בתשובה להאייל האלמוני, 01/12/09 16:57
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530936
היא • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 3/12/2009, 22:16
צדקת, אני לא חושבת שזה אחלה מאמר.

ספרתי עד מאה, נשמתי עמוק ועכשיו אנסה להסביר:

מה שמכעיס אותי בכתיבה של טאוב הוא שילוב של כמה גורמים הקשורים זה בזה:
1. ראיה משטיחה של דברים שמבוססת על פעולות רדוקציה חוזרות.
2. הטענה שיש לו מגע בלתי אמצעי עם מציאות, ושהאנשים שאותם הוא תוקף מנותקים ממנה. (מה שנהיה פרובוקטיבי במיוחד בשילוב עם סעיף 1).
3. מנטליות של נביא זעם. הרבה כעס והתנבאות על עתיד שחור במיוחד. תמיד.

דוגמאות מן המאמר על בדולינה:
1. רדוקציה:
מתחיל מן הספר ועובר לשנות ה60. הוליזם זה שנות השישים בארה"ב. תנועת ההיפים (רק בארה"ב) זה אלן גינזבורג וקן קיזי. דרך אלן גינזבורג אנחנו מגיעים לזה שכל הפילוסופיות שעוררו עניין בשנות ה 60 בתנועת ההיפים של ארצות הברית הן זן בודהיזם. לזן בודהיזם מוצמדת משמעות אחת (שרק שופנהאואר לקח ברצינות).

נעצור כאן ונהרהר: להוליזם היסטוריה ארוכה. מתחילה מאות לפני שנות השישים וממשיכה אחר כך, ומתרחשת לא רק בארה"ב. מנקודת ראות זאת החיבור הישיר בין הספר הישראלי משנות ה90 לארה"ב של שנות ה60 די שרירותי.
תנועת ההיפים מורכבת לא רק מאלן גינזבורג וקן קיזי. (ואל קיזי אשוב עוד רגע קט). ואם נמשיך מכאן, תנועת ההיפים לא הצטמצמה לגבולות ארצות הברית.
הפילוסופיות המשפיעות שיובאו ל"מערב" מדרום מזרח אסיה לא הסתכמו בזן בודהיזם. ולכן ניתן לשאול בתמיהה גוברת: מי נסע ל*הודו* בשנות ה60 על מנת להתעמק ב*זן בודהיזם*?
כששופנהאואר כתב על בודהיזם הוא לא התמקד למיטב ידיעתי בזן בודהיזם. אמנם הוא טען שיש זהות מלאה בין בודהיזם לפילוסופיה הפסימיסטית שלו, אבל אין סיבה ממשית לאמץ טענה זאת.
אינני מכירה את כתביו של אלן גינזבורג, אבל אם נלך על דוגמא מקבילה משנות ה60 בספרות הפופולרית, האם באמת ניתן לטעון ששופנהאואר יותר נאמן לזן בודהיזם מאריך פרום?

יכולתי כמובן להמשיך ולהמשיך אבל אני אנסה לעצור בנקודה זו.

2. הטענה של טאוב היא שהפעולות של קיזי ושות' בהפגנה גרמו להיפים לאבד אמון בעצם המחאה, ומאחר שפעולות סאטירית אינן מהוות פוליטיקה, השוק החופשי נכנס בוואקום ושולט בכל.
יש כאן שוב רדוקציה משום ש:
העובדה שמלחמת ויאטנאם נמשכה במשך 10 שנים לא קשורה לאיבוד האמונה בקרב ההיפים בגלל פעולות סאטריות בהפגנה גדולה, אלא משום שרוב הבוחרים האמריקאים לא תמכו בתנועת המחאה ובחרו בממשל אחר ממשל אשר המשיכו לשלוח חיילים לויאטנאם.
השוק החופשי זו כבר אג'נדה אחרת, ואמנם תנועת ההיפים לא גרמה לפירוקו. הוא היה קיים בארה"ב כבר קודם, כמו שמדיניות הרווחה בחלק מארצות אירופה היו קיימות לפני ואחרי תנועות המחאה שקמו בהן בשנות ה60.

אבל נחזור לפעולת המחאה הקרנבלית של קיזי. אכן, יש בה משובת נעורים, אבל יש בה גם רפלקציה על עצם השיח הפוליטי (כמו בתנועת הדאדא לפניה).
בתוך תנועת המחאה של שנות ה60 היו גם פלגים שהאמינו במעשה וקצת פחות ברפלקציית השיח, כמו מחתרת מזג האויר בארה"ב והמחתרת של באדר מיינהוף בגרמניה. האם זו הפוליטיקה הראדיקלית וקולקטיבית שאליה מכוון טאוב? אני מניחה שלא אבל אני מרשה לעצמי להרהר לרגע באופוזיציה שהמעשה כאן יוצר לעומת רפלקצית השיח:
זכורה לי במיוחד ה"תשובה" של האמן יוזף בויז לאנדראס באדר ביצירת אמנות וסיכומה: גם בויז מנהל מהפכה (שמכוונת אל דרכי החשיבה).
אם נבדוק את מורשתם של השניים, באדר ובויז, לפי הבנתי השפעתו של בויז לא תרד מזו של באדר. אם מסתכלים על כוונה ותוצאה בויז קרוב יותר למה שביקש להשיג.

מטענותיו של טאוב עולה שפעולות רפלקסיביות הינן שטות של ליצנים א-פוליטים שאינם רואים נכוחה כמוהו את המציאות הפוליטית הבאה עלינו לרעה. גירסה אחרת תהיה שבראיית העולם המצומצמת של טאוב הוא אינו מסוגל להבין את ההשפעה של פירוק השיח משנות ה60 (או אפילו קודם) ועד היום.

3. נבואת הזעם של טאוב בבדולינה מטרידה במיוחד: בסעיף 2 הוא מצר על כך שישראל עוברת תהליך של אמריקניזציה, ומאמצת כל דבר מארה"ב. ולכן הוא רואה לנכון לנתח את תנועת המחאה בארה"ב ולהאשים אותה בפינוי הדרך לשמרנות ולשוק החופשי.
בסעיף 7 המצב משתנה, *אמריקה* של שנות ה60 שתנועת ההיפים מייצגת (יש כאן התרחקות מגינזבורג וקיזי פתאום) התבססה על ערכים נוצריים הקרבה עצמית ומחוייבות חברתית. אנחנו היהודים לעומת זאת לא מרוסנים על ידי ערכים נעלים שכאלה (מי בא איתי להציל את נפשו בכנסיה? פעם ראשונה קתולית! פעם שניה אוונגלית! פעם שלישית נאו אורתודוסית! נמכר!)

מדובר כאן למעשה ברקע אחר, ולא צריך להרחיק עד ארצות הברית על מנת להבין זאת. ישראל נוסדה בתוך אתוס קולקטיבי חזק של הקרבה עצמית ומחוייבות חברתית. ואת שורשי האופוזיציה שטאוב מעמיד בין חטא האינדבידואליזם מחד ומעורבות חברתית מאידך ניתן למצוא בתאולוגיה הישראלית לדורותיה ובזו היהודית שקדמה לה.

אבל מעבר לכך עמדת נביא הזעם היא בסך הכל אסטרטגיה של אגו. טאוב מחבר במאמר את כל מה שהוא מתנגד אליו, וזה לא מסתכם בהוליזם ניו אייג'י והפנים השונות של הקפיטליזם (בכל זאת שווה להבחין שהוא מערבב בתוך זה תופעות שונות, הוא כותב על הפרטה, יוזמה כלכלית בשם סטארט אפ, שחיקת מעמד העובדים, שחיקה במדיניות הרווחה, ופיטורי עובדים), טאוב מוסיף לכך כפי שהדגמתי את רפלקציה על צורות השיח, וגם כל סוג של רפלקציה עצמית, כל סוג של ידיעה עצמית כולל פסיכולוגיה ממסדית. כולם עומדים באופוזיציה אחת לישותו העליונה של טאוב.
לנביא זעם יש תמיד רשות לשחרר אגרסיות, להצביע באצבע המצביעה, ולהודיע לנו שהעתיד שחור משחור. זה עוזר לו להישאר נביא זעם.

העובדה שאני מתעצבנת כשאני קוראת אותו לא אומר שאני תומכת ללא סייג בהפרטה וביטול מדיניות הרווחה וכל סוג אפשרי של הוליזם. אני פשוט אלרגית לכל סוג של צרות מוחין, ואני מרשה לעצמי לחשוד במוטיבציות שלו.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530941
האייל האלמוני • בתשובה להיא יום ה', 3/12/2009, 23:50
אחלה תגובה. חבל שהיא לא נכתבה בזמן אמת תגובה 149110
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530942
ברקת • בתשובה להיא יום ו', 4/12/2009, 8:50
תודה. רק כדי לסדר לי את הראש - האם ואיזו ביקורת יש לך על "דלדולה של הרוח באמריקה"?

אגב, כתבת: "שהוא מערבב בתוך זה תופעות שונות, הוא כותב על הפרטה, יוזמה כלכלית בשם סטארט אפ, שחיקת מעמד העובדים, שחיקה במדיניות הרווחה, ופיטורי עובדים".

אבל כל התופעות הללו באמת קשורות ונובעות זו מתוך זו בצורה שמקשה להפריד ביניהן. אפשר לתמצת את אחד הביטויים העיקריים שלהן בתלונה "אין התאגדויות עובדים בתעשיית ההיי-טק" והנה קיבלת תופעה שמאגדת את כולן, ושלא היתה קיימת לולא חלקן לא היו מתקיימות.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530954
היא • בתשובה לברקת יום ו', 4/12/2009, 21:00
עכשיו עוררת את סקרנותי, ברקת. איך הגעת למסנה שאולי יש לי ביקורת על "דלדולה של הרוח באמריקה"?
אני לא חושבת במושגי "דלדול הרוח", ובטוח שלא לגבי יבשת אמריקה, הצפונית או הדרומית.

התופעות הכלכליות יכולות להיות קשורות וגם לא קשורות.
אני מתנגדת לכל שחיקה במדיניות הרווחה;
מתנגדת לכל שחיקה במעמד העובדים (אם כי מרשה לעצמי לתהות אם הכורי הפחם בשנות ה80 באנגליה לא היו יכולים להשתמש בכוח שהיה להם אחרת);
אני מתנגדת להפרטה של בתי הסוהר, שירותי הרווחה והבריאות, אספקת המים והחשמל ו... אני נהנית מתוצאות ההפרטה בטלקומוניקציה ושירותים אוויריים, שבלעדיהם היו מספר דברים חשובים בחיי מעבר להישג ידי (זוהי כמובן הזמנה להרצאה על העובדה שאני קצרת ראות ומזיקה לסביבה האקולוגית והחברתית);
עכשיו, אני תומכת בחוקי הגנה בפיטורים ומוכנה לנהוג באלימות כלפי מי שרוצה לפגוע בהם. האם עלי להתנגד לכל פיטורין בכל מצב? אסור בשום פנים ואופן לפטר בבנק הפועלים?
וסטארט אפ, אני צריכה להתנגד לסטארט אפ, או כל יוזמה כלכלית?

(ומאחר שנזכרתי בזה, ומאחר שאת מבינה בזה יותר ממני) מעט לאחר שהחל המשבר הכלכלי העולמי האחרון, נשמעו קולות (טוב, אני הכי זוכרת בהקשר הזה את ג'ון סטוארט) שהכריזו שצריך לבטל את המכשירים הפיננסיים ובכלל לוותר על שוק ההשקעות.
בהקשר הזה, מאחר שאנו לא מצליחים לפענח מכשירים פיננסיים, וממילא חושדים בברוקרים, כדאי באמת שפשוט נבטל אותם?
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530956
ברקת • בתשובה להיא יום ו', 4/12/2009, 22:07
לגבי הנקודה השנייה שלך - אני חושבת שיש פה היסחפות קלה. למשל, ביקורת על אופן הניהול המקובל של יחסי העבודה בסטארט-אפים אין משמעה שצריך "להתנגד לסטארט-אפ" (בטח שלא ל"כל יוזמה כלכלית"...). וכולי.

כנ"ל לגבי כל ביקורת אחרת על האופן שבו המדינה מפריטה שירותים, ואילו שירותים. וכנ"ל לגבי הנקודות האחרות שהעלית. זה שיש למישהו ביקורת על צבע האהיל וקריאה לשינוי שלו, לא אומר שצריך לכבות את האור ולשבת בחושך. לגיטימי לבקר, נכון?

לגבי "דלדולה של הרוח" - התכוונתי לספר בשם זה, ותהיתי ספציפית מה חשבת עליו ואם יש לך השגות על טענותיו, פשוט כיוון שהוא עוסק בדיוק במהפיכה של שנות השישים בארה"ב ומעביר קו היסטורי מרעיונות שצמחו לפני כמאתיים שנה, אל הפוסט מודרניזם.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530960
היא • בתשובה לברקת יום ו', 4/12/2009, 22:41
כמובן, לגיטימי לבקר. הכרחי אפילו.

את "דלדולה של הרוח" לא הכרתי. שווה?
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530963
ברקת • בתשובה להיא שבת, 5/12/2009, 7:16
ספר חשוב, וכאמור רלוונטי לתזה שלך.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530948
יהונתן אורן • בתשובה להיא יום ו', 4/12/2009, 11:49
זה ניתוח מעניין, תודה לך. אבל אני לא רואה את הדברים שאת רואה במאמר.

1. להוליזם יש אכן היסטוריה ארוכה. אבל מר טאוב לא מדבר כלל על הוליזם. הוא מדבר על הבנה מוטעית של ההוליזם, על תפיסת ההוליזם דרך משקפי האינדיבידואליזם. "כמו שהופכים גרב, פנים-חוצה, הוא לקח את הנוסחה של התמזגות האני ביקום והפך אותה להתמזגות היקום באני". (מטאפורת הגרב לקוחה מוולטר בנימין, אני מניח). כאן הוא רואה את הקשר בין תנועת ההיפים לבין הספר – בקריאה האינדיבידואליסטית של ההוליזם. מאחר שזהו הקישור הוא לא נראה לי כה שרירותי.
פרום, או אסכולת פרנקפורט, לא עושים את הטעות הזאת (טוב, הם לא אמריקאים). אבל בתנועת ההיפים, כמה אנשים בכלל קראו והבינו את מרקוזה ואדורנו? אני חושב שהכללות מותרות כדי לספר סיפור שלא יהיה נוקדני מדי, כל זמן שהן לא מביאות לסתירות עמוקות לטענה הסופית.

2. את מעמידה רפלקסיה לעומת פעולה אלימה. מדוע? הטענה, שטאוב טוען במפורש, היא רפלקסיה שמתבטאת בנסיגה לאוניברסיטאות ולנסיגה לאמנות לעומת פעולה פוליטית. במובן זה, אגב, אני חושב שטאוב מתחבר לגמרי לאסכולת פרנקפורט של שנות ה-‏60: הם חשבו שהרבה מהבעיות של בני אדם אינן בעיות "פסיכולוגיות" במובן אטומיסטי, אלא תוצאות של השפעות המבנה החברתי על הפסיכולוגיה של היחיד. גם הם לא חשבו שטיפול בפרט הוא הפתרון לבעיות חברתיות. טאוב מבקר את הרפלקסיה, הניו-אייג' והטיפול הפסיכולוגי כחלק מנסיגה ממעורבות חברתית לשינוי המציאות ורק במידה שהם מונעים אותה.

3. טאוב לא מכחיש שהרקע האמריקאי וזה הישראלי שונים. ההיפך. הוא כותב שברקע האמריקאי המושג "אהבה" הוא מושג כוללני יותר מהמושג הזה ברקע הישראלי, בגלל ההקשרים הדתיים-היסטוריים שלו. לכן, לטענתו, בעוד שההיפים האמריקאיים ניסו להחזיר אתוס אינדיבידואליסטי שבבסיסו פילוסופיה של הרמוניה של האינדיבידואל עם המציאות, אימוץ הערכים הללו בישראל מביא רק ל"נעים בגב".

בנוגע להיותו נביא זעם – אכן. ואני בד"כ לא מתחבר לשמרנות שלו. הוא נראה לי יותר שמרן ממודרניסט.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530958
היא • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 4/12/2009, 22:26
1. תודה על ההבהרה, היא מאירת עינים.
אני הבנתי יותר שטאוב מתנגד לביטויים פופולריים של הוליזם. אלה שמופיעים בכל דור. אנחנו נהנים להסתכל על המאה ה19 ותחילת המאה ה20 ולגחך על האופנות הללו: מגנטיזם, ספיריטואליזם וכדומה. טאוב בהחלט עושה שימוש הפוטנציאל הקומי של האופנות הנוכחיות לאורך כל המאמר. אבל האם באמת ניתן לטעון כי כל האופנות הללו משקפות את "התמזגות היקום באני"?

פרום באמת כתב ספר על אמנות האהבה, עם הוראות הפעלה, שהיה מאוד פופולרי בשנות ה60. התיאור בויקי באנגלית לא מאוד מוצלח:
אבל שים לב לתפקיד של אהבה עצמית בעניין (הומניזם פוסט מלחמתי?). והוא עשה שם שימוש בזן בודהיזם שכולו אופטימיזם, פריחה וציוץ ציפורים ביחס לשופנהאואר (אבל לא חף ממוסר עבודה חס וחלילה).

בקשר לתנועת ההיפים ואסכולת פרנקפורט, אני מודה בבורותי במה שנוגע לארצות הברית. אני מכירה יותר את התנועה בגרמניה, ולא ניתן לטעות בקשר. השפה שלהם היתה נאו מרקסיסטית, זה מסביר את ההתחברות הקלה יחסית לאסכולת פרנקפורט, ואת שלטון מורשת אדורנו באקדמיה האירופאית בשנות ה70. מרקוזה התקבל בצורה חלקה יותר. ואמנם היתה התנגשות חזיתית מפורסמת בין אדורנו והסטודנטים שלו. אבל זו היתה מהפכה מבפנים שנבעה מרעיונות שאדורנו פיתח ושאורגנה על ידי הסטודנט המצטיין שלו.

ואם נחזור לעניין ההקשר, לפעמים נהוג בישראל לטעון שאנחנו מאחרים בעשרים שלושים שנים ומאמצים רעיונות שכבר מסתובבים במקומות "מפותחים" יותר כבר הרבה זמן. זה יהיה נאמן יותר למציאות אם יסבירו את הניו אייג' הישראלי בהקשרו האמיתי, בתופעה הגלובלית של שנות ה90.

2. העלתי את עניין הפעולה האלימה משום שיש להדגיש את הפוטנציאל המהפכני האנטי ממסדי של תנועת ההיפים. דובר הרי על פירוק מבנה החברה, פירוק המשפחה ופירוק המוסדות. ואכן חלק מתנועת ההיפים אכן הלכה עם זה עד הסוף. אם מתנגדים לקיומו של הממסד ומאמינים במעשה, לא לובשים חליפה ומנסים להיבחר למועצה המקומית תוך שימוש בשפה הפוליטית המקובלת. יורדים למחתרת, מתנקשים בפוליטיקאים ואנשי השוק. מפוצצים בנקים, מוסדות שלטון ומרכזים מסחריים. טרוריסטי העולם התאחדו.

נכון שההקשר של אסכולת פרנקפורט חשוב להבנת טאוב. במיוחד האמונה בתודעה כוזבת והחשש שאם נביט לשמאל ולימין ואולי נרשה לעצמנו להנות כוחות הרשע ישתלטו. זה מובן מאוד בהקשר המקורי, שנות ה20 וה30 בגרמניה. זה מתחבר גם יפה עם מסורות סגפניות רבות שנים ויכול להפוך לטאוטולוגיה פוריטנית.
טאוב לא מראה שום סימן שהוא מוכן לקבל רפלקציה עצמית ותורות ה"דע את עצמך" בשום תנאי.

3. זו בדיוק הטענה שלי. טאוב (כמו רבים וטובים לפניו) מציב את החברה הזרה בתור המקור, האוריגינל שבו האיזון נכון. ישראל מהווה עותק דהוי ולא מאוזן.

אני טוענת שכל המהלך שלו מעוגן בתוך החברה הישראלית שמתמודדת עם קולקטיביזם, מחוייבות והקרבה למען הכלל כבר מראשיתה.
אולי זה רק נעים בגב משום שהאתוסים הקודמים, ההקרבה, העקדה והמהפכנות האידאולוגית היו כל כך חזקים, כל כך ממכרים.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530959
היא • בתשובה להיא יום ו', 4/12/2009, 22:37
אה כן, תודה שהזכרת את עניין השמרנות (יותר ממודרניזם), אני חושבת שאתה צודק.
רק שאלה, לא משתמשים יותר במילה אחלה? 530961
יהונתן אורן • בתשובה להיא יום ו', 4/12/2009, 22:59
1. אני מבין את טאוב לא כמי שמנסה להסביר את הניו אייג' הישראלי באמצעות הרעיונות של שנות השישים, אלא כמי שמותח קו רעיוני בין שתי תופעות. יותר השוואה, תרגיל בתולדות הרעיונות ובתוצאותיהם, מאשר ניסיון ליצור קשר של סיבה ותוצאה. עניין מקובל בכתיבה במדעי הרוח.

2. הפעולה האלימה של תנועת ההיפים גוועה ולא שינתה דבר. ההתכנסות באוניברסיטאות והעיסוק הרפלקטיבי ב"שיח" במקום בשינוי פוליטי ממשי של החברה גרמו להפיכת הרעיונות הללו לשוליים ולעליית הימין. לא שאין מקום לעיסוק בשיח, לא שאין מקום לרפלקסיה עצמית, אבל הרפקלסיה על רפלקסיה וחוזר חלילה הרסו את הפוטנציאל של התנועה לשינוי ממשי בעשורים האחרונים. אני חושב שלשם טאוב מכוון שהוא כותב "מהפיכת התודעה הצטופפה בדירות שכורות בסן פרנסיסקו, ובברקלי, בלואר איסט סייד ובוילג' של ניו יורק והתכוננה, כמו שהבחין טוד גיטלין בצער, לכבוש את המחלקות לספרות אנגלית בזמן שהרפובליקנים יכבשו את הבית הלבן".

בנוגע ל"החשש שאם נביט לשמאל ולימין ואולי נרשה לעצמנו להנות כוחות הרשע ישתלטו" - כן, מסכים איתך. כאן החולשה של טאוב.

3. זאת ביקורת מעניינת מאוד. גם אחריה אני עדיין חושש מהנעים בגב, אבל גם אני תוצר של אתוסים קולקטיביסטיים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות