|
||||
|
||||
בתחשב בעובדה שהתמיכה שלהם לא היתה בדיוק פעילה, בלשון המעטה, ולעומת זה המעשים שלהם בפועל1 תרמו למאמץ הלחימה, אז כן. 1 ללכת ולעבוד בתעשיה בבריטניה. |
|
||||
|
||||
לדיוקו של עניין אירלנד הצהירה ושמרה על נייטרליות כך שאפילו השוואה עם פינלנד אינה הוגנת. רוה"מ באותו זמן אימון דה ואלירה (דרך אגב אזרח ארה"ב) לא היה מידידי הציונות אך לא ידוע לי שהיה בעל נטיות פרו-גרמניות. את האיבה לבריטניה בפאבים של דבלין או לימריק איזנה במידת מה היד הכבדה של גרמניה ביחסים בינלאומיים (הלופטואפה טרח אפילו להפציץ את דבלין במאי 41). כמו כן ראוי לציין ש-38,554 מאזרחי אירלנד החופשית שרתו בצבא הוד מלכותו בימי מלה"ע ה-II (מטעמי פרנסה ומסורת יותר מאשר סימפטיה). |
|
||||
|
||||
הלופטואפה הפציץ את דבלין בטעות, והגרמנים התנצלו יפה. ואמון דה-ואלירה כתב מכתב לבני העם הגרמני ובו הביע את תנחומיו על מותו של היטלר, לאחר שזה התאבד. (אמון דה ואלירה) [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
לעולם אסור להמעיט במורכבות של הפוליטיקה האירית (כמו זו של המזה"ת). בהתחשב בכך שהלופטואפה הפציץ בטעות גם את אנטוורפן ולונדון, רבים סברו שהפצצת דבלין היתה תגובת-אזהרה על הוראתו של דה ואלירה לכבאי אש מאירלנד החופשית לסייע ל"אחיהם" בצפון בעת הבליץ של בלפאסט (http://en.wikipedia.org/wiki/Bombing_of_Dublin_in_Wo... ) א. לגבי התנחומים התמונה גרועה עוד יותר: דה ואלירה ביקר באופן אישי בשגרירות הגרמנית בדבלין ומסר את תנחומי העם האירי לעם הגרמני. לשם השוואה שוויץ ושבדיה (אאז"ן) ניצלו את אותה הזדמנות כדי לסגור את השגרירויות הגרמניות בתואנה שהן אינן מייצגות יותר משטר קיים. ב. מצד שני, אם מנסים לצייר את קווי המתאר של הנייטרליות האירית תוך התעלמות מכל ההשפעות הלא מרכזיות, הציר אירלנד-גרמניה נתמך בעיקר ע"י המיעוט הקיצוני של אנשי ה-IRA הזמני (שדה ואלירה היה מקורב אליהם בצורה כלשהי. משהו כמו בגין והמתנחלים) . ציר הרבה יותר מרכזי באירלנד היה הציר אירלנד-ארה"ב שנסמך על הקהילה האירית הגדולה מעבר לים. ברגע שארה"ב הצטרפה לבריטניה, שותפות גרמנית-אירית הפכה בלתי אפשרית למעשה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |