|
||||
|
||||
הבדל חשוב אחד (מכמה) בין הנהגת הישוב היהודי והארגונים אצ"ל ולח"י מחד, ובין פתח וחמאס מאידך, הוא שבמקרה הראשון היה מדובר בטריטוריה אחת, ואילו אצל שכנינו יש פתחלנד בגדה וחמאסטן בעזה, שתי מדינות לשני זרמים. ובעוד שהנהגת הישוב העברי ייצגה את רוב הישוב, אין לדעת מי הכוח הגדול יותר אצל השכנים, אבל הפתח באופן כללי הוא ארגון ששיאו עבר מזמן. אף זרם לא מתכוון בשלב זה לוותר לאחר, והסכם הפיוס ביניהם הוא חרטא ברטא גמור. ועכשיו שאבו-מאזן הודיע שלא ירוץ בבחירות הבאות, ופייאד לא בקו הבריאות (התקף לב?), אם צד אחד ישתלט על הכול, הרי זה החמאס. לכן לא תהיה התמתנות בעתיד הנראה לעין אלא דווקא הקצנה (עם או בלי פניה פלסטינית לאו"ם, ובלי קשר לתוצאות פניה שכזו). והסיכוי להסכם ישראלי-פלסטיני בשלב זה? מגרד את האפס. |
|
||||
|
||||
הסיכוי להסכם ישראל/פתח הוא להערכתי מעל 80% הסיכוי שלהסכם הזה תהייה איזו תוצאה חיובית נמדד במספרים דימיוניים |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על עזה וזאת הסיבה שאמרתי שתשובתי חלקית. ככל שראיתי אף אחד לא מדבר על עזה, לא אוהבי הפיוס ולא שונאיו, כי עזה היא אגוז קשה. היא מנותקת פיזית מהגדה, וקשה לדמיין איך היא משתלבת בתוך המדינה הפלסטינית של אבו מאזן. מצד שני עם עזה אין לנו מחלוקת על שטחים. אני חושבת שבהכרח הסכם השלום בינינו לבין הפלסטינים יהיה בנוי משני שלבים, והגדה תחילה. אפשר לחשוב על כל מיני דרכי התקדמות ופתרונות לגבי עזה, אבל באמת מעניין לשמוע דעות על כך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |