בתשובה לצפריר כהן, 17/08/10 1:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעצם זה לא מדוייק. מצלמה (דיגיטלית) היא לא רק ''מחשב ייעודי'', היא ''מחשב ייעודי עם עדשות ופלאש (ובלי מקלדת)''. בדומה לכך, נגן מוזיקה הוא ''מחשב ייעודי עם רמקולים''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק. מלבד הצילום, צריכים גם דרך להעביר את התמונות ליעדן. צריכים1 ממשק משתמש עם מסך וכמה כפתורים. צריכים דרך להעביר את התמונות למחשבים אחרים - חיבור USB, כרטיס SD, ודברים דומים. טלפון נייד מספק את היכולת הנחמדה לשלוח את התמונות בקלות לאנשים אחרים2. אם רוצים גם וידאו, צריך יכולת קידוד/פענוח וידאו. טלפונים ניידים עדכניים צריכים את כל הדברים הללו ממילא לשיחות וידאו, שהן דבר נחמד2. נגן מוזיקה צריך בערך את כל החומרה שהזכרתי כאן. בטלפון נייד אין מקום לעדשה סבירה, אבל דווקא את הזכרת כל מיני חידושים אפשריים בתחומים קרובים (תגובה 5488543). לגבי פלאש: מוזר לי שלא שמעתי עד היום על פלאש שמתחבר לטלפון נייד. אבל נראה לי שפשוט לא חיפשתי. אני בטוח שמישהו כבר העלה את הרעיון. התוצאה: נגני מוזיקה (לפחות היקרים מהם, עם יכולת הצגת הוידאו) נמצאים במגמת ירידה כבר היום. למצלמות יש בהחלט זכות קיום, בשל העדשה. אבל גם כאן יש נטיה הולכת וגוברת להסתפק במה שמגיע עם הנייד. 1 לא צריכים. הסתדרו בלי זה בעבר, אבל זה זול מספיק. מחשב, כבר אמרנו? 2 נחמדה מבחינת המשתמש הפשוט. נחמדה גם מבחינת ספקית החיבור שמרוויחה על כך כסף. 3 כתבת שם שנראה לך שהעדשות הללו ילכו לשוק ה"צלמים עם כסף". אבל אם הן תהיינה שימושיות, לא מן הנמנע שהן תכנסנה גם לטלפונים ניידים. הייצור ההמוני יוזיל את מחירן. ר' הרכיב היקר והמועיל ששמו מסך מגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 להתקין על הסלולרי חיבור לעדשה, גם אם היא קטנטונת, ידרוש להגדיל את הסלולרי. אם אנחנו רוצים גם להוסיף לטלפון מקלדת (כדי לסמס ולהשתמש ברשת כמו שצריך) ומסך קצת יותר גדול (כדי לראות כמו שצריך את האתרים) ועוד כהנה וכהנה פונקציות שאפשר להלביש עליו, לקחת מהסלולרי את אחד היתרונות הגדולים שלו - הקוטן והעובדה שמדובר במכשיר שיכול לספוג בלי להפגע בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטרנט != מרשתת. אפשר לשלוח קבצים בדואר, או בכל דרך אחרת. לא חייבים מקלדת נורמלית ומסך גדול. אבל יש כל מיני אנשים שמשתמשים בניידים מהסוג הזה כבר היום וחושבים שהם חכמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. גם לא חייבים עדשה נורמלית, אפשר להסתפק ביכולות הצילום הנוכחיות של הסלולרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייפון (ואולי זו הסיבה שהוא כה פופולרי - או לפחות אחת מהן) מצליח להכניס את כל השטויות הללו פנימה ועדיין להישאר בעל גודל סביר. אפילו הייתי מעז לומר שקרוב לגודל האופטימלי. אין ספק שזה נובע משכלול טכנולוגי שמאפשר למזער את רוב הרכיבים התובעניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין העדשה - ככל שמצליחים לפתח חיישני אור קטנים ורגישים יותר, כך מתאפשר להשיג צילומים באיכות גבוהה יותר, גם מבלי להגדיל את העדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל עדיין לא תוכל להשיג אותו עומק שדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן נקודה חשובה. לאחרונה, כניסיון אחרון להמנע מרכישת מצלמת ריפלקס, חשבתי על כיוון פיסיקלי/אלגוריתמי שיאפשר שליטה גם בעומק השדה בכל מצלמה בעלת יכולת מיקוד אוטומטית - ללא קשר למפתח הצמצם. משהו באותו כיוון פיסיקלי, למרות שהמטרה אחרת, ניתן למצוא כאן. הרעיון שבקישור עוסק בשיטה שפותחה בפוג'יפילם להתפקסות מהירה מאוד של מצלמות P&S באמצעות השוואת התמונה שמתקבלת מאזורים שונים בעדשה. בשביל לבדוק את הכיוון עליו חשבתי, אני צריך פיסיקאי ניסיוני שקשור לתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהיו להם פילם/לוחות סופר-רגישים לפני 150 שנה. אז אפשר היה להסתפק בחריר ללא עדשות1 וכל התמונות היו בעומק שדה גדול. איך אז היו מסתכלים על עומק שדה כאמצעי אומנותי? 1 לא מדויק - עדיין יש התאבכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הדברים, אך אני לא בטוח שהבנתי את השאלה. זכור שעומק שדה הופיע עוד בטרם הצילום - בציור, ואף קודם לכך - במבנה ובאופן פעולת העין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו המטרה, אם כי בכיוון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוטוטו זה כאן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עובד בלייטרו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כך שניתן להסיק שהם עוקבים אחר האייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה מצלמות איכותיות מודרניות רחוקות מהגבול התאורטי לגבי הרגישות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת. לצערי איני יודע אפילו כיצד פועל חיישן המצלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיישנים קטנים יותר מאפשרים תמונה שמכילה יותר פיקסלים, אבל הרזולוציה האמיתית שלה עדיין נקבעת על ידי מפתח העדשה. מה שאומר שלעדשה קטנטנה יש מגבלה פיזיקלית אינהרנטית מבחינת רזולוציה, ומכאן גם מגבלה על איכות התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר היטב את הנושא, אבל נדמה לי שאנו חלוקים בנקודה זו. עבור חיישן נתון, כמובן שהעדשה היא שקובעת את איכות התמונה. אך בהנחה שכל פיקסל על החיישן קולט המוני פוטונים, אזי, תוך שימוש באותה עדשה, החלפת החיישן באחר, איכותי יותר, עם פיקסלים קטנים יותר וגם רגישים יותר, כך שלכל אחד מהם די עתה בפחות פוטונים כדי להפעילו, תיתן רזולוציה ורגישות (ISO) גבוהות יותר על אותה יחידת שטח חיישן, ובסופו של דבר - בתמונה המתקבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק דיברתי וקנון מבשרת על פיתוח חיישן בהפרדה של 120MP. והשאלות המתבקשות הן: 1. האם מדובר במגה במובן של 2^1024 או 2^1000? 2. מה עושים עם זה, מלבד מתן ביסוס טכנולוגי לכל אותם מקרים בהם בסרטים ובסדרות מתמקדים (zoom in) ביעילות בכל חלק של התמונה ללא קשר להפרדה בה היא צולמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחשוב על שימושים רבים. אתן לך דוגמה אחת: החיישן דוגם ברזולוציה המופלאה הזו (ההנחה היא שהעדשה יודעת למקד את התמונה לחדות דומה). המעבד של המצלמה ממצע את התמונה לרזולוציה הרגילה (נאמר 6MP). תכנת עיבוד תמונה רצה על התמונה ומזהה פרטים "מעניינים", למשל פרצופים1 רק המלבנים ה"מעניינים" נשמרים ברזולוציה המלאה של החיישן, והתמונה כולה נשמרת ברזולוציה נמוכה יותר. לפי הידוע לי פורמט JPG כיום לא תומך בכך, אבל זה כנראה לא בשמיים לתמוך בתמונה "מרובת רזולוציות". בעולם החי יש כמה דוגמאות מעניינות (הפרטים המדוייקים לא זכורים\לא ידועים לי): לדוגמה, יש עופות דורסים שחלק קטן במרכז עיניהם פועל בהגדלה, כך שאת הפרט המסויים עליו הם מסתכלים הם רואים בפירוט כפול (כלומר כפול X שערכו לא ידוע לי וכנראה משתנה ממין למין) מאשר פרטים הנמצאים קרוב לאותה נקודה. __________________ זה לא מופרך - כבר כיום מצלמות מפעילות אלגוריתמים דומים כדי, למשל, לבטל את תופעת ה"עין אדומה" שמופיעה בצילומי מבזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבת על הדורסים זה לא מה שיש גם אצלנו (ובטח לא רק) - הכתם הצהוב ברשתית (Macula of retina [Wikipedia])? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל - אני לא סמכות בנושא אנטומיה, לא של עופות דורסים ולא של בני אדם, כך שיש לקרוא את ההמשך בחשד. להבנתי, אצל האדם בסביבת הכתם הצהוב יש ריכוז גבוה יותר מכל אזור אחר ברשתית של מדוכים (בין השאר על חשבון העדר כמעט מוחלט של קנים, דבר שדורש צורת הסתכלות מעט אחרת בלילה), וכתוצאה מכך, בראיית יום מיקוד מרכז התמונה על הכתם הצהוב מאפשר קליטת פרטים רבים יותר. כדי להשיג אפקט באותו הכיוון אבל בסדר גודל יותר משמעותי, אצל עופות דורסים מסוימים (אולי גם אצל בעלי חיים נוספים?) גלגל העין עצמו מכיל עדשה נוספת (בעלת דיופטר שלילי) סביב הכתם הצהוב, והכתם עצמו מהווה גומה עמוקה בהרבה מאשר אצלנו, כך שבכתם הצהוב שלהם לא רק ריכוז הקולטנים גבוה יותר אלא גם התמונה עצמה "מוגדלת". אפשר לחשוב על כך כ"משקפת מובנית בתוך העין". ניסיתי לחפש קצת, אבל לא הצלחתי להבין אם אצל האדם קיים מנגנון דומה. גם אם כן, אז להבנתי אצל עופות דורסים (מסוימים?) הוא קיים בסדר גודל יותר משמעותי. כנראה ש"עין הנץ" זה לא ביטוי סתמי. כל זה מבוסס על משהו שחשבתי שהבנתי פעם מאיזו הרצאה או תכנית טלוויזיה או רדיו (אני כבר לא זוכר) בה הנושא הוזכר, כך שכדאי שמי שממש מעונינת תחפש מקור אמין יותר (ואולי גם תחזור להשכיל אותנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחיישנים כאלו יש המון שימושים, לא כולם במצלמה הביתית. למשל לווין או מזל''ט, בהנחה שהאופטיקה וכמות האור תומכת, יוכל לתת תמונה מפורטת יותר של אותו השטח או באותו פירוט של שטח גדול יותר. גם לשימושי אבטחה, במיוחד עם כניסה של טכנולוגיות זיהוי פנים, צילום של קהל גדול ברזולוציה גבוהה יאפשר זיהוי של פרטים בו. במיקרוסקופיה, זה יתן את היכולת לצלם שדה רחב יותר באותה האיכות (כבר ראיתי שיפורים שנכנסו עם הדור האחרון של החיישנים, זה די מרשים). וזה מבלי להזכיר שימושים לא סטנדרטיים של חיישנים כאלו, כמו במכונות לריצוף גנומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך ולהוגג: תודה. אלו אכן אפשרויות מתאימות לשימוש בחיישן כזה (בהנחה שעלותו אינה מקזזת את התחליף שהוא רכישת מספר חיישנים סטנדרטיים עם עדשה לכל אחד). זה רק אומר ששוב אדחה את קניית הריפלקס הראשונה שלי (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הסכמת שהרזולוציה ('איכות' לפי הגדרתך) נקבעת על ידי העדשה, אזי פיקסלים קטנים יותר לא יתנו רזולוציה גדולה יותר מעבר לגבול המוגדר על ידי העדשה. לדוגמה: אם רוחב כתם הטשטוש1 הנוצר על ידי העדשה הוא 20 מיקרון, אז גם אם נשים שם פיקסלים ברוחב 5 מיקרון, לא נקבל תמונה בחדות של 5 מיקרון. אמנם התמונה תכיל יותר פיקסלים - פי 16 - מזו של פיקסלים עם עשרים מיקרון, אבל היא לא תוכל להפריד טוב יותר2 בין שתי נקודות המרוחקות 10 מיקרון ביניהן, למשל. כמובן שאם מראש כתם הטשטוש היה קטן משמעותי מגודל פיקסל (מה שמראה על תכנון די גרוע של המצלמה), אזי הקטנת גודל הפיקסל היתה מועילה לרזולוציה המתקבלת. בקששר לרגישות הפיקסלים - פיקסלים צוברים פוטונים. די במעט מאוד פוטונים על מנת "להפעיל" פיקסל, ואני כלל לא בטוח שזה תלוי בגודלו. מספר הפוטונים הדרוש על מנת להביא פיקסל לרוויה אכן תלוי בגודלו (ביחס זה או אחר). מצד שני - נניח שיש לך פיסקל קטנטן שעשרה פוטונים מספיקים על מנת להביא אותו לרוויה. הרעש האופייני לפיקסל זה הוא שורש מספר הפוטונים, ז"א 3 וקצת. קיבלת פיקסל שהרעש עליו הוא שליש מהסיגנל המירבי שהוא מוציא - כ-80 רמות אפור עבור פיקסל רגיל של 8ביט (256 רמות אפור). לא ממש תורם לאיכות התמונה. 1 PSF למי שרץ לויקיפדיה 2 לפחות לא הרבה יותר |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |