|
||||
|
||||
יש בדבריך התרסה פרובוקטיבית שמטרתה אינה ברורה לי (והכוונה לדברים שכתבת לעדי). מדד הפי. סי. שלטענתך הוא זה שהניע את עדי לכתוב את המאמר, ועוד בתעוזה חסרת אובייקטיביות כדברייך (אובייקטיביות אייל? ואתה אובייקטיבי? ואני? אם אתה מכיר אחד כזה, אנא הפנה אותו אליי בבקשה..), הוא לחם חוקם של אנשים שקצה נפשם בדמויות הרדודות של הומואים, יהודים, שחורים, ונשים כנועות כאחד. ולא, אני לא טעיתי. רק ציינתי את עובדת הניצול הציני של הדמות ההומואית, כדוגמא לסחר סטריאוטיפי. וייסלחו לי כל אותן האוכלוסיות המדוכאות האחרות ששכחתי לציין באותה נשימה (שכן אני ידועה כאסמטית תחבירית). רגישות גבוהה למגזר מופלה מסויים באופן מיוחד, לא מורידה בעיניי מערך המחאה כנגד סרטים הוליוודים רדודים. |
|
||||
|
||||
נסי להתעלם לרגע מהסמנטיקה (הדבקותך למילה ''אוביקטיביות'') והקשיבי למה שאני מנסה לומר. טענתי המרכזית היתה שהסרט אכן יכול להיות רדוד וגרוע, אבל ה''ביקורת'' של עדי אינה משכנעת בכך, כיוון שזו עסוקה בלכעוס על הסרט ביחסו להומו כ''קומיק ריליף'', כאילו שיש בכך רע, כאילו שבסרטים אחרים, אין אייקונים אחרים, שהם הקומיק ריליף (נסי לשאול את צחי נוי על יחס לשמן כ''קומיק ריליף'') אז יכול להיות שכן, ''הדבר הטוב הבא'' הוא סרט גרוע כמעט כמו ''אסקימו לימון'', אבל לבנאדם כמוני שלא ראה את הסרט, מלבד המשפט ''מדונה שחקנית גרועה'', לא ברור למה לא כדאי ללכת לסרט. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את הסרט אני רוצה לראות אותו עכשיו אז תראו לי אותו! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |