בתשובה לאפופידס, 30/10/09 21:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפסקה הראשונה. אתה מבחין בין תיאור העולם, שהוא תיעוד העובדות כהווייתן, לבין הבנה, שהיא תיאור העולם +הנחות יסוד. אני מסכים להבחנה, ומסכים שמטרתנו היא להבין את העולם ולא רק לתאר אותו. אבל אם אני מבין אותה נכון, אינני מסכים להגדרה שלך להבנה, שמבוססת על המרת התופעות בעולם לאוסף מצומצם של נוסחאות מתמטיות. ראשית, להבחנה בין הבנה לתיאור. באופן מסורתי, מאז הפילוסופיה היוונית יש לנו הבחנה בין "מהות" לבין "תופעות", כאשר התופעות הן מה שנגלה לנו בעולם, מושא המחקר שלנו, והמהות היא הדבר האמיתי שעומד "מאחורי" התופעות ומסביר אותן. המטרה של פילוסופיה או של מדע היא להגיע דרך חקר התופעות ליצירת מודל של המהות, וזאת היא ה"הבנה". המדע, לפי השקפה זו, הוא דרך למצוא את המהות שמצויה בבסיס גיוון התופעות. במאה האחרונה הרבה מאוד מדענים ויתרו על השקפה זאת (וגם חלק מהפילוסופים, אבל נתעלם מהם כאן). הם טוענים שמטרת המדע היא למצוא את הקשרים בין התופעות, דהיינו ליצור נוסחאות שנותנות לנו ניבויים מדויקים יותר ויותר לגבי התופעות, ללא עיסוק בשאלה מה יש מאחוריהן או מהי "האמת" באיזשהו מובן מטאפיסי (טפו) של העניין. מדענים אלו רואים את הנוסחאות ככלי לניבוי (אינסטרומנטליזם) ואת הישויות התיאורטיות כמושגים ריקים שעוזרות לנו לחישוב וניבוי ואינן מייצגות דבר אמיתי בעולם (קונבנציונאליזם). למפנה זה יש מספר סיבות. האחת, היא סיבה דתית. למשל, דוהם כותב שרק אלוהים יודע את האמת הסופית. השקפה קונבנציונאליסטית זאת מאפשרת לעסוק במדע ולקבל את ממצאיו ועם זאת להאמין בדוגמות הדתיות. סיבה אחרת היא המבוכה של מדענים לנוכח המהפכות המהירות במדע, שמכריחות אותם לשנות במהירות את אמונותיהם על טבע המציאות. סיבה שלישית היא הניסיון להינתק ממטאפיסיקה ומרעיונות לטובת מדע "קשה", כך שמדענים יוצרים לעצמם תחום נבדל משאר ההוגים. והסיבה החשובה מכולם, לדעתי, היא שהמדע המודרני הוא קונטרה-אינטואיטיבי, מנוגד לשכל הישר ואפילו מנוגד להנחות היסוד שהנחו אותו עצמו (דטרמיניזם, לוקליות וכדומה). במקום לשאול שאלות שמרגיזות הרבה מאנשי המדעים, כמו מה המשמעות של התיאוריות שמנסות להסביר את תיאוריית הקוונטים (וראה סדרת המאמרים של ירדן), הם מעדיפים לעסוק במחקר "קשה", בנוסחאות, ולטעון שתורת הקוונטים היא אינסטרומנט להבנת התופעות, ושהקשר בינה לבין "האמת" אינו רלוונטי למדע או אינו עניינם של המדענים. אנחנו, הם אומרים, עוסקים בחקר התופעות ולא במושג המטאפיסי של מהויות. אני מאמין (כמוך, נראה לי) שההבחנה בין מהות ותופעות היא הכרחית למדע, וש"הבנה" מתייחסת למהות. מאחר שנראה שאין לנו מחלוקת כאן ומאחר שזה יאריך מאוד את התגובה שלי, אני אוותר על הטיעונים לטובת ההבחנה הזאת. בנוגע להשקפה שניתן לצמצם את המהות למספרים ונוסחאות (אגב, היסטורית זאת השקפה פיתגוראית שהתגלגלה ורווחת דווקא במיסטיקה לאורך הדורות. מרתק העניין שגם הפיתגוראים חשבו על מיתרים כאיזה בסיס למציאות), אני חושב שהתבוננות אמפירית (סוציולוגית) מראה עד כמה לרעיונות תיאורטיים לא-מספריים יש חשיבות במדע. ויש הרבה טיעונים נגד האפשרות לצמצם מערכת סבוכה לרדוקציה פשוטה. אבל השאלה המטאפיסית פחות מעניינת אותי – אני מציע שתמצא את אותן נוסחאות שעליהן מתבסס הכול, ואז אני אשקול ברצינות לשנות את עמדתי. בנוגע לשאר – הבעיה היא שאז אנחנו יכולים להישאר עם ניוטון. עם מבנה התא והתהליכים טרום צ'חנובר. הרי "ככל שהמודל המתאים לידע המצטבר פשוט יותר, כך יכולת הניבוי שלו גבוהה יותר". קצת הסברי אד-הוק, כמו שנעשו כל השנים, והמדע יכול להישאר עם התיאוריות המאוששות שלו תמיד. לפי התיאור שלך זה עובד מצוין. 1. אין שום תיאוריה מתמטית, סטטיסטית או אחרת שיכולה לסייע לנו להבחין בין הסברים אד-הוק שבאים להציל תיאוריה ישנה לבין הסברים ענייניים. מה זה "הטענה מתקיימת באופן סטטיסטי בפער שבין הידע הקיים לאמת המלאה"? איך אתה מחשב סטטיסטיקה לפער עד ל"אמת המלאה" כשאין לך מושג איך היא נראית? 2. לעיתים רחוקות אנחנו יודעים מה הן כל ההנחות של תיאוריה. רבות מההנחות נסתרות מעינינו עד שהתיאוריה החדשה ממקדת עליהן את הזרקור. החלל והזמן, דטרמיניזם ועוד ועוד. 3. כל תיאוריה ישנה מאוששת הרבה יותר מתיאוריה חדשה. פשוט, היו לה יותר הזדמנויות לאישוש כי היא יותר זמן בשטח. אז "הידע המצטבר" תמיד מתאים לתיאוריה הישנה, ודווקא תיאוריה מהפכנית מתקבלת *למרות* כל הידע הזה. בקיצור, התיאור שלך מסביר באופן מעולה מדוע המדע הוא יציב. אבל הוא לא מסביר כלל מדוע יש בו תיאוריות חדשות ומהפכות. מאחר שבמדע תיאוריות חדשות ומהפכות, הוא אינו תואם את העובדות הנצפות שעלינו להסביר, ועל כן הוא בעייתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שההנחה המפוקפקת שלך (ושל אחרים) היא שיש קשר בין ה"מהות" ל"אמת" או ל"קיים". לדוגמא: ה"מהות" של גז אידיאלי היא מודל מתמטי. גזים אמיתיים, בטווח פרמטרים מסוים, מקרבים גז אידיאלי ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אכן ההנחה (ריאליזם). האם משמו של ה"גז אידיאלי" לא נרמז שזה מה שהוא - אידיאלי? בניגוד למציאותי? האם את אותה טענה אתה מחיל על אלקטרונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סיבה מיוחדת להניח שאלקטרונים יותר אמיתיים מגזים אידיאליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין. עכשיו צריך לשסות בך את כל הריאליסטים בסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סיבה להניח שהם יותר אמיתיים מגזים אידיאליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הם אמיתיים. זאת בעיה, כי אני לא האיש להתווכח איתך כאן. אני אמנם חושב על עצמי כסוג של ריאליסט, אבל במובן מאוד מאוד חלש של המושג. אני ריאליסט במובן זה שאני חושב שהתיאורים שלנו נסובים על העולם, על מה שיש שם, והם לא הפשטות לצרכים תיאורטיים וחישוביים. מצד שני, אני חושב שהתיאוריה מבטאת את אופני החשיבה שלנו, בני האדם, ולאו דווקא את הדבר כשלעצמו. ומעל הכל, אני פליביליסט ולא מוכן לראות בידע הקיים אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להעיר שהדיאלוג שלכם יצר בעיה משעשעת אתה אמרת שצריך לשסות את הריאליסטים באורי בתגובה אורי ענה שהוא לא חושב שהריאליסטים אמיתיים (או בהכללה בני אדם אינם אמיתיים). בתגובה אמרת שהתיאוריה מבאטת את אופן החשיבה של הבני אדם ופה נשאלת השאלה: על איזה בני אדם אתה מדבר? בעצם הבעיה היא שאיכשהו אתה מצליח ליצור תיאוריה על בני אדם בלי שאתה מכיר בעובדה שהתיאוריה הזאת היא אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן לא יודע אם התיאוריה שלי אמיתית. וזה מסתדר מצויין עם העמדה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא יודע אם התיאוריה אמיתית למה אמרת אותה? מה המשמעות של תיאוריה שאתה לא יודע אם היא אמיתית ומה ההבדל בינה לבין כל תיאוריה אחרת? וכהרחבה של השאלה השניה אם אתה לא יודע אם התיאוריה אמיתית איך אתה משתמש בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם איזושהי תיאוריה היא אמיתית. אני לא מכיר אף דרך לבסס תיאוריות מעבר לכל ספק. אני אפילו לא יודע אם ההנחה שהועלתה כאן קודם, שיש בני-אדם אחרים בעולם, היא אמיתית. אז אפשרות אחת היא באמת לשתוק. היא הוצעה כבר בעבר ע"י פילוסוף חשוב. אפשרות אחרת היא לזרוק את כל התיאוריות לעזאזל ולחיות את הרגע. שתי האפשרויות הללו לא מתאימות לי. לא בא לי לשתוק ואני לא מוצלח במיוחד בלחיות את הרגע. אפשרות יותר רצינית היא לקבל כמה תיאוריות כהנחות יסוד, באופן דוגמטי וללא הוכחה, ומהן לצאת הלאה. הנחות היסוד הללו לא תהיינה מושא לבקרה רציונאלית, אבל הקבלה שלהן לפחות תאפשר לנו לפעול בעולם ולבחון את שאר ההנחות בחינה רציונאלית לאור הנחות היסוד. האפשרות הזאת נקראת לפעמים פרגמטיזם (פילוסופי). היא בד"כ מאמצת הנחות מקובלות חברתית כבסיס מסוים, ואז בודקת את הקונסיסטנטיות של שאר ההאמנות שלנו עם הנחות אלו. אני לא מקבל את התורה הזאת: יותר מדי פעמים גיליתי שהנחות שהאמנתי בהן או גדלתי עליהן היו שגויות. הדבקות שלי בדוגמות שגויות גרמה לי לא מעט צער בעבר. עוד אפשרות היא לוותר בכלל על הרעיון של הצדקה או הוכחה של האמת הסופית. במקום זאת, אני בוחר להחזיק בתיאוריות שנראות לי סבירות ולפעול על פיהן. ההחזקה של התיאוריות הללו היא טנטטיבית, כשאני מוכן להיפטר מהן במידה ואני אראה טיעונים טובים או הפרכות אמפיריות נגדן. אני לא מתחייב לאף דוגמה. אני מנסה וטועה וחוזר חלילה, בתקווה (לא מבוססת) שאני אגיע לאיזו תיאוריה שתהיה מספיק קרובה לאמת כדי שהיא תוכל להיות מדריכה טובה לפעולותיי ולא תופרך בקלות. אז לשאלתך "אם אתה לא יודע אם התיאוריה אמיתית למה אמרת אותה?". אמרתי אותה כי כדאי לי להגיד אותה. אני יכול להחזיק בה עד שיתברר שאני טועה (או שלא יתברר שאני טועה). אבל אם אני אומר אותה במרחב הציבורי, יש סיכוי שמישהו יגיד לי מדוע אני טועה. ואם אני אדע מדוע אני טועה ואני אהיה מספיק לא-דוגמטי, אולי אני אזנח את התיאוריות שלי ואחפש את התיאוריה הבאה שאולי תהיה קצת יותר אמיתית במקום שאני אהיה תקוע עם תיאוריה מוטעית. וחוץ מזה, אמרתי אותה כי קצת שעמם לי ולא היה לי משהו יותר טוב לעשות באותו רגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכבר שוחחנו על כך והזמן שחלף, ברצוני להשיב על שלוש ההשגות שבסוף. 1. טענתי היא שהתער של אוקהם הינו בבחינת יעוץ סטטיסטי. ככזה, כפי שתיארתי בפסקה האחרונה של תגובה 529215 אין הוא קובע מה נכון, אלא רק על מה מוטב להמר *בהיעדר הנתונים הדרושים לידיעה וודאית*. אם תרצה, הוא אומר לך על איזה צד של פרוסה הנופלת מרוחה החמאה ותו לא (תו לאו?): במבחן הניסוי, אם תהמר שהאמת היא שצד זה הוא שיפגוש את הרצפה כאשר תשמוט את הפרוסה מגובה שני מטר בשעה 16:05 מחר, הרי שנהגת בחוכמה (בהנחה שרצונך הוא לדעת את האמת). כמובן, אם יש לך מידע נוסף - למשל שבמקרה שלפניך מדובר על חמאה עשירה (מאוד) בעופרת, תוכל כנראה לדעת בוודאות על איזה היא תנחת ואולי אף באיזה חומר ניקוי לנקות את הרצפה. אבל כזכור אנו מדברים על מקרים בהם אין לנו וודאות באשר לאמת ואנו מבקשים לבחור את החלופה שסביר יותר שהיא האמת. הגיון זה נכון לא רק לאירועים חד-פעמיים כבמקרה הפרוסה, אלא גם לחוקים המושלים בטבע. 2. אני מסכים שבמקרים רבים אין אנו מודעים להנחותיה האמיתיים של תיאוריה - וזו סיבה נוספת לבעייתיות (שכבר ציינתי) בישומו הפורמלי של התער של אוקהם. הסתייגות: מאחר והגענו לחשיבה מדעית טובה רק ממש לאחרונה (ראה תגובה 192254), אזי ככל שנתקדם, יתמעטו לכך הדוגמאות. אפשר לפרט שככל שמדובר בתחום הקרוב לבסיס הדברים, פחות או יותר), כך נעלמת האופציה להנחות אנושיות סמויות. ככל שאנו מתרחקים מבסיס זה1 ומיכולת הרדוקציה לחוקי היסוד - כלמשל בחקר האקלים ובפסיכולוגיה, מתרחב הרווח אליו עשויות להשתחל הנחות בלתי מודעות ושאר משוגות אנושיות, לפחות לזמן מה. 3. אכן תיאוריה ישנה מאוששת יותר מחדשה, בד"כ, עד שהיא וכובד טלאיה ניגפים בפני פשטותה של החדשה. כאשר זה קורה נבחנת החדשה אל מול *מכלול* קורפוס האישושים הקיים לישנה. אם היא עומדת בו בהצלחה מלאה - הרי שההימור שהיא האמת עדיף. אם היא כבר חוזה גם תוצאות נוספות, המנוגדות לישנה, מה שלטענתי סביר יותר שיקרה ועומדת בהן, הרי שהיא גם הסוס היחיד על המסלול. 1 דוגמא להתרחקות כזו: מתמטיקה->פיסיקה->כימיה->ביולוגיה->פסיכולוגיה->סוציולוגיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הטענה ש"התער של אוקהם הינו בבחינת יעוץ סטטיסטי" היא טענה שונה לחלוטין מכך שהתער הזה הוא אחד הקריטריונים לבחינת ערך האמת של תיאוריה. הטענה שלך הופכת את התער להמלצה מתודולוגית לחוקר ותו-לא. גם כאן אני לא מסכים: ככל שתיאוריה היא יותר "נועזת" ומתרחקת מהמובן והמקובל היא מציעה לנו יותר תוכן אמפירי. מכאן, שהיא מספקת לנו יותר אפשרויות ללמוד על העולם ויותר הזדמנויות להפרכה. אפשר לבסס שוב ושוב את המובן והמקובל, אפשר לנסות להתרחק ממנו רק קצת (בוא נפיל פרוסת חלה או לחמניה, בוא נמרח אותה בריבה). זה לא מדע טוב. מדענים מחפשים ידע לא טריוויאלי. אלו שמתבססים על ידע מאושש הם אנשי הטכנולוגיה והפרקטיקה. בניגוד להם, מדענים מחפשים ידע שיש לו סיכוי גדול להיות מופרך באמצעות ניסויים. 2. עם כל הכבוד וההערכה לעוזי, לאלון ולך, אני לא מקבל את התגובות שלכם כסמכות אפיסטמולוגית. במיוחד, אני לא מקבל -בעיקרון- את רעיון הרדוקציה מסוציולוגיה לפסיכולוגיה ומפסיכולוגיה לביולוגיה. החברה משפיעה על היחיד והיחיד משפיע על החברה. רעיונות משפיעים על שניהם. פוליטיקה משפיעה על שניהם. האפשרות לרדוקציה כאן נראית לי מופרכת בעליל. תורת המערכות היא כבר ניסיון מעניין יותר למציאת הסברים תקפים. 3. כן, אבל זה בד"כ לא כזה פשוט. תיאוריה חדשה משתמשת במושגים שונים מהמושגים של תיאוריות ישנות, ואם התיאוריה באמת מהפכנית זה לא ברור כיצד אפשר לבצע המרה של המושגים מאחת לשנייה. אני לא טוען שאי אפשר לעשות זאת (בד"כ כ-approximation), רק שזאת בעיה בפני עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר ששנינו פירטנו את טיעונינו בעניין, נראה לי קצת חסר טעם להמשיך להתווכח כל עוד אתה ממשיך בגישה הזאת של לתת לי לומר את מה שנכון ואז לא להשתכנע. כנראה שמדובר במחלוקת לשם שמים, ואחריתה ידועה (: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |