בתשובה לאנטילופה, 18/03/09 13:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למיטב ידיעתי (שמעתי את זה מיותר מבנאדם אחד), נוהל ''חניבעל'' תקף כיום בצה''ל. אם למישהו יש ידיעה אחרת, הוא מוזמן לתקן אותי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אורי אבנרי אומר (אמר לפני 6 שנים) שהנוהל תקף כיום, ואילו מיודענו הותיק יובל רבינוביץ (שם) וכן עו"ד בשם ספיר בן צוק (בדה מארקר) אומרים שאין דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה יש היום בצה''ל, אבל אני מניח שזה לא שונה ממה שהיה לפני מספר שנים. לא היה (וגם לא היה צורך ב) ''נוהל'', כלומר לא היתה פרוצדורה מסודרת של מי עושה מה ואיך. מה שכן היה זאת הוראה, או הנחיה, שבמקרה של נסיון לחטיפת חייל, על כל הכוחות בשטח לעשות, ומיד, כל מה שניתן כדי לסכל את החטיפה. בצבא, ובעיקר ביחידות לוחמות, מושגים כמו ''לעשות הכל'' או ''דבקות במטרה'' כוללים בתוכם את האפשרות שאנשים יפגעו, ואף יהרגו, בנסיון להשיג את המטרה. כשם שקיימת הסכנה (והיא קיימת) שהכוחות המנסים לסכל את החטיפה ייפגעו מאש החוטפים, ועדיין זאת לא סיבה לוותר על נסיון הסיכול, כך גם קיימת הסכנה שהחטוף ייפגע (מאש המחלצים או מידי החוטפים), וזאת אינה סיבה לוותר על נסיון הסיכול. האמירה כי מדינת ישראל מעדיפה חייל הרוג על פני חייל חטוף אינה כלולה בפקודה, והיא אינטרפטציה של השומע (או לכל היותר יוזמה מקומית של מפקד זוטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איזי אומר (גם כן שם) שיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה: כנראה שאין נוהל פורמלי בפקודות צה"ל, וכנראה שמפקדים זוטרים אומרים דברים שונים לחיילים שלהם, בין אם בשל יוזמה מקומית ובין אם בשל קריצה של הדרגים הגבוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נכון לפני שנה וחצי. תדריך של קצין מהחטיבה, מלא מלל לא בהיר ורב משמעויות, מלווה בקריצות, טיקים, עוויתות משונות וחיוכים צופני סוד, מהומה רבה פרצה בקרב המילואימניקים המאזינים ועלתה דרישה להנחיה מפורשת וקצרה (ובקשה לשמו המלא של הקצין המתדרך),הודעה מצדו על ברור נוסף ולבסוף בתדריך אחר ברמת הסוללה נשמעה ההצהרה המפורשת: אין נוהל חניבעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נאמר במפורש על ידי קצין מאוד מאוד מאוד זוטר ולמעשה ככל הנראה ילד שאין לו מושג מה הוא מדבר מחד אבל גם מתוקף תפקידו לתת לי פקודות מאידך - הנוהל בוטל. זה מה שנקרא בצבא ''הנפצה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כששירתתי בלבנון (בשנת 1992) נוהל חניבעל כלל במפורש ירי לכיוון החוטפים (עם או בלי כלי רכב) על מנת לעוצרם בכל מחיר. זאת ועוד, ההוראה שניתנה לנו בכל תדריך כניסה לשטח היה שלא נופלים בשבי בשום מקרה, גם אם זה אומר שאת הכדור האחרון יורים בראש. בזמנו זה נשמע לי הגיוני לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיום זה כבר לא נשמע לך הגיוני? רק במיבצע האחרון בעזה צוטט מפקד שבתדרוך מוקדם הפציר בחייליו להשתמש ברימון היד על עצמם,רק לא להלקח שבוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין נשמע לי הגיוני. מצד שני אני לא בטוח שהייתי פועל כך היום. מה נשתנה? היום החיים שלי יקרים לי בהרבה. אולי זה קשור לעובדה שאני עכשיו אבא ולא רק בן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שמה שאתה מתאר היה קיים ביחידות מסויימות. מהסדיר שלי שהיה מאד מזמן ועד שחרורי ממילואים באמצע שנות ה-90 , לא נתקלתי בזה. אני מניח שביחידות בהן הייתי , אי אפשר היה לבוא עם מסרים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלכם ביחידה לא קיבלתם את המסר שיש להילחם גם אם מגיע מולך איוב מאוד חזק ומאוד צודק? ושיש לסכן את חייך כדי להציל חבר פצוע? לא היית מסכן חייך למנוע נפילת חבר בשבי, אפילו אם הוא עצמו עלול להיפצע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מתאבד אם היתה סכנה של נפילה בשבי, גם לא הייתי הורג חייל שלנו כדי שלא יפול בשבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלו אותך על התאבדות אלא על נטילת סיכון. לא שאלו אותך על הריגת חייל שלנו אלא על סיכון חייו. קפיש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייל נחטף, החוטפים מתרחקים במהירות במכונית, אתה וצוות הטנק שלך היחידים בסביבה, אתה עושה חישוב מהיר של האפשרויות והסיכונים ומגיע לאפשרויות הבאות: 1) לא עושים כלום, 1% שהמכונית תיעצר בדרך פלא, החטוף נשאר בחיים. 2) יורה בM16 לעבר הגלגלים, 20% שהמכונית תיעצר, 10% החטוף מת. 3) ירי מאג לעבר המכונית, 40% שהמכונית עוצרת, 25% למותו של החטוף. 4) ירי מק"כ לעבר המכונית, 60% שהמכונית עוצרת, 40% החטוף מת. 5) ירי פגז לעבר המכונית, 95% שהמכונית עוצרת, 90% שהחטוף מת. 6) 1-5 100% המכונית עוצרת, 99% החטוף מת. מה אתה עושה? (כל האחוזים מומצאים לחלוטין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי נותן לה לברוח-ודאי שלא אפשרות 5. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה סקר, הייתי בוחר בירי מכוון במ-16 לגלגלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, אתה אומר בעצם, שמרגע שנחטף חייל אין לנסות לשחררו אלא בעסקה (כי בכל אפשרות אחרת יש סיכוי סביר שהוא ייפגע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לשחררו אבל האפשרויות שהוצגו לסצנריו של רכב שבורח במהירות, אינן עוזרות להציל אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק "מרגע שנחטף"? אחוז גבוה מחיילי צה"ל נהרגים בתאונות אימונים ותאונות מבצעיות. אני מציע לשמור על הגבולות עם ח"קים. כך נקטין עוד יותר את סיכויי הפגיעה בילדינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |