בתשובה לאיתי כוחיי, 15/07/09 11:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה (בטח בפעם המי-יודע-כמה) ציטוט מהודעת עו"ד דמתי בפס"ד: "... בשיחות שקיימה הח"מ לאחר הדיון, התברר לה כי המתלוננת פעלה מתוך תחושה כבוד עמוקה לבית המשפט, ועל כן חשה עצמה מחויבת לשתף פעולה בהליך שהתקיים בפורום שאיננו הולם את הסיטואציה, ללא הכנה נפשית והבנה אמיתית של זכויותיה וחובותיה". ראוי היה, אם כן, ממש כפי שנאמר - שההליך יתקיים רק לאחר הכנה מתאימה, ובדיוק כפי שנאמר - הכנה במובן הנפשי ועוד הכנה שהיתה צריכה לכלול הסבר ברור ומדוייק בעניין החובות ובעיקר בעניין הזכויות. למרות רוחב היריעה, לא הבנתי, לא מן הפס"ד (שלא את כולו קראתי בשימת-לב) ולא מן התיאורים שברשת ובעיתונות, עד כמה היתה פעולת הגישור מתוכננת, או שמא, ברוב להיטותו של השופט להיטיב (ואיני מתווכחת על טוב ליבו, שהוא ברור למדי - בין השאר גם מן הראיון ב"סנהדרין") - נקודת ההתחלה שלה, לפחות, היתה ספונטנית. נדמה לי שעל הבאת הנושא הרחב של הסליחה עפ"י רמב"ם חשב דרורי בדיעבד (בעקבות הערה שהעיר לביטון), אך כש*החל* בגישור - היה זה, אולי, בלא מחשבה יתרה. לכשישכחו הרעמים והברקים והארץ תשקוט (ליתר דיוק - תעבור אל האייטם הבא, הרי הכל וכולם אייטמים, בסופו של דבר) ודרורי ישב בביתו (?) וילקק את פצעיו - אולי הטוב שייצא מכל הסיפור הוא שיהיה בו משום שיעור לשאר השופטים, מה לא לעשות ואיך לא לנהוג בתחום רגיש זה. לא הייתי רוצה להוסיף על השורה האינסופית של בדיחות ושל דברי גנאי מזעזעים שהוטחו בדרורי - ובביטון, כמובן - ברחבי הרשת, בעניין ה"אתיופית", אבל בנקודה זו, דווקא, יש לראות חשיבות ברקע המסויים שממנו באה זוראיש. ייתכן שכל התנהגותה ה"לחוצה" באותו מעמד הוכתבה עפ"י רקע זה, שבו השופט הוא נציג השלטון ללא עוררין ומקובל לקיים את רצונותיו וציפיותיו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(רק הערת ביניים) תשובת השופט דרורי על טענתך (בקיצור): "אינני מקבל את פרשנותה/עדותה של עו"ד דמתי, בהודעה בכתב אשר מסרה לבית המשפט כחודש לאחר מכן, כי המתלוננת פעלה "ללא הכנה נפשית והבנה אמיתית של זכויותיה וחובותיה". מבלי לגרוע מהערותיו של הסנגור, עו"ד קניג, על כך שב"כ המאשימה נטלה לעצמה חירות לספר לבית המשפט מה אמר לה עד, לאחר שסיים את עדותו, הרי שמבחינת בית המשפט, "אין לו לדיין, אלא מה שעניו רואות" ואני ראיתי במו עיניי, התנצלות, פיוס, סליחה ומחילה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל שיקול דעתו זה בחרתי ''לא ראוי''. אני בוטח בטוב לבו, ביושרו וברצונו הטוב, אבל שיקול דעתו מראה שהאיש לא גר פה ולא מבין מה הוא רואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות קטנות: א. האפשרות שדרורי חשב על הלכות תשובה של הרמב"ם ככלי שיפוטי מתוך אותה הערת אגב* נראית לי הגיונית ומעניינת. ב. האם מה שאת אומרת על התנהגותה הלחוצה של הנפגעת לא דומה במקצת לאותה פסקה מקוממת מפורסמת של כבוד השופט? (רק שהוא חשב שהנפגעת "התגברה" על "הרקע שלה", ואת חושבת שלא). * כ.ה. דרורי:"אדוני זוכר מה שכתוב בהלכות תשובה של הרמב"ם? צריך לפייס את חברו עד שחברו יתרצה, אתה לא פייסת אותה בכלל. הנאשם: אני מתנצל, אני מתנצל בכל לשון של בקשה, תסלחי לי, ואני רוצה שכולם ישמעו שאת אומרת שאת כמו שדיברת, שאת סולחת. כ.ה. דרורי: תעזוב אותה מה שהיא אומרת, מה אתה אומר. אני למדתי הלכות תשובה, תגיד לי אתה מה כתוב בהלכות תשובה, בהלכות תשובה צריך להגיד שהצד השני מתנצל ? אתה צריך! אתה אומר שאתה עשית משהו לא בסדר, תדבר איתה, תגיד לה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |