|
||||
|
||||
תשובתי (החלקית בינתיים) לצרפתי1: אם המטרה הראשונה במעלה שלנו היא בטחון ישראל, ואם אנו רוצים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, עלינו להיות מעוניינים בהכנסת החמאס לתוך המימסד הפלסטיני. התמסדות תרסן את החמאס ותעביר אותו ממוד של ארגון טרור שיורה לכל הכיוונים ואומר לאו סדרתי, למוד של גוף אחראי כלפי העם הפלסטיני. זו התקווה. יתכן שאנו נמצאים כרגע בהחלפת הילוך היסטורית. באמריקה לראשונה מושל נשיא שאין לו סלידה אינהרנטית ממוסלמים, ושבתמונת עולמו יש איסלם נאור שיכול להשתלב עם שאר האומות. ברקע מתגלגל "האביב הערבי" שאיננו יודעים את תוצאותיו, אבל עד כה נראה שהמדינות המתנערות אינן הולכות לכיוון הפנדמנטליסטי אלא להיפך. הנה, מצרים שלכאורה נמצאת בכאוס שלטוני, נוקטת יוזמות מפתיעות - הסכם פיוס חמאס-פאתח, הסכם לשחרור גלעד שליט שהיא כנראה מצליחה לקדם. מי האנשים במצרים שמתעסקים בעת הזאת ביוזמות האלה, ומדוע הם מטריחים את עצמם בכך? זה מעניין, אולי זה מצביע על רצון מצרי ויכולת מצרית ליטול את תפקיד המגשר והמפייס במזה"ת. בעקבות ההתערבות המצרית הסכים החמאס לפיוס שבעבר הוא דחה, והוא זה שוויתר על רוב הסעיפים כדי לממש הפעם את ההסכם. אפשר שזהו סימן לחוסר בטחון של החמאס במעמדו לנוכח השינויים המתחוללים, ואפשר שזהו איתות לכך שהאידיאולוגיה הרשמית שלו אינה כה נחרצת. כפי שקורה בכל מקום בעולם וגם אצלנו, אידיאולוגיה לחוד ופרקטיקה לחוד. כל ארגון טרור מתמסד עם השנים, ואם הסכסוך מתמשך ללא מוצא קם תחתיו ארגון טרור קיצוני ממנו. כך היה עם הפאתח. במשך שנים רבות אסור היה אפילו לדבר עם הפאתח ומי שנפגש איתו הושלך לכלא. ברבות השנים הפאתח הזדקן והתמסד, התרגלנו אליו, אך בכל זאת לא השכלנו לחתום איתו על הסכם שלום, וקיבלנו תחתיו את החמאס. גם החמאס עובר את הדרך הזאת ואין טעם להמתין למי שיבוא אחריו. המשך המגמה של החמאס תלוי לא רק בחאלד משעל ואבו מאזן אלא גם בנו, אם נקבל את תהליכי הפיוס או שנראה בהם צחצוח חרבות. אנחנו בוחרים לראות בהם צחצוח חרבות, כפי שאנו עושים בתגובה לכל פעולה והצהרה של הצד השני. הסיבה לכך היא שבאופן תת מודע איננו רוצים בשלום. אנו רוצים בבטחון אך איננו רוצים בשלום, זה הפרדוקס הימני. לעומת ההזדעקות המיידית של ביבי לשמע הפיוס, לא שמענו ממנו דברי תמיכה באבו מאזן ותגובה על ההשגים בגדה והשקט ששורר שם. גם לא ידוע לי על הקלות ומחוות שנעשו לטובת תושבי הגדה במעברים, במסחר, בבירוקרטיה. להיפך, ברגע זה ממש אנחנו ממשיכים להזדחל ולבלוע ביסים קטנים מהאדמה שהיא לב לב לבה של המחלוקת, כדי שנוכל לומר: מצטרים, עובדות בשטח, כבר בלענו. אילו היית ערבי בגדה היית מאדים מכעס. ואובמה? אובמה לדעתי ממסגר את החמאס יחד עם חיסול בין לאדן בתוך האג'נדה האמריקאית למיגור ארגוני הטרור. יתכן שסבר שחיסול בין לאדן ביד אחת ותמיכה בהסכם פיוס עם החמאס ביד השנייה יתקבלו כסתירה בעיני העולם. אני לא חושבת שיש שם משהו עמוק מזה, ולדעתי זו טעות. לא היה לו צורך לציין את ההתנגדות לפיוס בנאום המתווה על המזרח התיכון, שכל כוונתו היתה חתירה להסכם שלום. הגדה לובשת צורה של מדינה, אבו מאזן מבקש להקים בה את מדינת פלסטין, ועליו לכלול בתוכה את החמאס כדי לפרק אותו מנשקו ולשלב אותו במוסדותיה. כשבן גוריון הקים את מדינת ישראל הוא לא מידר את המחתרות. האצ"ל והלח"י דגלו באידיאלוגיה קיצונית, הם נקטו טרור נגד הבריטים אף שאלה כבר היו עם רגל אחת בחוץ, הם התנגדו לתוכנית החלוקה של כ"ט בנובמבר בנימוק המוכר לנו גם היום שאין לחלק את הארץ, אבל בן גוריון בחוכמתו מרחיקת הראות שילב את המחתרות ביחידות בתוך צה"ל - ובה בעת לא התיר להן בשום פנים אופן להתחמש באופן עצמאי, כי אי אפשר להקים מדינה שבתוכה גוף צבאי חמוש שפועל על דעת עצמו. זה מה שלימדה אותנו ההיסטוריה על הארגונים הקיצוניים הפרטיים שלנו. עוד דבר לימדה אותנו ההיסטוריה שלנו, והוא ש-30 שנה אחרי קיבלנו אותם חזרה בול בעין. ועל זה אין לי מה לומר. _______________ 1 אין לראות בכך הסכמה מצדי לקביעתך שכל אדם חייב לבחור לעצמו צרפתי ולהתאים לו. |
|
||||
|
||||
סליחה, זו תשובה לאפופידס תגובה 571825 |
|
||||
|
||||
הבדל חשוב אחד (מכמה) בין הנהגת הישוב היהודי והארגונים אצ"ל ולח"י מחד, ובין פתח וחמאס מאידך, הוא שבמקרה הראשון היה מדובר בטריטוריה אחת, ואילו אצל שכנינו יש פתחלנד בגדה וחמאסטן בעזה, שתי מדינות לשני זרמים. ובעוד שהנהגת הישוב העברי ייצגה את רוב הישוב, אין לדעת מי הכוח הגדול יותר אצל השכנים, אבל הפתח באופן כללי הוא ארגון ששיאו עבר מזמן. אף זרם לא מתכוון בשלב זה לוותר לאחר, והסכם הפיוס ביניהם הוא חרטא ברטא גמור. ועכשיו שאבו-מאזן הודיע שלא ירוץ בבחירות הבאות, ופייאד לא בקו הבריאות (התקף לב?), אם צד אחד ישתלט על הכול, הרי זה החמאס. לכן לא תהיה התמתנות בעתיד הנראה לעין אלא דווקא הקצנה (עם או בלי פניה פלסטינית לאו"ם, ובלי קשר לתוצאות פניה שכזו). והסיכוי להסכם ישראלי-פלסטיני בשלב זה? מגרד את האפס. |
|
||||
|
||||
הסיכוי להסכם ישראל/פתח הוא להערכתי מעל 80% הסיכוי שלהסכם הזה תהייה איזו תוצאה חיובית נמדד במספרים דימיוניים |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על עזה וזאת הסיבה שאמרתי שתשובתי חלקית. ככל שראיתי אף אחד לא מדבר על עזה, לא אוהבי הפיוס ולא שונאיו, כי עזה היא אגוז קשה. היא מנותקת פיזית מהגדה, וקשה לדמיין איך היא משתלבת בתוך המדינה הפלסטינית של אבו מאזן. מצד שני עם עזה אין לנו מחלוקת על שטחים. אני חושבת שבהכרח הסכם השלום בינינו לבין הפלסטינים יהיה בנוי משני שלבים, והגדה תחילה. אפשר לחשוב על כל מיני דרכי התקדמות ופתרונות לגבי עזה, אבל באמת מעניין לשמוע דעות על כך. |
|
||||
|
||||
הנה תשובתי החלקית עוד יותר: אין סיבה הסטורית או אקטואלית לחשוב שהחמאס הולך להתמתן. חאמס אינו תנועת שחרור ואינו לאומי ומטרתו אינה שיפור מצבם של הפלשתינים. הוא הביא עליהם אסון כלכלי, הרג וחורבן. וזה עוד טרם נבחר לשלטון. ככל שהוא מנסה פחות לקטול בנו, כך גם יורדת הפופולריות שלו. כשהוא לפחות ניסה, ולא משנה אם הצליח או לא ומה היה המחיר ששילמו הפלשתינים, הפופולריות שלו עברה את זו של אבו-מאזן. הסטורית, עקב ההיעדר הכמעט מוחלט של לכידות פנימית פלשתינית (מה שנכון גם לרוב החברות הערביות), קל לגורמים ערביים או מוסלמים (כיום אירן וסוריה, אבל כמעט כל מדינה ערבית לקחה בזה חלק, לפי תור) למצוא קבוצות גדולות בתוכם שמוכנות להטיח את עצמם כמו גם את שאר האוכלוסיה שוב ושוב בישראל. משטרים ערביים הרוצים לצבור פופולריות ולגיטימיות בעניינים אחרים, או סתם כבוד, עושים זאת כבר עשרות שנים ויטרפדו כל השלמה עם קיום ישראל ולמנוע כל השלמה עמה. זוהי גם סיבת הסיוע של ההנהגה המצרית החדשה לכינון ההסכם - יוקרה בעולם הערבי, עקב הפסקת הבושה הגדולה של פיצול פנימי אל מול האוייב היהודי. שום דבר אחר. הסיבה שההסכם נחתם עתה היא קודם כל הצורך של אבו-מאזן בלגיטימציה ערבית, לפחות התחלתית, לקיומה של מדינה פלשתינית, מה ששומט כלי חשוב במאבק בישראל. הסיבה השניה היא שהשלטון המצרי החדש הוא אנטי-ישראלי אף יותר מקודמו. הוא מוכן משום כך לקחת סיכונים גדולים יותר במאבק בה, סיכונים הנובעים משדרוג מעמדו של הסניף העזתי (חמאס) של האחים המוסלמים, בהם הוא נתמך. לשם כך, עפ"י דיווחים, ויתרה ההנהגה המצרית לחמאס בנושאים מרכזיים שמנעו ממנו עד כה את החתימה. בכל מקרה, ברור לכולם שמדובר רק בהפוגה במאבק פת"ח-חמאס. לגבי מה שמלמדת אותנו ההיסטוריה ונקודות אחרות אותן את מעלה - אשאיר לך את המילה האחרונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |