|
||||
|
||||
אולי אתה יודע איפה ממירים דת לבודהיזם? |
|
||||
|
||||
החרפה נמשכת- טוב, לפחות הקצו כבר חלקות ללא יהודים. אבל כבודהיסטית טובה את בוודאי תרצי שגופתך תישרף במותך (רעיון טוב, שגם חוסך מקום יקר) אני לא חושבת שיש אפשרות כזאת בארץ. אולי בכל זאת תתנצרי? |
|
||||
|
||||
האמנם שריפה היא באמת הפיתרון הטוב ביותר? אני חושב שעדיף לעשות את הצעדים הבאים: - תרומת כל האיברים האפשריים לבני אדם אחרים. - תרומת כל שאר חלקי הגוף למדע. - קבירת הרקמות האורגניות שנותרו באדמה, ללא סימון, כך שהחומר האורגני יתפרק באופן טבעי. - שריפת שאר החומרים שנותרו ופיזור האבק. (או כל פירוק כימי אחר, אם הוא מזהם פחות) |
|
||||
|
||||
הכותרת מקבלת פה משנה משמעות! כן, זה רעיון טוב לתרום איברים, כשזה מעשי [אני חושבת שהאיברים צריכים להיות מוצאים מהגוף מיד ברגע המוות, ולהיות מוכנסים להקפאה. ואולי איברים של אנשים זקנים וחולים לא מתאימים להשתלה.] אני לא חושבת שהמעבדות צריכות חלקים, הם מעדיפים גופות שלמות, וכבר שמעתי שיש בארץ עודף של אנשים שרוצים לתרום את גופתם למדע, ואי אפשר לקבל את כולם (גם במוות צריך להתקבל?!) שנתפשר על תרומת איברים, ושריפה מכובדת של השאר? |
|
||||
|
||||
יתקנו אותי אם אני טועה, אבל ברוב מקרי המוות, רוב אברי הנפטר אינם מתאימים להשתלה מחדש (זקנים מדי ו/או חולים). |
|
||||
|
||||
אני גם לא הייתי לוקחת ממנו יד שניה. |
|
||||
|
||||
כמדומני שקבירה באדמה, ללא סימון וללא תיבה או קופסה כלשהם (אולי משהו מעץ דק) היא דרך ידידותית יותר לסביבה, משום שהיא מביאה לפירוק הרקמות האורגניות בתהליך טבעי של ריקבון, והחזרת המרכיבים הכימיים שבהם לביוספירה. שריפה יוצרת זיהום סביבתי בצורת אפר ועשן. |
|
||||
|
||||
אני מסכים בהחלט. אני קורא לכל האיילים להחזיק כרטיס תורם. איברים להשתלה כל-כך חשובים להצלת חיים, שקבורה רגילה היא מבחינתי פשע של ממש (חמור עד כדי כך, שעונשה הוא מוות... אבל לא יפה להתבדח על נושא כאוב כל-כך...) |
|
||||
|
||||
אני קורא להנהלה לתעדף בעלי כרטיס-תורם בתורים להשתלה. (מובן שכדי שתהיה לזה משמעות צריך לוודא שהכרטיס היה תקף עוד לפני גילוי המצב שבעטיו נדרשת ההשתלה). |
|
||||
|
||||
אפשר לקבל בקלות דרך פנייה לאגודת אדי- המרכז הלאומי להשתלות איברים. טלפון:03-6957369 פקס-03-6957344 _____ למרות שלפי מה שהבנתי, גם אם מדובר בחוזה לכל דבר, עדיין שואלים את המשפחה לפני שמוציאים את האיברים לתרומה. עניין קצת מרגיז שכשלעצמו, גם אם מובן בעיני. |
|
||||
|
||||
הצעתי בעבר (אם כי לא באייל), שהכלל יהיה: "לבית החולים תהיה הרשות להשתמש באיברי נפטר, *אלא אם* ציין האחרון מראש, ובדעה צלולה, כי אינו מעוניין שיעשה הדבר". אין בכך פגיעה בזכות הקניין, שכן, לעניות דעתי, מרגע שאדם נפטר מתבטלות כל זכויות הקניין שלו, ועוברות לצוואה שלו. השינוי הוא רק בברירת המחדל. נראה לי שאם רעיון זה היה קיים מזמן כנורמה וחוק, עניין החסר הקטלני באיברים להשתלה כבר היה נפטר... סליחה, נפתר. |
|
||||
|
||||
וזה עוד לפני בכלל שאני פותחת את הדיון המתבקש על יחס הדת לעניין. באופן (לא כל כך?) מפתיע- מרבית האנשים שאני מדברת איתם על הנושא- מגלים יחס אוהד למתי. כל מה שנשאר זה לדחוף באלגנטיות את מספר הטלפון של האגודה, ורבים מהם מסתובבים כבר עם כרטיס תורם בארנק. הרבה אנשים מראים נכונות לתרום- מדם ועד איברים אם רק מבקשים מהם. לדוגמא- המבצע להקמת "בנק למח עצם" או משהו בסגנון שלווה בפירסום לא מזמן. התורים בעזריאלי היו די ארוכים בשבוע ששכן שם דוכן שערך בדיקות. כנ"ל לגבי התרמות דם. מדובר בעיקר בעניין של מודעות. לדעתי, בעזרת פירסום לא הכי מאסיבי בעולם, ניתן להעלות את הדיון בכל מה שנוגע לתרומת איברים לסדר היום הציבורי - אפילו רק לכמה שבועות. מספיק על מנת שעוד אנשים יוציאו כרטיס ובכך יעידו על כוונותיהם. |
|
||||
|
||||
יחס הדת לא צריך להיות בעייתי. יתכבד כל מאמין ויכריע לטובת מצווה פעוטה ביהדות ונגד הצלת חיים. שנאמר "היהדות - תורת חיים היא"... לדעתי, יהיה קשה ליצור מודעות מספיקה כזו - למה לא עשו עד עכשיו? בכל מקרה, זה לא סותר את הרעיון שלי, ויכול לבוא בנוסף. אולי יביא הדבר גם להצלת כמה חיות פרוותיות, שאסף עמית חרד לשלומם? |
|
||||
|
||||
מישהו קרא לי? גם מי שבכלל לא חרד לשלומן של חיות פרוותיות יותר או פחות, ראוי שיהיה חרד לשלום עצמו ולשלום יקיריו כל עוד נהוג בישראל לתרגל פרוצדורות החייאה על חזירים וכלבים. כפי שטוענים רבים מאלה שנדרשים לבצע את התרגול, השונות בין האנטומיה של בעלי-חיים אלה לבין זו של האדם היא כה גדולה עד שהתרגול מאבד ממשמעותו ואינו מכשיר אותם להציל חיי אדם לכשיידרשו לעשות זאת בשטח. במקומות רבים בארה"ב עברו לבצע את התרגול במודלים מיוחדים שנוצרו ממש למטרה זו, ואשר מאפשרים תרגול יחידני ופרטני של מצבי טראומה שונים בתנאים משתנים. בישראל, לעומת זאת, נדרשת קבוצה של ארבעה או שישה רופאים לתרגל ביחד על כלב אחד, והתוצאה היא שאת הידע האמיתי הם רוכשים רק כשהם מגיעים לטפל בבני-אדם שנמצאים באמת במצב של טראומה. הפציינטים הראשונים שלהם, שנפגעו קשה בתאונת דרכים או בפיגוע חבלני, הופכים למעשה ל"שפני נסיון" ועליהם לומדים הרופאים הלכה למעשה כיצד לבצע את פרוצדורות ההחייאה. |
|
||||
|
||||
אוקי, אוקי, רק צחקתי. אגב, מה דעתך על הרעיון שלי? |
|
||||
|
||||
חשבתי שזה ברור מאליו. בוודאי שאני תומך בשימוש רחב ככל האפשר באיברים ובגופות לכל מטרה שעשויה לשפר או אף להציל חיי אדם. הייתי מרחיב את הצעתך גם לשימוש בגופות שלמות ולא רק באיברים, שכן המצב בישראל הוא שאיברים להשתלה ניתן להשיג הרבה יותר בקלות מאשר גופות אדם לתרגול פרוצדורות או למטרות הוראה אחרות. |
|
||||
|
||||
הצעתי כוללת את הגוף כולו, כולל שיער וציפורניים. אגב, שאלה מעניינת: מה עם פירסינג? מה עם פירסינג שנעוץ עמוק בבשר? הוא חלק מהגופה, או חלק מהרכוש? ומה אם הפירסינג מוזהב, ומשובץ יהלומים? |
|
||||
|
||||
רק מאיתנו, הזרים, לא יקחו איברים ללא תעודה, שהוצאה במיוחד במשרד הזרים. |
|
||||
|
||||
את רצינית? בבלגיה לא לוקחים איברים מזרים בלי תעודה מיוחדת? למה? ואגב, "משרד הזרים" הבריטי שוכן בבנין ענק, ששמו Alien House (!) |
|
||||
|
||||
אי אפשר להחיל עלינו את החוק במובן של קצירת איברים באופן אוטומטי, הרי ברוב מדינות העולם אין חוק דומה, והבלגים (כעם קתולי) לא מעוניינים לפגוע בכבוד המת. לבלגי תמיד יש אפשרות להוציא תעודת "לא- תורם" מיוחדת, וזו פרוצדורה די מסובכת. בירוקרטיה בלגית מפורסמת בהיותה ארוכה ומייגעת. (במקום מגורינו משרד הזרים נמצא בתוך העירייה ויש לו שלושה דלפקים בלבד. זהו מקום עם אחוז זרים גדול, במקומות האחרים, פקיד X מטפל גם בזרים.) |
|
||||
|
||||
מסכים לחלוטין עם הרעיון. התפיסה כאילו אפשר ''לחלל את כבוד המת'' היא תפיסה פרימיטיבית וקמעית. למת אין לא כבוד ולא זכויות. גופת המת היא חפץ ששייך ליורשיו, ואם אין כאלו - למדינה. אם ניתן להשתמש בגופה כדי להציל חיי אדם, יש לעשות זאת ללא עיכוב, אלא אם כן הביע המנוח, או בני משפחתו, התנגדות אקטיבית לכך, מכל סיבה שהיא. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרת, כאשר נפטר אדם עוברות זכויות הקנין לצואה - כלומר, ליורשים. מכאן שיש לקבל את הסכמת המשפחה, גם אם הנפטר ביקש לתרום איבריו, משום שלהם הזכות על גופו. |
|
||||
|
||||
בעצם, טעיתי. מדבריך נובע רק שיש לשאול את היורשים אם הנפטר לא ציין דבר; אך אם ציין בצוואתו שברצונו לתרום איבריו, יש לעשות זאת. (איני מסכים לדעה זו, אך היא הנובעת ממה שכתבת). |
|
||||
|
||||
האמת היא שאני לא מקבל, אם כי השקפה זו נפוצה, כי ''זכות האדם על גופו'' עוברת בירושה. אבל 'זכותו' לכתוב בירושה שאין ברצונו לתרום את גופתו, והחובה לכבד ירושה זו, יכולה להיות פשרה סבירה. |
|
||||
|
||||
א. מכיוון שבהעדר פירוט מפורש בצוואה עוברת זכות הקנין ליורשים, עליהם לזכות גם בגופה. אולי אתה חולק על כך גם בהקשר של רכוש? (אם אתה קומוניסט) ב. טובי ולא טיבי. נדמה לי ששמו הפרטי "תופיק" ולא "טופיק" אבל כבר נכוויתי בעבר אז אני נזהר. |
|
||||
|
||||
א. לא. הכוונה היא, ש 'זכות האדם על גופו', אינה נובעת מזכות הקיניין, אלא היא זכות אטומית ניפרדת. ב. מסכים, כמובן. |
|
||||
|
||||
כיום, ברוב מדינות הEU, כשאדם מקבל רשיון נהיגה, יש מאחור מקום לסמן check על "רוצה לתרום אברים". בחלקן הקטן הסימון הוא ל"לא רוצה לתרום אברים". פתרון אלגנטי, לטעמי. |
|
||||
|
||||
בסדר. האופציה השניה (שבמיעוט) היא המקובלת עלי. הרבה חברות מסחריות עובדות על העיקרון הזה, ומציעות לך מנוי על משהו, *אם אפשרות ביטול*. העיקרון המנחה הוא, שאפשרות זו תמיד תשאיר יותר מנויים מהאפשרות ההפוכה: המנוי מתבטל אוטומטית, עד שאתה מחדש אותו. אינני יודע אם הסיבה היא הזנחה, חוסר איכפתיות, או עצלות. אבל חשבתי לעצמי, אם העיקרון הזה חוקי, מדוע לא לנצל אותו למטרות טובות, מצילות חיים? |
|
||||
|
||||
תודה על הטלפון. הטפסים שלי בדרך. ומה איתך? |
|
||||
|
||||
מגיל שמונה עשרה ויום הכרטיס כבר נמצא בארנק. (משם מגיעים הטלפונים...) וחוצמזה- לכל שותפיי לדירה (פרט לאחד) יש כבר גם אחד. (תרומתי הצנועה בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לתרום דם וכאלה...) |
|
||||
|
||||
אוף, ידעתי שזה יקרה. ה-"מה איתך?" היה מיועד לכל שאר קהל הקוראים והקוראות. הנחתי שלך כבר יש כרטיס תורם. אפשר לשאול מדוע את לא יכולה לתרום דם? (אני מעדיף שלא, אגב. פחד אקוטי ממחטים) |
|
||||
|
||||
טוב, אז סליחה. אבל לא היית ברור במיוחד. ועניין הדם הוא טכני לחלוטין- אין לי את המשקל הדרוש. |
|
||||
|
||||
גם לי אין את המשקל הדרוש! *מתלהב* |
|
||||
|
||||
וכמה זה המשקל הדרוש? |
|
||||
|
||||
מעל גיל 17 דרוש אישור הורים. מעל גיל 18 אין בעיה אלא אם: - אתה מתחת למשקל 50 ק"ג - עשית פירסינג או קעקוע בשלושת החודשים האחרונים (או שמא מדובר בחצי שנה? לא סגורה על זה) - אתה סובל מאנמיה כזו או אחרת - תרמת דם בשלושת החודשים האחרונים - לוקח תרופות מסויימות - חולה באיידס/צהבת/מחלות אחרות (דה...) לדעתי יש עוד אילו הסתייגויות אבל בגדול- זה זה. |
|
||||
|
||||
יש רשימה ארוכה של מדינות, שאם שהית בהן מעל תקופה מסוימת, (בחלקן אם שהית בהן בתקופה מסויימת) אז אסור לך לתרום דם. רוב המדינות הנ"ל הן מדינות בהן יש מגפות של מחלות זיהומיות, (בעיקר אידס וצהבת נגיפית) אבל גם מי ששהה מעל 3 חודשים בבריטניה בין ?198 ל1999 לא יכול לתרום דם. זאת, דרך אגב, הסיבה, שאני ובני משפחתי מנועים מלתרום דם. |
|
||||
|
||||
בעניין בריטניה- למה? אם בגלל "הפרה המשוגעת", האם צמחוני כן יכול לתרום דם? |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, זאת הסיבה. אין לי מושג לגבי צמחונים. |
|
||||
|
||||
לצמחונים עושים בדיקת המוגלובין קודם שתורמים, ולאחרונה הרף עלה. |
|
||||
|
||||
תיקון לגבי בריטניה, מי ששהה מעל 6 חודשים בין השנים 1980 ל1996. |
|
||||
|
||||
אפילו אייל רזה כמוני, שכמעט ירד לו פרופיל על תת-משקל כשגייסו אותו (אבל בסוף לא!), עומד בקריטריון הזה, וגם לא זכור לי שבפעם היחדיה שבה תרמתי דם (בטירונות) מישהו בדק מה המשקל שלי. חוץ מזה אם היו אומרים לי שרק אנשים מעל משקל מסוים יכולים לתרום, וש*אני* עומד בקירטריונים, בטח הייתי תורם דם עם הרבה יותר מוטיבציה וגאווה יהודית. |
|
||||
|
||||
הא. כשהייתי בצבא הלכתי (בפעם הראשונה בחיי) לתרום דם. מילאתי את הטופס, שבו שאלו אותי בערך על כל הדברים שאמרת, עניתי בשמחה בשלילה והתחלתי להקיז את דמי. כמה דקות אחר כך, מסיבות שלא אכנס אליהם כאן, עלה בי שמץ של חשד לחשש שמא בכל זאת מה שעברתי בגיל שנתיים - <חשיפה!> גידול סרטני בכליה, עם הטיפולים המקובלים של ניתוח, כימותרפיה והקרנות <\חשיפה!>) - לאייל התמים זה בוודאי נשמע נורא ואיום, אבל אני הייתי מאז בריא לחלוטין - יכול להיות חשוב בשבילם. סיפרתי לרופאה. היא החווירה, פלטה "אה, כן?" והבהירה לי שאסור לי לתרום דם, והמנה הנוכחתי שלי תשוחת ארצה. אני יכול לנחש שאילו הייתי מגיע חלילה למוות מוחי אז, היו קופצים רבים על איברי החיוניים (דא עקא, נותרה לי רק כליה אחת לתרום... וגם היא לא משהו). |
|
||||
|
||||
מדוע מקיימי יחסי מין בין אותו מין לא יכולים לתרום דם? אפילו לטובת בנות/בני זוגן/ם? |
|
||||
|
||||
אמרתי משהו? ובהנחה שהשאלה הזו בכל זאת _לא_ הייתה מופנית אליי- זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על זה. אתה בטוח שזה נכון? שואלים על העדפות מיניות בכלל?! (לדעתי לא) |
|
||||
|
||||
מזכרוני לגבי דף השאלות שנותנים לכל אחד למלא - יש שם גם שאלות לגבי קיום יחסי מין בתשלום בכך-וכך שבועות האחרונים. יכול להיות שגם יש שאלה לגבי יחסי מין מזדמנים או הומוסקסואלים, אבל אני חושב שלא. |
|
||||
|
||||
גם מי שהותקף ע''י חיה לא מוכרת או לא מחוסנת (למשל חתולי הזבל של השכנה הרומניה המשוגעת שלי, פרידה ששמותיהם בישראל מיצי, מיצי, מיצי ומיצי) אסור לו לתרום דם. ולכן הדוור שלי לא יכול לתרום למרות שהוא רוצה מאוד. אני נפסל מסיבות אחרות. |
|
||||
|
||||
מסתבר שלסובלים מאנמיה חרמשית אסור לתרום דם. גם אם מדובר במופע המוחלש (רק אחד מזוג הגנים פגום), ולכן אין החולה מרגיש את המחלה כלל. |
|
||||
|
||||
מענין, גם לי יש כרטיס תורם בערך מגיל 18 וגם לי אסור לתרום דם. |
|
||||
|
||||
גם אני. אבל זה לא עד כדי כך מעניין. יש המון אנשים שאסור להם לתרום דם. כנראה שלמרות שדם חסר לעתים בבנק הדם, עדיין יכול הממסד הרפואי להרשות לעצמו להבדיל בין דם לדם (pun intended, כמובן, אבל בחיוביות). במקרה של כליות, ועוד יותר במקרה של לב, כבד וריאות, יהיה ביקוש, אני מניח, כמעט לכל איבר בכמעט כל מצב. |
|
||||
|
||||
טוב, אני באופן אישי לא הייתי רוצה לקבל דם שהוא לא נקי. אני בהחלט מבינה את הסינון. וחוצמזה, אני מניחה שהסינון קיים גם בכל מה שקשור לאיברים- -פשוט תיפקוד הכליות/ריאות/כבד/קרנית/אחר משתנה ולא ממש צפוי האיכות שלו אחרי שאני כבר אהיה מתה, לא? |
|
||||
|
||||
אני אחרי תרומת האיברים, מעדיף שיזרקו את הגופה שלי איפשהו שחיות יוכלו לאכול אותה. נראה לי הכי ''טבעי''. |
|
||||
|
||||
זה מתכון לא רע להפצת מחלות שונות, אם אינני טועה. |
|
||||
|
||||
מספרים על אחד שנפל מקורס טיס, וביקש לעבור לנ''מ. שאלו אותו למה, אז הוא אמר ''אם אני לא טס, אף אחד לא טס''. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את זה בתור ההסבר האולטימטיבי ל:"למה יש הרבה מרוקאים בנ.מ?" (קחו לדוגמה את בילינסקי). כי אחרי שהם נופלים מקורס טיס הם אומרים: "אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס". |
|
||||
|
||||
חלקה ללא-יהודים, חלקה ליהודים רפורמים, חלקה למומרים שמומרותם לא הוכרה... ועל כך נאמר: איזהו עשיר, השמח בחלקתו. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד באמת שלא איכפת לי איפה יקברו אותי ואם יעשו מהגוף שלי לאחר שאני מת בובה למשחק לנמרים רעבים.(ברעיון הכללי אני מתכוון לא למות אבל זה כבר לא קשור לנושא) הבעיה היחידה שהיום אפילו מת הוא לא תמיד בטוח מת כמו שהיה לפני לא זמן רב כאשר משהיא שהרופא אמר שהיא מתה לאחר שבדק אותה החליטה ברטוב חוצפתה להתעורר כאשר החלו לנקות את הגופה. |
|
||||
|
||||
טעויות בקביעת מוות אינן עניין חדש. בשנת 1564, האנטומיסט הידוע ביותר בהיסוריה, אנדריאס וסאליוס, ניתח במדריד, בפני קהל גדול, אציל צעיר שנפטר זמן קצר קודם לכן. להפתעת הקהל, עם פתיחת בית החזה נצפה הלב הפועם של ה"גופה". בשל התקרית הזו עזב האנטומיסט הדגול את ספרד באופן מיידי. |
|
||||
|
||||
מדוע זוהי חוצפה? מדובר בבית קברות יהודי. הקבורים בו יהודים. על פי הדת היהודית אין להיקבר יחד עם גויים. האם את רוצה להפר את זכותם של היהודים להיקבר בבית קברות משל עצמם? שיתכבד אותו לא יהודי להיקבר באחד מבתי הקברות הלא יהודים הקיימים בארץ. בין אם זה בית קברות "אזרחי" ובין אם זה בית קברות דתי אחר. (אם אין מספיק, שהמדינה תבנה עוד כמה.) |
|
||||
|
||||
יואיל נא משרד הדתות לקיים את החוק ולהפסיק לעכב ולגרום לסחבת באישור ובבניית בתי הקברות האזרחיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |