 |
|
 |
||
|
||||
 |
במסעדת Il Fornaio בפאלו אלטו יש קינוח אלוהי בשם Rosina al Cioccolato. אותו הייתי מוכן לאכול שלוש פעמים ביום, אלמלא הנזקים הבריאותיים שבצידו. לפני שנתיים-שלוש, בכלל בלי שהתכוונתי, נעלם אצלי כמעט לגמרי הדחף לאכול מתוקים. מממוצע של שניים-שלושה פריטים מתוקים ביום, ירדתי למשהו כמו אחד בחודש. זה לא שמתוק הפסיק להיות לי טעים - ברור שזה מאד טעים - אבל פתאום נהיה לי מאד מאד קל להתנגד לפיתוי (ואני מתנגד כי זה לא בריא). עוד מישהו חווה את התופעה המבורכת הזו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קל לי להתנגד לפיתוי מבחינה מצפונית. קצת יותר קשה מבחינה בריאותית. והכי קשה זה התנגדות מטעמי משקל. בתור פרסית, קל גם להתנגד מטעמי מחיר גבוה, אם כי כשמגיעים לטבעונות יש מעט מאכלים מאוד יקרים, אולי רק פירות וירקות אקזוטים ונדירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי זה בא עם הגיל. גם לי זה קרה. פתאום פירות הרבה יותר מתוקים לי, ומרגישים ''מתוק אמיתי'', כמו ממתק. והדחף לממתקים ירד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש באותו קינוח? כלומר צימוקים ושוקולד, אבל איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא צימוקים אני לא חושב שיש שם. מתוך התפריט: Rosina al Cioccolato
Chocolate mousse, fresh raspberries and sponge cake soaked with Triple Sec; served with orange crème anglaise ... Desserts are made with Callebaut fine Belgian chocolate |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נשמע נפלא. הצימוקים הם טעות במנגנון התרגום האוטומטי האישי שלי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני עובר את זה פעם בעשר שנים בערך, למשך שנה-שנתיים (וכך גם אצל אמי). אני מצפה מיצרני התכשירים להגברת החשק המיני לפעול גם בתחום הקולינרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט-הפסקתי באותה מכה לאכול גם בשר וגם מתוקים, וגם תה (שאין לי שום דבר נגדו, אבל בלי סוכר הוא לא טעים לי, וגם יותר מוצא חן בעיני לא להיות מכור. כמו שכתבו כאן על קולה, יום וחצי כאב ראש וזה עבר). רוב הזמן אין לי שום קרייבינג לאף אחד מהם. אבל מה, אחרי ארוחה שבה אני אוכל בשר, באופן כמעט קבוע יש לי קרייבינג אימתני לתה ומשהו מתוק (לאכול עם התה, חוץ מהסוכר שבו). (אני בדרך כלל נענה לו בלי הרבה בעיות מצפון, אלא אם אני מרגיש שחטאתי יותר מדי בזמן היותר מדי אחרון, ואז אני יכול די בקלות להתאפק). אם אני מנסה לשבור את הקרייבינג רק עם אחד מהשניים, הוא לא נשבר. התלות בין התה למתוק הנוסף, ברור לי שהיא פסיכולוגית, היא היתה קיימת עוד לפני שינוי הדיאטה. אבל על התלות בין בשר לבין שניהם אני תוהה - פסיכולוגית בלבד (ולמה?), או שיש לה היבט פיזיולוגי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-12 השנים שאני צמחונית, היה לי קרייבינג בשר 3 פעמים, ודווקא להמבורגר. בפעם הראשונה עוד נלחמתי בזה. אחרי זה החלטתי שהשיטה הכי טובה לתת לגוף את מה שהוא משתוקק לו, ואם זה ג'אנק בשרי, יהי ג'אנק בשרי. מוטב בעיני על פני לשבור את הצמחונות לגמרי. ________________ ועכשיו נשאלת השאלה: אם הקרייבינג מבטא צורך פיזיולוגי, למה דווקא המבורגר? למה לא סטייק עסיסי, כבד, משהו עתיר ברזל וחלבונים ובי-12? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבורגר מזין כמו הנתח שהוא עשוי ממנו, לא? אז הוא לא שונה מסטייק. בכל מקרה, אין סיכוי שהמוח הלא-מודע שלנו מכויל בכזו עדינות כדי לקשר טעמים וחשקים עם מרכיבים תזונתיים ברמת פירוט של ויטמין זה או מינרל אחר. מלח וסוכר, בהחלט; אולי גם בשר כללי כמשהו שמבטיח שפע כמעט מהכל, ואולי גם אגוזים מאותה סיבה. בשביל הבחנות עדינות יותר היינו צריכים כבר תרבות ושפה ומדע. ובשביל להסביר קרייבינג דווקא לנתח בשר X ולא Y, או לאגוז כזה ולא לאחר, צריך אני חושב לפנות לפסיכולוגיה הנגזרת גם מתרבות. או אולי, השערה מצוצה מהאצבע, האבולוציה הכניסה אקראיות מסוימת לתשוקות הטעם של כל אחד ואחת. בטח אפשר לבנות מודל שבו זה מועיל (לצד שניים שבהם זה מזיק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהוא שונה מסטייק. בשר שאפשר לעשות ממנו סטייק, לא עושים ממנו המבורגר. המבורגרים וקבאבים עושים מבשר טחון, ולך תדע אילו חלקים טחנו. ונקניקיות עושים מבשר שאפילו המבורגרים וקבאבים אי אפשר לעשות ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקומות שמשוויצים בהמבורגר אנטרקוט, אבל נשים את זה בצד. אני לא מדבר על המבורגר וקבב ונקניקיות מהמקפיא בסופר. אני מדבר על מסעדות סבירות ומעלה, וגם מזללות המבורגר טובות. תמיד אוהבים לומר "לך תדע מה הכניסו", אבל מה כבר אפשר להכניס בלי שזה יעורר שערוריה בעיתון אם איזה עובד ידליף? זה בשר כזה או אחר, ויותר ספציפית, שריר כזה או אחר של הפרה או הכבשה, עם השלמה של שומן מהפרה או הכבשה כדי להגיע לאחוז שומן רצוי. במקרה של נקניקיות יש כמובן עוד חיה אפשרית בעסק, וגם איברי פנים, אבל לא משנה. אז נכון שכנראה מדובר בשרירים זולים יותר, כי הם קשים יותר ולא טובים לסטייק, אבל עד שלא אדע נתונים אחרים, אני מניח שהם לא מאוד שונים מבחינה תזונתית משרירי הסטייק - אם כבר אז הם בריאים יותר בגלל יותר חלבון ופחות שומן, אבל גם זה לא משנה כי משלימים שומן לפי הצורך. וגם השומן, לא ידוע לי על הבדל תזונתי בין רקמות שונות. כל זה מבוסס רק על ניחושים, ולא על מידע פנים. אני תמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקניקיות עושים מבשר סימן שאלה (הנה כך - ?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש המועצה החקלאית האירופאית דורש שבריטניה תפסיק להשתמש בשם "נקנקיות" ומציע לשר ג'ים האקר לקרוא לה Emulsified High-Fat Offal Tube. "ואתה בלעת את זה?" שאל העוזר שלו, ברנרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נקניקיות עושים מבשר שאפילו המבורגרים וקבאבים אי אפשר לעשות ממנו" - זה המקום לצטט את אמרת השפר (המיוחסת לרוב, כנראה בטעות, לביסמארק): Laws are like sausages. It is better not to see them being made.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאתה מתאר נשמע שזה קיבעון פסיכולוגי, כי הפסקת עם שלושתם יחד. אבל מבחינה תזונתית נטו, יש אסכולה שטוענת שצריך לסיים ארוחה במשהו מתוק, קשור לאנרגיה זמינה לצורך מלאכת פירוק המזון. לעומתה יש אסכולות שטוענות שאין כלל צורך בקינוח (ולך תתווכח עם מיליארד סינים). היתה תקופה שהייתי ממש מכורה למתוק, בעיקר אחרי ארוחה, ואז הייתי איזה זמן בסיני, ושמתי לב שבכלל אין לי צורך למתוק. דה עקא, אצל הבדואים בסיני גומרים ארוחה עם תה מתוק מאד מאד בכוסית קטנטנה, ובטח יש סיבה אמיתית למנהג הזה. וארוחה מבחינתם זו ארוחה שיש בה בשר, עדיף כבש. וכידוע פירוק של בשר הוא הכי ממושך וקשה לקיבה. אז גם התה עצמו וגם תה מסוכר יש להם איזשהו תפקיד בעיכול יותר טוב. מה אומרים הארגנטינאים? שאוכלים בשר עם בשר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי התה הבדואי הוא מסורת שמקורה בתקופות העוני של פעם, לכן בישול התה הממושך שהופך את התה למר מדי ודורש טונות סוכר לאפשר את שתיתו. כשהבאתי לסיני ארל גריי והכנתי אותו חלוט כמנהג אלביון עם מעט סוכר הוא זכה להצלחה מרובה בקרב הילידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל הבדואים בסיני שותים גם קפה שחור מתוק מאד מאד ובקרב קהילות בדואיות/ערביות אחרות דווקא שותים אותו מר. אז לא נראה לי שזה בהכרח העניין. ופעם לא היה בהכרח עוני. היו ועדיין יש חמולות בדואיות מאד מאד מבוססות עד עשירות. בדואיות לא שווה עוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקפה הראשון אחרי דרך ארוכה הוא מצומצם ומר ''קפה סאדי'', הקפה שמוגש אחריו ממותק. ופעם היה עוני, אני מדבר על התקופה שלפני הכיבוש הישראלי כשהיו עניים סתם ועניים מרודים, ההיצא היה מוגבל וסוכר קפה ותה שהיו מיובאים מהעולם התרבותי על ספינות מפרש ושיירות גמלים נחשבו ליקרי ערך, סיפר לי בדואי זקן על הזמנים שהיו הורגים זר בשביל חולצה. עדיין יש עשירים זה מובן מאליו, אבל ''היו'' עשירים, פרושו שהיו בעלי עדרי גמלים ונשואים לנשים רבות ועדיין גם הם לא נהנו מהיצא רב שלא היה קיים, אם עסקת בהברחות הברחת חשיש ונשק ולא בזבזת נפח הובלה יקר על תה וקפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הספרים ששופכים אור בצורה נהדרת על חיי הבדואים שבאזורינו הוא ''שבעת עמודי החוכמה'' של תומס אדוארד לורנס. הלוא הוא לורנס איש ערב. הוא חי בתוכם, העריץ אותם מחד והיה ביקורתי ואוריינטליסט בד בבד (ואכן נאמנותו היתה חצויה, הוא היה הרי מרגל כפול). אני לא אכנס לויכוח אם הם שמים סוכר בגלל שאיכות התה ירודה - גם סוכר עולה כסף הרי, ולא גדל במדבר. יש להם מסורות מאד עתיקות, וזה נראה לי קצת פשטני להתייחס לזה ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לורנס היה פה ב1915, אני מכיר אנשים שהיו לפני ואחרי 1967 , אני יודע מה ששמעתי מהם. חוץ מזה סוכר מביאים ממצריים, תה מיבאים מהודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לשער מתי מצא דרכו הלימון אל התה (והתפריט) הבדואי? (כלומר, באופן קבוע יותר מאיזו תיבת לימונים אקזוטית משיירה טועה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באזור ההר הגבוה, הואדיות משמשים לחקלאות, בוסתנים של עצי פרי שונים וירקות מצויים לרוב, אני יודע על סחר חליפין בין תושבי החוף שמספקים דגים מיובשים (איכסה כרישים) ומקבלים ירקות ופירות מתושבי ההר. אני מניח שגם לימונים מעורבים בעסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין פרוק הבשר, המורה שלי לביולוגיה טען אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי אין שום סיבה בריאותית לסיים ארוחה במשהו מתוק, אולי אפילו להיפך. יכול להיות שכיוון שהתזונה המקובלת במקומותינו כוללת ממילא הרבה יותר מדי פחמימות וסוכרים, הגוף מתרגל לקצב עליית/פירוק סוכר בדם מסוים, ובארוחה משביעה אבל שמתפרקת לאט (בשר במיוחד - חלבונים וכדומה), הגוף שרגיל לקבל עלייה מהירה בסוכר מפתח קרייבינג למשהו המתוק הקטן. ככלל לא הייתי מניח שלכל מנהג תזונתי "בטח יש סיבה אמיתית". לכל דבר יש סיבה כמובן, אבל לאו דווקא בריאותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר ששמעתי לתשוקה לסוכר אחרי הבשר הוא החוסר בפחמימות - לחם שהוא האחראי העיקרי לתחושת השובע. מנסיוני, הוספת לחם לארוחה בשרית עובדת ואין תשוקה למתוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לפני כשנה הייתי אוכלת כמויות מטורפות של שוקולד ביום, והאמת היא שגם לא ניסיתי להפסיק. ואז, יום אחד, לא יכולתי לגעת יותר בשום דבר מתוק - לא שוקולד, לא גלידה... אפילו לא שום מוצר חלבי. למעשה, חוץ מלחם היו מעט מאוד דברים שיכולתי לגעת בהם בלי לחטוף בחילה נוראית. התקופה הזאת נגמרה, לשמחתי, לפני כחודשיים. אבל לחזור לשוקולד עדיין לא חזרתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |