בתשובה לש. פוגל, 18/05/00 11:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פעם, בפרוס עלינו שמחת המילניום שהיה-או-לא-היה, כתבת מאמר בעקבות טקס ניאו-פאגאני שערכו נשים אי-שם בארץ. לגלגת גלויות על הצביעות, על המלאכותיות, על המומצאות של בסיס טענותיהן. קוננת על שהשילו מעצמן כל יומרה לראציונליות, והבאת דוגמאות לאישוש טענתך. אם כן, אתבע עתה את עלבונן - כל עוד כשהן שרות ''אמא אמא'' ומדברות על רחם קוסמי הן מתייחסות אל הדברים כאילו שהם שרירים וקיימים, אמיתיים ויציבים, האמת המדעית לא מזיזה להן את השחלות. טול קורה, וגו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין אדם שבוחר לפעול על פי משהו שהוא במודע הבל לבין אדם שמאמין שכתוצאה מצו אלוקי עליו לפעול על פי משמעות רוחנית שביטויה הגשמי הוא בדיה.בקיצור אולי זה הבל אבל כתוצאה ממה שאני רואה כאמת (קרי אלוקים) אני פועל על פיו כאילו היה אמת. כלומר מבחינתי ישנה אמת מוחלטת שאחד מביטוייה הוא בדיה ניסחתי את זה קודם הרבה יותר טוב אבל המחשב נפל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששמו פרח מזכרוני, אך אני עוד אבדוק זאת, שפיו מפיק המרגליות אמר משהו בסגנון: אם לא היה אלוהים-היה צריך להמציא אותו. אז זה כנראה מטבעו של האדם. אני בתור מה שמסווג כ"לא מאמינה", ובתור מי שמחשיבה עצמה כבת-תרבות במידת מה (ולבטח עפ"י קריטריונים ישראליים...), בתור מי שניגשת השנה לבחינת בגרות בתנ"ך, 2 יח"ל חובה, ובתור מי שהתנ"ך בעיניה הוא בעל פוטנציאל הרבה יותר גדול אם היה מלומד כיצירה ספרותית מיוחדת במינה ולא מתוך הנחה שממנו נשאבה תרבותינו, מוסריותנו (או אי מוסריותנו) ואורח חיינו. לעיתים הקביעה שתרבותנו מבוססת על התנ"ך ומנהגיו ו"זה מהתנ"ך", ו"זה מה שהיה נהוג לפני כך וכך כשיצאנו ממצרים"-קביעה זו עלולה להביא לניוון מחשבתי. אני שמחה שאני בתור תלמידה מצליחה להבדיל בין הדחייה שנוצרת אצלי לעיתים משימוש לא יאה במיוחד לתנ"ך וכניסתו לחיי בניגוד לרצוני, ובין לדעת להביט בו כיצירה ספרותית. אמנם הרבה דמיון, גוזמאות, פערים וסתירות-אבל זה ספר. אפילו לא ספר הסטוריה. ספר ארוך. גם "מלחמה ושלום" לפני שקיצרוהו למען הקורא המיומן הכיל כ-1500 עמודים. כן, אז קצת יצאתי מן ההקשר, אבל השורה התחתונה היא: גם הידיעה שהאמונה היא בבדיה, נוצרה מהצורך באמונה. אז יש המיחסים זאת לחלק מסיפורי התנ"ך, ויש את אלו (כמוני) שרואים, וזו זכותם המלאה כל עוד הם לא פוגעים באף אחד-שרואים את הבדיה באלוהים. אבל מכבדים את התנ"ך; קודם כל מהיותו ספר, אח"כ מהיותו נכס היסטורי, וגם מהיותו בצדק או שלא בסיס תרבותי של עם שלם, ואף יותר מכך. וזה לאו דוקא בסדר הזה.. ומישהו אחר אמר-בראשית ברא האדם את אלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר למי שייכת האימרה ההיא אבל היא מצוטטת ב''האחים קרמזוב'', חפשי שם ותמצאי. הנקודה של כל הלא מאמינים פה, וגם של חלק מהמאמינים, היא שהם מתעקשים לנסות לשכנע אחד את השני בטענות שאין ממין השאלה. רבותי וגבירותיי, חיסכו אנרגיה- הוויכוח הדלוח הזה לא מוסיף כבוד לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאמר "אם אלוהים לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו" הוא הוגה הדעות הצרפתי וולטיר (אחד ההוגים החביבים עלי). אבל הרבה לפניו, חי פילוסוף יווני בשם קסנופאנס (Xenophanes) אשר דיבר על אל אחד, בלתי-נתפס ובלתי-גשמי, ותקף את התפיסה היוונית הקלאסית (שנשענת על המשורר הומרוס) המתארת אלים כל-כך אנושיים. קסנופאנס אומר (בפראפראזה) "אותם אלים עושים מעשים אשר בני-אדם יחשיבו מתועבים - גניבה, ניאוף, ומרמים זה את זה." הוא מסביר שכך נראים האלים ההומריים משום שכך הם נבראו בידי מאמיניהם. הוא דוחה את התפיסה של אל בעל "אישיות" או תכונות אנושיות. כהמחשה, הוא קובע "לו היו לסוסים ידיים בהן יכולים היו לצייר או ליצור, היו יוצרים אלים בדמות סוסים". מכאן ניתן להקיש את העיקרון של האמונה במושג חיצוני לאדם כצורך (לאו דווקא חיוני, אבל בהחלט נפוץ) של האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום כוונה לשכנע מישהו אם אלוהים קיים או לא. זה ילדותי. זה חסר טעם. בדיוק מה שכתבת. אני רק חשבתי לתומי שמתנהל דיון ועצמי שח לי "רותם, למה שלא תכתבי כמה מילים שלך בענין, ואפילו התיחסות די קרובה למאמר המקורי?" אנוכי מיד ענתה "למה לא". בדיוק כמו שלא מתעוררת בי המחשבה שמי שמאמין אוטומטית מנסה להוכיח אותי ו"להחזיר אותי בתשובה", גם אתה אינך צריך לראות הבעת דעה אתאיסטית משהו בתור תעמולה חילונית נפשעת. מבחינתי אין ויכוח. ואם היה-הוא אכן דלוח. רק משום מה בעינייני דת ואמונה נראה שכל הבעת דעה מתפרשת ת-מיד כביקורת, שלילה, התנגדות, סלידה ורצון לשכנע. זה כבר הויכוח הכי פאתטי שקיים, ובייחוד בפורום שכזה. וזה לא קרב מרצ ש"ס. הבעתי דעתי ותו לא. אגב, זה באמת היה וולטייר, יש לי עוד ציטוט חביב, אבל בעכבות תגובתך אני אחסוך אותו. ובאמת-חבל להיגרר לויכוחים מיותרים א-לה פופוליטיקה. מגיע לנו יותר. כמדומני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע, למשל, אותה אם גדולה היא "במודע הבל" לעומת אלוהי אבותינו? בגלל שעליו חשבו קודם? בגלל שהנשים ממציאות לה דימויים וכינויים אנטומיים, ואומרות "מים מים אמא אמא"? ובמה זה שונה ממזמורים ותחנונים? כי אלו האחרונים "אותנטיים" ? הרי בדיוק על האותנטיות נסוב הדיון במאמר לעיל, ואת חשיבות האותנטיות אתה דוחה באומרך שלא משנה אם היתה או לא היתה יציאת מצרים. איני בא לשכנע אותך לכפור באמונתך, חלילה (ואיני חושב שיש חשש כזה...), אבל הטיעון המסוים הזה שלך כושל במיוחד, ולדעתי אינך יכול להחזיק בו בעקביות בעודך מאמין במקור אלוהי לתורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה אם גדולה היא במודע הבל כיוון שמי שהמציאה אותה אמרה ''הבה נחליט שיש אם גדולה'' בעוד שאני כמאמין כלל לא מטיל ספק בקיומו של אל שהורה לי להתייחס לבדיה כאמת, כלומר האמת כופה אותי אל הבדיה. בעוד שאין מבחינתי הבדל בין בדיה לאמת בנושא ההיסטורי הרי שבצורה חד משמעית אני יוצא מנקודת המוצא המוחלטת של קיומו של אל המחייב פולחן מסוים. אותן נשים לא יצאו מנקודת המוצא של קיום האם הגדולה אלא יצרו נקודת מוצא חדשה ולא מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רק כשל אחד בסיסי בטענה שלך. עבודת האם הגדולה - בין אם תקרא לה דמטר, עשתורת, ענת, או מאגנה מאטר - היא הכוח הדתי הנפוץ ביותר בעולם העתיק. האם הגדולה אותנטית לא פחות, ולמעשה הרבה יותר, מאשר הדתות המונותאיסטיות (שהן כפית פילוסופיה על אמונות דתיות קיימות, תוצאה של נצחונות פוליטיים). נכון, הנצרות דיכאה את פולחן האם הגדולה, אבל מה בכך? אתה מכבד את האנוסים שחזרו אל יהדותם. מדוע לא תכבד את הנשים החוזרות אל האם הגדולה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אני לא מכבד אותן? כי בניגוד למי ששב לפולחן האם הגדולה כי הוא מאמין שיש אם גדולה ומתבסס על מסורתו ,הן שבות אליה כי בא להן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לחזור לפולחן האם הגדולה רשאיות רק מי שהן צאצאיות לתרבות שהאמינה בה? אין בעיה. קבל: "ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשותיהם לאלוהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכל העם היושבים בארץ מצרים בפתרוס לאמור: הדבר אשר דיברת אלינו בשם יהוה איננו שומעים אליך, כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים *כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו* בערי יהודה ובחוצות ירושלים ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו; ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו...". אה, המקור: ירמיהו, 44:15-18. כלומר, אותן נשים יכולות לטעון ללא היסוס שהן חוזרות למסורת פרה-יהודית, פרה-פטריארכלית, והן עובדות את מלכת השמים\האם הגדולה. ומי אתה שתטען שהן אינן מאמינות בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצד המינורי הן לא אימצו פולחן קדום ,כלומר לא אימצו את המיתולוגיה כלומר לא אימצו את הקיום הקדום אלא את הקיום החדש. עוד מינורי הבסיס שלהן לפולחן הוא חד משמעית המצאה שלהן ומכאן שהן לא מתכוונות לפולחן המיושן. ועכשיו לקטע יותר משמעותי הן טענו שהן מאמצות את הפולחן הפאגני כחלק מההתחברות שלהן לנשיות שלהן. הטענה שאין להן על מה לסמוך נובעת מדבריהן. הטענה הכי משמעותית הן טענו שפשוט הגיע הזמן שבו הן יכולות להפיק תועלת מפולחן כזה ולפיכך הן דוגלות בו. הן לא טענו שהן לפתע גילו את האם הגדולה. אגב, קראת את אותה כתבה ב"הארץ"?? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |