|
הא. כשהייתי בצבא הלכתי (בפעם הראשונה בחיי) לתרום דם. מילאתי את הטופס, שבו שאלו אותי בערך על כל הדברים שאמרת, עניתי בשמחה בשלילה והתחלתי להקיז את דמי. כמה דקות אחר כך, מסיבות שלא אכנס אליהם כאן, עלה בי שמץ של חשד לחשש שמא בכל זאת מה שעברתי בגיל שנתיים - <חשיפה!> גידול סרטני בכליה, עם הטיפולים המקובלים של ניתוח, כימותרפיה והקרנות <\חשיפה!>) - לאייל התמים זה בוודאי נשמע נורא ואיום, אבל אני הייתי מאז בריא לחלוטין - יכול להיות חשוב בשבילם. סיפרתי לרופאה. היא החווירה, פלטה "אה, כן?" והבהירה לי שאסור לי לתרום דם, והמנה הנוכחתי שלי תשוחת ארצה.
אני יכול לנחש שאילו הייתי מגיע חלילה למוות מוחי אז, היו קופצים רבים על איברי החיוניים (דא עקא, נותרה לי רק כליה אחת לתרום... וגם היא לא משהו).
|
|