בתשובה לענת, אלטנוילנד, 26/07/13 15:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקפה הראשון אחרי דרך ארוכה הוא מצומצם ומר ''קפה סאדי'', הקפה שמוגש אחריו ממותק. ופעם היה עוני, אני מדבר על התקופה שלפני הכיבוש הישראלי כשהיו עניים סתם ועניים מרודים, ההיצא היה מוגבל וסוכר קפה ותה שהיו מיובאים מהעולם התרבותי על ספינות מפרש ושיירות גמלים נחשבו ליקרי ערך, סיפר לי בדואי זקן על הזמנים שהיו הורגים זר בשביל חולצה. עדיין יש עשירים זה מובן מאליו, אבל ''היו'' עשירים, פרושו שהיו בעלי עדרי גמלים ונשואים לנשים רבות ועדיין גם הם לא נהנו מהיצא רב שלא היה קיים, אם עסקת בהברחות הברחת חשיש ונשק ולא בזבזת נפח הובלה יקר על תה וקפה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הספרים ששופכים אור בצורה נהדרת על חיי הבדואים שבאזורינו הוא ''שבעת עמודי החוכמה'' של תומס אדוארד לורנס. הלוא הוא לורנס איש ערב. הוא חי בתוכם, העריץ אותם מחד והיה ביקורתי ואוריינטליסט בד בבד (ואכן נאמנותו היתה חצויה, הוא היה הרי מרגל כפול). אני לא אכנס לויכוח אם הם שמים סוכר בגלל שאיכות התה ירודה - גם סוכר עולה כסף הרי, ולא גדל במדבר. יש להם מסורות מאד עתיקות, וזה נראה לי קצת פשטני להתייחס לזה ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לורנס היה פה ב1915, אני מכיר אנשים שהיו לפני ואחרי 1967 , אני יודע מה ששמעתי מהם. חוץ מזה סוכר מביאים ממצריים, תה מיבאים מהודו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |