בתשובה לליאור גולגר, 10/01/02 11:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באותה מידה, אתה עשוי ליצור זנים בעלי זנב כפול, זנב ארוך פי שתיים, זנב עם פרצוף, או זנב בעל אינטליגנציה. אם האבולוציה לא פועלת על הזנב, הוא לא יעלם - הוא פשוט ישתנה באופן מגוון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בטווח הארוך כל קטע קוד שהולך וסופג שגיאות יתכנס לנקודה שבה הוא לא ימצא בשימוש יותר וזהו. אם אני זוכר נכון, יש קוד 'התחל כאן' בתחילת כל גן, המודיע ל'מפענח' מאיזו נקודה בשרשרת מתחיל קידוד חומצות האמינו עבור החלבון המסוים המקודד. ברגע שהוא נדפק אין יותר חלבון. אני מניח שתהיה העדפה אבולוציונית לעכברים שיודעים להתמודד עם זנב חתוך (קרישה מהירה בזנב, גלד עמיד לזיהומים, ספוילר עכבר-שודים, וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי יתפתח עכבר-שממית, כזה שיכול לגדל את הזנב מחדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמחשבה שניה, אולי יש טעם להסביר הסבר אבולוציוני להתפתחות כזו: הנחת יסוד: עכבר בריא ושלם הוא אטרקטיבי יותר לנקבות מאשר עכבר פצוע או חולה. הנחת יסוד: עכבר קטום זנב יחשב עכבר פצוע בעיני הנקבות. מסקנת ביניים: עכברים בעלי זנב יתרבו יותר מאשר עכברים נטולי זנב, אפילו אם הזנב שלהם יתקיים לזמן קצר בלבד כל פעם (למשל, לקראת תקופת היחום של עכברים(?)). היפותזה: עכבר שיפתח יכולת לגדל מחדש זנב שנקטם, יזכה ליותר הזדווגויות (ומכאן יותר צאצאים) מאשר עכברים שלא יפתחו את היכולת הזו. אי לכך, היכולת הזו תתפשט באוכלוסיה במהירות מרגע שנוצרה. הכללה: על פי עקרון ההכבדה, תכונה מסוימת, גם אם היא צורכת-אנרגיה גדולה (taxing), תהיה עדיפה על אי-הוצאת האנרגיה הזו, באם היא מובילה ליתרון משמעותי בהתרבות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |