בתשובה להאייל האלמוני, 03/09/10 16:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במפתיע מצאתי פירוט של נושא העצמי הפו"מ במאמר הזה: פסקה רלוונטית: "כפי שהתקופה הפוסט-מודרנית מתאפיינת במגוון וריבוי גישות ושיחים, כאשר אין אמת מוחלטת, שום דבר אינו יציב ומוחלט, כך גם העצמי על פי התיאוריות השונות הוא נזיל, משתנה, מרובה זהויות. כפי שטוען (Hall 1996) ואין גרעין יציב. זהות העצמי שבורה ומבוקעת, ויש כל הזמן אינטראקציה בין השיחים. השיחים משתנים מתקופה לתקופה, ואנחנו תופרים את הזהות בין השיחים השונים. יש לנו מעין עלילה מרכזית, וסביבה אנחנו בונים ומחליפים זהויות. לטענתו הזהות בעולם הפוסט מודרני הוא תהליך בלתי נגמר של הגיה ותפירה מחדש, יתר הגדרה ולא הכללה, תמיד יש יותר מדי או פחות מדי, אף פעם אין התאמה, הזהות בנויה כל הזמן על משחק של שונות, ולכן בגלל שהיא בנויה על תהליך של שונות, יש כל הזמן תהליך של שבירה, הדגשה של גבולות סימבוליים וייצור של קווי גבול דמיונים. מוסיף על כך מור (1999) הטוען שבתקופה המודרנית והפוסט מודרנית יש איזשהו געגוע לסינתזה מטאפיזית של העצמי, מכיוון שאנו חווים פרגמנטציה בעולם של פרשנות אין סופית. גורביץ (בתוך מור 1999) מוסיף לכך שיש בנו כל הזמן צורך להגדיר את מקומנו ולהגיע לעצמאות אישית ולהגיע לאחדות פנימית. (Holland 1997) טוענת שקיימת כל הזמן הבנייה עצמית, אנחנו כולנו יוצרים מנגנונים חדשים שעוזרים לנו להבנות זהות חדשה, יש כל הזמן חיפוש אחר הזהות האמיתית. כל הזמן מתקיים שיח בין האדם לבין עצמו ולבין סביבתו ודרך זה העצמי כל הזמן נבנה מחדש. (Cushman 1990) טוען שאנחנו צופים בשני מהלכים חשובים במאה העשרים, שינוי בזהות העצמי ממגבלות מגדריות לעצמי ריק, ושינוי בכלכלה, מכלכלת חסכון לכלכלת הלוואה, לדעתו שני התהליכים מתקיימים בו זמנית לא במקרה, אלא במכוון. כלכלת המדינה שמעוניינת בצרכן הבלתי נלאה, מבנה את הזהות הריקה, שמחפשת כל הזמן כיצד למלא את צרכיה ולהגיע לידי סיפוק או גאולה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היא גם סבתא וגם אמא, גם נכדה וגם נינה, בקיצור היא מתחדשת כמו עונות שנה, אשת קיץ, אשת חורף, אשת חיק ואשת איש... גם גיבורת השיר הזה (אישה בת 60 הנמשלת לקיבוץ בן 60) היא מרובת זהויות, ובכל זאת היא לא נשמעת פוסטמודרניסטית. אולי הפוסטמודרניזם מדבר במילים מסובכות על דבר שהיה קיים כבר קודם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה השיר נשמע באנגלית (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפו"מ לא המציא שום דבר שלא היה קיים לפניו. עיקרו הוא במחשבה על (המחשבות על) המציאות, ולא בתיאור המציאות עצמה. זה אומר שלמשל ההבחנה הפו"מ על קהילות/קואליציות בתוך החברה, משמעותן עבור זהות הפרט וקיומן החופף חלקית, היא לא בהכרח חדשה. גם בעבר אנשים השתייכו לקבוצות שונות. החידוש הוא שכעת הם מצהירים על כך, מודעים לכך, ובמידה מסוימת גם נדחפים לכך, כי הברירה האחרת היא חיים מנוכרים ומנותקים (עוד יותר). הבדל שני בין העידן הפו"מ לאלה שקדמו לו הוא, ההחצנה/מודעות/חגיגה קרנבלית של הוויה ספציפית. מה זה אומר? ניקח תופעה פו"מ כמו טרנס-ג'נדר (מלובשי דראג ועד מנותחים למיניהם). נשים ששאפו להיות גברים וגברים ששאפו להיות נשים, זה תמיד היה בהיסטוריה. אבל כל אחד מהם היה "סיפור" ייחודי, והם לא תפסו עצמם כחלק מקבוצה חברתית עם זהות מובחנת ומוחצנת, וודאי לא עמלו על הקניית מובנים פוליטיים (במובן הרחב של המונח) לקיום הקבוצה הזו. זה אומר שהאשה עלומת השם במאה ה-18 שלבשה בגדי גברים כדי להצטרף לצוות אניה, או הגבר בן האצילים שנהנה למדוד קרינולינות מול המראה, חיו את חייהם כסוד אישי, אם לא סוד נורא. לעומתם, הקוויריות שצועדות במצעדי גאווה עם שלטים בגנות הכיבוש, חיות את חייהן כחגיגה קרנבלית (מונח פו"מ) של קביעת זהות. כל דבר בקיומן מתקשר לזה, והן מוצאות זו את זו באופן המאפשר להן לקיים קואליציה. יחד הן מתחברות, או לא מתחברות, לקבוצת הגברים שאוהבים גברים שעירים, לקבוצת הפאן-סקסואליים (מונח שלמדתי לאחרונה, אל תשאלו), לצעירים בני מיעוטים התוהים אם לגלח את בית השחי, ועוד ועוד קבוצות המאופיינות בזהות מובחנת שנקבעה אוטונומית (כלומר המימסד לא ימצא אף רובריקה בטפסי ביטוח לאומי, למשל, שתוכל לתאר את המצב המשפחתי של שניים-שלושה מאלה שגרים יחד ומגדלים חתולה מסורסת, אבל זה לא מעציב אותם כלל). וגם כאן אני מקשרת ל תגובה 101754 להבהרת המונחים שבהם השתמשתי, אם יש צורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרתאת הפתיל הזה? תגובה 520093 האם על זה מדובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפחות אני אחד שלי זוכר אותו. אבל אני חושבת שהמקורות המחשבתיים של התזה של יותם, מאפיקטטוס ועד קונפוציוס, שונים מאלה שמזינים את הפו"מ (אבל אולי אני טועה, כי מדובר בפילוסופיה שהיא לא הצד החזק שלי). התיאור הזה דומה חלקית למה שמתואר בפו"מ: תגובה 520738 . יותר בפסקה המתארת "אישיות אחת לחברים, אשיות אחת למקום עבודה, אישיות אחת למשפחה, אחת לממונים אלנו אחת לכפופים לנו ועוד ועוד". אבל יש אצלו נגיעות בולטות של פילוסופיה מזרחית ושל פסיכולוגיה פופולארית, מין שילוב מוזר שלא פענחתי עד הסוף. ובסופו של דבר, יותם מתאר מצב קולקטיבי שצריך וניתן להתגבר עליו באמצעות עבודה עצמית (מדיטציה מן הסתם); בעוד שהפו"מ מתאר את המצב באופן ביקורתי, לעתים משועשע, וזהו. אין לו כמעט שום כלים להציע פתרונות. הוא גם לא מעוניין כ"כ בנפשו של הפרט המיוסר, המתאמץ בעבודה עצמית, אלא בהלך הרוח הקולקטיבי התקופתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |