בתשובה לאריק, 25/11/10 6:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין (אותי) מכמה בחינות ואחת אחת מהן הינה זו: אם 16% מכלל הציבור מצהירים שהם סולחים ליגאל עמיר, אזי - להערכתי - שיעור התומכים בקציבת עונשו גדול הרבה יותר ושיעור התומכים בשחרורו מהכלא גדול יותר. אם הערכתי נכונה, פירוש הדבר - לפי תפיסתי - הוא, שלמרות שטיפת המוח הממושכת והמסיבית של הסמול (באמצעות התשקורת הנשלטת על ידו), יהודים רבים בארצנו לא איבדו את הקשר שלהם למציאות כהוויתה וחושיהם הבריאים לא נפגעו. זה בהחלט מעניין ואף מעודד אותי. באשר לשאלה אם אני סולח לו. אני מבין את ה"סליחה" ליגאל עמיר כהבעת תמיכה בשחרורו מהכלא. בנושא זה כבר הבעתי את דעתי, שיש להסתפק במאסרו עד היום ולשחררו לאלתר. אבל, עליי להודות, מפריעה לי למדי העובדה, שהוא אינו מצהיר בפומבי שהוא טעה ושהוא אינו מבקש סליחה בהתאם לכך. במיוחד ממנו הייתי מצפה שינהג כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המציאות כהוויתה היא שיגאל עמיר, אחרי 15 שנה בבידוד, אינו מבקש סליחה. ואין זה מפתיע. הוא פעל מתוך הכרה אידאולוגית שהוא עושה את הדבר הנכון, וציפה אף לקפד את חייו כתוצאה. מחיר שהוא היה מוכן לשלם. אין לו על מה לבקש סליחה. אם יביע חרטה סימן ששינה את דעתו. בהתאם- אסור לקצוב את עונשו. מדוע צריך לסלוח לו, ועל מה בדיוק? אתה סולח לו למרות שהוא לא ביקש סליחה. זה לא נשמע לי נכון. כמה זמן אתה כבר תומך בקציבת עונשו? אם מהיום הראשון אז אתה לא סולח לו אלא מזדהה עם מניעיו, אבל אם אתה מזדהה עם מניעיו למה אתה חושב שהוא צריך לבקש סליחה? אין לי בעיה עם זה שתחשוב שעמיר גיבור, אבל שים את זה על השולחן. כרגע העמדה שלך לא ברורה. עצם הדיון הציבורי בשאלה עד כמה הציבור סולח לעמיר מבדילה את הרצח הזה מ"סתם" רצח פלילי. אף אחד לא עשה סקר האם אני סולח להרצל אביטן. משום שעמיר פגע באושיות הדמוקרטיה עונשו גדול יותר. למה להקטין אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מאמין, שיגאל עמיר אכן ביצע בשעתו את מעשהו מתוך הכרה אידאולוגית שהוא עושה את הדבר הנכון למען עם ישראל ושהוא היה מוכן להקריב את חייו לשם כך. דווקא בשל מניעיו וכוונתו הוא זוכה למלוא הערכתי (ולהערכת רבים נוספים), ודווקא משום כך יש לקצוב את עונשו ולשחררו מכלאו. על אחת כמה וכמה שאין לכלוא אותו בתנאי כליאה קשים, כפי שנוהגים בו כיום. אעפ"כ הייתי מצפה ממנו להכיר כיום בכך שהוא טעה וכי הוא עשה מעשה פסול ואסור. טעותו מתבטאת בכך, שהוא העריך בטעות, ככל הנראה, שהתקיימו בשעתו אותם תנאים חריגים מאד ויוצאי דופן ביותר, המצדיקים רצח. לכן, לדעתי, עליו להכיר כיום, בדיעבד, בכך שמעשהו היה שגוי, פסול ואסור ובהתאם לכך עליו לבקש כיום סליחה הם מבני משפחתו של רבין והן מעם ישראל בכללותו (אשר, לדעתי, ניזוק גם הוא ממעשהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: אתה בעד חנינה למחבלים מתאבדים שבמקרה לא התפוצצו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, בודאי. מעניין אותי מאד לדעת מה בדבריי גרם לך לשאול את השאלה (התמוהה מאד) הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתייחס ליגאל עמיר כתבת: > אני אכן מאמין, שיגאל עמיר אכן ביצע בשעתו את מעשהו מתוך הכרה אידאולוגית שהוא > עושה את הדבר הנכון למען עם ישראל ושהוא היה מוכן להקריב את חייו לשם כך. > > דווקא בשל מניעיו וכוונתו הוא זוכה למלוא הערכתי (ולהערכת רבים נוספים),> ודווקא משום כך יש לקצוב את עונשו ולשחררו מכלאו. אותו מחבל מתאבד ביצע את מעשהו מתוך הכרה אידאולוגית שהוא עושה את הדבר הנכון למען <קבוצה מסויימת> ושהוא [היה] מוכן להקריב את חייב לשם כך. אבל נראה שאותו מחבל לא זוכה למלוא הערכתך. ההבדל המהותי הוא שאותו מתאבד לא זוכה למלוא הערכתך מכיוון שהוא פעל בשם אידאולוגיה שאתה לא מסכים איתה, או לחילופין, למען קבוצה שאתה מתנגד לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה (כמובן). בדומה ליגאל עמיר, אני מבחין בין המניע למעשה לבין המעשה עצמו. נכונותו של מחבל מתאבד להקריב את חייו למען אחרים (בהנחה שהיא נעשית בהכרה, ביודעין ומרצון חופשי) הינה אלמנט במעשהו הזוכה להערכתי הרבה. המדינה שלנו קמה והצליחה להתמודד עם קשיים עצומים בין היתר משום שהיו אז אנשים לא מעטים שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען עמם. הלואי והיו אנשים רבים כאלה גם כיום. לצד הערכתי הנ"ל, מעשהו של המחבל המתאבד פסול בעיני, הן משום שהוא אויבי ומעשהו מכוון נגדי והן מטעמים נוספים, שאין זה המקום להרחיב בהם (למשל, עצם המוסריות של מעשהו). במלים אחרות וקצרות: גם מעשה פסול יכול לכלול אלמנטים הראוים להערכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: הרצח של יגאל עמיר אינו פסול, כי מטרתו מוצדקת (זה מה שהבנתי מדבריך). הרצח של מחבל מתאבד פסול כי מטרתו אינה מוצדקת? האם היית מתייחס לרוצחי זאבי באותה מידה של סלחנות? לרוצחו של מאיר כהנא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר לי שהבנת אחרת מדבריי. רצח רבין היה פסול למרות שבוצע ממניע טוב. כתבתי במפורש מדוע רצח שמבצע מחבל מתאבד פסול. לא הייתי מתייחס בסלחנות לשום מעשה של אויב המכוון נגדי, ובודאי רצח של מי מבני עמי, ולו רק משום שהוא אויבי. (השבתי לך למרות שקשה לי להאמין שאתה רציני בשאלותיך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: גם הרצח הזה פסול וגם הרצח הזה פסול. ובכל זאת, לאחד אתה סולח ולשני לא. לכן באותה מידה: אני לא סולח לרוצח יגאל עמיר שפעל נגד עמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר הכרחי בין תנאי הכליאה לשחרור. אפשר לחשוב שיגאל עמיר לא צריך להיות בבידוד, ועדיין לחשוב שגם לא צריך לקצוב את עונשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שאין קשר הכרחי בין תנאי הכליאה לבין שחרור ממאסר. אבל - * אין לשלול אפשרות של הקלה בתנאי המאסר של אסיר בהתחשב באופי העבירה שביצע ובטיבה ובהנחה שהוא אינו אסיר בעייתי. * אין (אסור) להחמיר בתנאי המאסר של אסיר רק בשל אופי העבירה שביצע או טיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שמניעיו וכוונתו היו להשפיע על המדיניות המדינית-בטחונית של המדינה על ידי רציחת העומד בראשה- ראש הממשלה המכהן-דווקא משום כך עונשו חמור במיוחד. אתה מעריך את יגאל עמיר לא משום שהוא רצח את ראש הממשלה אלא משום שאתה מסכים עם האידאולוגיה שממנה הוא פעל, אלא שאתה חושב שהוא הלך איתה רחוק מדי. אני מבין נכון? כדי לדון בעונשו של עמיר אתה צריך להתנתק מהסימפטיה שיש לך כלפי הכוונות שלו. אם ניקח את הצד השני- אתה בטח לא היית בעד קיצור מאסרו של ואנונו? אבל צריכה להיות גזירה שווה בין ואנונו לעמיר כי שניהם, מתוך אמונה אידאולוגית, הכריחו את המדינה ללכת בכוון מדיני מסוים תוך ביצוע עבירות חמורות. לדעתי, לשניהם לא הגיע/מגיע קיצור מאסר של יום אחד אפילו, ומצד שני נקמנות המערכת התבטאה אצל שניהם בתקופת בידוד ארוכה שאינה מחויבת המציאות. מהותית- שניהם בוגדים שמעולם לא התחרטו על מעשיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון לנתק בין כוונות ומניע לבין מעשה, אף שלעתים הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. המניע של יגאל עמיר לרצח רבין היה, ככל הידוע לי, לשנות מדיניות של ראש ממשלה שסיכנה של קיומה של המדינה, לדעתו. לא ברור לי לאיזו "אידיאולוגיה" של יגאל עמיר אתה מייחס לי הסכמה, ולכן איני יכול השיב לך. אם תהיה ברור יותר - אשיב. אני לא חושב שעמיר "הלך רחוק מדי", אלא שהוא פשוט טעה בהערכתו הן בדבר מידת הסכנה לקיומה של המדינה הנובעת ממדיניותו (השגויה, גם לדעתי) של רבין והן בדבר הנחיצות של רצח רבין כאמצעי למנוע אותה. אתה צודק במה שאתה מייחס לי לגבי וענונו. לדעתי, היה ראוי לדון אותו למיתה. אין להשוות בין שני המקרים, שכן האחד יהודי טוב ויקר, שהמניע למעשהו היה טובת עמו ואילו המניע של האחר היה בצע כסף/פרסום/שנאה לישראל. ראוי להזכיר, שהאחר המיר את דתו והינו כיום שונא ישראל מובהק, מה שמעיד בדיעבד על המניע האמיתי למעשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שצריך להבדיל בין כוונה לבין מעשה. גם אתה חשבת שרבין מסכן את המדינה (זו ההסכמה שאני מייחס לך עם הרוצח). לו היית רוצח את רבין זה אתה שהיית מאחורי סורג ובריח. יגאל עמיר לא יהודי טוב ולא יהודי יקר. יגאל עמיר בוגד ורוצח. בוגד כי הוא בגד במדינה. המדינה זה האריג החוקי והשלטוני. יגאל עמיר בגד בזה בכך שהוא ניסה לפרום את האריג. גם ואנונו חשב שהוא פועל לטובת העם והמדינה, וגם הוא בוגד. אני לא רואה הבדל בין עמיר לואנונו. ואנונו לא פעל ממניעים אגואיסטיים. להיפך. על מה אתה מסתמך? בכל מקרה, על סמך מה אתה מציע לקצר ליגאל עמיר את העונש? על סמך זה שהוא טעה? ואם היה צודק היה צריך לשאת במלוא העונש? על סמך זה שהוא יהודי מאמין? ואם היה חילוני רוצח את רבין לא היה צריך לקצר את עונשו? או אולי בכל מקרה צריך לקצר את עונשו של רוצח ראש הממשלה כדי להראות לתשקורת הסמולנית מאיפה משתין הדג, ושיזהרו לפני שהם מטילים רפש בחצי העם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לקצר ליגאל עמיר את העונש משום שהוא יהודי טוב ויקר, שכוונתו היתה טובה אך למרבה הצער עשה מעשה רע עקב טעות. לגבי המניעים של וענונו - תוכל לגגל ולמצוא דעות שונות על כך. אני מעדיף את הדעה, לפיה וענונו לא פעל כפי שפעל משום שהתכוון במעשהו להיטיב עם העם או עם המדינה, אלא ממניעים אגואיסטיים. לכן, לדעתי, היה ראוי לדון אותו למיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה סיפקת חיזוק לטענה ששחרור יגאל עמיר יסייע לתת לגיטימציה לרציחות עתידיות דומות - בודאי אצל מי שרואים בו, כמוך, לא רוצח ופושע אלא 'יהודי טוב ויקר', שפשוט 'עשה טעות'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחרורו? הרי אני סבור שהוא יהודי טוב ויקר כבר עתה, כשהוא כלוא וגם אם יישאר כלוא כל ימי חייו ח"ו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שמערכת המשפט תקבל את דעתך, שרוצח הוא 'יהודי טוב ויקר' ש'עשה טעות', המסר יהיה די ברור: זה לא כזה נורא לרצוח, בתנאי שאתה חושב שכוונתך טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
15 שנות מאסר הינו עונש כבד מאד. רצח על רקע אידיאולוגי אינו דבר שכיח. העונש הצפוי אינו נכלל בשיקולי רוצחים, בפרט רוצחים ממניע אידואולוגי. רבים מהרוצים האידואולוגים מוכנים להקריב את חייהם וקיומם של מחבלים מתאבדים כה רבים יעיד על כך. לצד הרצון להרתיע רצח ממניע אידאולוגי עומד הרצון (שלי ושל כמותי) לעודד פטריוטיות ונכונות להקרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רצח, 15 שנות מאסר אינן עונש כבד מספיק. רצח על רקע אידיאולוגי לא נפוץ, אבל יחס סלחני אליו יעזור כדי לשנות את זה; זה שיש רוצחים שמוכנים להקריב את חייהם לא אומר שזה *לעולם* המצב; ו'לעודד פטריוטיות ונכונות להקרבה' על ידי חנינת רוצחים, זה לעודד רצח כדרך לגיטימית להיות פטריוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויותר מזה, גם אם רוצח, כשהוא מגיע לשלב של הרצח, לא בהכרח יורתע על ידי עונש, המסר של סלחנות משדר לתומכיו וליושבים על הגדר מסר חזק מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני, רצח על רקע אידואולוגי הינו פחות נפשע מ"סתם" רצח מטעמים אגואיסטים / למען בצע כסף. אני יודע שאנחנו חלוקים על כך. לדעתי, זהו המסר שינבע משחרורו כיום של יגאל עמיר, לאחר 15 שנות מאסר, ואין לי שום קושי עם המסר הזה. לדעתי, מדינת ישראל הינה מקרה חריג ויוצא דופן כל כך וקיומה כה חשוב לנו, היהודים, במידה המצדיקה סטייה מסויימת מדעות והשקפות, שייתכן שהן נכונות במקרים רבים אחרים או בזמנים אחרים. לכן, נכון להיום, עלינו - היהודים - לעודד פטריוטיות, העדפת ה"אנחנו" על פני ה"אני" ואת הגאווה והנכונות להקרבה עצמית למען העם והמדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מתיחס לטענה שלי שיגאל עמיר הוא בוגד בכך שפעל באלימות להרוס את המהות הדמוקרטית של המדינה. אתה טוען שיגאל עמיר עשה טעות אבל הוא אומר ההיפך. אבל הוא יהודי טוב ויקר אז בוא נשחרר אותו בכ"ז, הא? אני מנסה להסביר לך משהו אבל זה לא חודר. אני אנסה מכוון אחר: אני משוכנע שהרבה אנשים היו דנים את יגאל עמיר למוות בלי לחשוב פעמיים. לא היום, ב 95'. מה גורם לך לחשוב שהדעה שלהם לא טובה, ומדוע דעתך עדיפה על דעתם? המטורף שרצח את ג'ון לנון הוא לטעמי אחד הפושעים הכי נתעבים עלי אדמות. הוא ביצע, לטעמי, פשע חמור נגד האנושות. אילו אני גוזר את דינו הייתי אמור, לשיטתך, לדון אותו למוות ביסורים קשים. אבל איזו זכות יש לי לכפות כך את עולמי הרוחני על החוק? צ'פמן ירקב בכלא, וגם יגאל עמיר. כאשר אתה מסרב לעשות גזרה שווה בין יגאל עמיר ומרדכי ואנונו אתה הופך לאנרכיסט. לחוק, מבחינתך, אין ערך, וכדאי לשפוט כל מקרה לגופו של אדם, ועד כמה אני מסמפט אותו ואת מניעיו. לא שאני נגד אנרכיה. זו צורת השלטון המועדפת עלי. הבעיה היא ליישם אותה כמו שצריך. לא הייתי רוצה לראות אנרכיה מיושמת על ידי חובשי כיפות. מי אמר חברון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מעניין אם עשו סקר דומה לוענונו כמה היו בעד קיצור התקופה שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ליבוביץ' קרא לואנונו ''חלאה'' עקב התנצרותו של האחרון, אבל בניגוד לך ולרבים אחרים, ליבוביץ' לפחות ידע על מה הוא מדבר, כשהתייחס לנצרות. המחשבות שלך על ההתנצרות של ואנונו נובעות מבורות וצרות אופק, היות שהתנצרות של ישראלים כיום אינה דומה כלל לכמה סוגי התנצרות היסטוריים מוכרים. ישנם ישראלים שהתנצרו משום שראו זאת כמעשה הנכון ליהודי מבחינה דתית, וישנם בצבא צברים מתנצרים שהם קצינים, וגם כאלה שאינם בהכרח קצינים אך בכל מקרה הם נחשבים לחיילים מצטיינים בעלי מוטיבציה גבוהה וכושר מנהיגות. המסלול של ואנונו הוא שונה, כידוע, ואינו צבאי, אך גם התנצרותו לא באה משנאת ישראל. כפי שאפשר היה לראות בדיוניו האישיים-עצמיים שהופיעו ביומנו, ההתנצרות במקרה שלו באה בעקבות ההתעניינות בפילוסופיה, תחילה בגיל ההתבגרות, לבדו (ועם אחיו, לימים עו''ד מאיר ואנונו), ואחר כך במסגרת לימודי הפילוסופיה המסודרים באוניברסיטה, שהובילו אותו לחקירת השקפות עולם שונות וחיפוש דרכי מחשבה חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני טעם להתייחס לדבריך - ולא משום שהם דברי הבל חצופים - פרט לנושא השירות הצבאי שאתה מביא כראיה. די מקובל במקומותינו להביא שירות צבאי של אדם, בפרט שירות קרבי, כראיה. לרוב כראיה לאהבת המדינה/ארץ ו/או לקשר של אותו אדם לעמו/ליהדותו. אני כופר ב"ראיה" זו. הסיבות לכל שישראלי משרת בצבא, לרבות שירות קרבי, רבות ומגוונות ומרביתן אינן קשורות כלל לאהבת המדינה/ארץ ו/או לקשר של אותו אדם לעמו/ליהדותו. בהקשר זה כדאי להזכיר, שלא מעט משונאי ישראל הארסיים ביותר (למשל, גדעון ספירו) שירתו בצה"ל ואפילו שירות קרבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שלא הובנתי - דיברתי בפירוש על אנשים שהמוטיבציה שלהם ''לשרת את המדינה'' (עפי''ר - הגדרה שלהם-עצמם) נובעת ישירות מאמונתם הדתית. פשוט, נזדמן לי לפגוש כמה כאלה ולשוחח איתם שיחות מפורטות - מכאן גם שדברי אינם כלל דברי הבל ובודאי לא חצופים, אבל מה שאתה חושב בעניין זה לא מטריד אותי. תגובתי הקודמת באה בעקבות תגובתך ובעקבות עוד כמה תגובות שבהן דיברת על ''שנאת ישראל'', כביכול, אך פנייתי אינה מכוונת אישית אליך. כמקובל באייל, נועדו דבריי לכלל הקוראים והמתעניינים ובייחוד לאלה שלא באו במגע עם הנושא, ולא אליך באופן אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דיברי הבל חצופים? ואם מותר לי באמת לשאול משהו חצוף, באיזה תפקיד אתה שרתת בצבא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זה מתחיל להיות משעשע - מין פיתול לוגי עקום המאפיין בד"כ את אברכי הכוללים מהזרם הליטאי: "המניע של יגאל עמיר לרצח רבין היה, ככל הידוע לי, לשנות מדיניות של ראש ממשלה שסיכנה של קיומה של המדינה, לדעתו" אחלה הצדקה/סליחה/הקלה בעונש מנומקת לעילא לכל רוצח כל רה"מ בהווה ובעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי כיצד מניע של אדם אחד, יהיה אשר יהיה, יכול הוא כשלעצמו לשמש הצדקה לאדם אחר לביצוע אותו מעשה (או מעשה דומה). נפלאות דרכי השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' שווה בדעתך, במידה וזה אפשרי, כי מתוך קבוצת 'הסמול', כלשונך, יקום אדם ויעשה מעשה עמיר בנתניהו. מתוך השקפת עולם מוצקה שביבי מסכן את קיום המדינה. ["רבות מחשבות בלב איש"] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביע הערכה למניע שלו ולנכונותו לסכן את חייו שלא למען עצמו, אך יחד עם זאת אומר שהוא טועה ומעשהו פסול ואסור. בדיוק כפי שאני אומר על יגאל עמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מ'כפת למי מהרוצחים נתונה הערכתך ולמה. 'החסר משוגעים אנוכי' אמר ולא יסף מושל פלשת דאז. מסתבר שבאמת אין חדש תחת השמש. רוצחים סדרתיים בארה"ב, וסתם אנסים בבודדת, מקבלים מאות מכתבי אהבה מנשים. כולל הצעות נישואין מאחורי הסורגים. ["ישועת ה' כהרף עין" - לא ברפואת מחלות נפש, ולבטח לא במקרה של גוש קטיף] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע"ד אבל מעניין לציין שהעירעור שהגיש סרבציוס, פרקליטו של אייכמן, התבסס בין השאר על זה שהוא היה "בורג קטן" שציית להוראות המדינה. אולם השופטים דחו את הטענה הזו והמסקנה שלהם נראית הפוכה לסוג הטענות שעולות בפתיל הזה. השופטים קבעו שאייכמן, על פי דבריו שלו, ביצע את תפקידו con amore, מתוך אהבה ודבקות במשימה ולכן הם דחו את טענות העירעור וקבעו שהוא ראוי לעונשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' צינון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התואיל לפרט למה התכוונת בתגובתך זו? האם הכוונה שאתה מייחל לכך שמה שהמוס תיאר אכן יקרה? או שמא אתה רומז שמישהו אחר מייחל לכך? ואם כן, מי? אם הבנתי נכון זה מאד מפתיע אותי, ואם לא השכלתי להבין אודה אם תסביר. (אולי בכלל מישהו אחר הגיב בשמך תוך התחזות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמרתין לותר קינג השתמש במילים האלה הוא בפרוש התכוון לדברים שהוא מייחל להם. אבל אולי אפשר לתת גם פרוש אחר למילים האלה. כמו שאמרת, יכול להיות גם סיוט, כלומר חלום שמאד לא רוצים שיתממש. את תגובתי זו איני רוצה לפרש. זו פעם ראשונה שאני נוהג כך וייתכן שגם האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |