בתשובה לצפריר כהן, 23/04/09 16:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאני אומר הוא שלדני יש כישורים ספציפיים, וגם את היכולת ללמוד דברים חדשים וליישם אותם, בתחומים מסוימים. מצב עולם שבו דני מיישם את כישוריו באופן שמועיל לאחרים, ובמקביל גם מסופק מחייו, יהיה עדיף על מצב עולם שבו דני גם מרגיש גרוע וגם לא ממצה את כישוריו. השאלה היא האם אפשר לשפר את מצב העניינים כך שגם דני וגם "יתר האנשים" יהיו מרוצים יותר, והגרף שדיברתי עליו הוא סוג של כלי (ראשוני לגמרי) כדי לנסות לכמת את מידת האופטימליות שבמצבי עולם שונים. ועכשיו, לענייננו: א. נניח שכיום דני מרוצה מחייו במידה X (שביעות רצון אינה ניתנת לכימות במציאות, כמובן, אלא רק לצורך הדיון, ולכל הפחות היא וקטור שמורכב ממשתנים רבים ושונים ותלוי גם בשביעות הרצון של האנשים שדני משווה עצמו אליהם). נניח גם שדני מספק תועלת בכמות Y (שוב, עם אותן הסתייגויות) שמתחלקת בין חדווה לילדיה. כעת, השאלה היא אם יש מצב עולם שבו לדני יש רמת סיפוק גדולה מ- X, תרומתו לאחרים גדולה מ- Y, ואיש אינו נפגע מכך. אם יש מצב כזה, היינו רוצים להיות בו. אם אין, השאלה היא כיצד לספק חיים סבירים לדני (מבחינת צרכיו החמריים, אבל גם הנפשיים) באופן שיפגע מעט ככל האפשר ברווחתם של אחרים (למשל על ידי חלוקה מחדש של הכסף של כלל האנשים - אם אכן מדובר רק בכסף, מה שכלל לא נכון - באופן שדני יקבל משהו, וגם ורווחת האחרים תפגע במידה המינימלית האפשרית). כמובן שאת ערך החיים (של דני ושל האחרים) אני שם, כרגע, מעל כל הערכים האחרים. אני גם מזכיר שוב, כדי שלא להקפיץ למישהו פיוזים, שלא דיברתי על הדרך לביצוע חלוקת הכסף (הרי גם שוק חפשי משנה את חלוקת הכסף), אלא רק על העובדה שייתכן פתרון טוב יותר לאחר החלוקה מחדש. ברור שהפתרון לבעיה הזו הוא מסובך, ולכן אני טוען שצריך מודל כלשהו שלה - כשהגרף הוא צעד ראשוני לחלוטין בכיוון. ב. השאלה האם חדווה יכולה למצוא דרך אחרת להשגיח על ילדיה (ובדומה, האם לדני יש אופציה לשמור על ילדים אחרים), היא בעצם שאלה לגבי מידת הסטנדרטיזציה של השירות שדני נותן, כלומר היכולת (בשיטה הקפיטליסטית) לתמחר את שירותיו של דני. סטנדרטיזציה היא טובה בתחומים מסוימים, למשל בשרות קל להגדרה כמו הגהה של שגיאות כתיב בכתבה עיתונאית, וגרועה במקרים אחרים. למשל, קשה ואולי לא כדאי לתמחר את השירותים שמוענקים במסגרת קשר זוגי (על אף שכלכלנים ניסו לעשות זאת - בינתיים ללא תוצאות מרשימות במיוחד). תומכי השוק החפשי באמת ניסו להראות שאפשר להגיע להקצאת משאבים אופטימלית בהנתן מספר מספיק של שווקים שיכסו את כל המשתנים החשובים בכלכלה. אבל התורה הזו נפלה לחלוטין מפני שהיא לא כללה מודל ראליסטי של הפסיכולוגיה וההתנהגות האנושית, אלא מודל של איזו פסיכולוגיה מומצאת, שונה לחלוטין, שהיתה קלה לניתוח מתמטי. ברגע שמניחים שלא כל אינטראקציה אנושית ניתנת לסטנדרטיזציה ולתמחור, ושאנשים לא פועלים כפי שהמודל מניח (מה שכלכלנים קראו "הומו אקונומיקוס"), אין לכלכלה - כרגע - הרבה מה לומר על פתרונות אופטימליים. מה שאפשר לעשות (וחברות כמו "אמזון" כבר עושות בהצלחה), הוא להניח ששני אנשים שיש להם מבנה דומה של קשרים והשפעות (על אנשים אחרים), יכולים גם ליהנות מדברים דומים, ושניהם בעלי כישורים דומים (אצל אמזון מדובר בהעדפות קריאה דומות, כלומר הגרף מכיל צמתים הן עבור כל קורא והן עבור כל ספר). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |