![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עלמתי, המשפט הראשון שלך בתגובה הקודמת מראה על אי-הבנה בסיסית של הקושי של אנשים שמנים/בעלי הפרעות אכילה מהסוג הבולימי (לא חושבת שלמישהו מהם יש בעיה להמשיך לאכול אחרי שהוא שבע או אפילו מפוצץ). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לתומי חשבתי שהבעיה של בעלות הפרעת אכילה זה להגיע לתחושת השובע מלכתחילה.1 וחוץ מזה, התגובה שלי לא התייחסה להפרעות אכילה אלא אלא לדיאטות "סתם". 1חלק מהן, לפחות. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הבעיה שלהן (בעיניי) היא הנתק הנוצר בין הרצון לאכול לבין תחושת השובע/רעב. אין להם שום בעיה להגיע לשובע, אבל הם לא מתייחסים לזה כתמרור "הפסק לאכול". | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |