 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש ביקוש לבתי ספר שלא מקבלים או מרחיקים ילדים אלימים, במדינה חופשית היו קמים בתי ספר כאלה, והורים היו יכולים לשלוח את ילדיהם אליהם. רק האידאולוגיות המעוותות שלנו גורמות לנו לחשוב שסביר ששר, פקיד או שופט יכולים ורשאים להחליט איך ייראו בתי הספר של ילדינו, ואנחנו פשוט נצטרך לקבל את הדין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סוחרי נשמות! (אין שום מניעה להקים בי"ס פרטי בישראל, והמציאות מוכיחה זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, יש רק בית ספר פרטי אחד בארץ, של דרור אלוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''פרטי'' התכוונתי לבי''ס שלא מתוקצב על ידי המדינה כלל. אבל נראה שגם כאן ידיעתי לא היתה מי יודע מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? עדיין אין שום בעיה להקים כזה. כמו שאין שום בעיה להקים גן הורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי מערכת החנוך של העדה החרדית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי בבית ספר שתוקצב ע"י משרד החינוך / העיריה / מי שמתקצב בתי ספר בדרך כלל + מימון הורים גבוה מאוד. ולא רק שלא היו שם ילדים אלימים, אלא גם ילדים עצלנים / לקויי למידה הועפו חיש מהר. ואני לא חושבת שזה פתרון טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם באמת לא מבינים את ההבדל בין קשיי למידה עצלות ואלימות? בקשיי למידה הילד כלל לא אשם בעצלות יש אולי יותר אחריות לילד אבל עדיין חוץ מאשר למוניטין של בית הספר הוא לא מזיק לאף אחד. אבל ילד אלים פוגע באחרים! יש כאן מצב שלא קורה בשום מקום אחר. אם בבניין שלכם היה שכן שהיה מרביץ לכם הייתם מתלוננים במשטרה, והמשטרה הייתה מוציאה צו הרחקה. פה ההורים צריכים לשלוח את הילדים שלהם למקום שירביצו להם. אם אני הייתי ילד בבית ספר עם ילד שמרביץ לי הייתי אומר להוריי היקרים "אם אתם כל כך נאורים תלכו אתם ושירביצו לכם". ____ סליחה על הגוף שני רבים, זאת פשוט נראית לי דעה של הרבה מתדיינים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שמבינים. לפחות מבינה. (האמור לגבי העצלנים, ויותר מכך - לגבי בעלי קשיי הלמידה, לא נאמר כלל לזכות בית הספר שלי. היה לנו ילד בכיתה א', שעד סוף השנה לא הצליח ללמוד לקרוא. לא זכור לי שניסו לעזור לו בצורה מיוחדת, היינו, אני לא זוכרת שהיו שיעורים שאנחנו היינו בהם והוא לא, והוא קיבל תגבורים בזמן הזה. בסוף השנה היה ממש ברור שהוא לא יודע לקרוא, והוא לא המשיך איתנו לכיתה ב'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שהפתרון של בית הספר שלך לא מצא חן בעינייך, פשוט חשבתי שגם לא מצא חן בעינייך היחס שלו לאלימים. סליחה על הטעות ותודה על ההבהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קוגניטיבי אלא פסיכולוגי. היו לי תלמידים שקיבלו את ההקלות ללקויי למידה לאחר שכבר למדו את הנושא שממנו קיבלו פטור בשל קשיי למידה מסתוריים. אז איך הם למדו את החומר? וכשהגיע הפטור פתאום פרחה ההבנה מראשם בתמיכת המערכת. משמע, עם קצת עבודה לפחות אותו קושי למידה התאדה וספק אם היה קיים מלכתחילה. אי נכונות לבצע את העבודה הזאת היא עצלנות. אני כבר לא יכול לספור את התלמידים שהגיעו אליי עם קשיי למידה מסתוריים ואלה נעלמו לאחר קצת עבודה ממוקדת. מה ההבדל בין מי שלא יכול להתרכז כי הוא סובל מבעיות קשב וריכוז לבין מי שלא יכול להתרכז כי הוא חושב על כדורגל? מה ההבדל העקרוני בין מי שמתקשה לקרוא ולהבין את הנקרא מסיבות נוירוכימיות לבין מי שמתקשה לעמוד במשימה כי הוא בא מרקע תרבותי דל ולא קראו לו והוא עצמו לא קורא כי הוא עצלן? הקושי הוא קושי. רק שלאחד ניתן פטור (מאחריות למשרד החינוך) ולשני לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם על אי־אלו לקויי למידה (היפר־אקטיביים, לדוגמא) תוכל לומר שהם "פוגעים באחרים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, הרי ילד שמפריע בכיתה הוא הרבה יותר גרוע מילד שפותח לך את השפה. אני ממש רואה גדודים של ילדים עוברים לבית הספר של הילד האלים מהבית ספר עם ילדים היפראקטיביים ואני גם מבין אותם, מילא שחותכים אותך עם סכין אבל לא להבין את החומר הנלמד?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט יודע להתלהם גם כשאין לכך כל סיבה. טיעון "המלך העירום" שלך לא עסק במידתיות כלשהי, אלא דווקא בדיכוטומיות פשטניות, "כן/לא פוגע באחרים" ו"כן/לא באחריות התלמיד". המציאות מורכבת יותר. יש מי שמפריע מאוד למהלך לימודים סביר, אף שהדבר אינו באחריותו (היפר-אקטיבי בן לסינתולוגים? הוא לא צריך לפתוח לחבריו את השפה כדי שהם לא יוכלו ללמוד דבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפגיעה התכוונתי לפגיעה פיזית או בהכללה פגיעה שממררת לך את החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל, אבל ככל הנראה יש גם קשר. למשל, קשיי למידה לא מטופלים יכולים לגרור תסכול ומכאן התנהגות אלימה של הילד. כמובן שאני מגנה בכל תוקף וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחה: שתי עובדות סוציאליות הולכות ברחוב. פתאום הם רואות ממולם אדם מוכה וחבול, אח, הם אומרות אחת לשניה ,איזה מסכן האדם שעשה לו את זה. אני לא בא להגיד שאין לאלימות סיבות, זה יכול לבוא מתסכול מדיכאון או מאלף דברים, אבל זה הרבה פעמים מגיע גם מחוסר גבולות, ובכל מקרה אסור לשכוח גם את הקרבנות של האלימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר התייחסתי למה שנועה כתבה ב תגובה 533515 שתי הקבוצות דומות מאוד בעיני. אני לא טוענת שהן חופפות אלא שיש להן שורשים דומים. לגבי הבדיחה - בכל מקרה צריך לדפוק מכות למי שעשה לו את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסודי? חט"ב? תיכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לעג לרש.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי (אבל תסביר רק אם ממש בא לך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מדינת ישראל נלחמת בכל מיני דרכים, גלויות וסמויות, בבתי ספר פרטיים שלתפיסתה חותרים תחת מערכת החינוך הממלכתית. שנית, עצם קיומה של מערכת חינוך ממלכתית מדכא במידה רבה את היוזמה הפרטית בתחום החינוך. שלישית, וחשוב מכול, לטעון שהורה שמעוניין בכך יכול לספק לילדיו חינוך פרטי, אחרי שהממשלה גבתה ממנו את המסים המיועדים למימון החינוך הממלכתי, ובזה הקטינה משמעותית את סל משאביו הכלכליים, זה לעג לרש (גם מילולית, במקרה זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שלמדתי כמה שנים בבית-ספר 'מוכר שאינו רשמי', עם שכר לימוד די ניכר, וכיוון שההורים שלי לא עשירים במיוחד, הרשה לי לפקפק בטענה השלישית שלך. יש הרבה מאוד הורים ש*מסוגלים* לספק לילד חינוך פרטי, אם הם רק *רוצים*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. אתה באמת רוצה לטעון שהיכולת של הורים לממן חינוך פרטי לילדיהם לא נפגעת מכך שהממשלה גובה מסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפגעת או לא, היא קיימת. מספיק קיימת כדי שההורים שלי, לא בדיוק מעמד בינוני-גבוה רוב שנותיהם ועם מספר גבוה מהממוצע של ילדים, יכלו לעמוד במעמסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא'נה, מישהו צריך לנער אותך. אנקדוטה על משפחה ממעמד בינוני-נמוך שהצליחה לספק לילדיה חינוך פרטי לא אומרת שמסים לא באים על חשבון הוצאות פרטיות כולל חינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי מהמשתכרים בארץ כמעט שלא משלמים מיסים, שחרור ממס לא יוסיף הרבה לנטו שלהם ובטח לא מספיק לחינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חצי מהמשתכרים בארץ כמעט שלא משלמים מיסים" - עדות שהתעמולה הסוציאליסטית עובדת. בפועל כולם משלמים מסים, והרבה: ביטוח לאומי, מע"ם, מכס, מסי קנייה למיניהם, אינפלציה, מחירים מנופחים על מוצרים שהממשלה מספקת... שלא לדבר על כך שהעשירים מגלגלים חלק מעלות המסים על העניים, כך שמבחינה כלכלית (להבדיל מחשבונאית), גם על העניים נטל המס כבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחמק, ובגסות. מישהו צריך לנער אותך, ואז לחבוט בישבנך ובקודקודך די טוב כדי שתבין: הטענה שמסים באים על חשבון הוצאות פרטיות היא טריוויאלית; אבל הטענה שאתה גזרת ממנה, שמסים וקיום מערכת חינוך ממלכתית מונעים קיום מערכת חינוך פרטית, היא לא רק לא טריוויאלית, היא לא נכונה. מקסימום מקשים עליה, אבל לא מספיק: חלק ניכר מהמשפחות בישראל תוכלנה, אם תרצנה, לשלוח לחינוך פרטי. *אם תרצנה*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש הבדל בין הטענה שמסים ומערכת חינוך ממלכתית מונעים מערכת חינוך פרטית (טענה שלא טענתי) לבין הטענה שלעג לרש הוא לטעון שמסים ומערכת חינוך ממלכתית אינם מהווים ''שום מניעה'' למערכת חינוך פרטית (טענה שאכן טענתי). אגב, אם נכונים דבריך, שלמרות המסים חלק ניכר מהמשפחות בישראל יכולות לשלוח את ילדיהן לחינוך פרטי, קל וחומר שזה המצב בלא המסים, מה ששולל את הטיעון הסוציאליסטי המקובל שעל החינוך להיות ממלכתי שאם לא כן הוא יהיה בגדר מותרות שרק העשירים יוכלו להרשות לילדיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעט מהמסגרות הפרטיות מסובסדות עבור חסרי יכולת (במילים אחרות, יש מלגות, של המקום עצמו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גיל כלל לא התייחס למדינת ישראל, הוא ניסח טיעון מטאפיזי בגנותה של מדינה פואטית כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לחבוש לרגע את כובע התש"חיסט (אני מבטיח להסיר אותו אח"כ, אני לא חש בו בנוח): כמעט כל בעיה של "יכול להרשות לעצמו" אינה מתמקדת בכסף, אלא בסדרי עדיפויות. כמעט כל דבר שניתן "בחינם" אינו ממש בחינם, אלא "כלול במחיר"1. עד כאן הגדרות. כאשר המדינה מציע לי מצרך מסוים (במקרה זה חינוך) חלק ניכר מהציבור לא ימצא את מקורות המימון כדי לרכוש בתשלום אותו מצרך.2 ____ 1 אדם עם מזוודה ניגש לתחנת מוניות בחיפה. - כמה תעלה לי נסיעה לנתב"ג? הוא שואל - 300 ש"ח משיב הנהג - והמזוודה? - המזוודה חינם. - אז קח רק את המזוודה. 2 כן, אני יודע, לא מדובר בדיוק באותו מצרך, אבל האריזה דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, עם הטיעון שלך אני מסכים; אבל זה טיעון מוגבל בהרבה משל גיל (כשם שהטיעון שלי מוגבל בהרבה מהיפוכו-שלך-גיל, ואינו טוען 'כל אחד יכול'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר, אמרו אז אמרו. אני יודעת שהמדינה לא מתלהבת מבי"ס פרטיים, אבל מה איכפת לי? מחר בבוקר אני מקימה אחד כזה. הדרך פתוחה לכך בפני מי שרוצה, חוקית ומעשית. זה שלא תמיד יש כסף לממן הכל, אז מה, לזה כבר התרגלנו כשהיינו עניים בשוק חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנסיון המעוות שלי מורה שבחיים המעוותים הללו מוטב לתת לאנשים שיש להם נסיון מקצועי להחליט איך להתמודד עם הבעיות המקצועיות בתחום שבו הם מבינים. בקיצור - אני עם השופט. *אבל* - וזה אבל גדול - משרד החינוך חייב להרשות למורים להפעיל כח במצבים קיצוניים. לא יתכן שתלמיד יוכל לתקוף מורים ותלמידים אחרים בסכין ולפי חוזר מזכ"ל של משרד החינוך למורה אסור יהיה לעצור אותו בכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה עולם נפלא יצרת לעצמך! בעולם שלך לכל בעיה יש אנשי מקצוע שמבינים איך לפתור אותה, וצריך רק להניח להם לפעול. קודם היו אלה כלכלנים מקצועיים, ועכשיו אנשי חינוך מקצועיים. (נכון שיש אינספור דוגמאות סותרות, וגם מבחינה הגיונית זה בלתי מתקבל על הדעת, אבל היי, למה לתת למציאות להרוס את הפנטזיה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עם השופט, אבל הייתי נזהר קצת יותר ממך לפני שהייתי אומר ''פנטזיה'' לעומר שבא בעצמו, אא''ט, מעיסוק בהוראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מכיוון שעומר עוסק בהוראה, הרי שהדעות שהוא משמיע בתחום החינוך "נכונות"? איך הרעיון הזה - שמי שעוסק בהוראה הדעות שלו לגבי חינוך "נכונות" - מתיישב עם העובדה שיש אנשים שעוסקים בהוראה והדעות שלהם לגבי חינוך הפוכות לגמרי? אתה והוא מביעים אותה השקפת עולם, בעצם. שניכם, כנראה, תופסים תחומים כמו חינוך וכלכלה כתחומים שהפתרונות לבעיות שהם מעלים רחוקים מאיתנו רק כדי התמקצעות בהם. אבל השקפת העולם הזאת מתנפצת אל מול המציאות. לא רק שחשובי התיאורטיקנים של החינוך והכלכלנים הגיעו פעמים רבות למסקנות הפוכות, רבים מהם גם נחלו כישלון חרוץ כשניתן להם ליישם את השקפותיהם, ולא חסרות דוגמאות לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מכיון שעומר עוסק בהוראה, אז ייתכן שהוא עצמו התמודד בהצלחה עם מקרים של תלמידים אלימים (אני לא יודע, אני רק אומר שזה ייתכן, ואולי כדאי לשאול אותו לפני שאומרים לו שהוא עוסק בפנטזיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בכלל לא מה שהוא טען כאן, הוא רק אמר שצריך להשאיר את הטיפול בבעיות לאנשי המקצוע. אתה לא מתייחס לדיון שמתנהל כאן, אלא לדיון שמתנהל כנראה בעיני רוחך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר הסבירו לך בתגובה 532438, לא אוסרים כאן על נושאים לדיון, את תנאי השימוש ניתן לקרוא במקום המתאים 1, וגם אין צורך מיוחד בהערות כמו "אתה לא מתייחס לדיון שמתנהל כאן, אלא לדיון שמתנהל כנראה בעיני רוחך". אין שום בעיה עם עיני רוחי ולא עם עיני הפיזיות, שרואות מצויין: דיון 3176 עוסק באלימות בתוך מערכת החינוך. כותרת דיון 3176 - "בית המשפט: אין להוציא תלמיד אלים ממסגרת החינוך הרגילה". שים נא לב (אם מותר לבקש) לתגובה 533432 של עומר מוצפי - היא עוסקת באופן ישיר בנושא הדיון. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בכלל חושב שהכרטיס האדום לזידאן היה מוצדק וטיפשי שבחרו בשחקן המצטיין של הטורניר לפני שמשחק הגמר הסתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהשכלה או מיקצועיות לטענתך אינן רלוונטיות כי מכילות הרבה מאד תפיסות. זו טענה קלושה בהתחשב בכך שבמקרה המדובר מי שחשב שזכות ההחלטה עליו אלו חבורה של הורים שביהם מקצועות רבים כמו גם תפיסות רבות ויחד עם זאת אני בטוחה שבורות גמורה לגבי נתונים משמעותיים כגון סל השעות של ביה"ס וכמה מהן יכולות ללכת לטיפול בילד האלים ובאיזו השלכה על ציבור הילדים וכו'. אבל אתה יודע- זה לא רלונטי בוודאי הידע הזה של המנהלת ו/או נסיונה החינוכי, השכלתה וכו' כי אין לדעת מה תפיסת העולם שלה. בעוד שהחלטת ההורים שנובעת בוודאי מראיה מקיפה מקצועית ונכונה בוודאי צריכה גם היא להגביל את המנהלת כמו גם את המורים שמתמודדים ללא תנאים במצבים בלתי אפשריים שכאלה. כי הרי אין להם באמת יכולת להגיד מה נכון. אבל להורים כן- מה מכשיר אותם לכך? תפיסת עולם נכונה? הכשרה מקצועית בתחומים משמעותיים יותר? הבנה עמוקה בחינוך??? אם יש להם הבנה עמוקה בחינוך אני מציעה להם באמת להשקיע את האנרגיות של המשפט בהקמת בי"ס פרטי. נראה מה הם יצליחו לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיון הוא דבר חשוב. ונסיון מקצועי הוא חשוב עוד יותר. זה לא מקרה שחברות משלמות לאנשים עם נסיון יותר, ושמרבית החברות במשק מחפשות אנשים שיש להם נסיון רלוונטי. יש דוגמאות סותרות. נכון. ויש ויכוחים בתוך כל תחום. נכון. אז מה? כשאתה רוצה לתכנן מטוס, אתה הולך לממומחה לאווירודינמיקה. מעניין אותך שהמומחה הזה רב לפני שתי דקות עם מומחה אחר לגבי חוק קואנדה? ובעקרון, לאנשי אקדמיה שחוקרים את הנושא והקדישו לו אי אילו שנים מחייהם יש בדרך כלל דברים מועילים לומר בנושא. גם למורה מנוסה. דרך אגב, אם יורשה לי שאלה אישית, בן כמה אתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי קצת בעייתי להעמיד מומחיות על ניסיון. בודאי בתחומים שאינם טכניים מובהקים. למשל, במשך אלפי שנים הניסיון החינוכי כלל אמיתות כגון "חוסך שבטו שונא בנו". כלל שעבד לא רע. ואילו כיום אנחנו לא מוכנים לקבל את הכלל הזה רק בגלל שהוא מבוסס על ניסיון. השאלה הרלוונטית נראית לי, האם המומחים מחזיקים בידע אמיתי (או מתקרב לאמיתי) שאין להורים? האליטיזם של מומחיות והעברת סמכות מכלל האזרחים אל המומחים יכול להיות מוצדק על בסיס ידע כזה. לחלופין, האם החברה מעורבת בחינוך בגלל שיש לה אינטרסים בחינוך? במקרה כזה, אפשר לטעון שהמומחים אינם מייצגים אמת אלא אינטרס חברתי כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על ''להעמיד מומחיות על נסיון'' אלא להתחשב גם בנסיון, בין שיקולים אחרים. מבלי לציין את המקורות - בדומה ל''שחורים הם מטבעם עצלים וחסרי יוזמה'', בדומה ל''בלכתך אל האישה, קח עימך את השוט'', בדומה ל''טוב להחזיק את האישה במטבח, יחפה ובהריון'' - היווה ''חוסך שבטו שונא בנו'' ייצוג של עקרון תרבותי-מסורתי, לא בהכרח אמיתה שגובתה ע''י נסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר הוא זה שהציע להעמיד מומחיות על ניסיון. או לפחות כך אני קורא את תגובתו. כל עיקרון תרבותי-מסורתי נסמך על הניסיון. אני לא מתכוון לומר שהניסיון לימד אותנו שיש להכות ילדים (הניסיון בפני עצמו לא מלמד אותנו כלום), אלא שבמשך דורות היכו ילדים והם יצאו מחונכים. השימוש המסורתי בניסיון הוא כמקור סמכות: "עד היום נהגנו כך והשגנו את התוצאות הרצויות". ברור שכהיסק זה כשל לוגי (הנחת המסקנה אם נחשוב עליו כדדוקציה או שזאת סתם אינדוקציה לא תקפה), אבל לצרכים פרקטיים אנחנו חייבים להסתמך במידה רבה על הניסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל תחום יפה להתמקצעות כמו בניית מטוסים. ככל שהתחום הגותי יותר וטכני פחות, כך הסיכויים שהתמקצעות בו מקרבת את האדם לאמת פוחתים. ואכן, בתחומים כמו חינוך וכלכלה, לפחות ברמת המאקרו אם לא ברמת המיקרו, אנשי מקצוע, שנתפסו כמעולים ביותר בתחומם, ביצעו פעם אחר פעם את השגיאות החמורות ביותר. למשל, אע"פ שיו"ר הפד, שרי האוצר, והיועצים הכלכליים של קלינטון ובוש נחשבו לכלכלנים מהשורה הראשונה, היום, אחרי פרוץ המשבר, אנחנו יודעים שהמדיניות שהתוו הייתה כושלת, וייתכן שבחשבון אחרון הזיקו יותר משהועילו. עד כמה שהדבר מביך, ספק רב אם הם באמת מבינים בכלכלה יותר מהאדם הממוצע מהרחוב. כלומר, אין ספק שהם מבינים הרבה יותר במודלים הכלכליים שהם אימצו לעצמם, אבל בהתחשב בתוצאות בשטח ספק רב אם המודלים האלה תואמים את המציאות. מה זה חשוב בן כמה אני? כדי שתוכל להטיח בי "כשתגדל תבין" או "איזה סנילי"? במקום להתמודד עם הטענות עצמן, אתה מעדיף להסיט את הדיון לגופו של אדם. זה מוטיב מרכזי שחוזר כמעט בכל ההודעות שלך. אני מתחיל להתעייף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רלוונטי רק בחלקו, אבל בכל זאת: >> יו"ר הפד, שרי האוצר, והיועצים הכלכליים של קלינטון ובוש נחשבו לכלכלנים מהשורה הראשונה, היום, אחרי פרוץ המשבר, אנחנו יודעים שהמדיניות שהתוו הייתה כושלת במידה רבה לא מדובר ב"מדיניות שהתוו" אלא דווקא בכך שאפשרו לשוק החפשי (שנדמה לי שאתה דווקא דוגל בו) להתנהל ללא פקוח (או ללא די פקוח). לא כולם מסכימים עם נקודת מבט (נכונה כמובן) זו, אבל מצד שני זו לאו דווקא דעה אזוטרית ותמהונית. ספציפית, התולים את המשבר ב"מדיניות שגויה" כמעט אף פעם לא יודעים להצביע על מדיניות ספציפית שאשמה במשבר, וכשכבר כן מצביעים על פרט זה או אחר במדיניות, כמעט שקוף שלא מדובר במשהו קרדינלי שיכול לחולל משבר כזה. (שים לב שהאשמות שעיקרן "חוסר מעש" למעשה תומכות בטענתי כאן) שורה תחתונה: המשבר הכלכלי כמשל לא תומך בגישת "המומחים לא יודעים ואין מה לשאול אותם" אלא בגישה "יש טעם ועניין להגביל ולפקח על השוק החפשי". ספציפית האמונה שחינוך פרטי (או הפרטה כתרופת פלא באופן כללי) יפתור את כל הבעיות זו לדעתי אחת ההזיות שנוהי איין ראנד נוטים לשגות בה. למע"ד הבעיה המרכזית של החינוך בישראל אינה דווקא דיכוי של החינוך הפרטי, כי אם תת-תקצוב שערורייתי של החינוך הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתבך עכשיו עם נתונים מצרפיים המראים שאין תת תקצוב לחינוך במדינת ישראל.אני דוקא מסכים איתך שיש תת תקצוב, אבל דן בן דוד ניסה להוכיח שלא. הוא טוען שההשקעה לתלמיד היא גבוהה ואני עדיין מחפש את התלמיד הזה בישובים שבסביבה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרו רבים וטובים לפני "הכל יחסי". שני הנתונים הבאים הם "למיטב ידיעתי" אם שניהם או אחד מהם שגויים אודה למתקנים: -- מספר התלמידים בכיתה בישראל גבוה מן הממוצע בעולם המערבי -- שכר המורים בישראל נמוך מן הממוצע בעולם המערבי אם שני נתונים אלו נכונים ועדיין ההשקעה לתלמיד גבוהה, נשאלת השאלה: השקעה במה? אם יש פחות מורים (יחסית) וכל מורה מקבל פחות כסף (יחסית) אז לאן הולכת אותה השקעה גבוהה? אודה למי שיאיר את עיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת עיני, כבר שנה שאני ממש מוטרד מהשאלה: איפה הכסף? על הנייר יש המון כסף, בפועל יש מצוקה. מי ינבור במעיי הרשת ויסביר איפה הכסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה לא קשה. 1. אף אחד לא יודע, בזכות מנגנון אי-השקיפות המופלא של תקצוב מוסדות חינוך. 1ב. מיני מוסדות שאתה ואני לא היינו ששים לכלול תחת ההגדרה "בית ספר" מתוקצבים כמו... בית ספר. 2. רובו העצום של הכסף הולך למשכורות. הסיבה - יש כמות אדירה ומוגזמת של "מורים" בארץ, שמלמדים מעט מדי שעות, אם בכלל. 3. אין לימודי ליבה. 4. אין תקצוב דיפרנציאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>> 1ב. מיני מוסדות שאתה ואני לא היינו ששים לכלול תחת ההגדרה "בית ספר" מתוקצבים כמו... בית ספר. אודה באם תוכל לפרט לאילו מוסדות הכוונה כאן >>> 2. רובו העצום של הכסף הולך למשכורות. הסיבה - יש כמות אדירה ומוגזמת של "מורים" בארץ, שמלמדים מעט מדי שעות, אם בכלל. אודה באם תוכל לפרט מי הם אותם מורים שלא מלמדים כלל, ומי הם אותם מורים שמלמדים פחות מדי שעות - או שמא לא הבינותי היטב וכוונתך ש*כל* המורים מלמדים "מעט מדי שעות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נתחיל מ >>> 2. (כתבת את ההודעה בפייתון אני מניח) ראשית, אינני יכול "לפרט". גם אתה לא - וזה בסדר. גם הלמ"ס לא מצליח לפרט, וגם לא משרד האוצר או משרד החינוך - וזה כבר מעט מטריד. ובכל זאת אנסה לפרט, תוך ידיעה שמבור המספרים שאני עומד לכרות לעצמי השטן בעצמו לא יצליח למשותני. * משרה מלאה של מורה בישראל מחייבת 20 - 30 שעות, רק שבכל מיני תעלולים ניתן להורידה גם ל 15. * כיוון שרוב המורים בארץ אינם ברי-פיטורין, אין כל כח שמחייבם לקיים בפועל שעות עבודה אילו. * "עלות השכר" של משרד החינוך אובדת ברובה במנגנונים שאינם קשורים להוראה פרונטלית. מיהו "מורה" בין הללו ? אין לי מושג. גם לך לא - וגם ללמ"ס לא. * בישראל יש בערך מורה על 11 תלמידים - נתון מהנמוכים בעולם. עם זאת הכיתות הן מהצפופות בעולם, וימי הלימוד מהקצרים בעולם. השאר חשבון פשוט. >>> 1. הוא נושא מורכב יותר, אני אנסה לכתוב לגביו בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרושות כאן הבהרות: 1. משרה מלאה... מחייבת כך וכך שעות - הכוונה לשעות שבועיות. 2. ...נתון מהנמוכים בעולם - הכוונה כמובן לחלק קטן מאד מהעולם - מדינות המערב. לגבי >>>1ב. - הכוונה לכל מוסד לימודי המתוקצב כדי 90% ומעלה ע"י משרד החינוך ואינו מחייב לימודי ליבה. הנושא הזה מתאים יותר למאמר שלם מאשר לתגובונת בשירשור, אבל אף אחד לא יכול לכתוב את המאמר הזה כיוון שאף אחד לא יודע מאיפה ולאן הולך הכסף במוסדות לימודים שונים. סתם בשביל הספורט, הנה מקבץ סלקטיבי של סעיפים מהשמנים יותר בתקציב החינוך 2009, בסדר עולה: הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים פעולות החינוך העצמאי חינוך לא פורמאלי חינוך מוכר אחר מעיין החינוך התורני אחזקת תלמידים בפנימיות תמיכה בכוללים מוסדות להכשרת מורים חינוך עצמאי העברות למוסדות תורניים חינוך עצמאי ומוכר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לגבי השימוש ב >>> לציטוט: אין קשר לפייתון. לא מוכר לי מנגנון לציין "ציטוט מהודעה קודמת" באייל, ו >>> די מקובל ברשימות מיול, כך ששאלתי אותו. איני כותב בפייתון, ובודאי לא תגובות באייל (אולי הייתי, אם הייתי יודע איך). לגבי מרק המספרים: למע"ד 24-26 שעות הוראה פרונטלית כמשרה מלאה זה סביר - למורה יש גם עבודה נוספת כמו להכין את השיעור, לבדוק עבודות בית, להכין מבחנים ולבדוק אותם, להשתתף בישיבות, יום הורים ועוד. יתכן ולמורים שנוטלים על עצמם משימות ניהוליות אדמיניסטרטיביות נוספות (ראש מגמה, חונך למורים צעירים וכ'ו) יש טעם בהפחתת שעות הוראה פרונטלית ועדיין הכרה במשרה מלאה. את הערתך הנוגעת ב"אינם בני פיטורין" (אני *כן* הקשבתי בשיעור לשון, והרבים של "בר-" זה לא "ברי-") לא הבנתי: האם אתה אומר שמורה, משהגיע לקביעות עובד כמה שהוא רוצה? לא נשמע מתאים למה שאני רואה. לכאורה, מה ימנע ממורה כזה לא לבוא לעבודה בכלל - אולי ללכת לעבוד במקום אחר - ולהמשיך לאסוף משכורת? מה שאני רואה זה שמורים, באופן כללי, עובדים לא פחות קשה מאנשים אחרים. הנתון של 11 מורים לתלמיד מפתיע ואינו מתיישב עם מה שנראה בעין (לפחות לא עין בלתי-) אולי זה המקום לפרוס את ה"מניפסט" שלי לגבי שיקום מצב ההוראה בישראל: הפרט היחיד בעל החשיבות הרבה ביותר הוא רמת המורים ומעמדם. למעשה משפחה שמתפרנסת ממשכורת מורה יחידה (כלומר בן\\בת הזוג אינם משתכרים) לא יכולה להשתייך בישראל למעמד הבינוני. מורה תמיד מקיים (לפחות) אחד מהתנאים הבאים: -- רווק\\ה -- שני משתכרים במשפחה -- נמצא מתחת למעמד בינוני בתנאים כאלו, קשה למשוך למקצוע החינוך את המיטב, ואלו שמגיעים מתקשים לשמור על התלהבות ומוטיבציה גבוהה לאורך זמן. הטענות הבאות אינן מגובות בסטטיסטיקה, מספרים או אסמכתאות - הן אנקדוטליות וסובייקטיביות: רמתו של קורא (וכותב) ממוצע באייל גבוהה מרמת המורה הממוצע. רמתו של איש קבע ממוצע גבוהה מרמתו של מורה ממוצע רמתם של רופא ממוצע ומהנדס ממוצע גבוהה מרמתו של מורה ממוצע. אם תחליף במשפטים לעיל את "רמתו" ב"משכורתו" הם יישארו נכונים. אני מאמין שיש מורים בין הקוראים ואני מקווה שלא יעלבו. אין כמובן טענה שכותב אייל *ספציפי* הוא ברמה גבוהה יותר ממורה *ספציפי*. אני בטוח שיש מורים רבים מאד יותר חכמים, יפים, צעירים ומוכשרים ממני. נדיר שאדם צעיר שפתוחות בפניו אופציות רבות יבחר בהוראה, בייחוד אם אדם צעיר זה לוקח את נושא הפרנסה כחלק מכריע בשיקוליו. התוצאה היא שלדעתי רמת המורים ורמת ההוראה בישראל נמוכות. לכך יש השלכות רבות, ביניהן החשד של הורים בתקפות שיקוליהם של מורים (יש טענה שכשהורים דנים במורה שלא בנוכחות הילדים, אחת המילים עם ההסתברות הגבוהה ביותר להופיע בשיחה היא "פוסטמה"). תפיסה זו היא גם *לפחות אחת* ממקורות חוסר הכבוד שרוחשים תלמידים למוריהם: החברה ככלל, ובכלל זה גם הורי התלמידים אינה מכבדים את המורים, וזלזול זה מפעפע לתלמידים. זו גם אחת הסיבות לדיון שמתנהל כאן בשאלה האם נכון לאסור על מורים כל מגע פיזי עם תלמידיהם: איננו מכבדים אותם, ומכאן שאיננו סומכים על שיקול דעתם. העלאת כבוד המורים ורמתם היא חיונית להעלאת רמת ההוראה. אין דרך להעלות את כבודם ורמתם (לפחות לא בחברה קפיטליסטית) בלי להעלות את שכרם. אחת הסיבות שגיל היה רוצה לשלוח את ילדיו (שאולי עוד לא נולדו) לבית ספר פרטי היא שבית ספר פרטי יוכל לשלם יותר וכך לזכות במורים טובים יותר. למע"ד, למערכת חינוך פרטית בהיקף קטן שמתקיימת לצד מערכת חינוך ציבורית שסובלת מת-תקצוב יש אפקט הרסני של שאיבת המיעוט הקטן של מורים בעלי רמה גבוהה החוצה. למערכת חינוך פרטית שמתקיימת לצד מערכת חינוך ציבורית בריאה יכול להיות אפקט חיובי של חממה לפיתוח ויצירת רעיונות ושיטות חדשים עם היזון חיובי (בשני הכיוונים) והעמדת אלטרנטיבה ותחרות שתמנע מהמערכת הציבורית לקפוא על השמרים. ובבניין ציון ננוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית מדוע אתה חושב שישיבות, ימי הורים ובדיקות מבחנים אינם נחשבים במניין השעות? הם נחשבים, או לא נחשבים - תלוי במיני משתנים עלומים שאינך יודע עליהם דבר (למשל האם המורה באופק חדש או לא). שנית - שים לב שמשרה זו איננה כוללת חופשות מרוכזות. בבי"ס כ 220 ימי לימודים (או 180 לערך, לבתי-ספר שבחרו לעבור לשבוע מקוצר). למורה יש עבודה בבית, נכון. לגבי היות המורים בני-פיטורין (תודה על התיקון) - למעשה מדובר בבעיה עמוקה מאד. ואכן - יש מורים שאינם טורחים לבוא לעבודה כלל. אני יודע זאת כיוון שבעיני ראיתי. אל לך לסמוך בעניין זה על "מראה עיניך" - אתה מכיר רק את פסגתה המוקצפת של מערכת החינוך. זה לא 11 מורים לתלמיד אלא מורה ל 11 תלמידים. גם לי יש "מניפסט" לתיקון מערכת החינוך, וגם הוא כולל העלאת שכר המורים. אין לכך כל קשר לתת-תקצוב. מערכת החינוך מתוקצבת די צרכה ולמעלה מזה. רפורמה אמיתית בחינוך תהיה אך ורק כאשר יונהגו לימודי ליבה ויוגדרו אחת ולתמיד קריטריונים ברורים לתקצוב מוסדות חינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
11 מורים לתלמיד היתה כמובן פליטת מקלדת. מורים שאינם מגיעים לעבודה זו שערוריה וכנראה גם עבירה. אני בטוח שגם בעל-קביעות יכול להיות מפוטר אם אינו מגיע לעבודה או אם אינו מבצע באופן עקבי את המוטל עליו. אם מישהו נוהג כך ועדיין אוחז במשרתו אות הוא כי אותו אדם מגובה על ידי ההנהלה או מישהו מעל ההנהלה. במקרה כזה מדובר בשחיתות. למיטב ידיעתי שחיתות, גם אם יתכן שקיימת פה ושם אינה דווקא הבעיה הדוחקת ביותר של מערכת ההוראה בישראל, וספק רב אם קיימת כזו במימדים שהופכים אותה למשמעותית בדיון שעוסק בשאלה "איפה הכסף". אני שמח שאנחנו מסכימים בשאלת העלאת שכר ומעמד המורה. בהחלט אוכל להאמין שגורמים מגזריים מצליחים להטות חלק גדול מהמשאבים לאפיקים שלא תורמים ישירות לעניין. סכין זה, דרך אגב, חותך בשני הכיוונים: כשם שמשאבים מעל למוצדק ולפרופורציוני מוזרמים לש"ס, לחרדים ולמתנחבלים, הרי אוכלוסיות אחרות כמו מיעוטים (ערביי ישראל, דרוזים, צ'רקסים, בדווים ועובדים זרים) מקבלות נתח קטן יותר מחלקן היחסי באוכלוסיה. אם די בכך כדי לפצות על אלו הנוגסים יותר מהמגיע להם איני יודע, ולפי דבריך כנראה שלא. זו כבר בעיה יותר כללית משאלת החינוך (חלוקה אי-שיוויונית ולא מוצדקת של משאבים קיימת כמעט בכל תחומי החברה והרווחה בישראל), ובנקודה זו כנראה שהמנטרה הקבועה נכנסת: הכיבוש אשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה מעניין במיוחד ''מי אשם''. העובדה היא שהמדינה תקצבה ומתקצבת מוסדות חינוך בניגוד לחוקים שהיא עצמה חוקקה. כשקמה מהומה - רצו ושינו את החוק בעזרת קואליציה ערבית-חרדית מגובה בשתיקת ה''שמאל'' (צדיק בסדום - ח''כ אופיר פינס). הסקטוריאליות במערכת החינוך היא כרגע הדבר שיש לטפל בו. ואין צורך בשום תקציב, גם לא צריך לצאת מהשטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרים ידיים. כנראה קל יותר להצביע על המחלה מלמצוא תרופה. סה''כ זה אולי אפילו קצת מצער - אם הבעיה היא תקציב אז הפתרון, אפילו אם אינו קל לפחות הוא ידוע, אך אם הבעיה נעוצה במבנה הפוליטיקה הישראלית אז אפילו אם הפתרון קל (מה שקשה להאמין) אז לי לפחות אין מושג אפילו איפה להתחיל... לפחות דבר אחד אולי תסכים איתי והוא ש''דיכוי החינוך הפרטי'' (משם התחלנו) אינה דווקא הבעיה החמורה ביותר בה צריך לטפל לפני כל דבר אחר. בכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהתחלנו מקושיית האנטילופה - לאן הולך הכסף. באופן כללי אני אוהב לסיים בהסכמה, אבל כיוון שכל פרשנות סבירה של המושג "חינוך פרטי" כוללת בדיוק את אותם מוסדות שכללתי ברשימת "שאינם בתי-ספר אך מתוקצבים ככאלה" 1 - אני לא יכול לחתום על הסיפא שהצעת. בוא נסכם שעל המדינה להגדיר מהו "חינוך פרטי", לאשר אותו ככזה, ו*לתקצב אותו ככזה*. או אז, כשתדע כל אם עברייה מה הוא לעזאזל "חינוך פרטי", ובמה מותנה תיקצובו ע"י המדינה - נוכל להסכים שאפשר לטפל בשאר המצוקות. ובא לציון גואל. 1 לעניין זה גני-ילדים של התנועה האיסלמית, כוללים חרדיים ובתי ספר דמוקטיים או אנתרופוסופיים דרים בכפיפה אחת מבחינת מעמדם בעיני המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה התחיל בטענה (בערך) ש''במדינה חפשית זה לא היה קורה'' משום שבית ספר פרטי (שהטענה אמרה שהמדינה אינה מאפשרת) היה פותר את כל התחלואים. כנגד כך טענתי אנוכי ששורש הבעיה אינו בדיכוי החינוך הפרטי כי אם בתת-תקצוב, ומשם הדרדרנו עד הלום כשבדרך פקחת את עיני לאמור שהבעיה אינה בתקציב עצמו אלא בחלוקה חולנית שלו. ואישית איני חושב שהגדרה מדוייקת מהו חינוך פרטי הינה בהכרח צעד חיוני בדרך לפתרון הבעיה. לדעתי כל פתרון רציני מתחיל ונגמר בחינוך הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק הרושם שלי, אבל נראה לי שבזמן האחרון מתחיל תהליך מעניין של שינוי. אני מכיר אנשים בסביבה שלי שהולכים להיות מורים, גם אנשים צעירים וגם כאלו שהולכים להוראה כקריירה שנייה. אנשים שבעבר לא היו שוקלים בכלל את הכיוון מתעניינים בו היום, בעיקר מטעמים ערכיים ולמרות מעמד המורה (למרות שאופק חדש בהחלט עוזרת). נדמה שגם מעמד המורה ומעורבות ההורים משתנים. אולי יש מגמה של שינוי (אנטי-קפיטליסטית!). לפחות מותר לקוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אם מדובר באנשים שאינם ממש תלויים במשכורת לפרנסתם (נניח מישהו שהתעשר בהיי-טק, משכורת שניה במשפחה או יורשים) הרי שקשה לסמוך על תנועה זו שתמשך במימדים שתהיה להם משמעות חברתית רחבה. אם מדובר במגמה שמסמנת שינוי ערכים בחברה הישראלית, הייתי שמח אם הנוגעים בדבר יוכלו להתחלק איתי בחומרים שהם מעשנים משום שללא ספק עסקינן באיכות משופרא דשופרא, ככתוב - לא בא כבושם הזה אל פי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שלך יכולה להפוך לסטארטאפ מטורף, שיכול לחסוך המון בדיקות דם מיותרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל השאלות הנכונות ששאלת, הצגת הנתונים המיצרפיים מראה תמונה שגויה. הצגות סוג זה מציגות רק את פשיטת הרגל של מה שקרוי ''מדע הכלכלה''. צריך להתחיל מרמת בית הספר ולראות כמה מקבל כל תלמיד, מהו השכר הממוצע או החציוני של המורים באותו בית הספר, כמה משלמים ההורים, כמה תלמידים בכתה וכד'. אחר כך לצרף את כל הנתונים הללו לנתונים מצרפיים. בלי הפירוט הזה לא יהיה ברור מה קורה במערכת החינוך והיכן נעלם חלק מהכסף שבעטיו טוענים כלכלנים שההשקעה בתלמיד בישראל-גבוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה נתונים מצרפיים ומה זה תת תקצוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לשאלה על המצרפיים. לגבי "תת תקצוב" זו רק דרך קצרה יותר (ואם תרצה - פוצית יותר) להגיד "תקציב יותר נמוך ממה שצריך". אפשר לשאול מה זה "מה שצריך", והתשובה כמובן תלויה בהקשר. בהקשר של תגובה שמתפרסמת כאן, "מה שצריך" זה פשוט "מה שצריך *לדעתי*" כמו שכל דבר אחר שאני כותב כאן הוא תחת הסיוג "לדעתי". מייגע ומשעמם להוסיף את הסיוג בכל משפט, אז אני לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אחר השתמש כאן במונח "תת תקצוב". חשבתי שהוא מתכוון שכל תלמיד מתוקצב בפחות ממה שמקובל בOECD. נתונים מצרפיים הם נתונים המצרפים את סך ההוצאות במדינה -במקרה הזה לחינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Why are you using a conditional tense ?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ל"אם יש ביקוש..."? סתם, כי אני לא באמת יודע. אני מתאר לעצמי שיש ביקוש, אבל בלי שוק חופשי איך אוכל לדעת בוודאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתבלבל. במדינה חופשית וטובה (גם לדעתי) החינוך היה נרכש בשוק חופשי על ידי הורים וקהילות ולפי בחירתם ובמימונם. גם שם, אחרי שהייתי בוחר לילדי בית ספר, הייתי מאפשר לאנשי המקצוע לנהל אותו. גם כשאני הולך לרופא פרטי אני לא אומר לו איזו תרופה לתת לי. העניין הוא שפסק הדין הנ"ל לא ניתן במדינה אידיאלית, אלא במדינה שהחינוך והרווחה המשותפת נתנים/נכפים על ידי המדינה. במדינה כזו ההורים אינם ממנים את בתי הספר, ולכן יש להם עוד פחות זכויות להתערב בניהולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעשה חיפוש קטן בגוגל ותוכל למצוא את המדינות החופשיות והטובות שם החינוך נרכש בשוק החופשי על ידי ההורים והקהילות ולפי בחירתם ובמימונם. צפה להפתעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה חופשית אתה היית בוחר בידיהם של אילו אנשי מקצוע להפקיד את חינוך ילדיך. אם היית מאמין שאין ילדים רעים אלא רק ילדים שרע להם, היית בוחר בבי"ס שעושה כל מאמץ למצוא פתרונות לתלמידיו במסגרתו, ואם הגישה שלך הייתה הפוכה, היית בוחר בבי"ס שמסלק תלמידים אלימים בלי לחשוב פעמיים. אצלנו שיקול הדעת של השר/הפקיד/השופט מחליף את שיקול הדעת שלך, וכל בתי הספר נראים אותו דבר. אם יש לך בחירה כלשהי, היא רק בשוליים ואינה נוגעת לדברים המהותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ישראל תהיה יום אחד למדינה החופשית שאתה דוגל בה, האם יהיה בה "חוק חינוך", או חוק בשם אחר, אשר יחייב את האזרחים לדאוג שילדיהם ילמדו קרוא וכתוב? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |