בתשובה לדובי קננגיסר, 08/06/00 8:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד אחד חברים, לא להדחף, יש תור - ככה: עדי, כפי שציינה כבר מיכל קודם לכן, דמות ההומו ההוליוודי הינה תוצר מעוות שמייצג נאמנה את תרבות השפע המסרסת האמריקאית, אבל (וכאן את טועה, ומיכל טועה) הוא אינו שונה בהרבה מדמות היהודי בסרטים ההוליוודים, אודמות המאצ'ו, או הדמות הנשית הכנועה והנצחית (שגם בסרטי אקשן נשיים פרועים מבינה בסופו של דבר שמקומה במטבח, מבשלת לבעלה האהוב - אוהב? אני לא בטוח). הביקורת שאת, עדי, מעבירה על הסרט נגועה בחוסר אובייקטיביות אשר נובעת מאמידת טיבו של הסרט על פי מדד ה"האם הוא נכון פוליטית". נראה כאילו את רגישה לנושא התקינות הפוליטית של הדברים, ועל כן העליתי את ההשערה כאילו ידידך הינו הומו(כהסבר אפשרי אחד לרגישותך זו). בעצמך את נותנת אינדיקציה על הדרך בה בחנת את הסרט על פי תקינותו הפוליטית כשאת מדגישה את חוסר שביעות הרצון שלך, לכשהפך הסרט לדרמה משפטית, ושינה את כיוונו. באשר לך, דובי - לא הייתי מרחיק ומכנה את הפיאסקו המביך של ג'ים קארי כ"קומדיה". לכל היותר היו אלו אוסף קטעים רטרוספקטיבים/נוסטלגים עם נגיעה קלה של הומור, וללא שום חוט עלילה שזור ביניהם (מלבד השחקן, ושם הדמות, אולי). ככל הנראה הדרישה המרכזית ממך, לכשאתה צופה בסרט ש"עוסק בהומואים" (זו ההגדרה שלך, ולא, נניח "עוסק באהבה", "עוסק ביחסי הורים-בן", אבל נעזוב את זה - אתה התקינות הפוליטית נשמור לעיתונים, וליום שבו יתחילו לכתוב "רצח על רקע רומנטי", ולא "רצח על רקע הומוסקסואלי") ומבקש להנות (או לפחות לבחון אותו בכלים אובייקטיבים) היא בכל זאת דווקא כן להיות הומו, רק אז תהיה משוחרר מכבלי התקינות הפוליטית. ואגב תקינות פוליטית, שמתי לב איך הבלעת בטקסט שלך את המשפט "אני לא הומו", שים לב: "צפינו בלפחות שלושה סרטים שעסקו בהומואים... מאיפה לעזאזל ההנחה שכדי שגבר יהנה מסרט על הומואים הוא צריך להיות הומו בעצמו?" אל תגיד, אני כבר יודע, כמה מחבריך הטובים ביותר... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דרישה מהצופה להיות הומו כדי לראות סרט שעוסק בהומוסקסואלים (ולא, הומוסקסואליות זה לא רק ''אהבה'', זה יחס ספציפי מאוד שקבוצה ספציפית באוכלוסיה מקבלת משאר החברה). יש בקשה - לא להדביק סטראוטיפים. לגבי הערתך התמוהה האחרונה, אינני זקוק להבלעה - אני הטרוסקסואלי. לא ידעתי שאני אמור להסתיר את זה... ולא, למעשה, למיטב ידיעתי, בין חברי הטובים ביותר אין אפילו הומוסקסואל אחד לרפואה, אם כי יש אחת ביסקסואלית, אבל לא נכנס לזה. בכל אופן - גם אם יש, זה לא ממש מזיז לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דובי, הומוסקסואליות אינה קשורה כלל ועיקר ליחס החברה לנשמכים לבני מינם. היא המשיכה גרידא. לשיטתך, לו היתה ההומואיות (וסלח לי על שאיני משתמש במילה המלאה - אצבעותי עייפו) יחסה של החברה, אזי הכותרת ''רצח על רקע הומוסקסואלי'' מקבלת משמעות אחרת לגמרי. היא למעשה מורה לקורא להתייחס לרצח הזה באותו אופן בו הוא מתייחס להומואים עצמם, רוצה לומר, הרצח הינו על רקע יחסכם החברתי לנרצח, אל תהיו מבואסים, הוא היה סתם אוכל בתחת (סלח לי, ויסלחו לי כל קוראי האייל, הוולגריות הינה להמחשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בדבריך התרסה פרובוקטיבית שמטרתה אינה ברורה לי (והכוונה לדברים שכתבת לעדי). מדד הפי. סי. שלטענתך הוא זה שהניע את עדי לכתוב את המאמר, ועוד בתעוזה חסרת אובייקטיביות כדברייך (אובייקטיביות אייל? ואתה אובייקטיבי? ואני? אם אתה מכיר אחד כזה, אנא הפנה אותו אליי בבקשה..), הוא לחם חוקם של אנשים שקצה נפשם בדמויות הרדודות של הומואים, יהודים, שחורים, ונשים כנועות כאחד. ולא, אני לא טעיתי. רק ציינתי את עובדת הניצול הציני של הדמות ההומואית, כדוגמא לסחר סטריאוטיפי. וייסלחו לי כל אותן האוכלוסיות המדוכאות האחרות ששכחתי לציין באותה נשימה (שכן אני ידועה כאסמטית תחבירית). רגישות גבוהה למגזר מופלה מסויים באופן מיוחד, לא מורידה בעיניי מערך המחאה כנגד סרטים הוליוודים רדודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי להתעלם לרגע מהסמנטיקה (הדבקותך למילה ''אוביקטיביות'') והקשיבי למה שאני מנסה לומר. טענתי המרכזית היתה שהסרט אכן יכול להיות רדוד וגרוע, אבל ה''ביקורת'' של עדי אינה משכנעת בכך, כיוון שזו עסוקה בלכעוס על הסרט ביחסו להומו כ''קומיק ריליף'', כאילו שיש בכך רע, כאילו שבסרטים אחרים, אין אייקונים אחרים, שהם הקומיק ריליף (נסי לשאול את צחי נוי על יחס לשמן כ''קומיק ריליף'') אז יכול להיות שכן, ''הדבר הטוב הבא'' הוא סרט גרוע כמעט כמו ''אסקימו לימון'', אבל לבנאדם כמוני שלא ראה את הסרט, מלבד המשפט ''מדונה שחקנית גרועה'', לא ברור למה לא כדאי ללכת לסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את הסרט אני רוצה לראות אותו עכשיו אז תראו לי אותו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי, מסתבר. יש לי דברים יותר טובים לעשות בסרטים מאשר לבחון את רמת התקינות הפוליטית שלהם. למעשה אני די מתנגדת לכל תנועת הפי.סי המלוקקת, המתחסדת והרחוקה מהמציאות (ובהזדמנות זאת אני מפנה אותך לספרו המצוין של גדי טאוב שנקרא כמדומני "המרד השפוף", שעוסק בנושא הנ"ל). אבל אם בכל זאת אנסה לשפוט את הסרט אך ורק לפי כללי הפי.סי, אגלה שהסרט עומד בכללים האלו ואף מעבר לכך: אף אחד לא מנדה את רוברט ההומו, רוברט לא עוסק לפרנסתו בדראג שואוז, אבי היא אשת קריירה ואם לא נשואה, השופטת היא שחורה ואפילו יש שם איזה מישהו שמת מאיידס ועדיין כולם אוהבים אותו. אבל בכל זאת, כפי שאמרתי בכתבה, הסרט נופל למלכודת ההומופוביות מהכיוון השני, על ידי התעסקות כמעט אובססיבית במיניות של הגיבור הראשי, התעסקות שמחזירה אותנו לעידן טרום הפתיחות המינית, כשהומואים שימשו רק לcomic relief. ומילה אחרונה לגבי אותו ידיד שלי: הוא רצה ללכת לסרט לא בגלל שזה סרט על הומואים, אלא בגלל שהוא מת על מדונה. עד כאן :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |