 |
לעולם אסור להמעיט במורכבות של הפוליטיקה האירית (כמו זו של המזה"ת). בהתחשב בכך שהלופטואפה הפציץ בטעות גם את אנטוורפן ולונדון, רבים סברו שהפצצת דבלין היתה תגובת-אזהרה על הוראתו של דה ואלירה לכבאי אש מאירלנד החופשית לסייע ל"אחיהם" בצפון בעת הבליץ של בלפאסט (http://en.wikipedia.org/wiki/Bombing_of_Dublin_in_Wo... )
א. לגבי התנחומים התמונה גרועה עוד יותר: דה ואלירה ביקר באופן אישי בשגרירות הגרמנית בדבלין ומסר את תנחומי העם האירי לעם הגרמני. לשם השוואה שוויץ ושבדיה (אאז"ן) ניצלו את אותה הזדמנות כדי לסגור את השגרירויות הגרמניות בתואנה שהן אינן מייצגות יותר משטר קיים.
ב. מצד שני, אם מנסים לצייר את קווי המתאר של הנייטרליות האירית תוך התעלמות מכל ההשפעות הלא מרכזיות, הציר אירלנד-גרמניה נתמך בעיקר ע"י המיעוט הקיצוני של אנשי ה-IRA הזמני (שדה ואלירה היה מקורב אליהם בצורה כלשהי. משהו כמו בגין והמתנחלים) . ציר הרבה יותר מרכזי באירלנד היה הציר אירלנד-ארה"ב שנסמך על הקהילה האירית הגדולה מעבר לים. ברגע שארה"ב הצטרפה לבריטניה, שותפות גרמנית-אירית הפכה בלתי אפשרית למעשה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש