בתשובה ליהונתן אורן, 30/10/09 23:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שההנחה המפוקפקת שלך (ושל אחרים) היא שיש קשר בין ה"מהות" ל"אמת" או ל"קיים". לדוגמא: ה"מהות" של גז אידיאלי היא מודל מתמטי. גזים אמיתיים, בטווח פרמטרים מסוים, מקרבים גז אידיאלי ולא להיפך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אכן ההנחה (ריאליזם). האם משמו של ה"גז אידיאלי" לא נרמז שזה מה שהוא - אידיאלי? בניגוד למציאותי? האם את אותה טענה אתה מחיל על אלקטרונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סיבה מיוחדת להניח שאלקטרונים יותר אמיתיים מגזים אידיאליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין. עכשיו צריך לשסות בך את כל הריאליסטים בסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סיבה להניח שהם יותר אמיתיים מגזים אידיאליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הם אמיתיים. זאת בעיה, כי אני לא האיש להתווכח איתך כאן. אני אמנם חושב על עצמי כסוג של ריאליסט, אבל במובן מאוד מאוד חלש של המושג. אני ריאליסט במובן זה שאני חושב שהתיאורים שלנו נסובים על העולם, על מה שיש שם, והם לא הפשטות לצרכים תיאורטיים וחישוביים. מצד שני, אני חושב שהתיאוריה מבטאת את אופני החשיבה שלנו, בני האדם, ולאו דווקא את הדבר כשלעצמו. ומעל הכל, אני פליביליסט ולא מוכן לראות בידע הקיים אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להעיר שהדיאלוג שלכם יצר בעיה משעשעת אתה אמרת שצריך לשסות את הריאליסטים באורי בתגובה אורי ענה שהוא לא חושב שהריאליסטים אמיתיים (או בהכללה בני אדם אינם אמיתיים). בתגובה אמרת שהתיאוריה מבאטת את אופן החשיבה של הבני אדם ופה נשאלת השאלה: על איזה בני אדם אתה מדבר? בעצם הבעיה היא שאיכשהו אתה מצליח ליצור תיאוריה על בני אדם בלי שאתה מכיר בעובדה שהתיאוריה הזאת היא אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן לא יודע אם התיאוריה שלי אמיתית. וזה מסתדר מצויין עם העמדה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא יודע אם התיאוריה אמיתית למה אמרת אותה? מה המשמעות של תיאוריה שאתה לא יודע אם היא אמיתית ומה ההבדל בינה לבין כל תיאוריה אחרת? וכהרחבה של השאלה השניה אם אתה לא יודע אם התיאוריה אמיתית איך אתה משתמש בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם איזושהי תיאוריה היא אמיתית. אני לא מכיר אף דרך לבסס תיאוריות מעבר לכל ספק. אני אפילו לא יודע אם ההנחה שהועלתה כאן קודם, שיש בני-אדם אחרים בעולם, היא אמיתית. אז אפשרות אחת היא באמת לשתוק. היא הוצעה כבר בעבר ע"י פילוסוף חשוב. אפשרות אחרת היא לזרוק את כל התיאוריות לעזאזל ולחיות את הרגע. שתי האפשרויות הללו לא מתאימות לי. לא בא לי לשתוק ואני לא מוצלח במיוחד בלחיות את הרגע. אפשרות יותר רצינית היא לקבל כמה תיאוריות כהנחות יסוד, באופן דוגמטי וללא הוכחה, ומהן לצאת הלאה. הנחות היסוד הללו לא תהיינה מושא לבקרה רציונאלית, אבל הקבלה שלהן לפחות תאפשר לנו לפעול בעולם ולבחון את שאר ההנחות בחינה רציונאלית לאור הנחות היסוד. האפשרות הזאת נקראת לפעמים פרגמטיזם (פילוסופי). היא בד"כ מאמצת הנחות מקובלות חברתית כבסיס מסוים, ואז בודקת את הקונסיסטנטיות של שאר ההאמנות שלנו עם הנחות אלו. אני לא מקבל את התורה הזאת: יותר מדי פעמים גיליתי שהנחות שהאמנתי בהן או גדלתי עליהן היו שגויות. הדבקות שלי בדוגמות שגויות גרמה לי לא מעט צער בעבר. עוד אפשרות היא לוותר בכלל על הרעיון של הצדקה או הוכחה של האמת הסופית. במקום זאת, אני בוחר להחזיק בתיאוריות שנראות לי סבירות ולפעול על פיהן. ההחזקה של התיאוריות הללו היא טנטטיבית, כשאני מוכן להיפטר מהן במידה ואני אראה טיעונים טובים או הפרכות אמפיריות נגדן. אני לא מתחייב לאף דוגמה. אני מנסה וטועה וחוזר חלילה, בתקווה (לא מבוססת) שאני אגיע לאיזו תיאוריה שתהיה מספיק קרובה לאמת כדי שהיא תוכל להיות מדריכה טובה לפעולותיי ולא תופרך בקלות. אז לשאלתך "אם אתה לא יודע אם התיאוריה אמיתית למה אמרת אותה?". אמרתי אותה כי כדאי לי להגיד אותה. אני יכול להחזיק בה עד שיתברר שאני טועה (או שלא יתברר שאני טועה). אבל אם אני אומר אותה במרחב הציבורי, יש סיכוי שמישהו יגיד לי מדוע אני טועה. ואם אני אדע מדוע אני טועה ואני אהיה מספיק לא-דוגמטי, אולי אני אזנח את התיאוריות שלי ואחפש את התיאוריה הבאה שאולי תהיה קצת יותר אמיתית במקום שאני אהיה תקוע עם תיאוריה מוטעית. וחוץ מזה, אמרתי אותה כי קצת שעמם לי ולא היה לי משהו יותר טוב לעשות באותו רגע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |