בתשובה להעלמה עפרונית, 15/08/10 0:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין ספק שהיא לא מגיעה לתוצאות של ריפלקס. מצד שני, כבר אמר פעם איש חכם: המצלמה הטובה ביותר היא זאת שנמצאת אתך כשאתה זקוק לה. אם את צלמת של שיטוטים-למטרות-צילום, שמוכנה לארוז תיק אביזרים כבד ולצאת לשלוש שעות סחיבה בחיפוש אחר מושאי צילום אז את צריכה ריפלקס. אם את אוהבת לבנות צילומים בקפידה בתנאי סטודיו מבוקרים או סתם בחצר האחורית ואת מוכנה להשקיע שעות בצילום המושלם אז אין כמו ריפלקס. אבל את הלומיקס את יכולה לזרוק לתוך התיק שלך ולהסתובב איתה כל היום, ולצלם את כל מה שאת פוגשת ומעניין אותך. בוודאי, אין לה עדשה אולטרה-רחבה (אם כי הדגמים המתקדמים יותר מציעים עדשות רחבות בהחלט - זו היתה אחת הסיבות העיקריות לכך ששידרגתי), היא לא מפיקה תמונות מדהימות בתאורה חלשה, אין לה RAW ומבזק חיצוני - אבל אם היא איתך כשאת מחכה לאוטובוס להר הצופים ואת רואה משהו מגניב את יכולה לצלם אותו. בעיני זה הרבה יותר כיף. אגב, תחום גדול עם כמה עדשות זה דבר נחמד, אבל אם הגעת לאיזה כפר על צלע הר ואת מצלמת את הנוף בעדשה הרחבה, ואז את רואה שני ילדים שמתבוננים בך בסקרנות ואת מצלמת אותם בעדשת הביניים ובינתיים נוחתת שם איזו ציפור מיוחדת ואת מצלמת אותה בעדשה הארוכה זה נהדר. הבעיה היא שילדים וציפורים לא נוטים להשאר במקום עד שאת מבצעת את תהליך החלפת העדשות. בסופרזומים החדשים כבר מגיעים גם לזום אופטי של X30 - אני לא יודע כמה עדשות תצטרכי כדי לכסות תחום כזה, אבל אני בטוח שזה יהיה מאד יקר. וגם מאד כבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נערת המקהלה עדיין שם... כאמור - בחו"ל אני עם הקטנה (הכל יחסי, וממילא היא קצת גדולה מדי בשביל "לזרוק אותה בתיק בלי להרגיש"), בארץ אני בד"כ עם הגדולה (ודוחפת את הפלאפון/ארנק/מפתחות לכיסים הקטנים של התיק צילום), וצילומי סטודיו אני בכלל לא עושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם להוסיף, לא מדובר רק בהיקף הפריים שמאפשר מגוון העדשות. בכל מה שקשור לצילומי לילה ושאר מצבים עם תאורה מאתגרת (כמו הופעות או הפגנות), אין להשוות בכלל בין היכולות של הריפלקס לבין הP&S | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ובכל זאת, אני יכול להראות לך כמה סרטונים שצילמתי בהופעות עם ה-FZ18 שאת תתקשי להאמין שצולמו מהשורה השלושים בערך. עם ריפלקס, אפילו כזו שיודעת לצלם וידאו, תצטרכי חצובה אם את רוצה לצלם ממרחק כזה - אין מצב שאת מחזיקה ריפלקס עם עדשה של 500 מ"מ במשך שלוש-ארבע דקות רצוף בידיים וצמודה לעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדברת אך ורק על צילומי סטילס. וחוץ מזה, למה לצלם מהשורה השלושים אם אפשר לעמוד באמצע השורה הראשונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמצע השורה הראשונה לא עומדים ומצלמים, שם עסוקים בדרך כלל בלרקוד. חוץ מזה, לא בכל הופעה ולא עם כל קהל אפשר לנדוד בחופשיות ולעמוד איפה שרוצים, ואם רוצים גם להשאר עם האנשים שהגיעו אתך זה אפילו יותר קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאר חלוקים בעניין העובדתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הדסל''ר שמצלמות וידאו רואים את התמונה על המסך (ולא דרך העינית). וגם לדסל''ר יש מייצבי תמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מייצבי תמונה, אבל הם לא מפחיתים מהמשקל של המערכת ומההטיה שלה קדימה עם עדשה גדולה וכבדה. לגבי המסך אתה כמובן צודק, ודומני שכבר קיימנו כאן פעם דיון על הנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להתמודד עם ההטיה מצלמים בשתי ידיים - אחת שמחזיקה את גוף המצלמה, השנייה את העדשה (ומה שמצחיק זה, שגם בלומיקס אני מצלמת בשתי ידיים, ואם במקרה מתגלגלת לידי קומפקטית קטנה, אני ממש לא יודעת מה לעשות את היד השנייה1) 1ובדרך כלל משתמשת בה כדי לייצב את המצלמה בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקומפקטית קטנה מחזיקים יד אחת בצד ימין, אחת בשמאל; האחיזה היא מהצד ולא מלמטה. לחילופין אפשר פשוט להחזיק אותה רק ביד אחת - פחות יציב אבל במצלמה של מאתיים גרם לא בטוח שזה משנה. בדסל"ר גדולה אחיזה כזו בשתי ידיים תהיה מעייפת מאד אם את מנסה לצלם סרטון של כמה דקות, אלא אם יש לך על מה להשעין את המרפק של היד התומכת בעדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור - אני מתייחסת לסטילס בלבד. אם אני ארצה לצלם וידאו, אני אשתמש במצלמת וידאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בתגובה כזו מטהרנים, ולא מצליח להבין למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מזה קשור בגישה כללית יותר שאני מחזיקה בה - להתמקד בצדדים החזקים. המגמה היום היא שמכשירים יעשו "הכל מהכל"1 (או לפחות, "הרבה מהרבה") - הדוגמא הכי מובהקת לזה היא הטלפון הסלולרי שמשמש גם כנגן מוזיקה, וגם כמצלמה, וגם כשעון, וגם כמחשבון, וגם כלוח שנה וגם וגם וגם. הבעיה בכך, לדעתי לפחות, היא שמכשיר שעושה המון דברים לא עושה שום דבר "ממש כמו שצריך". שלא לדבר על כך שככל שמכשיר מבצע יותר דברים, כך הסיכוי שמשהו יתקלקל גדול יותר. אז אני מעדיפה להחזיק קצת יותר חפצים בתיק, אבל שכל אחד מהם יבצע את מה שהוא צריך בצורה האופטימלית. אני לא מאה אחוז טהרנית - אני כן משתמשת בסלולרי כשעון מעורר, ומכניסה אליו מדי פעם תזכורות (אבל הוא לא לוח השנה העיקרי שלי), ואם אני צריכה לחשב משהו והראש הקטן שלי לא מתמודד עם זה לבד, אשתמש במחשבון בפנים. המשותף לכל הפונקציות האלה, היא שלאיכות אין משמעות. בצילום (או במוזיקה) לאיכות *יש* משמעות. עם כל הכבוד למצלמות הסלולריות הקטנות שהשתפרו משמעותית3 בשנים האחרונות, אין מה להשוות צילום סלולרי למצלמה עם עדשה איכותית, אפשרות לכוון את מהירות התריס, עומק השדה והמיקוד. שלא לדבר על מדידת האור, הפלאש (פנימי או חיצוני), הרגישות וכו'. באותה צורה אני גם לא משתמשת בסלולרי בשביל לשמוע מוזיקה - בשביל זה יש לי נגן מוזיקה קטנטן שזה כל מה שהוא יודע לעשות, אבל הוא עושה את זה היטב (ובינתיים, טפו טפו, מחזיק מעמד כבר שש שנים)2 ההבחנה בין צילום וידאו לסטילס נובעת מאותו מקום. מצלמות וידאו ומצלמות סטילס דורשות פונקציות שונות, מה שיכול להביא לשתי אפשריוות. האחת, מצלמת-סטילס-שמצלמת-גם-סרטונים, ואז מכילה רק את הפונקציות הבסיסיות של צילום וידאו. השנייה, מצלמת סטילס/וידאו שמכילה את רוב הפונקציות המשמעותיות לשני הצרכים, ואז מדובר במפלצת די גדולה. זה לא במקרה שמצלמות וידאו גדולות יותר ממצלמות סטילס. המיקרופון לבדו תופס נפח לא קטן. ואת אותו רציונל אני מכילה גם על עצמי. כצלמת סטילס אני טובה (ומשתפרת). אין לי שום נסיון או כישורים מיוחדים בתחום הסרטונים, עדיף שאתמקד בתחומים החזקים שלי, במקום להתפרש לעבר עוד ועוד תחומים. לא הייתי מגדירה את זה כטהרנות. 1 בניגוד למגמה ההפוכה בשוק העבודה, של התמקדות והתמקצעות בנישה ספיציפית. 2 למתקדמים - כן, הוא נרכש עם המצלמה. 3 שיפור שלא פעם מתמצה בהעלאת הפיקסלים ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידו, אנשי מערכת חדשים, יכול להיות שהחלפתם בין המיקום של "אשר תגובה" לבין "ערוך תגובה"? כי שלחתי אותה בטעות במקום להכניס כמה תיקונים. אוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק החלפנו. בעיצוב הקודם ''חזרה לעריכת התגובה'' לא היה כפתור, אלא קישור בשורה נפרדת, ועכשיו יש שני כפתורים שווי-מעמד. לאור הבקשה שלך ובקשה דומה של עוד מישהו (דומני שזה היה לא חרדי ולא עו''ד), נסדר משהו שיבדיל בצורה יותר ברורה בין שתי הפעולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל, העמקנו בפתיל, ושמתי לב שהאינדנטציה ממשיכה לנשוך ברוחב המלבנים עד בלי די. בעיצוב הקודם, היתה אינדנטציה מקסימלית (או רוחב מלבן מינימלי). זה נראה לי הכרחי לאתר שחרת על דגלו ''דיונים עם פתיל ארוך''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עומק מקסימלי, אך ברירת המחדל גדולה מזו שהיתה קודם (12 לעומת 6?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לתפוס את שפת הדפדפן הימנית ולהצר אותו. בשלב מסוים ההודעות נעלמות. אני *כמעט* בטוח שבעיצוב הקודם זה לא היה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עובד עם דפדפן ברוחב 900 פיקסלים בערך (לא מסך מלא). לא נתקלתי בבעיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה של "מכשיר שעושה המון דברים לא עושה שום דבר ממש כמו שצריך" נשמעת מאוד הגיונית במבט ראשון, אבל נראה לי שבפועל היא לא מחזיקה מים במפגש עם מכשירים אמיתיים. בהקשר של מצלמה אני משער שהיא עדיין תקפה, אבל בטח שלא בכל הנוגע לנגני סרטים/מוזיקה וכו'. למעשה, ההמצאה החשובה ביותר בתחום הטכנולוגיה מאז ומעולם (?) - המחשב - היא בדיוק הקפיצה שבין מכשירים שעושים דברים ייעודיים ומשהו שעושה "הכל מהכל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה לא מדויק לגבי כל מכשיר ומכשיר.1 בנוגע לנגני מוזיקה - האם הנגן שלך עושה עוד פעולות חוץ מאשר "להפעיל קבצים" (מוזיקה או סרטונים)? שלי יודע רק להפעיל קבצי MP3 (למען הדיוק, תיאורטית הוא גם מסוגל להקליט, לשדר רדיו ולהציג את השעה, אבל מעולם לא ניסיתי את זה). יותר מזה, אם אני מסתכלת על האיפודים למינהם, שמשמיעים מוסיקה *וגם* מקרינים סרטים, הרי שאי אפשר לומר שהם מקרינים סרטים "כמו שצריך". המסך קטנטן ואי אפשר להשוות אותו למסך "אמיתי" שמיועד אך ורק לכך. 1ויהיה מי שיטען שאיכות השידור של הסקייפ אינה זהה לזו של טלפון, ושהרמקולים במחשב לא מגיעים לאיכותם של רמקולים חיצוניים שיעודיים להשמעת מוזיקה/סרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לסחוב עלי מערכת סטראו איכותית. למעשה, לטלפון אין אוזניות סטראו ויש לו רק ערוץ קול אחד. אפשר לחבר אליהם רמקולים חיצוניים. בקשר לאיכות השידור: טלפונים משדרים ב"איכות טלפון". כל רשת הטלפוניה היא דיגיטלית והשיחות עוברות בה בה לרוב בקידוד G.711 [Wikipedia] או משהו דומה. כלומר מקביל לקצב דגימה של 8 קילוהרץ (16 ביטים בכל דגימה). 8 קילוהרץ זה סביר בשביל דיבור, אבל רחוק מלהיות מושלם. טלפונים סלולריים מדברים עם יחידות הקצה בתווך מוגבל. אחת הדאגות הראשונות של הסלולריים הדיגיטליים הראשונים היתה לדחוס את הקול. הדחיסה הזו מאבדת יותר איכות מאשר G.711 שנזכר למעלה, ואכן הסלולריים הדיגיטליים אופיינו באיכות ירודה. פחותה אפילו מזו של הטלפון. בשיחות על גבי האינטרנט נכנסת צרה אחרת: ה"קו" אינו יציב. חבילות מתעכבות, ולעיתים נעלמות. איכות השיחה יכולה להיפגע גם מזה. אבל ההשתחררות מרשת הטלפוניה המסורתית הביאה גם את האפשרות להשתמש בקידוד יותר איכותי מ"איכות טלפוניה". יותר ויותר מקומות (ובפרט סקייפ, בשיחות בתוך הרשת) מאפשרים שיחות באיכות גבוהה יותר (Wideband audio [Wikipedia] - 16 קילוהרץ). ההבדל באיכות מורגש במקרים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד מהמכשירים הללו הוא מחשב, עם תוכנה מתאימה וחומרה מתאימה. מצלמה היא מחשב נגני מוזיקה הם מחשבים ומן המפורסמות שטלפונים הם מחשבים. לא מעט מהם יכולים להריץ "יישומונים" או "יישומים". במקרים קיצוניים אפשר להחליף את כל מערכת ההפעלה. מה צריך בשביל נגן MP3? צריך יכולת פענוח mp3 (זה בד"כ נעשה ב"חומרה", שהיא מעבד יעודי). צריכים שטח אחסון. צריכים אפשרת להציג את השירים ולבחור אותם, ועוד. שטח אחסון ממילא יש, מכיוון שצריכים אותו בשביל תמונות מהמצלמה (ומצלמה דוחפים כי למשתמשים יש נטיה לשלוח חלק מהתמונות אח"כ דרך הספק הסלולרי). מסך וכמה כפתורים כבר ממילא יש לנו בשביל ספר טלפונים, שליחת מסרונים ושאר שטויות. אז כל מה שצריכים זה יכולת פענוח mp3 ועוד קצת תוכנה. עדיף, במקום לסחוב עוד נגן נפרד, שדורש בטריות משלו, מקום משלו, ועוד. יכול להיות שזכור לך שפעם, לפני חמש חמש שנים מכרו בנפרד ארגוניות. היום הם מוזגו לתוך הטלפונים. נגני המוזיקה ילכו בקרוב בעקבותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז מצלמה היא מחשב ייעודי ונגן מוזיקה הוא מחשב ייעודי. same same. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם זה לא מדוייק. מצלמה (דיגיטלית) היא לא רק ''מחשב ייעודי'', היא ''מחשב ייעודי עם עדשות ופלאש (ובלי מקלדת)''. בדומה לכך, נגן מוזיקה הוא ''מחשב ייעודי עם רמקולים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק. מלבד הצילום, צריכים גם דרך להעביר את התמונות ליעדן. צריכים1 ממשק משתמש עם מסך וכמה כפתורים. צריכים דרך להעביר את התמונות למחשבים אחרים - חיבור USB, כרטיס SD, ודברים דומים. טלפון נייד מספק את היכולת הנחמדה לשלוח את התמונות בקלות לאנשים אחרים2. אם רוצים גם וידאו, צריך יכולת קידוד/פענוח וידאו. טלפונים ניידים עדכניים צריכים את כל הדברים הללו ממילא לשיחות וידאו, שהן דבר נחמד2. נגן מוזיקה צריך בערך את כל החומרה שהזכרתי כאן. בטלפון נייד אין מקום לעדשה סבירה, אבל דווקא את הזכרת כל מיני חידושים אפשריים בתחומים קרובים (תגובה 5488543). לגבי פלאש: מוזר לי שלא שמעתי עד היום על פלאש שמתחבר לטלפון נייד. אבל נראה לי שפשוט לא חיפשתי. אני בטוח שמישהו כבר העלה את הרעיון. התוצאה: נגני מוזיקה (לפחות היקרים מהם, עם יכולת הצגת הוידאו) נמצאים במגמת ירידה כבר היום. למצלמות יש בהחלט זכות קיום, בשל העדשה. אבל גם כאן יש נטיה הולכת וגוברת להסתפק במה שמגיע עם הנייד. 1 לא צריכים. הסתדרו בלי זה בעבר, אבל זה זול מספיק. מחשב, כבר אמרנו? 2 נחמדה מבחינת המשתמש הפשוט. נחמדה גם מבחינת ספקית החיבור שמרוויחה על כך כסף. 3 כתבת שם שנראה לך שהעדשות הללו ילכו לשוק ה"צלמים עם כסף". אבל אם הן תהיינה שימושיות, לא מן הנמנע שהן תכנסנה גם לטלפונים ניידים. הייצור ההמוני יוזיל את מחירן. ר' הרכיב היקר והמועיל ששמו מסך מגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 להתקין על הסלולרי חיבור לעדשה, גם אם היא קטנטונת, ידרוש להגדיל את הסלולרי. אם אנחנו רוצים גם להוסיף לטלפון מקלדת (כדי לסמס ולהשתמש ברשת כמו שצריך) ומסך קצת יותר גדול (כדי לראות כמו שצריך את האתרים) ועוד כהנה וכהנה פונקציות שאפשר להלביש עליו, לקחת מהסלולרי את אחד היתרונות הגדולים שלו - הקוטן והעובדה שמדובר במכשיר שיכול לספוג בלי להפגע בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטרנט != מרשתת. אפשר לשלוח קבצים בדואר, או בכל דרך אחרת. לא חייבים מקלדת נורמלית ומסך גדול. אבל יש כל מיני אנשים שמשתמשים בניידים מהסוג הזה כבר היום וחושבים שהם חכמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. גם לא חייבים עדשה נורמלית, אפשר להסתפק ביכולות הצילום הנוכחיות של הסלולרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייפון (ואולי זו הסיבה שהוא כה פופולרי - או לפחות אחת מהן) מצליח להכניס את כל השטויות הללו פנימה ועדיין להישאר בעל גודל סביר. אפילו הייתי מעז לומר שקרוב לגודל האופטימלי. אין ספק שזה נובע משכלול טכנולוגי שמאפשר למזער את רוב הרכיבים התובעניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין העדשה - ככל שמצליחים לפתח חיישני אור קטנים ורגישים יותר, כך מתאפשר להשיג צילומים באיכות גבוהה יותר, גם מבלי להגדיל את העדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל עדיין לא תוכל להשיג אותו עומק שדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן נקודה חשובה. לאחרונה, כניסיון אחרון להמנע מרכישת מצלמת ריפלקס, חשבתי על כיוון פיסיקלי/אלגוריתמי שיאפשר שליטה גם בעומק השדה בכל מצלמה בעלת יכולת מיקוד אוטומטית - ללא קשר למפתח הצמצם. משהו באותו כיוון פיסיקלי, למרות שהמטרה אחרת, ניתן למצוא כאן. הרעיון שבקישור עוסק בשיטה שפותחה בפוג'יפילם להתפקסות מהירה מאוד של מצלמות P&S באמצעות השוואת התמונה שמתקבלת מאזורים שונים בעדשה. בשביל לבדוק את הכיוון עליו חשבתי, אני צריך פיסיקאי ניסיוני שקשור לתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהיו להם פילם/לוחות סופר-רגישים לפני 150 שנה. אז אפשר היה להסתפק בחריר ללא עדשות1 וכל התמונות היו בעומק שדה גדול. איך אז היו מסתכלים על עומק שדה כאמצעי אומנותי? 1 לא מדויק - עדיין יש התאבכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הדברים, אך אני לא בטוח שהבנתי את השאלה. זכור שעומק שדה הופיע עוד בטרם הצילום - בציור, ואף קודם לכך - במבנה ובאופן פעולת העין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו המטרה, אם כי בכיוון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוטוטו זה כאן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עובד בלייטרו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כך שניתן להסיק שהם עוקבים אחר האייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה מצלמות איכותיות מודרניות רחוקות מהגבול התאורטי לגבי הרגישות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת. לצערי איני יודע אפילו כיצד פועל חיישן המצלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיישנים קטנים יותר מאפשרים תמונה שמכילה יותר פיקסלים, אבל הרזולוציה האמיתית שלה עדיין נקבעת על ידי מפתח העדשה. מה שאומר שלעדשה קטנטנה יש מגבלה פיזיקלית אינהרנטית מבחינת רזולוציה, ומכאן גם מגבלה על איכות התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר היטב את הנושא, אבל נדמה לי שאנו חלוקים בנקודה זו. עבור חיישן נתון, כמובן שהעדשה היא שקובעת את איכות התמונה. אך בהנחה שכל פיקסל על החיישן קולט המוני פוטונים, אזי, תוך שימוש באותה עדשה, החלפת החיישן באחר, איכותי יותר, עם פיקסלים קטנים יותר וגם רגישים יותר, כך שלכל אחד מהם די עתה בפחות פוטונים כדי להפעילו, תיתן רזולוציה ורגישות (ISO) גבוהות יותר על אותה יחידת שטח חיישן, ובסופו של דבר - בתמונה המתקבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק דיברתי וקנון מבשרת על פיתוח חיישן בהפרדה של 120MP. והשאלות המתבקשות הן: 1. האם מדובר במגה במובן של 2^1024 או 2^1000? 2. מה עושים עם זה, מלבד מתן ביסוס טכנולוגי לכל אותם מקרים בהם בסרטים ובסדרות מתמקדים (zoom in) ביעילות בכל חלק של התמונה ללא קשר להפרדה בה היא צולמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחשוב על שימושים רבים. אתן לך דוגמה אחת: החיישן דוגם ברזולוציה המופלאה הזו (ההנחה היא שהעדשה יודעת למקד את התמונה לחדות דומה). המעבד של המצלמה ממצע את התמונה לרזולוציה הרגילה (נאמר 6MP). תכנת עיבוד תמונה רצה על התמונה ומזהה פרטים "מעניינים", למשל פרצופים1 רק המלבנים ה"מעניינים" נשמרים ברזולוציה המלאה של החיישן, והתמונה כולה נשמרת ברזולוציה נמוכה יותר. לפי הידוע לי פורמט JPG כיום לא תומך בכך, אבל זה כנראה לא בשמיים לתמוך בתמונה "מרובת רזולוציות". בעולם החי יש כמה דוגמאות מעניינות (הפרטים המדוייקים לא זכורים\לא ידועים לי): לדוגמה, יש עופות דורסים שחלק קטן במרכז עיניהם פועל בהגדלה, כך שאת הפרט המסויים עליו הם מסתכלים הם רואים בפירוט כפול (כלומר כפול X שערכו לא ידוע לי וכנראה משתנה ממין למין) מאשר פרטים הנמצאים קרוב לאותה נקודה. __________________ זה לא מופרך - כבר כיום מצלמות מפעילות אלגוריתמים דומים כדי, למשל, לבטל את תופעת ה"עין אדומה" שמופיעה בצילומי מבזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבת על הדורסים זה לא מה שיש גם אצלנו (ובטח לא רק) - הכתם הצהוב ברשתית (Macula of retina [Wikipedia])? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל - אני לא סמכות בנושא אנטומיה, לא של עופות דורסים ולא של בני אדם, כך שיש לקרוא את ההמשך בחשד. להבנתי, אצל האדם בסביבת הכתם הצהוב יש ריכוז גבוה יותר מכל אזור אחר ברשתית של מדוכים (בין השאר על חשבון העדר כמעט מוחלט של קנים, דבר שדורש צורת הסתכלות מעט אחרת בלילה), וכתוצאה מכך, בראיית יום מיקוד מרכז התמונה על הכתם הצהוב מאפשר קליטת פרטים רבים יותר. כדי להשיג אפקט באותו הכיוון אבל בסדר גודל יותר משמעותי, אצל עופות דורסים מסוימים (אולי גם אצל בעלי חיים נוספים?) גלגל העין עצמו מכיל עדשה נוספת (בעלת דיופטר שלילי) סביב הכתם הצהוב, והכתם עצמו מהווה גומה עמוקה בהרבה מאשר אצלנו, כך שבכתם הצהוב שלהם לא רק ריכוז הקולטנים גבוה יותר אלא גם התמונה עצמה "מוגדלת". אפשר לחשוב על כך כ"משקפת מובנית בתוך העין". ניסיתי לחפש קצת, אבל לא הצלחתי להבין אם אצל האדם קיים מנגנון דומה. גם אם כן, אז להבנתי אצל עופות דורסים (מסוימים?) הוא קיים בסדר גודל יותר משמעותי. כנראה ש"עין הנץ" זה לא ביטוי סתמי. כל זה מבוסס על משהו שחשבתי שהבנתי פעם מאיזו הרצאה או תכנית טלוויזיה או רדיו (אני כבר לא זוכר) בה הנושא הוזכר, כך שכדאי שמי שממש מעונינת תחפש מקור אמין יותר (ואולי גם תחזור להשכיל אותנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחיישנים כאלו יש המון שימושים, לא כולם במצלמה הביתית. למשל לווין או מזל''ט, בהנחה שהאופטיקה וכמות האור תומכת, יוכל לתת תמונה מפורטת יותר של אותו השטח או באותו פירוט של שטח גדול יותר. גם לשימושי אבטחה, במיוחד עם כניסה של טכנולוגיות זיהוי פנים, צילום של קהל גדול ברזולוציה גבוהה יאפשר זיהוי של פרטים בו. במיקרוסקופיה, זה יתן את היכולת לצלם שדה רחב יותר באותה האיכות (כבר ראיתי שיפורים שנכנסו עם הדור האחרון של החיישנים, זה די מרשים). וזה מבלי להזכיר שימושים לא סטנדרטיים של חיישנים כאלו, כמו במכונות לריצוף גנומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך ולהוגג: תודה. אלו אכן אפשרויות מתאימות לשימוש בחיישן כזה (בהנחה שעלותו אינה מקזזת את התחליף שהוא רכישת מספר חיישנים סטנדרטיים עם עדשה לכל אחד). זה רק אומר ששוב אדחה את קניית הריפלקס הראשונה שלי (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הסכמת שהרזולוציה ('איכות' לפי הגדרתך) נקבעת על ידי העדשה, אזי פיקסלים קטנים יותר לא יתנו רזולוציה גדולה יותר מעבר לגבול המוגדר על ידי העדשה. לדוגמה: אם רוחב כתם הטשטוש1 הנוצר על ידי העדשה הוא 20 מיקרון, אז גם אם נשים שם פיקסלים ברוחב 5 מיקרון, לא נקבל תמונה בחדות של 5 מיקרון. אמנם התמונה תכיל יותר פיקסלים - פי 16 - מזו של פיקסלים עם עשרים מיקרון, אבל היא לא תוכל להפריד טוב יותר2 בין שתי נקודות המרוחקות 10 מיקרון ביניהן, למשל. כמובן שאם מראש כתם הטשטוש היה קטן משמעותי מגודל פיקסל (מה שמראה על תכנון די גרוע של המצלמה), אזי הקטנת גודל הפיקסל היתה מועילה לרזולוציה המתקבלת. בקששר לרגישות הפיקסלים - פיקסלים צוברים פוטונים. די במעט מאוד פוטונים על מנת "להפעיל" פיקסל, ואני כלל לא בטוח שזה תלוי בגודלו. מספר הפוטונים הדרוש על מנת להביא פיקסל לרוויה אכן תלוי בגודלו (ביחס זה או אחר). מצד שני - נניח שיש לך פיסקל קטנטן שעשרה פוטונים מספיקים על מנת להביא אותו לרוויה. הרעש האופייני לפיקסל זה הוא שורש מספר הפוטונים, ז"א 3 וקצת. קיבלת פיקסל שהרעש עליו הוא שליש מהסיגנל המירבי שהוא מוציא - כ-80 רמות אפור עבור פיקסל רגיל של 8ביט (256 רמות אפור). לא ממש תורם לאיכות התמונה. 1 PSF למי שרץ לויקיפדיה 2 לפחות לא הרבה יותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיזהר קצת עם הקרנה ''ייעודית'' של סרטים. ברור שלראות סרט באייפוד זה לא כמו לראות אותו על מסך ענק שתלוי לך על שני קירות בבית, אבל גם לשמוע מוזיקה באייפוד זה לא כמו לשמוע עם מערכת סטריאו ענקית. המטרה של הנגנים הללו היא להיות ניידים ושאפשר יהיה להשתמש בהם בכל מקום (למשל, חדר כושר, או טיסה). את זה לפחות האייפוד טאץ' (זה שנראה כמו אייפון - כלומר, מסך גדול יחסית) עושה יותר טוב מכל נגן סרטים נייד אחר שראיתי, למרות שהוא עושה עוד הרבה דברים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה שאתה אומר זה שהסרט באייפון (או באייפוד. אני לא בעניין של האפלים) הוא גירסה באיכות טובה פחות מאשר במערכת שמטרתה להקרין סרטים *בלבד*, ושהמוזיקה באיפוד היא באיכות טובה פחות מאשר מערכת סטריאו שיודעת אך ורק להשמיע מוזיקה. כלומר, המסקנה היא שאם אנחנו רוצים תוצר איכותי, בשורה התחתונה אנחנו צריכים מערכת שמתמקדת בדבר אחד. אלא אם הבנתי אותך לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום. אני טוען שאת צריכה להבדיל בין מערכת ''נייחת'' להקרנת סרטים ומערכת ''ניידת'' - אלו שני סוגים שונים של מערכות שבאות לשרת מערכות אחרות, וכל אחת טובה מחברתה בהרבה במשהו. אני טוען שהקטגוריה שבה את צריכה להשוות את האייפוד - הרב תכליתי - היא לנגנים ניידים אחרים (שלא יודעים לעשות עוד אלף ואחד דברים פרט לכך) ובהשוואה הזו האייפוד דווקא מנצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהאיפוד/פון אמור להיות מטאפורה להשוואה בין מצלמה (או כל מכשיר, למעשה) שמתמקדת בעניין אחד לבין מכשיר שעושה גם-וגם-וגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא אכן כזה: האייפוד הוא גם נגן מוזיקה, וגם נגן סרטים, וגם מחשב שיכול להריץ אפליקציות מאלף ואחד סוגים שונים - כך שהוא משמש גם (אצלי) כמכונת משחקים, וגם כקורא ספרים, וגם כקורא קומיקסים, וגם ככלי ניווט, וגם כפנקס רשימות, וגם כשעון מעורר, וכו' וכו'. יהיה מופרך לומר שהוא עושה את כל הדברים הללו יותר טוב ממכשיר ייעודי, אבל בוודאי שעבור חלקם הוא עושה זאת טוב יותר מהמכשירים האחרים שהיה לי נסיון איתם, ועושה את זה מצויין באופן כללי. צריך גם להביא בחשבון שלא באמת רוצים להסתובב עם מאה מכשירים בכיס, ולכן מכשיר אחד שמאגד מאה ואחד סוגי פונקציונליות שונות (ואחד, כי הוא יכול לעשות עוד דבר שעליו לא חשבת בכלל - פשוט כי מישהו היה משועמם מספיק לכתוב אפליקציה מתאימה, מה שאפשרי רק במכשיר "כללי" שכזה) מאפשר לך לעשות דברים שאחרת פשוט לא היית יכולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטערת, יכול להיות שאני לא מבינה על מה הדיון. לא טענתי שאייפון/פוד/פד טוב יותר או פחות ממכשירים אחרים מסוגו, אלא שבאופן כללי, אם אתה רוצה לקבל תוצאה באיכות גבוהה, עדיף מכשיר שעושה דבר אחד מאשר אחד שעושה כמה וכמה דברים (גם אם אתה משלם על הייעודיות בנפח, מחיר, משקל וכדומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה על דעתכם שבהינתנן הנסיבות, ההעדפות, המכשירים, והאלטרנטיבות - לפעמים עדיף מכשיר כללי, ולפעמים יעודי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן (תגובה 548816). אבל בהשפעת הקישור משם, יש לי הרגשה שהמצלמה הבאה שלי תהיה קאנון. מה שווה מצלמה שאני לא יכול לשחק בה Sokoban? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. זו שאלה של עלות-תועלת. אני לא מנסה לטעון שמצלמת רפלקס היא הבחירה האולטימטיבית עבור כל צלם. ההפך הוא הנכון. נשאלתי למה אני ''טהרנית'' ומעדיפה שלא להשתמש במצלמה אחת לצורך סטילס ודיגיטל, ועניתי - בצילום סטילס חשובה לי האיכות יותר מאשר המשקל, המחיר, הנפח והאפשרות לעשות איתה דברים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושת הטוהר שלך עומדת להפגע קשות במצלמת הריפלקס הבאה שלך, שתכלול וידאו ברמה גבוהה, ככל (או כמעט כל) מצלמות הריפלקס החדשות, ואם זה יהיה עוד כמה שנים היא בוודאי גם תכלול תכונות מגניבות חדשות (מישהו אמר נול אריגה דיגיטלי?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני זו שהגדירה את עצמי כטהרנית. לגופו של עניין, קצת קשה לי לראות איך מצלמת סטילס יכולה להיות מצלמת וידאו טובה בלי מיקרופון משובח שמכביד, מצדו, על המצלמה עצמה. אבל אולי אני טועה ואתבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרופון (סטראופוני) ניתן לרכישה בנפרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הטענה הזו אני דווקא מסכים. אולי נתפשר על הטענה שלפעמים עדיף מכשיר רב ייעודי אחד על פני ארבעה מכשירים חד-ייעודיים, למי שרוצה את כל ארבע הפונקציות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך למה שכתבת בתגובה 548571, לי אין תיק צילום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך זה רלוונטי. אין לי ספק שציוד הצילום שאני משתמשת בו הוא יותר "כבד"1 ומושקע (ויקר) מהמשתמש "הממוצע" שרק רוצה לתעד. אני גם רחוקה מלחשוב שהמצלמה שלי (שאגב, רחוקה מלהיות מקצועית) מתאימה לכל אחד. היא בהחלט לא מתאימה לכל אחד. יותר מזה, בנסיבות מסוימות היא אפילו לא מתאימה לי. הפתיל הזה צמח, אם זכרוני אינו מטעני, מהטענה שמצלמת פוינט אנד שוט (שהיא גם מצלמת וידאו!) נותנת תוצאות שוות ערך למצלמת DSLR (או משהו בסגנון). 1בעצם, למה המרכאות? הוא באמת יותר כבד. פיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Thanks for the explanation and sorry for the english.
I agree with most of what you wrote (but see Gadi's reservations). I think the main thing is that while I take photography (semi-)seriously and try to improve, My attitude towards video clip is more casual - I want to document something (like how my daughter is at age 2) and not necessarily create a work of art (not that my photographic aspirations are that high). For this purpose, having the ability to shoot video clips in my DSLR is a blessing - I'm already carrying more than I'd like. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום פסול בלצלם וידאו עם מצלמת סטילס. זה בסדר גמור להחליט שאתה מעדיף נוחות על פני איכות. בהרבה תחומים ונסיבות בחיים גם אני מעדיפה את זה. אני פשוט מודעת לכך שאני מקבלת משהו באיכות נמוכה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
This is also not necessarily true. I don't know how good camcorders these days are, but a couple of years ago, my Canon S1 would produce better clip than the average camcorder (and in a more convenient format, at the expense of very large files).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר. כמו שאפשר להבין מהכותרת, צילום וידאו הוא עניין שאני לא מבינה בו דבר וחצי דבר (וגם לא ממש מנסה, בשלב זה של החיים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שהתלבט לאחרונה לגבי שדרוג לריפלקס אני יכול להסכים עם הטענות לכאן ולכאן. הרקע להתלבטויותיי הוא קורסים בצילום שלקחתי בשנה האחרונה 1. בקורס המתקדם כבר הייתי אחד משני הקומפקטיים היחידים בקבוצה - והתוצאות היו בהתאם. מצד אחד, בחלקם של הצילומים היה לי יתרון על הרפלקסיביים – למשל בחלק מצילומי הרחוב, במיוחד פורטרטים מז'אנר המצלמה הנסתרת 2. זה נכון גם לצילומים שדרשו זום גדול בהתראה קצרה, או פשוט שהמצלמה תהיה זמינה - מאחר וברוב ההזדמנויות איננו מצויים במסע צילום המצדיק נשיאת ריפקס על משקלה ונפחה. אלא שצילום יכול להיות הרבה יותר מזה. זה מתחיל בשיעורי המאקרו, שבניגוד לשמו, תחום זה דווקא עוסק בצילומם של עכבישים עושים עיניים, וירוסים מפהקים 3 ועניינים קטנוניים אחרים. בעוד שבמצלמות ריפלקס ניתן, בעזרת עדשה מתאימה, לצלם את הדוגמן ממרחק של כמה עשרות סנטימטרים, בקומפקטיות יש להתקרב עד שהעדשה ממש נוגעת במחושים של המיקרוב, מה שגורם לו לא פעם לצודד אליך מבט חשדני, ועוד לפני שהספקת לראות אותו עושה משהו מעניין, לשנס פרסות ולדהור משם הלאה. זה המשיך בצילומים באור שאינו חזק, שם התבלטו החיישנים האיכותיים יותר של מצלמות הריפלקס, שאיפשרו לצלם תמונות במהירות תריס גבוהה, תוך הרמת הISO- (הרגישות לאור), בעוד שבעלי הקומפקטיות נאלצו לבחור בין רעש לבין מריחה. משום מה, הדבר הכביד במיוחד בצילומי העירום 4, שרובם נעשה בצל תוך תנועה של המצולמת, מה שגם הביא לידי ביטוי את מנגנון ההתפקסות המהיר של מצלמות הריפלקס. בעייה קומפקטית קשה נוספת היא עומק השדה – מה שמתבטא בסופו של דבר ביכולת הצלם לשלוט עד כמה רקעו של הנושא יהיה מטושטש ביחס לנושא עצמו. עד שלמדתי צילום, כמי שנעדר כמעט כל חוש אמנותי, לא שמתי לב שזהו אחד הדברים המרכזיים ההופכים צילום ליצירת אמנות (טוב, יש עוד כמה, אבל לזה לא שמתי לב). חוסר יכולת המצלמה הקומפקטית שלי להוריד את עומק השדה מתחת לגודל מסויים, מנע מרבות מיצירות המופת שלי להיתפס ככאלו, במיוחד במקרים בהם הן נשפטו באופן ויזואלי. הפתרון, בהתאם לשציינה העלמה, הוא לשלב מצלמה קומפקטית איכותית, כפי שאולי כבר ישנן בכמה סמארטפונים - עם מצלמת ריפלקס, שאגב, גם הן בכיוון התכווצות, כולל העדשות (להערכתי)! בעניין הוידאו: יש היום מצלמות ריפלקס מעולות, כדוגמת 7d ו-550d של Canon שגם מצלמות וידאו ב-Full HD עם חדות ורגישות אור טובות מאוד, ועומק שדה רדוד מאשר רוב ה-camcorders. לדעתי כבר עתה, ויותר מכן בעתיד, הן מחליפות את הצורך "לתפוס את הרגע" בהרבה מצבים, מאחר וניתן לאחר מכן ללקט מהם את הפריימים המבוקשים, באיכות שהיא כבר די טובה, גם אם לא מעולה - אבל לעיתים לרגע הנכון חשוב הרבה יותר מאשר הרזולוציה הנכונה ומידת החשיפה המדוייקת (כמו בחיים, באיזשהו מובן). כמובן, צלמי הרחוב המוערכים עליי יסירו אותי מרשימת החברים שלהם לו הם יחשפו לטענה זו, אז אני מבקש... 1 בבית הספר לצילום "גליץ" (הם גם אלו שמוציאים את קומפוזיציה ורוב כתבות הצילום ב-Ynet) – מומלץ. 2 וכדי לחסוך שאלה – כן, בהתחלה קצת לא נעים לצלם אנשים מבלי לשאול אותם, אך ככל שמשתפרים בריצות למרחקים ארוכים יותר, כמו גם בשימוש נכון באגרופן, השקט הנפשי של הצלם קורן החוצה כה חזק, שהוא אף משמש כפלאש חלופי. 3 לא חיפשתי אבל בטח יש כאן כאלה. 4 שם התברר לי כמעט מאוחר מדי שהעירום אינו מלא, אלא כולל רק את הדוגמנית. טוב שהבאתי עימי לפחות חלוק... היה אגב מעניין להיווכח שאף אחד מן הגברים הנשואים בחבורה אינו מוכן לאסוף את הצעירה הנאה מדירתה, מה שאילץ אותי להירתם למשימה, אחרי שהובטח לי שהיא לא תעשה פרובוקציות לפני שמגיעים לאתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להגן לרגע על הפוינט אנד שוט (שלא עונות בהכרח להגדרה של מצלמה קומפקטית), אז התמונה הזו - http://www.flickr.com/photos/galitlub/386564760 - צולמה באחת כזו (כלומר, P&S, לא קומפקטית). ולעניין ההערכה שלך, מתחילות לצאת לשוק ריפלקס קומפקטיות (!) עם עדשות מיוחדות קטנטנות. עניין של הון קטן, אבל תוך עשור הן בטח יתפסו נתח נכבד משוק ה"צלמים עם כסף".1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונה מצויינת - הנושא מבודד היטב מן הרקע באמצעות עומק שדה רדוד, יש צבעים מתחברים בין הפרח לפרפר וכן צבעים משלימים (אדום וירוק). גם ישנה הקבלה גאומטרית יפה בין הכנפיים לעלים, אם כי אולי הייתי מעיף את העלה שנכנס מימין באמצעות חיתוך, או עדיף בפוטושופ. למרות שהתמונה יפיהפיה כפי שהיא, ריפלקס עם עדשה יעודית, היתה גם חושפת גם את פרטי הפרפר שבמקרה זה הם חשוכים ומטושטשים קימעה. בעניין ה"קומפקטית" - זהו מינוח בו משתמשים במקום בו למדתי והוא מציין שם מצלמה שלא ניתן להחליף את עדשותיה. המונח בו את משתמשת כמובן הולם יותר מחלקה זו (מה עוד שזו שלי די קרובה בגודלה למצלמות ריפלקס). עוד תחום צילום שניתן להוסיף לתגובתי הקודמת הוא נופים. גם שם לריפלקס אין יתרון קריטי וזמינות הקומפקטיות (אוף, אני תקוע בגירסא דינקותא) עדיפה. יתרה מכך, התמונות הטובות ביותר של חלק ניכר מן הצלמים שפגשתי היו דווקא בפוינט אנד שוט (יש! אני מסוגל להשתנות. עכשיו איך חוזרים?) שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון במצלמת רפלקס בצילום נופים הוא האפשרות להשתמש בעדשה רחבה (והחביבה עלי - אולטרה רחבה). שתי הסתייגויות - לא לכל תמונת נוף זה רלוונטי, והיום יש מצלמות פוינט אנד שוט עם עדשה די רחבה. היתרון הנוסף הוא בצילום נוף בתנאי תאורה קשים. בכלל, המסקנה שלי אחרי שימוש מקביל בשתי המצלמות, היא שמצלמת P&S טובה נותנת תוצאות דומות (עד כדי כמעט זהות) בתנאי תאורה אופטימלים, וככל שהתנאים מורכבים יותר, כך העדיפות לרפלקס הולכת וגדלה. בעניין החדות (כלומר, הפרטים שלא הצליחו להקלט בפרפר), גם כאן במקרים מסוימים הפ"ש יכולה להגיע לרמה די גבוהה. כמו בתמונה הזו שצולמה בצהרי היום. מצד שני, אותה מצלמה לא הייתה מצליחה להוציא תוצאות לפחות סבירות בסיטואציות חשוכות כמו למשל זו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב להגיב מאוחר מאשר לעולם לא. כשרוצים לבחור בין DSLR לבין מצלמה קומפקטית צריך להבין היטב את ההבדלים ביניהן. היתרונות של הקומפקטית ברורים: גודל, משקל, מחיר, העובדה שאתה יכול להחזיק אותה תמיד אתך ולצלם במהירות. ל-DSLR יש יתרונות אחרים, שכדי להתיחס אליהם כדאי להפריד בין היתרונות המהותיים שיש ל-DSLR מתוקף המבנה שלה, לבין יתרונות פחות מהותיים שנובעים מהמיצוב שלה בשוק וכיו"ב. לדוגמה, אם יש לDSLR מסך LCD איכותי יותר זה לא כי היא DSLR אלא כי היצרן מבין שאנשים מצפים לרכיב איכותי יותר במצלמה של $2000; זה לא אומר שלא תיתכן קומפקטית עם LCD איכותי או DSLR עם LCD דפוק. היתרונות המהותיים הם יתרונות שנובעים מעצם המבנה שלה, ולקומפקטיות קשה יהיה להדביק אותם. אז מה היתרונות המהותיים של DSLR? ראשית, העובדה שניתן להחליף עדשות. בקומ' אתה כבול לעדשה שבאה עם המצלמה, וגם אם יש לה טווח פנטסטי (כמו 24-840 בקאנון SX30 החדשה) אתה לא יכול להרכיב עדשה מהירה יותר או רחבה יותר. לכן ה-DSLR שאתה קונה היא מערכת שעשויה להתפתח, וההשקעה שתשקיע בפיתוח הזה תלך אתך למצלמה הבאה. שנית, ל-DSLR יש עינית אופטית שבה אתה רואה את המציאות שמולך ולא רק LCD (או EVF). כאן צריך לסייג - יש קטגוריה צומחת במהירות של מצלמות mirrorless, שניחנו ברוב המאפיינים של DSLR אבל אין להם עינית אופטית. כבר כתבתי כאן פעם שלדעתי שם נמצא העתיד, כיוון שאני לא רואה יתרון גדול בעינית האופטית ואני רואה כמה חסרונות שנגזרים מקיומה. יתרון נוסף של DSLR הוא מהירות המיקוד האוטומטי. מצלמות קומפקטיות מתמקדות על ידי מקסום הניגודיות של התמונה; זו שיטה שמחייבת את העדשה לנוע קדימה ואחורה כדי "לצוד" את נקודת המקסימום. DSLR מתמקדות על ידי פיצול אלומת האור והשוואת המופע (פאזה) של האור שמגיע משני הכיוונים. השיטה הזו מאפשרת חישוב ישיר של נקודת הפוקוס ולכן היא מהירה יותר. לאחרונה הופיעה מצלמה קומפקטית של פוג'י שיודעת להשוות מופע אבל זו סנונית ראשונה והיכולות שלה מוגבלות יחסית. עוד יתרון הוא עומק השדה (או העדרו) שאליו התיחס אפופידס. ב-DSLR העדשה רחוקה מהחיישן הרבה יותר מאשר בקומפקטית - גם בגלל גודל החיישן וגם בגלל ההכרח לאכלס ביניהם את המראה (הכרח שאינו קיים ב-mirrorless ומכאן השאיפה שלהם למצלמות ועדשות קטנות יותר). כשהמרחק מהחיישן גדול יותר עומק השדה (התחום המצוי בפוקוס חד) קטן יותר. העובדה הזו מאפשרת ליצור תמונה שמפרידה בבירור בין האוביקט לבין הרקע. עוד יתרונות של ה-DSLR קשורים לגודל החיישן. מצלמה קומפקטית עם חיישן גדול אפשרית תאורטית, אבל לא מעשית; לא ניתן לכלול במצלמה קומפקטית עדשת זום לחיישן גדול, והנסיונות שנעשו (בעיקר ע"י חברת סיגמה) לבנות מצלמה קומ' עם חיישן גדול ואורך מוקד קבוע הניבו מצלמות לא מוצלחות ולא שמושיות. לחיישן הגדול שני יתרונות מרכזיים: האחד הוא עמידות לרעש, שמאפשרת ל-DSLR לצלם ב-ISO גבוה ללא פגיעה או תוך פגיעה קלה באיכות התמונה, בעוד הקומ' נוטות להרעיש קשות ברגע שמגיעים ל-ISO 400 ומעלה. היתרון השני הוא תחום דינמי, כלומר עד כמה הנקודה המוארת ביותר בפריים יכולה להיות בהירה יותר מהנקודה החשוכה ביותר מבלי שהאחת תהפוך ללבנה לחלוטין או השניה תהפוך לשחורה לחלוטין. גם כאן היתרון של החיישן הגדול הוא מובהק, וטכניקות מתוחכמות שכמה קומ' משתמשות בהן כדי לעקוף את המגבלה הזו מצליחות רק לצמצם אותה - תוך תשלום מחיר בתחומים אחרים. כמובן, החיישן הגדול אינו רק ברכה; הוא האחראי העקרי למחירה הגבוה של המצלמה עצמה וגם לגודל, למשקל ולמחיר של העדשות. פתרון מעניין לדילמה מציעה הקטגוריה המתפתחת לאחרונה של "קומפקטיות לצלמים", כמו ה-LX5 של פנסוניק או S95 של קאנון. המצלמות האלה הן בגודל של קומפקטיות, אבל הן מצוידות בחיישן גדול יותר מהמקובל בקומ' - מה שמשפר את התחום הדינמי והרעש; כמו כן, הן מצוידות בעדשה מהירה (F2.0 בקצה הרחב) שמאפשרת גם להכניס יותר אור (מה שעוזר בצמצום הרעש) וגם להקטין את עומק השדה. הן גם משתדלות להציע אפשרויות שליטה וחיבור עזרים שנותנות לצלם מרחב פעולה גדול יותר - בקיצור, הן נהנות מהיתרונות של כל הקומ' וסובלות פחות מהחסרונות שלהן. גם מי שיש לו DSLR עשוי להחליט ששווה לו להשקיע באחת כזו כדי להיות מסוגל להסתובב להנאתו תמיד עם מצלמה. בהערת אגב, הזכרת "מצלמה קומפקטית איכותית, כפי שאולי כבר ישנן בכמה סמארטפונים". טעות. בסמארטפונים אין מצלמות איכותיות. הסמארטפונים סובלים מכל המגבלות של קומפקטיות - רק יותר. אין להם זום, יש להם חיישנים גמדיים עם יותר מדי פיקסלים ועדשות קרובות להפליא לחיישן, אין להם מבזק נורמלי או אפשרות לחבר כזה, יכולות השליטה בפרמטרים של הצילום מצומצמות ולא נוחות לתפעול. אפשר להפיק בעזרתם תמונות טובות - אבל רק בתנאים המתאימים, ושעור התמונות המוצלחות מתוך כלל התמונות יהיה נמוך בהרבה מאשר בקומ' טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, עומק השדה מושפע מגודל החיישן ולא ממרחק העדשה מהחיישן. מלבד זאת, יתרון נוסף לDSLR הוא שהן פחות מוגבלות ע"י התאבכות כשהצמצם קטן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |