|
||||
|
||||
למה שמישהו ירצה לאכול יותר אם הוא כבר שבע? |
|
||||
|
||||
כי לאכול אוכל טעים וטוב זה אחת מהחוויות הכי מהנות בחיים. השאלה היא *איך* מישהו יכול לאכול אם הוא כבר שבע. |
|
||||
|
||||
התייחסות מעוררת תיאבון לנושא יש בסרטים ''סאטיריקון'' של פליני, וב''הזלילה הגדולה''. |
|
||||
|
||||
וב"משמעות החיים" http://www.youtube.com/watch?v=Y2Bs1ZZ-7b8 |
|
||||
|
||||
לאכול אוכל טעים וטוב זה טוב ויפה, אבל לאכול אחרי שאת כבר שבעה ומלאה וכל ביס נוסף גורם לך לרצות להוציא את הכל חזרה, זה לא טוב, ולא מהנה ולא נעים בכלל. העניין בדיאטת השמנה הוא, בדיוק כמו בדיאטה בשביל להרזות, שאת לא יכולה לאכול *מה שאת רוצה וכמה שאת רוצה*, אלא את צריכה לאכול את מה וכמה שאת *צריכה* בלי קשר לשאלה אם זה טעים, אם את שבעה (או עדיין רעבה) או אם היית רוצה לאכול משהו אחר בזמן אחר. |
|
||||
|
||||
איך אפשר לבנות הפרעת אכילה עם אנשים כמוך? |
|
||||
|
||||
מי אמרה משהו על הפרעת אכילה? בסך הכל ניסיתי להסביר לאלמוני למה אנשים רזים בהחלט יכולים להבין את הקושי של אנשים שמנים להוריד במשקל (בעוד שאנשים שמנים לא מבינים מה הבעיה, הרי לאכול זה דבר טוב ומהנה!) |
|
||||
|
||||
עלמתי, המשפט הראשון שלך בתגובה הקודמת מראה על אי-הבנה בסיסית של הקושי של אנשים שמנים/בעלי הפרעות אכילה מהסוג הבולימי (לא חושבת שלמישהו מהם יש בעיה להמשיך לאכול אחרי שהוא שבע או אפילו מפוצץ). |
|
||||
|
||||
לתומי חשבתי שהבעיה של בעלות הפרעת אכילה זה להגיע לתחושת השובע מלכתחילה.1 וחוץ מזה, התגובה שלי לא התייחסה להפרעות אכילה אלא אלא לדיאטות "סתם". 1חלק מהן, לפחות. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלהן (בעיניי) היא הנתק הנוצר בין הרצון לאכול לבין תחושת השובע/רעב. אין להם שום בעיה להגיע לשובע, אבל הם לא מתייחסים לזה כתמרור "הפסק לאכול". |
|
||||
|
||||
האלמוני, לצערו, דווקא מבין את הקושי. רק שלפחות אצלו, הקושי הוא הרבה פחות שאלה של ''למה'', הלוואי שהייתי יכול לאכול יותר, אלא שאלה של ''איך'', איך אפשר לאכול יותר. |
|
||||
|
||||
מדברי האלמוני בתגובה 496564 (וגם מהתגובה של נועה שאליה הוא הגיב) לא נראה שהוא מבין. |
|
||||
|
||||
את אולי צריכה לאכול הרבה יותר ממה שאת רוצה, אבל את לא יכולה לאכול *מה* שאת רוצה? איך זה? יש אוכל שהוא מרזה מעצם אכילתו? |
|
||||
|
||||
כן. אם, למשל, איילה X תיזון על 10 ק"ג גבעולי פטרוזיליה ביום בלבד, בתוספת מים בלבד ובלא כל מזונות אחרים, יום-יום במשך שבועיים - היא תשרוף על הלעיסה והעיכול יותר קלוריות מאלו שהגבעולים המחורבנים הללו מספקים ואז היא תרזה מאוד וגם תיכנס לספר השיאים של גינס הן בקטגוריית "הבחורה שאכלה בשבועיים כמות פטרוזילה שכל המין האנושי ביחד אוכל בשנתיים", הן בקטגוריית "הבחורה שהאייל גרם לה להשתגע בצורה חמורה יותר מכל האיילים/ות ביחד" והן בקטגוריית "הבחורה שרצתה להיראות כמו שבדית מנורבגיה ובסוף היא נראית כמו מסרגה עם ארבעה גפרורים". (או שהיא תאושפז אחרי שבוע באפיסת כוחות ועם לסת תקועה, מה שיבוא קודם) |
|
||||
|
||||
או.קיי.השתכנעתי. מה עם חסה? |
|
||||
|
||||
חסה ועגבניה ופסטרמה וקצת מיונז בלחמניה? |
|
||||
|
||||
נשמע מצוין, אבל ייתכן שהלחמניה קצת תקלקל את מסע ההרזיה-לצורך-השמנה, לא? |
|
||||
|
||||
הלחמניה לא תקלקל. הגוף צריך פחמימות (אם כי אם רוצים לדאוג לדיאטה אולי היה מוטב להסתפק בשתי פרוסות לחם מלא, רצוי לחם-מלא קל (איכס). המיונז יקלקל מאוד. |
|
||||
|
||||
משמין הרבה יותר מהלחמניה? ובריא הרבה פחות? |
|
||||
|
||||
מיונז בכמות "נורמלית" ללחמניה הוא כה משמין? ומדוע הוא לא בריא? ובאותה הזדמנות - מה עם חרדל? |
|
||||
|
||||
לחם קל זו תרמית - עדיף חצי פרוסה של לחם אמיתי. |
|
||||
|
||||
סוודר זו תרמית. עדיף חצי מעיל. :-) |
|
||||
|
||||
נשמע מצוין, אבל ייתכן שהלחמניה קצת תקלקל את מסע ההרזיה-לצורך-השמנה, לא? |
|
||||
|
||||
חסה אני לא מסכימה, גם לי יש גבולות. חוץ מזה בגינס כבר מתוכננים על קטגוריית פטרוזיליה, ולא מומלץ להרגיז אותם. |
|
||||
|
||||
מה \ה גינס לעומת ג'ינס צמודים? |
|
||||
|
||||
אבל אם מישהי עושה דיאטת השמנה המטרה שלה היא לא רק "לא להרזות" או להשאר באותו המשקל, אלא *להעלות* במשקל. אוכל שמן הרבה פעמים טעים *פחות*1 מאוכל שלא מוצף בשמן (או בשמנת, או בסוכרים, או במה שזה לא יהיה שאמור לגרום לך להעלות את החמישה קילוגרמים החסרים). ומשקאות עתירי סוכר הם בכלל גועל נפש1. ואם אני רוצה לאכול סלט או קערת פסטה ברוטב עגבניות ובמקום זה צריכה לאכול שלוש פרוסות עם גבינה, שתי קערות פסטה בשמנת ותפוחי אדמה, וככה ערב אחרי ערב - אז זו לא ההגדרה שלי ל"לאכול מה שאני רוצה"2 1ככה מספרים. 2 פתאום חשבתי שיכול להיות שכמה איילים פה מבלים את היום האחרון בלרחם על מר גורלי. לטובת כל השלושה חשבתי להבהיר שאני לא סופרת קלוריות (משום כיוון שהוא) ודווקא כן אוכלת מה שאני רוצה (תוך הקפדה מינימלית במטרה לשמור על הקיים). |
|
||||
|
||||
תראי, אין לי שום דבר נגד חסה ופטרוזיליה, אבל מאכלים אחרים הם תמיד טעימים יותר כשהם שמנים יותר. זו עובדה בדוקה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אומרים שכרוב שורף יותר קלוריות בעיכול מאשר מעניק לגוף, אבל מעולם לא ביררתי אם זו אגדה אורבנית של שומרי משקל או אמת מוצקה. |
|
||||
|
||||
מישהי כאן אומרת שסלרי שורף בלעיסה יותר קלוריות ממה שהוא שווה (לפי גוגל היא כנראה לא תזונאית אלא אמנית מסוג זה או אחר, אם כי למדתי שגם זה שמישהו נקרא "תזונאי", זה לא מבטיח שהוא אומר רק דברים נכונים). |
|
||||
|
||||
מזכיר לי את החישוב שקיבלתי, שמראה כי כמות הקלוריות הנדרשת לחמם כוס בירה מטמפרטורה של 4°C (הטמפרטורה המקובלת במקררים ביתיים) ל37°C (טמפרטורת הגוף), גבוהה מכמות הקלוריות שיש באותה כוס בירה - ומכאן המסקנה כי שתית בירה צוננת היא מתכון בדוק להרזיה. מחשב החישוב שכח רק פרט שולי אחד: הערך הקלורי הרשום על בקבוק הבירה הוא בקלוריות "גדולות" (קילו קלוריות), בעוד החום הנדרש לחימום הבירה חושב בקלוריות "קטנות". |
|
||||
|
||||
ככה זה כששותים יותר מדי בירה. פקטור 1000 נראה שולי. |
|
||||
|
||||
אך, והריח, הריח... אני עברתי מהר מאוד לגירסת ''מרק כרוב נטול כרוב'', שהכיל את הירקות הנלווים עתירי התאית ודלי הקלוריות (נו, כל אלה שאתם מתים עליהם, עם פטרוזיליה וסלרי בראש) - מרזה אותו דבר (זאת האמת, מה לעשות) ולא גורם לשכנים להתבכיין שאתם מורידים את ערך הדירות. |
|
||||
|
||||
חשבתי שתינוקות שנולדים מכרוב משמינים רק את הכרוב, לא? |
|
||||
|
||||
אתה מכיר את הסיפור על הקניבלית-על-ערש-דווי והמיסיונר? |
|
||||
|
||||
אני לא זוכרת איפה קראתי את זה, אבל זה היה אמור להיות מקור היסטורי כלשהו, כלומר, גם אם זו בדיחה מסוג כלשהו, זו בדיחה עתיקה. קניבלית-שהתנצרה שוכבת על ערש דווי, ולצידה כומר מוודה. "יש משהו שאני יכול להביא לך, או לעשות למענך?" שואל הכומר המוודה. "יש, אבל לא תוכל להביא לי את זה". עונה הקניבלית. "אמרי מה זה, ואעשה כמיטב יכולתי". "מה שבאמת הייתי רוצה", אומרת הקניבלית, "זו זרוע של ילד קטן". המסיונר נרעש. "בעכס, זה לא טעים". "אבי, תגיד שזה אסור, תגיד שזה חטא, אל תגיד שזה לא טעים". |
|
||||
|
||||
א. :-] ב. המשמעויות הגלומות בבדיחה הן עמוקות בהרבה מ"סתם" צחוק. |
|
||||
|
||||
אה, הבו לי כרוב ומיד! (רק אם לא איכפת לכם, סדרו שיהיה לו טעם של גלידה או משהו...) |
|
||||
|
||||
הכרוב בוית במאמץ, ונאכל במשך שנים, לא בגלל טעמו המעודן, אלא בגלל שיש לו ערך קלורי. בשנות רעב (למשל בימי מלחמת העולם הראשונה) מיליונים באירופה התקיימו כמעט רק על כרוב ולפת. |
|
||||
|
||||
זה מסביר את נכונותם של מיליונים מבני אירופה להשליך נפשם בחפירות. |
|
||||
|
||||
1. בגלל הטעם: אוכל טעים גורם עונג מיוחד באזור הפה, גם כאשר הקיבה כבר מלאה. 2. משהו שאולי נפוץ יותר אצל גברים: התגברות על כמות נכבדה של אוכל (ביחוד בשר) מלווה בתחושת סיפוק. אני מניח שלעיתים, באופן מולד או נרכש הופכים צרכים כאלו לדומיננטיים ומתגברים על השובע שמשדרת הקיבה למשך עוד מנה או שתיים. בעקבות זה, נדמה לי שהקיבה מתרחבת, מה שדוחה את תחושת השובע, שגם כך השפעתה בשלב זה מוגבלת. |
|
||||
|
||||
זה נפוץ גם אצל נשים. סעודות ערוכות היטב הכוללות בשר יוצרות תחושת צדיקות מסוימת, שיכולה להסביר מנין לקח לותר את רעיונותיו... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |