לא בטוח שהתסריטים שלך דווקא הם נכונים). גם אני חושב שבן-ישראל לגמרי לא מבין את הבעיה. הוא מדבר על ה"פצצה" כאל אירוע נקודתי שאפשר לעכל אותו, אבל הוא לא מבין שמדובר באירוע מתגלגל ש"הפצצה" היא רק נקודת פתיחה שלו. למשל: תיתכן צבירת פצצות של אירן (אם לנו יש 300 הם יכולים לממן 1000 לפחות). למשל: מי ערב לנו שסעודיה ותורכיה לא ייצטרפו למירוץ חימוש גרעיני ? אז יתכן שבהשך יהיו לנו שלוש מדינות מוסלמיות עשירות, לא ממש רציונליות, עם נשק גרעיני. כלומר לא מדובר רק בפצצה אחת שמשמידה 500 עיגול ברדיוס 500 מטר. הבעיה היא שישראל לא יכולה לעצור את אירן, בעוד ארצות הברית של אובמה יכולה לעצור אבל לא רוצה. "רוצה" מצד הברית זה לא מילים אלא מהלכים מלחמתיים, סנקציות כלכליות זה כוסות רוח למת (לאירן יש נפט שיאפשר לה לעשות כרצונה למרות הסנקציות, מה עוד שרוסיה וסין רוצות להרוויח מהסכסוך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא בטוח שהתסריטים שלי דווקא הם נכונים? לפחות על כך נוכל להסכים. א. לדעתי התסריט של מטר של פצצות גרעיניות הוא מפוקפק ומשמש בעיקר לפרנס מומחים של תורת המשחקים המנסים להתפרנס. הנזק של פצצה אחת מספיק. התסריטים של מעגל נזק של 500 מ' הם דברי הבל. ב. רציונליות זה מושג שקיים בתאוריות על הנייר. בני אדם לעולם אינם רציונליים. ההבדלים הם רק בדרגות האי-רציונליות. ההנחה שאיראן, סעודיה או תורכיה אינן רציונליות הן הנחות לא פרודוקטיביות. נניח שאתה מנסה לנסח לעצמך אופני תגובה בהנחה שהצד מולך הוא מטורף גמור? אני נוטה להאמין שמדינות הן לעולם רציונליות במידה רבה. מי שבד"כ מגלה רציונליות חסרה מאד הוא האזרחים של המדינות. ג. אני לא יודע אם היכולות הספציפיות הדרושות כדי לעכב את הפיתוח הגרעיני האיראני נמצאות בידי ארה"ב ולא נמצאות בידי ישראל (או בכלל מהן היכולות הללו). העניין האמיתי הוא אחר לגמרי. לארה"ב (ולמערב בכלל) אין אינטרס למנוע את את הפצצה האיראנית. האינטרס שלהן הוא להפיל את המשטר האיראני. בסופו של דבר הממשל האיראני יפול יום אחד ופעולה מזויינת נגדו יכולה רק לעכב את נפילתו ולגבש סביבו תמיכה פנימית. מעצמות המערב יחיו עם הפצצה האיראנית כפי שהן חיות עם הפצצה הצפון קוריאנית. ולכן סנקציות כלכליות הן הפיתרון הנכון, מפני שהן מסייעות ומגבירות את אי השקט הפנימי ואת ההתמרמרות של האוכלוסיה. אני מניח שרוב האיראנים רוצים פצצה גרעינית, אבל הם רוצים אוכל ופרנסה הרבה יותר. רוסיה וסין הן המנוולות של כל הסיפור הזה ובכל מקרה יחבלו במאמצי המערב. יהיה צריך למצוא את העיתוי והאמצעים שיהיה להם יותר כדאי לשבת על הגדר. אני מניח שגם להן אין אינטרס מובנה באיראן גרעינית. הנקודה החשובה היא שלמדינות המערב אין למעשה שעון מתקתק. ד. הבעיה של ישראל הוא שמצבה קצת שונה. האם ישראל יכולה לחיות בצל הגרעין האיראני כמו מדינות המערב? האם השעון באמת מתקתק? אני מניח שהדיבורים מן הסוג של פרופ' בן-ישראל מנסים להגיד שגם עבור ישראל השעון לא מתקתק. ה. אני נוטה להניח שסיפורי השעון המתקתק באים מבית מדרשם של ביבי-ברק ואולי נועדו להפעיל לחץ פסיכולוגי על המשטר באיראן. גם ללא פצצה מתוצרת איראן או סעודיה, קיים תסריט בו ממשל אולטרה מוסלמי בפקיסטן יעביר פצצה או שתיים לאחת מן המדינות שהזכרת או לחמאס למשל. במה זה שונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בוודאי שיש עניין להפעיל לחץ על איראן, לכן פרץ ההתלהבות התקשורתית סביב הנושא 2. לגבי העברת הפצצה לחמאס: החמאס לא מסווגים מספיק בשביל להתעסק בפצצות גרעיניות, אף אחד לא ייתן להם. 3. מה אם השעון המתקתק אינו סיפור? למרות שתחושות הבטן שלי הולכות עם הדעה שלך, נראה שעדיף לצפות לרע מכל. מה גם שבאותה מידה אפשר לומר שסיפור "סיפור השעון המתקתק" בא מבית מדרשו של דגן בשביל לכסות על התחת של עצמו. כי אם הגרעין הוא אגדה אז כנראה שהשאננות שלו בעניין לאורך כל שנות כהונתו הייתה מוצדקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם חלק נרחב מהניתוח שלך אבל בעניין זה הציטוט של פרופ' יצחק בן ישראל מאותה כתבה לא פחות חשוב: ..."אלה שאלות שנשאלות בלי שיש לציבור המידע הדרוש והיכולת לנהל אותו כדי לקבוע דברים וכדי להסיק מסקנה. כדי לקיים דיון כזה צריך לחשוף מידע מסווג, יכולות ואמצעים, ולכן אין לדיון כזה שום ערך." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור הדיוט ומתוך המשתנים הרבים בתוך הסוגייה האיראנית, אני מוכן להסתכן בדיון היפותטי. אני חושב שהנחת היסוד צריכה להיות כזו- איראן גרעינית תהיה מדינה חזקה יותר, רגישה פחות ללחצים, ומאיימת יותר על סביבותיה. נדמה לי שעל קביעה כזו כולם מסכימים. המדינות החזקות במה שנראה כמו הגוש המזרחי החדש הביעו את דעתן, הן מוכנות לסבול איראן גרעינית ואינן מוכנות להיות שותפות למאמצי המערב לבלימת התכנית. ההנחה שלי היא לכן שהתעצמות איראנית לא תגבש קואליציה אנטי איראנית בסביבותיה יותר מכפי שקיימת כיום כדי להתאזן. כלומר השיקולים של בעלות הוטו רוסיה וסין מעדיפים את איראן כשותפה שיש בה כדי לאזן את הכוחות מול הברית האטלנטית, ומכאן שהשאלה הגרעינית זניחה בעיניהן במסגרת אולי, שיקולים גלובליים. אם ההתגרענות של איראן לא תחמיר את מצבה האסטרטגי, אזי שהיא כנראה תיטיב אותו. המדינות השכנות תימצאנה כעת מול גורם שהתחזק ומבחינתן תתחדד השאלה אילו בעלי ברית הן מעדיפות. אלא אם המערב יגביר את תמיכתו באותן מדינות שכנות, כפי שאנו רואים שאכן מתרחש שעה שמדינות המפרץ מתחמשות בנשק אמריקאי ובסיוע בגובה עשרות מיליארדים, מה שממילא גורע כשלעצמו ממעמדה היחסי של ישראל, יגבר הצורך לשפר את היחסים עם טהרן. מבחינתנו זה אומר שמדינות כמו מצרים, כמו טורקיה, כמו ירדן, כמו עיראק עשויות לשנות את מערכת הבריתות האסטרטגיות שלהן, ובכל מקרה כנראה לזכות בתגמולים מצד המערב אשר כאמור יש בהם כדי להפר את מאזן הכוחות ביניהן לבין ישראל. איראן גרעינית תקרין לרעה על השלום בינינו לבין שכנותינו. זה לדעתי ההקשר שבו יש לשאול האם ישראל יכולה לחיות עם איראן גרעינית, ולא רק בשאלת כוח ההרס של הפצצה האיראנית, או שאלת האפשרות של חימוש סוריה חזבאללה וחמאס בנשק להשמדה המונית, מה שבעיניי הוא קטסטרופלי עבורנו. כאן אני מוכן להסתכן ולחלוק על בן ישראל ולטעון שישראל לא תוכל לחיות עם איראן גרעינית. איראן גרעינית תערער באחת את מעמדה הרעוע ממילא של ישראל, ותהיה זו רק שאלה של זמן עד שישראל תקרוס בצורה כזו או אחרת. אם בראייה אסטרטגית נגיע למסקנה שאיננו מוכנים לסבול איראן גרעינית, הדיון בשאלה של כן או לא לתקיפה או למלחמה גלויה כנגד איראן ובנות בריתה, עובר למישור הטקטי. ב 2006 חשבתי או קיוויתי שארה"ב תראה שעת כושר להרחיב את העימות הצבאי כך שיכלול גם את דמשק להפלת המשטר של אסד, ולא ארע כך. בדיעבד נדמה לי שעליה להצר על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך מצד אחד אתה קובע ש-"מידת האמון של הישראלי במינהל ובשירותים הציבוריים של ישראל היא עוד יותר קטנה ממה שהיעילות והאפקטיביות בפועל הלא משכנעות שלהן יכולות להצדיק" ומצד שני "הישראלי הממוצע משכנע את עצמו שהוא נמצא בין הולנד ובלגיה ויכול לצפות ממשלתו לשירותים ולתנאים להם מצפים אזרחי המדינות האלו". הישראלי מצפה מממשלתו למשהו, או לא? אני לא משוכנע שהחברה הישראלית חלשה כפי שאתה מתאר אותה. בעבר היא הפגינה חוזק לא מועט בתקופות מבחן (למשל בתקופת הפיגועים הקשה של 2002). יש כאן נטיה להתגייסות בתקופת מבחן - דווקא תקופות השגרה הן זמני החולשה. בכל מקרה, מצב של מלחמה גרעינית הוא מצב כל כך חריג שלא ניתן כלל להעריך את תוצאותיו והשלכותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישראלי חושב שהשירותים והתנאים הללו "מגיעים לו" והוא כועס ושונא את "הממשלה" מפני שהוא לא מקבל את מה שמגיע לו (אע"פ שיחסית לאזרח הטורקי או הירדני הוא מקבל די הרבה מן הרשויות). לגבי החלק השני יתכן שאתה צודק. הבעיה היא שחלק גדול מן המצבים בהם עמד הציבור הישראלי ב"מבחן" היו מצבים של "עם הגב לקיר" שבהם פשוט לא היתה אופציה אחרת. מה שמדאיג הוא הצטברות העויינות בין מרכיבי החברה הישראלית שבחלקה הגדול היא מוצדקת והסברה האולי מוטעה של הרבה ישראלים שיכול להיות אחרת וטוב יותר. מצבים קיצוניים לפעמים מכבים את זרמי הלבה הללו ולפעמים מלבים אותם למצב של התפרקות כללית. באשר למצב של מלחמה גרעינית, הרגשתי האישית, היא שהתסריטים ה"רציונליים" של אסון גרעיני ממעטים בהערכת מצב ההלם וחוסר התיפקוד הקיצוני שיבוא לאחר אסון גרעיני. מאמצי הצלה וסיוע מתואמים יתכן שיתגלו כשוליים ולא אפקטיביים. הארגונים שיתרוצצו בהיקף האסון בישראל יהיו המשטרה, מכבי אש, מד"א וזק"א. האם יש צורך להוסיף? מי שירצה להתנחם בתגובה גרעינית של "נקם ושילם", שיבושם לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תודה. אגב, הבנתי שלאיראן יש אלפי סרכזות. במקרה זה פשוט מתבקש לחלק אותן בין כמה אתרים מרוחקים, מה שאומר שגם תקיפה אוירית מוצלחת תניב נזק חלקי בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק מבחינת הגנה מתקיפה, ואכן דומני שבדו"ח מצוין שפרט לאתר ההעשרה בנתאנז יש גם אתר קטן ותיק יותר (שמשמש, כנראה, בעיקר לפיתוח תהליכי ההעשרה) והאיראנים מעונינים להקים אתר גדול נוסף. עם זאת, יש לזה עוד הבטים. הסרכזות מאורגנות בקסקדות, שהן רצף של סרכזות (160, נניח) המחוברות כך שהפלט של כל אחת הוא הקלט של הבאה בתור. כל קסקדה כזו מבצעת רק חלק קטן מתהליך ההעשרה - למשל, קסקדה אחת יכולה להעשיר מ-3.5% ל-5%, הבאה בתור תעשיר מ-5% ל-7% וכו'. מכאן נובע קודם כל שכל חלוקה של הסרכזות בין אתרים יכולה להתבצע רק ברזולוציה של קסקדה ולא ברזולוציה של סרכזת בודדת. מעבר לכך, נשאלת השאלה האם יש להם די סרכזות כדי להקים שני מסלולים מקבילים מלאים של העשרה (או יותר). אם כן, אז פיצול הוא פשוט יחסית. אם לא (וכנראה זה עדיין המצב), אז פיצול יחייב אותם לאחת משתי אפשרויות: האחת היא שחלק מהתהליך יתבצע באתר אחד וחלקו השני באתר השני. בכך יש כמה בעיות. ראשית, במצב כזה שיתוק של אתר אחד יכול עדיין לבלום את כל התכנית. שנית, זה מחייב אופרציה של שינוע החומר בין האתרים - אופרציה מסובכת הן מבחינת אבטחת החומר והן מבחינת מניעת זליגת מידע. כמובן, ההעברה גם הופכת את תהליך ההעשרה לאטי ומסורבל יותר. אפשרות שניה היא לבצע בכל אתר את כל התהליך, כאשר אותן סרכזות משמשות להעשרה בכמה דרגות שונות. כאן יש בעיה אחרת - סביר להניח שיש לשנות את התצורה (קונפיגורציה) של סרכזת שהעשירה מ-3% ל-4% כדי שתעשיר מ-20% ל-25%. שינויים כאלה יחד עם ניקוי חלקיה הפנימיים של הסרכזת מחומר ברמת העשרה אחת לפני מעבר לרמת העשרה אחרת וכו' יאטו משמעותית את התהליך ויפגעו באמינות הסרכזות (שגם כך לא מרשימה). על האמור לעיל יש להוסיף עוד הבטים, כמו האילוץ להחזיק צוותים טכניים מיומנים בתפעול ותחזוקה בשני אתרים, הקושי הרב יותר להסתיר את הנעשה בשני אתרים ועוד. גם עלות ההקמה של מתקן כזה (במיוחד אם הוא מבוצר בעומק האדמה) אינה קטנה כלל. בקיצור, זה אולי מתבקש במחינת התגוננות אבל הוא כרוך בעלויות וסיכונים משמעותיים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר תוספות: 1. חלוקה של האתרים לא תתבצע בחלוקה של קסקדות בודדות, מכיוון שהמערך התפעולי שנדרש כדי לקיים אותן (הזנה ומיצוק UF6, בקרה, חשמל וכו') הוא יקר מדי ומסובך מדי בשביל זה. יותר סביר (כפי שאכן מעידים דו"חות סבא"א על המתקנים בנטנז ובקם) שהחלוקה היא במספרים גדולים יותר (למיטב זכרוני מספר עשרות בנטנז וקצת פחות מכך בקם). 2. אין צורך לשנות קונפיגורציה של צנטריפוגה כדי להתאימה מהעשרה של 3-4% להעשרה של 20-25% - זה הכל תלוי מהי ההעשרה של החומר שאתה מזרים פנימה. ככל שאתה עולה ברמת ההעשרה, עבודת ההפרדה גם נעשית קלה יותר (לכן, כן סביר שאותה מכונה תוכל להעשיר גם מ-3% ל-4% וגם מ-20% ל-25%). אין שום בעיה להשתמש באותן צנטריפוגות בדיוק להעשרה של רמות שונות - ואפילו הפקיסטנים עשו את זה. 3. העניין של "ניקוי חלקיה הפנימיים של הסרכזת מחומר ברמת העשרה אחת לפני מעבר לרמת העשרה אחרת" אינו הכרחי. זה נקרא פסיבציה, ותפקידה להפוך את החומר ממנו עשויה הצנטריפוגה לאדיש להשפעת ה-UF6. לא נדרשת רמת העשרה מסוימת כדי לבצע את התהליך הזה, אלא פשוט כמות קטנה של אותו החומר (כמו חיסון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התוספות. לגבי 2, אני לא בטוח שאין שום שינוי בקונפיגורציה - אפילו לא שינוי בקצבי זרימה של הגזים, לחצים, מהירויות סיבוב וכדומה. בוודאי צריך להיות הבדל כלשהו במה שאתה שואב הלאה ומה שאתה מחזיר אחורה להעשרה נוספת (בהעשרה מ-20% ל-25% אתה תיקח חלק הרבה יותר גדול להמשך ותחזיר חלק קטן יותר אחורה). לגבי 3, אני לא מתיחס רק לפסיבציה אלא גם לכך שאם העשרת בקסקדה מסוימת מ-20% ל-25% וכעת אתה רוצה להשתמש באותה קסקדה כדי להעשיר מ-3.5% ל-4.5% אז תרצה, מן הסתם, לוודא שלאורך כל הקסקדה לא נשאר כלום מהחומר המועשר בדרגה הגבוהה -ולהפך, כלומר אתה לא יכול להפעיל את הקסקדה באופן רציף כשאתה רק סוגר את הברז של ריכוז אחד ופותח את זה של השני אלא תצטרך לעצור את הפעילות, לשאוב את הכל ולהתחיל מחדש - פעולות שגם צורכות זמן ומאמץ וגם מגבירות את הבלאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, דוקא המורכבות והתחכום של המערכת דורש החזקת מספר גדול של חלפים ורזרבות. אני מניח שכאשר יש תקלה חמורה באחת הסרכזות צריך להחליף אותה במכונה רזרבית. מערכות כאלו גם קשה לבנות בתוך בונקרים עמוקים (בערך כפי שאי אפשר לבנות כור גרעיני בתוך בונקר). האלטרנטיבה המתבקשת היא לבנות את המערכת בצורה שיהיה אפשרי לתקן במהירות, להחליף רכיבים שהוצאו מכלל פעולה ולהשמיש את המתקן לאחר פגיעה. נראה לי שהדיבורים על פגיעה משמעותית במערכת הגרעינית של איראן אינם מחוץ לגדר האפשר. התקפה רצינית באמצעות טילים מונחים ואפילו פעולה קרקעית עשויים להשבית את המערכת אפילו להרבה חודשים. השאלה היא מה הטעם בפעילות ממוקדת נגד מרכזים גרעיניים באיראן מבלי שהדבר יהיה חלק ממאמץ מלא להפלת המשטר שם. פעילות מוגבלת כזאת אולי תעכב את הפיתוח הגרעיני לכמה חודשים אבל עשוייה לתת למשטר שם את אורך הנשימה הדרוש כדי לעבור את החודשים הללו. פעילות כזו תהיה בשורה התחתונה בניגוד לאינטרסים של מעצמות המערב בכך שהיא עשוייה לספק אורך נשימה למשטר האיראני במקום לקצר את חייו. השאלה החשובה באמת שעליה לא שמעתי תשובה רצינית, היא מה הלך הרוח הציבורי ומהי רמת המורל והתמיכה במשטר האיסלאמי בקרב הציבור האיראני. האם ההמונים שם יקבלו את הפלת המשטר באדישות או אפילו בברכה או שמא תהיה תמיכה מסיבית בהתנגדות של משמרות המהפכה. רבים יחשבו שהשאלה הזו היא מיותרת בהתחשב בפעילות מתנגדי המשטר ה''ירוקים'', אלא שזוהי הנחה מסוכנת מאד. אני נוטה לחשוב שבמערב מגזימים מאד בהיקף הפעולה של המתנגדים הירוקים ובכוחם. חלק גדול מן הפעילות ''לכאורה'' היא תעמולה של גולים או פעילות אינטרנטית ''מנופחת'' בלא יחס למימדיה האמיתיים אם לא מפוברקת לחלוטין. תנועה כמו המוג'הדין חאלכ מבצעת פיגועים של ממש בתוך איראן במשך עשרות שנים בלא שנראה שיש מאחוריה תמיכה של ממש או יכולת להפיל את השלטון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |