בתשובה לצפריר כהן, 22/04/09 15:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאחר שלא סביר שאני אעשה זאת לבדי, אולי מישהו אחר ירים את הכפפה: נניח שהיינו יכולים ליצור גרף שייצג את מדינת ישראל. כל אדם שנמצא בגבולותיה יהיה צומת בגרף, וקשתות (מכוונות) בין צמתים ייצגו השפעה שיש לאנשים זה על חייו של זה. כמובן שיש המון סוגים ועצמות של השפעה, ולכן לא טריביאלי לבנות גרף כזה, אבל נראה לי שבניה התחלתית שלו, אפילו אם תהיה חלקית מבחינת מספר הצמתים וסוג הקשתות שיופיעו בגרף, תוכל להביא לתובנות מעניינות על מבנה החברה - למשל בעזרת חוקים טרנזיטיביים שיגידו שאם א' משפיע על ב' ו- ב' משפיע על ג', גם א' משפיע במידת מה על ג'. למה זה רלבנטי כאן? כי העובד הוא אדם וגם המעסיק הוא אדם (או קבוצה של אנשים שיש בתוכה איזושהי חלוקה פנימית של הכוח לקבל החלטות העסקה ספציפיות), וכך כל אחד מעובדי המעסיק משפיע במשהו על חייו של העובד המועסק. במקרה שלנו, למשל, ייתכן שדני המובטל הכרוני מסייע לשכנתו, חדווה החד הורית, בשמירה על ילדיה. בכך הוא מסייע לחדווה לעבוד במשרה מלאה, ובעקיפין מסייע לאנשים נוספים שחדווה (הפעם בכובעה כמנהלת שירות לקוחות) מסייעת למלא צרכים חשובים שלהם. לו היה אפשר ליצור גרף כזה, היינו רואים אם מבנה זכויות הקניין הקיים בחברה מאפשר לכל אדם למצות את כישוריו במקומות הרצויים ביותר עבורו (מבין כל המקומות בגרף בהם הוא יכול להשפיע), או שמא אנו נמצאים במצב רחוק מאופטימליות. ייתכן גם שאז נגלה שקיים מנגנון אחר, חדש (אולי שילוב של תורת הגרפים ותורת המשחקים יוכל לעזור כאן) שיאפשר לבצע - בשלבים לוקליים קטנים והדרגתיים וללא הכוונה מלמעלה - סידור אחר של קשתות הגרף באופן שישפר את ההתאמה בין כישוריו ורצונותיו של כל אדם, לבין צרכיהם ורצונותיהם של אנשים אחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך מזכירים את דברי פרופ' ידידיה שטרן לגבי דיני החברות. לשיטתו דיני החברות מקדשות את זכויות בעלי המניות וזה מוביל לעיוותים (כמו המשבר הכלכלי הנוכחי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזו דוגמה מעניינת. מצד אחד, צריך לזכור שחוקי החברות התפתחו לאורך זמן, והם משקפים תהליך הדרגתי של היפרדות בין קבוצות שונות של אנשים שיש להם השפעה הדדית זה על זה דרך הישות שנקראת "חברה". למשל, בעלי המניות הם קבוצת האנשים שרוצים להרוויח הרבה אם החברה תצליח, אבל מוכנים להפסיד את כל השקעתם אם תכשל. לעומתם, בעלי החוב מבקשים להרוויח סכום מסוים, ידוע מראש, אם החברה תצליח, אבל לקבל בחזרה חלק כלשהו מכספם אם תיפול. כמובן שמושגים כמו כסף, השקעה, קניין וכו', הם קונבנציות שקיימות רק בראשיהם של אנשים, ורק העובדה שכולם מכבדים אותן נותנת להן את כוחן (בניגוד, נניח, לויטמין C, שיש לו חשיבות לגבינו בין אם נרצה ובין אם לא). קבוצות נוספות שיש להן אינטרסים שקשורים לחברה הם העובדים, הספקים, הלקוחות, וספקולנטים המבצעים השקעות פיננסיות שתוצאותיהן תלויות במצבה של החברה. עוד קבוצה מושפעת היא הממשלה, ודרכה הציבור כולו, דרך המיסים שהחברה משלמת לממשלה ושמחולקים אח"כ לציבור. העובדים הם קבוצה מיוחדת בהקשר הזה, מפני שהחברה ממלאת עבורם צרכים נוספים, בלתי פיננסיים. כלומר הקשתות המתאימות להם אינן רק של רווח והפסד כספי, אלא כוללות גם השפעה על סטטוס, כבוד עצמי, בריאות, חיי חברה, חיי משפחה, וכו'. לו יכולנו להגביר את כוחו של העובד הבודד בשוק העבודה (למשל ע"י כלים שיתנו לו בכל רגע נתון מידע על אפשרויות העסקה אלטרנטיביות), ייתכן שהיחסים בין מעסיק למועסק היו הופכים שוויוניים יותר. במילים אחרות, אולי היה רצוי שכל אדם ידע לא רק מהם הצמתים שהוא (כצומת בגרף) נמצא איתם בקשר כרגע, אלא גם מהם הצמתים הפוטנציאליים שהוא יכול להתקשר עמם. כדי לקבל מושג על הפוטנציאל לשיפור, אפשר לחשוב על אתרי ההיכרויות הממוחשבים והמהפכה שהביאו לתחום, על ידי הגברת הקישוריות בין אנשים שהיו קודם לכן זרים. וזו רק דוגמה אחת לאפשרויות שחשיבה במושגים של גרף יכולה להציף למודעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לגמרי מבין את הדוגמה שלך, אז הנה כמה מסקנות אפשריות: א. לטובת החברה דני צריך להמשיך להיות מובטל (טיעון דומה לטיעון שבנסיבות המתאימות עדיף שאחד מבין שני בני זוג יטפל במשפחה ולא יעבוד). אבל מישהו עדיין צריך לפרנס את דני (המפעל? חדווה? המדינה עם דמי אבטלה?) שאלה אחרת שצריך לשאול: מה היה קורה אילו לא היה דני? האם חדווה היתה מוצאת בקלות סידור אחר? אם כן, לא ברור מהי המשמעות של ההשפעה כאן. דרך אגב, אחת הטענות של תומכי השוק החופשי היא שמנגנון השוק החופשי הוא מנגנון שיוצר בקירוב אופטימיזציה של המנגנון הזה. אני מניח שמישהו כבר טרח לנסות לעשות ניתוח יותר פורמלי של הבעיה (מה שיאפשר להתווכח שעות על תקפות ההנחות ויעילות ההגדרות שלו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני אומר הוא שלדני יש כישורים ספציפיים, וגם את היכולת ללמוד דברים חדשים וליישם אותם, בתחומים מסוימים. מצב עולם שבו דני מיישם את כישוריו באופן שמועיל לאחרים, ובמקביל גם מסופק מחייו, יהיה עדיף על מצב עולם שבו דני גם מרגיש גרוע וגם לא ממצה את כישוריו. השאלה היא האם אפשר לשפר את מצב העניינים כך שגם דני וגם "יתר האנשים" יהיו מרוצים יותר, והגרף שדיברתי עליו הוא סוג של כלי (ראשוני לגמרי) כדי לנסות לכמת את מידת האופטימליות שבמצבי עולם שונים. ועכשיו, לענייננו: א. נניח שכיום דני מרוצה מחייו במידה X (שביעות רצון אינה ניתנת לכימות במציאות, כמובן, אלא רק לצורך הדיון, ולכל הפחות היא וקטור שמורכב ממשתנים רבים ושונים ותלוי גם בשביעות הרצון של האנשים שדני משווה עצמו אליהם). נניח גם שדני מספק תועלת בכמות Y (שוב, עם אותן הסתייגויות) שמתחלקת בין חדווה לילדיה. כעת, השאלה היא אם יש מצב עולם שבו לדני יש רמת סיפוק גדולה מ- X, תרומתו לאחרים גדולה מ- Y, ואיש אינו נפגע מכך. אם יש מצב כזה, היינו רוצים להיות בו. אם אין, השאלה היא כיצד לספק חיים סבירים לדני (מבחינת צרכיו החמריים, אבל גם הנפשיים) באופן שיפגע מעט ככל האפשר ברווחתם של אחרים (למשל על ידי חלוקה מחדש של הכסף של כלל האנשים - אם אכן מדובר רק בכסף, מה שכלל לא נכון - באופן שדני יקבל משהו, וגם ורווחת האחרים תפגע במידה המינימלית האפשרית). כמובן שאת ערך החיים (של דני ושל האחרים) אני שם, כרגע, מעל כל הערכים האחרים. אני גם מזכיר שוב, כדי שלא להקפיץ למישהו פיוזים, שלא דיברתי על הדרך לביצוע חלוקת הכסף (הרי גם שוק חפשי משנה את חלוקת הכסף), אלא רק על העובדה שייתכן פתרון טוב יותר לאחר החלוקה מחדש. ברור שהפתרון לבעיה הזו הוא מסובך, ולכן אני טוען שצריך מודל כלשהו שלה - כשהגרף הוא צעד ראשוני לחלוטין בכיוון. ב. השאלה האם חדווה יכולה למצוא דרך אחרת להשגיח על ילדיה (ובדומה, האם לדני יש אופציה לשמור על ילדים אחרים), היא בעצם שאלה לגבי מידת הסטנדרטיזציה של השירות שדני נותן, כלומר היכולת (בשיטה הקפיטליסטית) לתמחר את שירותיו של דני. סטנדרטיזציה היא טובה בתחומים מסוימים, למשל בשרות קל להגדרה כמו הגהה של שגיאות כתיב בכתבה עיתונאית, וגרועה במקרים אחרים. למשל, קשה ואולי לא כדאי לתמחר את השירותים שמוענקים במסגרת קשר זוגי (על אף שכלכלנים ניסו לעשות זאת - בינתיים ללא תוצאות מרשימות במיוחד). תומכי השוק החפשי באמת ניסו להראות שאפשר להגיע להקצאת משאבים אופטימלית בהנתן מספר מספיק של שווקים שיכסו את כל המשתנים החשובים בכלכלה. אבל התורה הזו נפלה לחלוטין מפני שהיא לא כללה מודל ראליסטי של הפסיכולוגיה וההתנהגות האנושית, אלא מודל של איזו פסיכולוגיה מומצאת, שונה לחלוטין, שהיתה קלה לניתוח מתמטי. ברגע שמניחים שלא כל אינטראקציה אנושית ניתנת לסטנדרטיזציה ולתמחור, ושאנשים לא פועלים כפי שהמודל מניח (מה שכלכלנים קראו "הומו אקונומיקוס"), אין לכלכלה - כרגע - הרבה מה לומר על פתרונות אופטימליים. מה שאפשר לעשות (וחברות כמו "אמזון" כבר עושות בהצלחה), הוא להניח ששני אנשים שיש להם מבנה דומה של קשרים והשפעות (על אנשים אחרים), יכולים גם ליהנות מדברים דומים, ושניהם בעלי כישורים דומים (אצל אמזון מדובר בהעדפות קריאה דומות, כלומר הגרף מכיל צמתים הן עבור כל קורא והן עבור כל ספר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כמו ניסוח אחר לגישה התועלתנית ומיקסום האושר שלה, מה שמעלה את אותן שאלות בעייתיות כמו: "מה אם הגרף יהיה אופטימלי אם יתברר שיש להרע מאוד את תנאיהם של מעטים כדי שרבים יהיו במקום אופטימלי?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתשובה במקרה כזה תהיה ''לא הגדרנו טוב את המושג ''אופטימלי''''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חסרים פתרונות. הראשון שקופץ לראשי הוא להכניס לפונקציית התועלת של כל פרט גם רכיבים של קנאה (במאושרים יותר ממנו), רחמים (על המאושרים פחות ממנו) ורצון לבידול (אינדיווידואליזם, רצון לא להיות דומה לאחרים). כלומר, כאשר סטיית התקן של האושר (בין פרטים בחברה) תהיה גבוהה מאד או נמוכה מאד, אזי רמת האושר הכוללת תהיה נמוכה. זה טיפה מזכיר את יחס שארפ (http://en.wikipedia.org/wiki/Sharpe_ratio) בהשקעות: מחפשים השקעה שתוחלת הרווח שלה גבוהה, ובו זמנית יש לה סיכון נמוך. כל אחד משקלל את שני הרכיבים כרצונו (לפי מידת שנאת הסיכון שלו) ובהתאם לכך מבצע השקעה שונה. אבל האמת היא שלדעתי אי אפשר לבוא בגישה של מיקסום תועלת, אלא יותר בגישה של Bottom-Up, כלומר שהחוק (והנורמות בחברה) יאפשרו לכל אדם לפעול לשיפור מצבו בדרכים מסוימות, ושתהיה לו אינפורמציה זמינה על התוצאות החזויות של מעשיו, עד כמה שתחזית כזו היא אפשרית. כיום, לרוב האנשים חסרה אינפורמציה, חסרים כלי ניתוח, וחסרים גם הכישורים הנפשיים, כדי לפעול באופן אפקטיבי לשיפור מצבם. הם פשוט לא מודעים לרוב המכריע של ההזדמנויות שפתוחות (או שיכולות להיות פתוחות) לפניהם. במילים אחרות, אין להם מושג כיצד לנצל את זמנם וכישוריהם באופן שישפר את שביעות הרצון שלהם. עם השנים, העולם הפך מסובך והאפשרויות בו הפכו כמעט אינסופיות, ולעומת זאת רוב האנשים אינם יודעים כיצד לבצע חיפוש יעיל בתוך מרחב ההזדמנויות שהעולם מציע להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |