בתשובה להעלמה עפרונית, 23/02/02 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצעתי בעבר (אם כי לא באייל), שהכלל יהיה: "לבית החולים תהיה הרשות להשתמש באיברי נפטר, *אלא אם* ציין האחרון מראש, ובדעה צלולה, כי אינו מעוניין שיעשה הדבר". אין בכך פגיעה בזכות הקניין, שכן, לעניות דעתי, מרגע שאדם נפטר מתבטלות כל זכויות הקניין שלו, ועוברות לצוואה שלו. השינוי הוא רק בברירת המחדל. נראה לי שאם רעיון זה היה קיים מזמן כנורמה וחוק, עניין החסר הקטלני באיברים להשתלה כבר היה נפטר... סליחה, נפתר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד לפני בכלל שאני פותחת את הדיון המתבקש על יחס הדת לעניין. באופן (לא כל כך?) מפתיע- מרבית האנשים שאני מדברת איתם על הנושא- מגלים יחס אוהד למתי. כל מה שנשאר זה לדחוף באלגנטיות את מספר הטלפון של האגודה, ורבים מהם מסתובבים כבר עם כרטיס תורם בארנק. הרבה אנשים מראים נכונות לתרום- מדם ועד איברים אם רק מבקשים מהם. לדוגמא- המבצע להקמת "בנק למח עצם" או משהו בסגנון שלווה בפירסום לא מזמן. התורים בעזריאלי היו די ארוכים בשבוע ששכן שם דוכן שערך בדיקות. כנ"ל לגבי התרמות דם. מדובר בעיקר בעניין של מודעות. לדעתי, בעזרת פירסום לא הכי מאסיבי בעולם, ניתן להעלות את הדיון בכל מה שנוגע לתרומת איברים לסדר היום הציבורי - אפילו רק לכמה שבועות. מספיק על מנת שעוד אנשים יוציאו כרטיס ובכך יעידו על כוונותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחס הדת לא צריך להיות בעייתי. יתכבד כל מאמין ויכריע לטובת מצווה פעוטה ביהדות ונגד הצלת חיים. שנאמר "היהדות - תורת חיים היא"... לדעתי, יהיה קשה ליצור מודעות מספיקה כזו - למה לא עשו עד עכשיו? בכל מקרה, זה לא סותר את הרעיון שלי, ויכול לבוא בנוסף. אולי יביא הדבר גם להצלת כמה חיות פרוותיות, שאסף עמית חרד לשלומם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו קרא לי? גם מי שבכלל לא חרד לשלומן של חיות פרוותיות יותר או פחות, ראוי שיהיה חרד לשלום עצמו ולשלום יקיריו כל עוד נהוג בישראל לתרגל פרוצדורות החייאה על חזירים וכלבים. כפי שטוענים רבים מאלה שנדרשים לבצע את התרגול, השונות בין האנטומיה של בעלי-חיים אלה לבין זו של האדם היא כה גדולה עד שהתרגול מאבד ממשמעותו ואינו מכשיר אותם להציל חיי אדם לכשיידרשו לעשות זאת בשטח. במקומות רבים בארה"ב עברו לבצע את התרגול במודלים מיוחדים שנוצרו ממש למטרה זו, ואשר מאפשרים תרגול יחידני ופרטני של מצבי טראומה שונים בתנאים משתנים. בישראל, לעומת זאת, נדרשת קבוצה של ארבעה או שישה רופאים לתרגל ביחד על כלב אחד, והתוצאה היא שאת הידע האמיתי הם רוכשים רק כשהם מגיעים לטפל בבני-אדם שנמצאים באמת במצב של טראומה. הפציינטים הראשונים שלהם, שנפגעו קשה בתאונת דרכים או בפיגוע חבלני, הופכים למעשה ל"שפני נסיון" ועליהם לומדים הרופאים הלכה למעשה כיצד לבצע את פרוצדורות ההחייאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אוקי, רק צחקתי. אגב, מה דעתך על הרעיון שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה ברור מאליו. בוודאי שאני תומך בשימוש רחב ככל האפשר באיברים ובגופות לכל מטרה שעשויה לשפר או אף להציל חיי אדם. הייתי מרחיב את הצעתך גם לשימוש בגופות שלמות ולא רק באיברים, שכן המצב בישראל הוא שאיברים להשתלה ניתן להשיג הרבה יותר בקלות מאשר גופות אדם לתרגול פרוצדורות או למטרות הוראה אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי כוללת את הגוף כולו, כולל שיער וציפורניים. אגב, שאלה מעניינת: מה עם פירסינג? מה עם פירסינג שנעוץ עמוק בבשר? הוא חלק מהגופה, או חלק מהרכוש? ומה אם הפירסינג מוזהב, ומשובץ יהלומים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מאיתנו, הזרים, לא יקחו איברים ללא תעודה, שהוצאה במיוחד במשרד הזרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רצינית? בבלגיה לא לוקחים איברים מזרים בלי תעודה מיוחדת? למה? ואגב, "משרד הזרים" הבריטי שוכן בבנין ענק, ששמו Alien House (!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר להחיל עלינו את החוק במובן של קצירת איברים באופן אוטומטי, הרי ברוב מדינות העולם אין חוק דומה, והבלגים (כעם קתולי) לא מעוניינים לפגוע בכבוד המת. לבלגי תמיד יש אפשרות להוציא תעודת "לא- תורם" מיוחדת, וזו פרוצדורה די מסובכת. בירוקרטיה בלגית מפורסמת בהיותה ארוכה ומייגעת. (במקום מגורינו משרד הזרים נמצא בתוך העירייה ויש לו שלושה דלפקים בלבד. זהו מקום עם אחוז זרים גדול, במקומות האחרים, פקיד X מטפל גם בזרים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין עם הרעיון. התפיסה כאילו אפשר ''לחלל את כבוד המת'' היא תפיסה פרימיטיבית וקמעית. למת אין לא כבוד ולא זכויות. גופת המת היא חפץ ששייך ליורשיו, ואם אין כאלו - למדינה. אם ניתן להשתמש בגופה כדי להציל חיי אדם, יש לעשות זאת ללא עיכוב, אלא אם כן הביע המנוח, או בני משפחתו, התנגדות אקטיבית לכך, מכל סיבה שהיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרת, כאשר נפטר אדם עוברות זכויות הקנין לצואה - כלומר, ליורשים. מכאן שיש לקבל את הסכמת המשפחה, גם אם הנפטר ביקש לתרום איבריו, משום שלהם הזכות על גופו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, טעיתי. מדבריך נובע רק שיש לשאול את היורשים אם הנפטר לא ציין דבר; אך אם ציין בצוואתו שברצונו לתרום איבריו, יש לעשות זאת. (איני מסכים לדעה זו, אך היא הנובעת ממה שכתבת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני לא מקבל, אם כי השקפה זו נפוצה, כי ''זכות האדם על גופו'' עוברת בירושה. אבל 'זכותו' לכתוב בירושה שאין ברצונו לתרום את גופתו, והחובה לכבד ירושה זו, יכולה להיות פשרה סבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מכיוון שבהעדר פירוט מפורש בצוואה עוברת זכות הקנין ליורשים, עליהם לזכות גם בגופה. אולי אתה חולק על כך גם בהקשר של רכוש? (אם אתה קומוניסט) ב. טובי ולא טיבי. נדמה לי ששמו הפרטי "תופיק" ולא "טופיק" אבל כבר נכוויתי בעבר אז אני נזהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא. הכוונה היא, ש 'זכות האדם על גופו', אינה נובעת מזכות הקיניין, אלא היא זכות אטומית ניפרדת. ב. מסכים, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום, ברוב מדינות הEU, כשאדם מקבל רשיון נהיגה, יש מאחור מקום לסמן check על "רוצה לתרום אברים". בחלקן הקטן הסימון הוא ל"לא רוצה לתרום אברים". פתרון אלגנטי, לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. האופציה השניה (שבמיעוט) היא המקובלת עלי. הרבה חברות מסחריות עובדות על העיקרון הזה, ומציעות לך מנוי על משהו, *אם אפשרות ביטול*. העיקרון המנחה הוא, שאפשרות זו תמיד תשאיר יותר מנויים מהאפשרות ההפוכה: המנוי מתבטל אוטומטית, עד שאתה מחדש אותו. אינני יודע אם הסיבה היא הזנחה, חוסר איכפתיות, או עצלות. אבל חשבתי לעצמי, אם העיקרון הזה חוקי, מדוע לא לנצל אותו למטרות טובות, מצילות חיים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |