 |
1. אני מבין את טאוב לא כמי שמנסה להסביר את הניו אייג' הישראלי באמצעות הרעיונות של שנות השישים, אלא כמי שמותח קו רעיוני בין שתי תופעות. יותר השוואה, תרגיל בתולדות הרעיונות ובתוצאותיהם, מאשר ניסיון ליצור קשר של סיבה ותוצאה. עניין מקובל בכתיבה במדעי הרוח.
2. הפעולה האלימה של תנועת ההיפים גוועה ולא שינתה דבר. ההתכנסות באוניברסיטאות והעיסוק הרפלקטיבי ב"שיח" במקום בשינוי פוליטי ממשי של החברה גרמו להפיכת הרעיונות הללו לשוליים ולעליית הימין. לא שאין מקום לעיסוק בשיח, לא שאין מקום לרפלקסיה עצמית, אבל הרפקלסיה על רפלקסיה וחוזר חלילה הרסו את הפוטנציאל של התנועה לשינוי ממשי בעשורים האחרונים. אני חושב שלשם טאוב מכוון שהוא כותב "מהפיכת התודעה הצטופפה בדירות שכורות בסן פרנסיסקו, ובברקלי, בלואר איסט סייד ובוילג' של ניו יורק והתכוננה, כמו שהבחין טוד גיטלין בצער, לכבוש את המחלקות לספרות אנגלית בזמן שהרפובליקנים יכבשו את הבית הלבן".
בנוגע ל"החשש שאם נביט לשמאל ולימין ואולי נרשה לעצמנו להנות כוחות הרשע ישתלטו" - כן, מסכים איתך. כאן החולשה של טאוב.
3. זאת ביקורת מעניינת מאוד. גם אחריה אני עדיין חושש מהנעים בגב, אבל גם אני תוצר של אתוסים קולקטיביסטיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש