|
||||
|
||||
אני מנסה לאגד הדיונים שהתפתחו בנושא בשלושה או ארבעה מאמרים, בתגובות של שי, זוהר, דותן, דובי, ליאור, ירדן וסליחה עם דילגתי על מישהו. אפשר להגיד שהעולם התחיל "לחשוב" לפני כ5 מליון שנה, לפני שקאנט חשב שאי אפשר לעשות רדוקציה של התבונה לחומר. אבל, כמו שכתבתי במאמר, לא מדובר על רדוקציה פשוטה וישירה של המהמחשבה (קרי mind( לחומר לניורונים, אלא גם לצורה, לארגון, למבנה של האורגניזם ושל המוח, ל_יחסים_ שמתקיימים בין חלקי המוח, בין צבירי ניורונים, בין ניורונים לבין עצמם ועוד. העניין הוא שעד כמה שהבנתי, שדקארט, קאנט, וויטגנשטיין ואחרים לא התייחסו לפעילות של המוח כמו שהניורולוגיה והניורופילוסופיה של ימינו. השאלה העקרית שצריך לשאול היא - מה בדיוק דקארט חשב כשהוא "חשב ולכן הוא קיים". זאת אומרת, היכן וכיצד התרחשה המחשבה ברס קוגיטה (החומר החושב) של דקארט? על מה הוא חשב כדי לגלות שהוא קיים? זאת אומרת שהיה קיים דבר מה שגרם למחשבה שהובילה למסקנה שהוא קיים. הדבר הזה, על פי המודל שהבאתי הוא התחושות המקודדות במוח, תוצאה של מערכת החושים. קאנט כמובן אמר, היינו חשב, שהתבונה הטהורה לא תלויה בחומר והיא קיימת כציווי קטגורי. קטגורי משמעו אבסולוטי שאינו תלוי בשום דבר, אי אפשר לסתור אותו, לא תלוי בקונטקס מסוים או תלוי ברצון או בתשוקה של מישהו. להפך, התבונה לא רק שאיננה תלויה ברצון אלא שהיא מכתיבה את הרצון בלי קשר מהם המטרות של האדם. לצערי אין לי ציטוטים מקאנט בעברית There is one imperative which immediately commands a certain conduct without having as its condition any other purpose to be attained by it…It is not concerned with the matter of the action and its intended result ,but rather with…the principle from which is follows החוק הזה הוא אוניברסלי, אבל יש פה פרדוקס. אם הוא כללי, כיצד הוא יכול לשקף את ערכי האדם האינדבידואלי? קאנט ענה שהחוק הזה נכפה על האדם דרך התבונה. אך מהי התבונה אם לא מחשבה מודעת? מחשבה היא אפוסטריורית (אני חושב ש... אני מודע ל...) ואילו התבונה הטהורה היא כביכול א-פריורית. כמו כן, אם התבונה היא תמצית והיא הדבר-לכשעצמו, זאת אומרת, אין לה סיבה והיא הגורם של עצמה, והיא מנותקת מהגוף, האין זה עומד בסתירה למוסר האמור לבוא על בסיס תבונה _מעשית_ טהורה? אם מצד אחד התבונה לא מושפעת מכלום, והיא הגורם המוסרי, איך המוסר יכול להיות מושתת על משהו פרקטי?הציווי הקטגורי הוא למעשה אלגוריתם בחירה. אם יש לנו קבוצה של אפשרויות פעולה אלטרנטיביות, התבונה תמיד תבחר איבר אחד, תמיד אותו איבר, משום שהיא איננה מושפעת מכלום, כי יש לה עקרונות פעולה פנימיים אבסולוטיים. אז נניח שלחדר מיון מגיעים תינוק פצוע וזקן שנקטעה לו הרגל. לא יעלה על הדעת שהתבונה הטהורה תכתיב קטגורית טיפול בזקן או בתינוק. המדע כפי שאנחנו מכירים פועל לחקר "הדברים הטבעיים". המושג המוקשה הזה מתאר את הדברים הבסיסיים או קבוצות של תופעות שתאוריות מדעיות יכולות לנסות להסביר. אלה דברים שהמדע יכול לבודד ולחקור באופן מעשי. אפשר לתת להם תחום הסבר, לערוך מהם הכללות ולנסח מסגרת הסברתית. למשל, מים, מסה, נמר הם "דברים טבעיים" בעוד שגדר, מאפרה או קישוט אינם, כי הם או פרטים ספציפיים או מושגים מופשטים. (חידוד פילוסופי - האם צייר יכול לצייר בית?) רורטי תיאר שהפילוסופים האנליסטים (שפעלו רק על פי הלוגיקה) קבעו שכדי לבדוק משהו מורכב צריך לפרק אותו לגורמים פשוטים. ה"דבר הפשוט" ללוגיקה זה המידע החושי אבל הבעיה היא שאי אפשר לבדוק מהו הדבר ש"ניתן למוח" ומהו הדבר ש"מתווסף על ידי המוח". שוב אנחנו מגיעים לפעילות של המוח והסרוב(?) להתייחס אליה. אז האם תודעה ואני הם "דברים טבעיים"? קאנט קבע ששום דבר לא משפיע על התבונה, אפילו לא הרגש או התחושות. התבונה נתונה לנו אפריורי. אם כך הוא הניח שתמיד אנחנו נמצאים ופועלים במצב מנטלי מודע. אבל אנחנו יודעים היום שהפעילות המנטלית המודעת שלנו איננה רציפה ישנם פערים בתודעה, ובאישיות. למשל, אין תודעה פעילה כשאנחנו ישנים, או תחת הרדמה, או התקף אפילפטי, אמנזיה ועוד. אנחנו מכירים גם מקרים של פיצול אישיות שגורם לפיצול התודעה (כמו המקרה שתיארתי במאמר). אנחנו יודעים שפגיעה מוחית או סניליות פוגעות בתודעה, קרי בפעילות התבונה. החברה מכירה בחוסר האחריות הפלילית של קטן ושוטה משום שהתבונה שלהם לא מפותחת או פגומה. כיצד אם כן, התבונה הטהורה יכולה לפעול במוח של סוציומט או פסיכופת? היא איננה אמורה להיות מושפעת ממצב הגוף או מהרגש. אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו - כיצד עבד המוח הנהדר הזה של קאנט כדי שהוא יוכל לחשוב באופן שיטתי ומסודר כזה? כנקודת ציון נקח את דקארט (יופי יש אשם), שהשריש את הנתק בין התבונה-מחשבה לבין הגוף. הטענה היא שהתבונה, כל המבנהוהמכניזם התבוני/חושי נובע מההיתגלמות בגוף. לכן אפשר להבין שהתבונה נמצאת על רצף אבולוציוני - כלב זוכר, מכיר, מרגיש, מחשב דרכי פעולה. התבונה איננה משהו אוניברסלי שנמצא מעבר לגוף, היינו התודעה/תבונה/מחשבה איננה חלק ממבנה היקום "הדבר הטבעי". כמו כן, התבונה איננה מילולית/כמשמעותו (אנלוגית, ליאור) אלא מטאפורית (דיגיטאלית) ובחלקה מדומינת. הנקודה החשובה היא שבניגוד לקאנט לקבע שהתבונה לא מושפעת מהחושים ומהרגש, התודעה קשורה קשר אמיץ לחושים. ידוע מניסויים שחולים שהמוח שלהם פגוע באזורים מסוימים כך שהם לא מסוגלים להרגיש, אינם מסוגלים ללתפקד בחברה, ואינם מסוגלים להגיע למסקנות מוסריות. קאנט עסק בפילוסופיה א-פריורי, ובתרגילי מחשבה ונסיונות מחשבתיים (אני מתפלא שלא קיבלתי תגובה לקושי שהעלתי בעניין) אבל אנחנו יודעים שמרבית הפעילות של המוח היא לא-מודעת (חלוקת קשב, כתיבה תוך לעיסת מסטיק, אנחנו לא מודעים כיצד המוח מחשב 1+1=2 או מאחזר זכרון). התקפי אפילפסיה ארוכים לא בהכרח פוגעים בתפקוד הרגיל של החולה שממשיך לחלוט לו תה, או אפילו לרשום דוח רפואי, מבלי שהוא יזכור דבר כשההתקף נגמר. שייקספיר ידע על הפעילות הלא-מודעת Prince: I never thought to hear you speak again החשיבה של קאנט גם היא הייתה מטאפורית והתבססה על חושיו והמחשבות שנוצרו במוח המופלא שלו. כך שהטענה שלו שהמוסר שלנו יכול להיות מנותק ממה שאנחנו מרגישים או מהגוף בו אנו מתקיימים היא פרדוקסלית, וכך גם קביעותיו המטאפיזיות והאפיסטמולוגיות שמנותקות מהעובדה שהם התרחשו במוח שלו שנתון להשפעות הגוף, החושים, הסביבה והחברה בה הוא גדל, ולא פועל רק על סמך תבונה טהורה. את זה אנחנו יודעים היום מהמחקר הניורולוגי והקוגנטיבי.Henry IV: Thy wish was father ,Harry ,to that thought כך שהאדם איננו יכול להעיד על הפעילות של המוח של עצמו, כמו שלייבוביץ ניסה לטעון. כל מה שאנחנו יודעים וקאנט לא ידע, נובע ממחקר אמפירי, אפוסטריוריים שנערך בגוף שלישי. ברור שצריך להרחיב בנושא החשיבה המטאפורית, אבל אני רוצה לסכם את התגובה הזו (ואני לא עומד לערוך אותה למרות שאני בטוח שיש בה חזרות ועמימות, וגם כי כבר מאוחר) בתשובה לאלה שאומרים שאולי אף פעם לא נדע מה הם התודעה ונגזרותיה כי הם מעבר ליכולת של המדע, כמו שאין המדע יכול להסביר את מקור החומר ביקום. פעם היו נותנים הסברים אנטרופוצנטריים לתופעות טבע כמו כוכבים, עצים ונהרות והסברים מיסטיים ומטאפיזיים לתופעות כמו תודעה או אני. המדע דוחק לאט לאט את ההסברים האלה ומציע שיטה (המוכנה בכל רגע לסתור את עצמה) והסבר קוזאלי המקשר ומבצע רדוקציה של תאוריות מבלי להניח ישויות טהורות אפריוריות אלא מעגן ומגלם בגוף את הפנומנה של התודעה. |
|
||||
|
||||
מסתבר שהתבונה שלי די עכורה... |
|
||||
|
||||
אפרופו עמימות... קראתי את התשובה המלומדה בצהרי היום אבל אדון ביל בלע את תשובתי בטרם נשלחה (ליתר דיוק ממש כאשר ניסיתי לשולחה קפץ שד קטן וממושקף ושיתק את התקשורת ביני לבין העולם). אע"פ ולמרות הכל אתייחס לנקודה בודדת ודרכה אקשור בזריזות עוד מספר דברים בקשר לרעיון שהובא לעיל. ביקשתי מאדוני כי יספק את "קובץ התנאים המספקים" ליצירת תודעת ה"אני" ולא אכחש כשאומר שלא הופתעתי להשאר וידי ריקות. כעת, באין כל קובץ תנאים לגביהם ניתן לבדוק את רעיונותיו של אדוני (לדוגמה על ידי בחינת קיום תוצאה צפויה), אין רעיון זה יכול לבצע את הזינוק המיוחל אל חיק השיטה המדעית ונגזר עליו להשאר בחיקן החם של האמונות לפחות לעת עתה. חזותו הפסבדו-מדעית של הרעיון הנובעת משימוש במונחים ורעיונות בסיסיים המוכרים משיטות מדעיות שונות אינה מעלה את ערכו מעל זה של אמונות אחרות באותו עניין וכמו בדיונים אחרים סביב אמונות כל ניסיון להביא עובדות מאוששות/מפריכות/מקעקעות/מוכיחות נידון מראש לכישלון. הצוהר היחיד בו ניתן לבחון לכן רעיון מסוג זה הוא ברמת הלוגיקה אך מובן כי גם אם ימצא כעומד בקריטריונים לוגיים אין בכך משום קידומו אל חיק השיטה המדעית אלא כפסע. אשמח להתייחס לתוכן התשובה פיסקה אחר פיסקה אך איני רוצה ליגע את הקוראים ולכן אותיר לכבודו לבחור אם ברצונו בתשובה מפורטת שאין ענינה תועלתו/נכונותו של הרעיון אלא הצדקתו הלוגית. לסיום אפנה את הקוראים לניסיון להגדיר את תחומי המדע ל"דברים טבעיים" ובעניין זה אמליץ לקרוא את הבחנותיו של פטנאם (Putnam) לגבי מובן והוראה (meaning & reference) |
|
||||
|
||||
אל נא באפך. את התגובה הנ''ל לקח לי לכתוב כשלוש שעות. אני עובד מבלי ברירה בשיטת הטריאז'. עד כמה שאני יודע, ישנן השגות על פטנאם והבחנותיו לגבי המובן, אבחנותיו המרחיבות כמדומני את אלו של פרייגה .ראה את הניסוי המחשבתי של פטנאם על מארי והמים, לעומת ההסתייגות שהבאתי (ממנה הסתייגתה) של ווילקינס מתקפותם של ניסויים מחשבתיים. |
|
||||
|
||||
צר לי אך נתקלתי במספר בעיות מינוריות שאדוני ודאי יוכל לפתור אותן בנקל- ראשית לא הבינותי האם אדוני מתייחס לתגובתי לעיל או שמא לזו שצורפה אך אתמול למאמרו הקודם. שנית לא מצאתי את התיחסותו הישירה של אדוני לווילקינס, והייתי כסומא. ללא קשר לאמור לעיל אני מוצא כי התרכזות בדיון על מובן והוראה, על אף חשיבות הנושא וענינו לציבור, תהווה דגרסיה מנושא המאמר לעיל וראוי כי תתנהל בדוא''ל. אע''פ אם ברצונו של אדוני בהתיחסות מפורטת לתשובתו, שתכלול בין השאר את הבעת עמדתי בעניין רעיונותיו של פטנאם ותרומתם לדיון, אשמח לספק כזו (חוששני כי אורכה של תשובה כזו יהיה מחריד בעיני יתר משתתפי הדיון ולכן אני נמנע ממנה לעת עתה). |
|
||||
|
||||
התנצלותי על כפל התגובות. לא נפגעתי חס מאי קבלת תשובה ישירה לשאלתי (ולכן אל ירא אדוני חרון אפי) ואף ציינתי כי הדבר נראה לי צפוי (על פניו ניתן להסיק מכאן כי שאלתי היתה קנטרנית ולכן לא ארחיב בעניין). אך אפנה את אדוני לתגובתי לדברי ירדן שצירפתי אך היום ועניינה דומה עד למאוד לתגובתי למאמרך שנשלחה אתמול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |