|
||||
|
||||
==>"האוצר יודע שהממשלה לא תשנה את הגבלת ההוצאה הממשלתית ללא הסכמתו, כי אחרת "הדבר יפגע ביציבות המשק"". אפשר להבין מזה שכמה עבריינים (ממשפחות הפשע) במשרד האוצר מאימים על הממשלה וסוחטים ממנה דמי חסות, שאם היא תפעל ללא הסכמתם, הם ישרפו לה ת'בסטה ויפגעו לה ביציבות המשק. אני בטוח שהכותב לא מאמין שפקידי האוצר באים לעבודה עם אקדחים שאותם הם מכוונים לראשי השרים. אבל אני כמעט בטוח שהניסוח הזה הוא לא סתם חוסר זהירות. זו שיטה וסיגנון. בסופו של דבר כמעט כולם יודעים שלא חשוב למה הפקידים מסכימים, אלא מה שרי הממשלה (וחברי הכנסת) מחליטים. אפשר לומר ששרי הממשלה לא רוצים לפעול בניגוד לדעת האוצר כי הם - השרים! - מאמינים שזו הדעה הנכונה, ושאם הם יחרגו מ1.7% זה יערער את יציבות המשק. אבל הבעיה עם אמירה כזו היא שאת הממשלה (לדורותיה) הציבור בחר, ואת זה אי אפשר (כלומר, זה לא פופולארי) לתעב. |
|
||||
|
||||
אתה מקצין את הנימה, אבל לדעתי המערכת הפקידותית מאיימת על המערכת הפוליטית, דבר שאינו ראוי ואין לו מקום במשחק הדמוקרטי. אבל נתחיל מהסוף: "בסופו של דבר כמעט כולם יודעים שלא חשוב למה הפקידים מסכימים, אלא מה שרי הממשלה (וחברי הכנסת) מחליטים." הערה מצויינת. ניקח לדוגמה את החלטה להקים בית חולים באשדוד⁽¹⁾, שאושרה כהחלטת ממשלה ב-1995 במסגרת תמ"א 31. ב-2002, לאחר אין ספור עיכובים, הממשלה העבירה החלטה נוספת להקמת בית חולים באשדוד, והכנסת חוקקה את חוק בית חולים באשדוד (הקמה והפעלה), שקובע שבית חולים באשדוד יוקם עד 2008. בניגוד לדעת הגורם המקצועי (משרד הבריאות), משרד האוצר החליט שהוא לא רוצה שיוקם בית חולים באשדוד. לכן הוא הקפיא את החוק במסדרת חוק ההסדרים ב-2004, ובהמשך ניסה גם לבטלו (באמצעות הצעת חוק ההסדרים של 2007). זאת היתה דחייה אחת יותר מדי, ומשרד האוצר נאלץ למשך את הסעיף מחוק ההסדרים. את הסיבה האידיאולוגית לעמדתו של משרד האוצר ניתן למצוא בסעיף אחר של חוק ההסדרים, סעיף הקורא לפרטת בתי החולים הממשלתיים והעברת ניהולם לידיים פרטיות. האם היה על כך דיון ציבורי מסודר? מסופקני. דוגמה אחרת – חוק הדיור הציבורי⁽²⁾ של ח"כ רן כהן מ-1999, שנקבר קבורת חמור ע"י חוקי ההסדרים, ואולי בגרסתו החדשה ייכנס לתוקף ב-2011. "אפשר לומר ששרי הממשלה לא רוצים לפעול בניגוד לדעת האוצר כי הם – השרים! – מאמינים שזו הדעה הנכונה, ושאם הם יחרגו מ-1.7% זה יערער את יציבות המשק." אתה טוען שמבחינה מקצועית, פקידי האוצר צודקים. אבל כלכלנים אחרים טוענים להיפך. להזכירך, ח"כ (פרופ') אבישי ברורמן⁽³⁾ הוא כלכלן מוערך. פרופ' אביה שפיבק⁽⁴⁾, היה המשנה לנגיד בנק ישראל. פרופ' מנואל טרכטנברג⁽⁵⁾ הוא ראש המועצה הלאומית לכלכלה. אני חושב שלדעות שלהם יש משקל לפחות כמו של פקידי משרד האוצר. אנשי האוצר משתמשים באלמנט היוקרה המקצועית כדי למנוע דיון כלכלי אמיתי. כמובן, ללא הגיבוי של שר האוצר וראש הממשלה הם לא היו מצליחים לסובב את כל המערכת. כפי שהממשלה אינה חייבת לקבל את דעת הדרג הצבאי (ולכן יש לה את המועצה לביטחון לאומי), היא אינה חייבת לקבל את דעת הפקידות הכלכלית (ולכן יש לה את המועצה הלאומית לכלכלה ומגוון גופי מחקר מקצועיים נוספים). האלמנט הפסיכולוגי שאנשי האוצר מפעילים – אם תעשו בניגוד לדעתנו, יהיו לכך תוצאות – משפיע על אפשרויות הבחירה של נבחרי הציבור. הבחירה שלא לספק אלטרנטיבות מקצועיות אחרות, מהווה שלעצמה שימוש לרעה בסמכות המקצועית. |
|
||||
|
||||
צר לי, אבל חברי הכנסת לא יכולים להסתתר מאחורי הסינר של פקידי האוצר ולטעון טענות מסוג "משרד האוצר החליט שהוא לא רוצה שיוקם בית חולים באשדוד. לכן הוא הקפיא את החוק במסדרת חוק ההסדרים ב-2004, ובהמשך ניסה גם לבטלו (באמצעות הצעת חוק ההסדרים של 2007)" את חוק ההסדרים (הן ב2004 והן ב2007) קיבלו חברי הכנסת. נכון שהאוצר הוא זה אשר הכין את הצעת החוק, אבל מי שהעבירו הם חברי הכנסת. יש להם את מלוא הסמכות שלא לקבל את חוק ההסדרים, כולו או חלקו. |
|
||||
|
||||
על טיבו הדמוקרטי של חוק ההסדרים אפשר לכתוב מאמר שלם. אולי אני אוסיף כמה לינקים בהמשך. בקצרה – עפ"י הטיעון שלך, חברי הכנסת היו יכולים להעביר את חוק התקציב ולהכשיל את חוק ההסדרים. בפועל זה לא עובד כך. משרד האוצר דואג לאגד את שני החוקים יחדיו, כך שאם הכנסת לא מאשרת את חוק ההסדרים, אז אין תקציב והכנסת מתפזרת. לכן חברי הכנסת חורקים שיניים ומאשרים את התועבה החוקתית הקרוייה "חוק ההסדרים". לומר שזה מוכיח שחברי הכנסת תומכים בכל סעיפי חוק ההסדרים זה לא רציני. |
|
||||
|
||||
משרד האוצר הוא משרד ביצועי שמבצע החלטות, הכנסת היא מוסד מחוקק שתפקידה לקבוע החלטות. האוצר לא יכול להגיד "חייבים להעביר את חוק התקציב יחד עם חוק ההסדרים" כשם שרגליי לא יכולות להחליט במקום מוחי לאיזה מקום כדאי ללכת. חוק ההסדרים הוא תועבה, אבל חבר־כנסת שמצביע על חוק הסדרים שאינו קרא (או יותר גרוע, קרא ואינו מתנגד) מועל בתפקידו. חבר־כנסת נבחר על ידי הציבור לעשות את העבודה השחורה של לקרוא את המסמך המייאש הזה (שדרושים לא יותר מארבע שעות כדי לקרוא את התקציב+חוק ההסדרים+גיבוש דעה עליהם/בדיקת דעת המפלגה), ואין שום סיבה שבעולם שלא יעשה כן. |
|
||||
|
||||
===>"אבל לדעתי המערכת הפקידותית מאיימת על המערכת הפוליטית, דבר שאינו ראוי ואין לו מקום במשחק הדמוקרטי". למה אתה מתעקש לקרוא לזה "מאיימת"? אם היא מאיימת אז באמת אין לזה מקום. אבל היא לא מאיימת משום שהכוח להחליט (הריבונות) נמצא בידי הממשלה והכנסת. אני לא יודע אם ניסת להסביר זאת אבל אני יכול לומר שזה מאוד לא ברור: איך הפקידים *מאיימים* על הממשלה? הדוגמה על ביה"ח מוכיחה את הנקודה שלי. כשהממשלה החליטה לא לקבל את החוק שניסחו באוצר, היא דחתה אותו. איפה כאן האיום? גם חוק הדיור הציבור (בלי להביע עליו דעה). מי שקיבל או דחה את חוק ההסדרים הם האנשים שאנחנו בחרנו. לא פקידי האוצר. ===>"אתה טוען שמבחינה מקצועית, פקידי האוצר צודקים. אבל כלכלנים אחרים טוענים להיפך". אני בשום אופן לא טוען שפקידי האוצר צודקים. מה אני מבין בזה? אני רק אומר ששרי הממשלה כנראה חושבים שפקידי האוצר צודקים ולכן הם מצביעים לפי דעתם. ===>"אנשי האוצר משתמשים באלמנט היוקרה המקצועית כדי למנוע דיון כלכלי אמיתי" זה הכי קשה לעיכול. מעניין איך הם מצאו את היוקרה המקצועית הזאת. ובעיני מי הם יקרים? אגב, לפרופסורים שהזכרת אין יוקרה מקצועית? הדבר היחיד שאתה יכול לומר על פקידי האוצר הוא שיש להם אידיאולוגיה. בלי להביע עמדה אידיאולוגית, אני חושב שזה טוב שיש להם עמדה. אני תוהה אם אתה רוצה להחליף אותם בפקידים אחרים שעמדתם כעמדתך, או בפקידים שאין להם עמדה בכלל - כלומר מחשבים? |
|
||||
|
||||
לגבי חוק ההסדרים, ראה תשובתי לעיל. חוק ההסדרים לא מראה את כוחה של הכנסת, אלא להיפך – את אוזלת ידה. לגבי פקידי האוצר, אני לא צריך פקידים שעמדתם כעמדתי, אלא פקידים שיש להם קשת של דעות ולא מקובעים על אידיאולוגיה אחת יחידה. פקידות מקצועית לא יכולה לקחת על עצמה החלטות אידיאולוגיות כי היא אינה הריבון. |
|
||||
|
||||
כמעט לא תמצא מישהו שתומך, בחוק ההסדרים והעובדה שהוא עובר כל שנה באמת חושפת את אזלת ידה של הכנסת ושל הציבור שבחר בה. אבל זו טעות לחשוב שהיא מצביעה על כוחם של פקידי האוצר. נבחרינו חייבים להעביר תקציב -בלעדיו הם מועלים בתפקידם וצריכים ללכת הבייתה. אבל הם אינם מסוגלים להגיע להסכמה באשר לסעיפי התקציב. שר האוצר (בעזרת יועציו ופקידיו) מכין תקציב - אפשרות אחת מני רבות - הכולל את חוק ההסדרים שאיננו אלא ביטוי לדעתו באשר לסעיפי התקציב. הוא נושא ונותן (ומתקן את החוק) עם נבחרינו כדי לקבל את הסכמתם לתקציב. כשמספיק מהם מסכימים, יש תקציב ויש חוק הסדרים שתואם את סעיפיו. פקידי האוצר לא יכולים ולא כופים מדיניות על שר האוצר ובטח לא על הממשלה או הכנסת. השרים וחברי הכנסת הם שקובעים את המדיניות - והם שמחזיקים בסמכות ובריבונות. שר האוצר יכול לפטר את פקידיו ולא להפך. לאור זה, אני שמח שלפקידים יש דעה כלשהי (זה אומר שהם אנשים טובים), אבל דעתם לא משנה כהוא זה. אם היא משפיעה על עבודם בניגוד לעמדתו של שר האוצר, הם יפוטרו. |
|
||||
|
||||
אם תבדוק את דרך פעולתם של הפקידים באוצר, תראה ניהול פוליטיקה כמעט ברוטלית עם לכלוכים אישיים, הדלפות, ניהול וליבוי סכסוכים, שיטת העיזים שהפכה אצלנו ללגיטימית ולחלק מהחיים למרות שהיא רמאות בוטה. |
|
||||
|
||||
איך אדם "סתם", מן השורה, יכול לעקוב אחרי כל דרך הפעולה של הפקידים באוצר? איך אתה, למשל, עוקב? הרי הפקידים הם לא כמו הפוליטיקאים הבכירים, שעליהם מדווחים שוטף בתקשורת. כשאנחנו קוראים על העברת התקציב או על כל פעולה אחרת, אנחנו הרי לא יכולים לדעת איזו דרך עברה כל החלטה, איזה שמות מעורבים בה או מי נקט איזו עמדה, אז על סמך מה אתה קובע את מה שאתה קובע? (או שאולי לך באופן אישי יש מקורות מידע עקב הכרות אישית?) |
|
||||
|
||||
קשה לעקוב אחרי פקידי האוצר אבל מי שקורא בעיון דברים וידיעות, יכול לגלות את טביעות האצבע שלהם. הייתי בישיבות של ועדת הכספים (לא כאיש חשוב אלא כשהיתה בעיה של מימון תרופות לחולי סרטן) וראיתי כיצד הם מתפקדים מול הח"כים ומול השרים. לא פחות קשה לעקוב אחרי פוליטיקאים בכירים. הדיווחים עליהם אינם מלאים; הרבה פעמים הדיווחים יזומים על ידם ואילו אינפורמציה חשובה - מוסתרת. צריך לעשות עבודת היסטוריון של חופוש בתקשורת הגלויה פרטים קטנים ולאו דוקא ישירים המרמזים על מעשיהם. יש למשל ידיעות שהן בפירוש הדלפות של אנשי אוצר כדי לאיים ולהפחיד את הפוליטיקאים. |
|
||||
|
||||
מי שקורא בעיון דברים וידיעות, יכול לגלות כל מה שמתחשק לו1. --- 1- אבל משום מה אנשים נוטים לגלות דברים שמוכיחים באותות ומופתים את השקפת עולמם2. 2- הנטיה מאפינת בעיקר קיצוניים, משמאל וימין3. 3- בעצם, אולי הנטיה לפרשן את העולם לפי תפיסת עולמך הופכת אותך לקיצוני מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
אני לא מחשיב את עצמי לקיצוני בכלל. אני חושב שכל המערכת זזה רחוק מאד לכיוון הימין- אפילו הימין הקיצוני- מבחינת תפיסת עולם אנושית כמובן. אשמח לקרוא נימוקים מהם הדברים שהופכים את ההשקפות שאני מבטא כאן, כקיצוניות. |
|
||||
|
||||
זו רק המציאות שמתעתעת. |
|
||||
|
||||
צר לי איציק, אבל אין לי שום עניין להתמקח על רמת הקיצוניות שלך. מבחינתי אתה רשאי להגדיר את עצמך בכל דרך שתבחר. אבל בלי שום קשר, אני יכול להעיד על עצמי שבהחלט זזתי ימינה בשמונה השנים האחרונות (עד כמה שאפשר לפשט את הדיעות שלי על קו לינארי). ובקשר לשאלה המקורית, מה דעתך? האם קיצוניים יפרשו את המציאות לפי תפיסתם? או שהנטיה למנוע מהמציאות לסתור את תפיסת עולמם הופכת אותם לקיצוניים? |
|
||||
|
||||
לפני שנים (רבות) עבדתי במשביר המרכזי. ראיתי שם ''פוליטיקה כמעט ברוטלית עם לכלוכים אישיים, הדלפות, ניהול וליבוי סכסוכים...''. כמה מכרים שלי עבדו בבנקים, אחרים בערייה, וגם הם מדווחים שראו ''פוליטיקה כמעט ברוטאלית....'' מעולם לא שמעתי על אנשים בעלי אינטרסים שונים שעובדים יחד ולא מנהלים פוליטיקה כזאת. ומעולם לא שמעתי (אלא באגדות) על אנשים שאין להם אינטרסים שונים. במשרד האוצר לא עבדתי ולכן אינני יודע איך לבדוק את הפוליטיקה שמתנהלת שם. הדבר היחיד שאני בכל זאת יודע על פקידי האוצר זה שאחותם זונה. והמידע הזה אמין ומבוסס כמו המידע שאתה מספק לנו על הפוליטיקה שמתנהלת שם. עובדה - אי אפשר להפריך אותו. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על פוליטיקה פנימית בין פקידי האוצר. |
|
||||
|
||||
פירוט: אם אתה מנהל נבחר-שר, חבר כנסת, יו"ר או חבר ועדת הכספים ואתה רואה שעושים עליך מניפולציות פוליטיות-מכניסים עיזים, קונים את ההסכמה של השר השני, מבטיחים לך ולא מקיימים, מדליפים פרטים מעברך- נדמה לי שהפירוט מספיק למרות שיש עוד. אז לא רלוונטי הסיפור שלך מהמשביר המרכזי. |
|
||||
|
||||
גם אני לא מדבר על פוליטיקה רק בין פקידי האוצר אלא גם בינם ובין השרים, וביחוד בינם ובין שר האוצר. אם אני שר האוצר הנבחר, ואני רואה שהפקידים עושים עלי מניפולציות וכו', אני מפטר אותם. העובדה שאתה (ודרור) מתקשה לעכל, היא ששר האוצר *הנבחר* הוא זה שממנה את מנהל משרדו ולא להפך. שר האוצר, בגיבוי רה"מ וועדת הכספים, הוא זה שקובע את המדיניות - ולא הפקידים. עובדה זו לא מתיישבת עם התיאוריה שלך (כמו שהעובדה שאין להם אחות לא מתיישבת עם התיאוריה שלי). אבל אנחנו הרי לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו. אנחנו "בודקים" ו"רואים" את המציאות גם כשהיא לא מתיישבת עם העובדות. |
|
||||
|
||||
את חוק ההסדרים מחוקקת הכנסת, לא משרד האוצר. |
|
||||
|
||||
קראת את הדיון? |
|
||||
|
||||
כן. והמסקנה היא עדיין שאת חוק ההסדרים מחוקקת הכנסת, לא משרד האוצר. |
|
||||
|
||||
"בסופו של דבר כמעט כולם יודעים שלא חשוב למה הפקידים מסכימים, אלא מה שרי הממשלה (וחברי הכנסת) מחליטים." נדמה לי שכבר הבאתי את הסיפור הזה כאן, אבל שווה לחזור עליו. שמעתי אותו מאדם שכיהן כשר זוטר באחת ממשלות ישראל בעשור האחרון. יום אחד רצה ראש הממשלה דאז בתמיכתו של אותו שר בענין מסוים. השר ניצל את ההזדמנות הזו כדי לקדם פרויקט מסוים במשרדו, שלא היתה מחלוקת על חשיבותו אבל היה תקוע מחוסר תקציב - משהו פעוט יחסית, מיליונים בודדים של שקלים. הוא וראש הממשלה סיכמו על הזרמת התקציב המתאים והוא הבטיח את תמיכתו. למחרת התקשר אליו רפרנט כזה או אחר ממשרד האוצר, בחור בקושי בשנות השלושים המוקדמות לחייו, ובלי הרבה גינוני טקס הבהיר לו שאין לו שום כוונה לאפשר את הזרמת הכסף. העובדה שהשר סיכם על כך עם ראש הממשלה לא עשתה עליו רושם. בישיבת הממשלה הבאה העלה השר את השאלה כיצד יתכן שפקיד מרשה לעצמו לצפצף על סיכום מפורש בין שר לבין ראש הממשלה. בסוף הישיבה תפס אותו בצד שר ותיק ובכיר, מהמשופשפים בפוליטיקאים בארץ, ואמר לו: "מסכן, פתחת את הפה - עכשיו בחיים לא תראה מהם שקל"... ואתה, ידידי המסביר, כנראה לא צפית מספיק בסדרות המופת "יס מיניסטר" ו-"יס פריים מיניסטר", ודבריך נשמעים כאילו הם באים מקורס מבוא למדעי המדינה ולא מהכרת המציאות. על הנייר אתה צודק, אבל בחיים זה לא עובד ככה. |
|
||||
|
||||
''הוא וראש הממשלה סיכמו על הזרמת התקציב המתאים''. ראש הממשלה והשר יכולים ''לסכם'' מה שהם רוצים, אבל הכסף הוא לא שלהם. התקציב נקבע בחוק, ואם הם רוצים ''להזרים'' אותו מסעיף תקציבי אחד לאחר, הם צריכים ללכת לוועדת הכספים של הכנסת (הריבון, להזכירך) ולהפוך את ה''סיכום'' שלהם לחקיקה. |
|
||||
|
||||
אם מי שאומר להם ''לא'' הוא איש משרד האוצר, מדובר כנראה על משהו שהוא בסמכותה של הממשלה. צריך את אישור הכנסת לתקציב. אולם גם לאחר שאושר תקציב שנתי, צריך להעביר בפועל כסף. כאן נמצאת אחריותו של משרד האוצר. |
|
||||
|
||||
תקציב המדינה הוא חוק. אני עדיין מחכה ליום שבו אדם יועמד לדין בגין עברה על אותו חוק (בין אם העברת כספים אשר אינם מכוסים בסעיף תקציבי, ובין אם מניעת העברת כספים אשר החוק מקציב). |
|
||||
|
||||
צריך לזכור כמובן את ההבדל בין הקוד הפלילי, שמונה מה אסור וקובע עונשים למי שעובר על החוק, לבין החקיקה הקובעת את סמכויות הממשלה, ואין בה עונשים לממשלה על חריגה מסמכות או מעילה בתפקיד. אם נושא-משרה ממלכתית עושה אחד מאלה, הוא יועמד לדין פלילי. אם הרשות עושה כגון אלה, בג''ץ ייתן צו למנוע זאת, וכו'. סביר שבכל הנוגע לתקצוב עמותות, למשל, היו גם היו הן אישומים פליליים והן עתירות לבג''ץ. |
|
||||
|
||||
אחריותו של משרד האוצר היא לקיים את החוק ולבצע את החלטות הממשלה והכנסת הנוגעות לתקציב. ''סיכומים'' בין שר לראש ממשלה אינם נכללים בגדר זה. |
|
||||
|
||||
יש לתקציב כמה רמות, והעברה בין סעיפים באותו משרד מחייבת אישור של אגף התקציבים (ולא בהכרח נזקקת לאישור הכנסת). כך מובא בויקיפדיה תקציב המדינה (ישראל) [ויקיפדיה]: "משרדי הממשלה אינם מוסמכים לבצע העברות תקציביות בין התקנות השונות בתקציבם. העברת תקציב בין תכניות פעולה דורשת אישורה של ועדת הכספים והעברת תקציב בין פריטים תקציביים דורשת את אישור אגף התקציבים במשרד אוצר (יוצא מן הכלל לעניין זה הוא משרד הביטחון שתקציבו מאושר על ידי ועדת משנה משותפת לוועדת הביטחון וועדת הכספים ושינויים בו מאושרים רטרואקטיבית על ידי הוועדה). ביקורת ציבורית רבה נמתחת על אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר בהקשר זה של גמישות המשרדים. אנשי אגף התקציבים הם ברובם כלכלנים צעירים ומועטי ניסיון והסכמתם נדרשת לכל שינוי במהלך בניית התקציב ולביצוע כל העברה שהיא בין פריטי התקציב. רמת הפירוט של פירטי התקציב מביאה למצב בו הגמישות הניתנת למשרדים נמוכה ומנכ"לים ותיקים ועתירי ניסיון טוענים לעתים מזומנות כי הם מנוהלים על ידי אנשים צעירים שאינם בקאים כל צרכם בחומר המקצועי הרלוונטי (כחלק מביקורת זו זכו פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר לכינוי "נערי האוצר")." תאורטית אתה יכול לטעון שאם האוצר מתנגד להעברה בין שני תתי-סעיפים יכול ראש הממשלה לכנס ישיבת ממשלה ולהעביר החלטת ממשלה שתחייב את משרד האוצר. מובן שאם תפעל בדרך הזו הממשלה תצטרך לבזבז את רוב זמנה על הצבעות בתור חותמת גומי פורמלית, ופרויקטים שזקוקים לקידום ימתינו שבועות וחודשים בתור. מובן גם שאם ראש הממשלה מעונין באישורה של העברה כזו הוא יכול להעביר אותה בממשלה. לכן נוהל סביר הוא שאם אין איזו בעיה אקוטית (נניח, המשרד כבר ניצל 120% מתקציבו השנתי) אז סיכום בין ראש הממשלה לבין השר יספיק. אם הפקידים מחליטים שסיכום כזה אינו מחייב אותם הם צריכים לתת סיבה טובה מאד. |
|
||||
|
||||
והעובדה היא שהתופעה הרווחת אינה חריגה מהתקציב אלא אי ניצולו המלא. |
|
||||
|
||||
מה קורה עם תקציב שלא נוצל? האם הוא נשאר לשנה שאחרי או חוזר לאוצר? |
|
||||
|
||||
חוזר לאוצר או בשפה מליצית: יורד לטמיון. |
|
||||
|
||||
יוונית? |
|
||||
|
||||
לא יודע, אני דווקא חושב שהמקור ארמי, למרות הסיומת ''ון'' המצביעה לכאורה על מקור יווני. אבל (ויש אבל) ה''נ'' היא מתוך השורש. לטמון ומטמון באים מאותו מקור. |
|
||||
|
||||
ואם במטמונים עסקינן, מה מקור הסלנג "זולה", באותה המשמעות? |
|
||||
|
||||
כן. טמיון (ταμεῖόν) - חדר אוצר (של המלך). |
|
||||
|
||||
יורד לטמיון, או יורד מהגירעון? |
|
||||
|
||||
גם וגם. יתרות בלתי מנוצלות במשרדים מועברות לכיסוי חובות המדינה (כלומר גרעונות מגובי אג''חים). |
|
||||
|
||||
אפשר לשמוע פקידים באוצר שמקטרגים על השלטון המקומי שאינו מסוגל להוציא את תקציב, משהו כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה; החשבים של המישרדים-אנשי האוצר- עוזרים לתת הביצוע הזה. |
|
||||
|
||||
טוב שיש במדינה כמה צעירים משכילים ואידאליסטים שמונעים מונקי-ביזנס של העברות מסעיף לסעיף בלי הרשאה. התקציב הוא חוק. אם הרשות המקומית/משרד לא מסוגל לעמוד בו, שיתכבד לעדכן אותו או לשפר אותו בשנה הבאה. לעתים לשר הממונה מתחשק להפנות כספים לאיזו מטרה פופוליסטית-לרגע; טוב שיש צדיקים שמסוגלים לומר: לא, זה לא חוקי. התקציב הוא לא של אבא שלך ועליך לנצל אותו בדיוק כפי שהכנסת קבעה. |
|
||||
|
||||
אתה קצת מגזים, לא? הרי אם אכן זה היה המצב, למה בכלל צריך שר? התקציב הוא חוק שצריך לבצעו, אבל גם במסגרת זו יש הרבה מקום להחלטות של הדרג הפוליטי. |
|
||||
|
||||
אני לא מגזים, כי איציק התלונן ש''נערים'' לא נותנים לשר לחרוג מסמכותו החוקית. זה בדיוק תפקידם, וכל הכבוד שהם מבצעים אותו כהלכה, ויפה שהם תובעים מהשר גם לנצל את כל התקציב שברשותו (במיוחד כשהשר מתבכיין שאין לו מספיק) |
|
||||
|
||||
למה מונקי ביזנס? לא מדובר על רמאות אלא על שינויים לגיטימיים. תקציב שנערך באמצע 2007 לא נותן מענה לכל הצרכים שהתעוררו עד סוף 2008, ואם בסעיף אחד יש פחות צורך ובסעיף אחר נוצר יותר צורך, ואם הדברים נעשים מעל השולחן ובידיעת כל הגורמים הרלבנטיים אז אין שום סיבה למנוע שינוי כזה. התקציב הוא חוק, אבל החוק גם מתיר להעביר מסעיף לסעיף במקרה הצורך. |
|
||||
|
||||
מי ציטט כאן "משרדי הממשלה אינם מוסמכים לבצע העברות תקציביות בין התקנות השונות בתקציבם"? זה אסור, ולא לגיטימי וטוב שיש מי שעומד בפרץ. רוצה השר להעביר כסף ליתומים במקום כסף שיועד לאלמנות? יתכבד ויביא העניין לאישור ועדת הכספים. |
|
||||
|
||||
המשרדים מוסמכים לעשות את זה באישור מתאים - של הוועדה בהעברה בין סעיפים מרכזיים, של אגף התקציבים בהעברה בין תת-סעיפים. הענין הוא שהפקידים מתעקשים לא לתת את האישורים האלה גם כשהם נחוצים, כי מבחינתם חשוב יותר שהמדינה תוציא כמה שפחות כסף מאשר שהמשרד יבצע את העבודה שלו - ואם זה כרוך בפגיעה ביתומים אז שיסבלו. |
|
||||
|
||||
הצעירים האידאליסטיים הם אלופי המונקי ביזנס, רק מסוג מסויים. שטיקים וטריקים שאינם מביישים פוליטיקאים משופשפים: למשל, אם הממשלה מחליטה לתקצב פעילות מסויימת, הם יכולים- ועשו את זה- להתעקש ולא לשנות את התקנים במישרד/מחלקה הרלוונטיים. היו יכולים בשנים עברו להקציב כסף לאכיפה אך להקפיא את התקנים. |
|
||||
|
||||
במקרה אני מכיר כמה מהצעירים האידיאליסטים האלו, ובאמת אכפת להם מהמדינה. במקרה גם נתקלתי בשר שיכון שבא לביקור רשמי בחוות יחידים בנגב, וכל כך נהנה מהארוחה והאווירה שהבטיח למארחים בחגיגיות להעניק להם אי אילו תקציבים מכספי המיסים. כאמור, המדגם הקטן שלי לא בהכרח מייצג. אבל מעניין אותי על סמך מה אתה מבסס את טענותיך. אני, למשל, אפילו לא ניחשתי שקיימת ליגת אליפות לעסקי קופים. |
|
||||
|
||||
במיקרה גם אני מכיר אחד מהם. אם אתה זוכר את הסידרה כן אדוני ראש הממשלה: זה מהחיים. אני מסכים איתך שאיכפת לצעירים הללו מהמדינה והם אידאליסטים; הם אמורים להיות מיקצוענים שממשים ומבצעים את האידאליזם של הממשלה והכנסת. מה שקורה הוא שהם מממשים ודוחפים בכל הכוח את האידאלים של עצמם ומתייחסים אליהם כקביעות מיקצועיות. אני מסכים איתך שהעוצמה שלהם נבנית על חולשת הפוליטיקאים. |
|
||||
|
||||
יש לך רק טעות אחת קטנה. עם כל הכבוד לסדרת המופת כן אדוני ראש הממשלה (ושלא לדבר על כן אדוני השר שקדמה לה) זאת עדיין סדרה קומית. לא דוקומנטרית. אני חושד שאתה לא ממש מבדיל בין שתי הסוגות האלו (וזאת לא הפעם הראשונה). תגובה 426785 |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב שאינני מבדיל? אני מתייחס למה שאפשר לכנות-מנטליות. האם התכוונת שזו לא הפעם הראשונה שאתה חושד? כנראה שאתה חשדן. |
|
||||
|
||||
התכוונתי (כפי שמראה הקישור) שזאת לא הפעם הראשונה שאתה מייחס לסדרה איכויות דוקומנטריות ומביא אותה כראייה לכך שהשלטון נמצא בפועל בידי הפקידות המקצועית(?) ולא בידי נבחרי הציבור. |
|
||||
|
||||
מוזר, אבל זה קרה לי בדיוק עם ספריו של נ. פרקינסון ''חוק פרקינסון'' ו''אתה ומס הכנסה''. חשבתי שהם ספרים סאטיריים, עד שגדלתי והבנתי שפרקינסון תאר בהומור את המציאות. |
|
||||
|
||||
חבל לתאר את הסאטירה הזאת (כן אדוני...)כמשהו איזוטרי שמתאר חברה של חייזרים שאינה קיימת כאן. תראה לי סאטירה שאינה מבוססת על המציאות; אם יש כזאת אז היא אינה סאטירה. |
|
||||
|
||||
סאטירה היא הקצנה של המציאות, היצירות שהוזכרו מתארות את המציאות כמו שהיא בסגנון משעשע, מעין דו"ח מבקר המדינה שיעובד ע"י קישון. (האם קישון כתב סאטירות או הומורסקות?) |
|
||||
|
||||
(הומורסקה סאטירית. הומורסקה יכולה להיות סתם קומית ללא סאטירה וסאטירה יכולה להיות בדמות מערכון או קריקטורה). |
|
||||
|
||||
גמישות לשונית היא תכונה אהובה עלי, בכל אופן התכונתי לכך שאף אני מתייחס לסדרות ''כן אדוני...'' ולספרי פרקינסון וקישון כלתאורים כמו-דוקומנטריים ואין עדיפות לפרושו האובייקטיבי של המתעד את המציאות לשל זה של המביים אותה. |
|
||||
|
||||
אם כבר בתיקוני טעויות עסקינן, יש לציין ש''כן אדוני השר'' ו''כן אדוני ראש הממשלה'' אינן סדרות קומיות. הן סדרות סאטיריות. |
|
||||
|
||||
נגיד ויש שר שיכון נחמד כזה, שתמיד יש לו קצת כסף עודף ממדיניות החסכון שהוא הנהיג במשרד, והוא נוהג לבקר בפרוייקטים שונים ולחלק להם כסף (כי הם ראויים לזה, אפילו לא בגלל שזה מעלה לו את הפופולאריות). סכומים קטנים ביחס לתקציב משרדו, לא משהו שמישהו ישים אליו לב. לא נראה לך שזו אפליה איומה נגד אילו שהשר לא מבקר ? למשל אם ישנה חוות בודדים בה במקרה מתנדב צעיר ראוי מאין-כמוהו שאימו היא במקרה ראש הלשכה של השר, בעוד חברו הראוי לא פחות, גר בחוות בודדים שכשמה כן היא, נותרת בודדה. לשניהם ראוי לתת כסף, אבל השר פוגש רק אחד מהם ורק הוא מקבל את הכסף. לא ראוי שיהיה קריטריון טוב יותר לחלוקת הכסף מאנשים שהשר פגש ? |
|
||||
|
||||
הגבתי לטענה שנערי האוצר מונעים משרים להעביר כספים למי שבא להם. מבחינתי אפשר להוציא להורג1 שרים שמסתובבים בארץ כמו אפנדים ומחלקים את העוגה הציבורים על סמך גחמות. הגועל נפש הזה לא מתאים למדינה דמוקרטית. ---- 1 מטאפורית, נו. |
|
||||
|
||||
את "יס מיניסטר" אני זוכר לטובה. ובכל זאת אני חושב ש"מבוא למדע המדינה" עדיף לעניינים האלו. אבל גם בזה לא השתתפתי. גם הסיפור שלך נחמד, ואפילו אמין בעיני. הוא מזכיר לי מאות סיפורים על אפסנאים, טבחים, שקמיסטים ונהגים בצבא. אני זוכר קצין צעיר שהתלונן על נהג שעבר עברת תנועה. הקצין לא ידע שהוא מסתבך עם כל המאפיה של הבסיס: במשך שבועות הוא לא קיבל כביסה, לא קיבל אוכל אלא של אסירים, ולא הסעה אל מחוץ לבסיס. הוא למד איך הדברים עובדים "בשטח" בניגוד לשטויות שלמד בקורס קצינים. לאנשים שקרובים לצלחת - כל צלחת בכל מקום - יש השפעה בשוליים והם נוטים לנצל אותה. גם פקידי האוצר היו בצבא ולא אתפלא עם חלק מהם היו אפסנאים. אז הם מכירים את השיטה ומשתמשים בה. ובכל זאת, מי שקובע כמה רחבים השוליים הם הנבחרים. אם הם לא מצליחים להצר את השוליים צריך להחליף אותם. אבל תזכיר לי שר אוצר בעשרים השנים האחרונות שלא הוביל בעצמו מדיניות +/- ניאו ליבראלית? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע באיזה צבא שירתת, אבל אצלנו קצינים שלחו נהגים וטבחים לכלא בלי חוכמות מיותרות. אם הבסיס שלך הפך למאפיה, אל תאשים אותם, תאשים את המב''ס. |
|
||||
|
||||
אותו בדיוק אני מאשים. ואם פקידי האוצר מתנהגים כמו מאפיה, אני מאשים את המב''ס שלהם - שר האוצר. |
|
||||
|
||||
אתה ממעיט בכוח שיש לממסד של משרד ממשלתי, ובפרט במשרדים החזקים - האוצר והבטחון. שתי המערכות האלה פועלות כמעט ללא תלות בשרים שמנהלים אותן, תוך שהן מתבססות על העובדה שהפקידים בהן ותיקים ומקצועיים והשרים הם זמניים ועד שהם לומדים מי נגד מי הם כבר מתחלפים. עובדה נוספת היא ששתי המערכות האלה הן גדולות וסבוכות עד כדי כך שקשה למצוא בהן את הידיים והרגליים בלי סיוע; התמונה שהפקידים מראים לשר קובעת מה הוא יכול לראות. |
|
||||
|
||||
ידוע שלמשרד הביטחון נוטים להצניח אקדמאים חסרי הכשרה ונסיון במקצועות הצבאיים. |
|
||||
|
||||
עבור כל מי שלא מכיר את חוק ההסדרים לעומק, ב-EcoWiki יש פירוק של כל הסעיפים בהצעת חוק ההסדרים של האוצר. הנה משחק לימי החג: בחרו באופן אקראי סעיף מהצעת חוק ההסדרים. נסו להבין מדוע משרד האוצר רוצה להעביר את הסעיף האקראי שבחרתם, ומצאו היכן היה דיון ממשי בכנסת או בממשלה על הסעיף המוצע. |
|
||||
|
||||
תן רמז. קח לדוגמה את הסעיף השני - "פיתוח תחום הניקוז - החלטת ממשלה" 1. מדוע לדעתך נערי האוצר מתעניינים בביוב? 2. כתוב שזו החלטת ממשלה - היא התקבלה בלי דיון? אני באמת אף פעם לא עיינתי בסעיפי חוק ההסדרים. עכשיו שהוא מוצג כאן אני תוהה מה האינטרסים של נערי האוצר ומה בדיוק הבעיה שאתה מלין אליה. |
|
||||
|
||||
הם מתעניינים בכל דבר.בסעיף בריאות של חוק ההסדרים של שנת 1998 היה סעיף (נפל)שהיה אמור לקבוע בחוק שמנהלי בתי החולים לא יהיו רופאים אלא אנשי מינהל (נערי אוצר לשעבר). בדיון בועדת הכספים שישבתי בה כאורח, ישב לידי מנכ"ל הכללית דאז ד"ר (רופא)יצחק פטרבורג. מישהו מהליצנים השחצנים של האוצר- הרפרנט היה חיים פלץ-מתקרב בכלל ליכולת הניהול שלו? |
|
||||
|
||||
''אנשי מינהל (נערי אוצר לשעבר)''. איזה שטויות. |
|
||||
|
||||
שוב אתה? אני מציע לך רק כדי שתראה יותר רציני: נמק כל כדור שיוצא מהרובה שלך. אולי אפשר לשמוע נימוקים מכבודו מדוע זה שטויות? אתה יודע למשל כמה אנשי אוצר עברו לעבוד בחברות שבשליטת משפחת עופר? עשרות. אף פעם לא ראית שאנשי אוצר הולכים לנהל בשוק הפרטי? להזכירך המצב בארה"ב בניהול בתי חולים ולשם שאף חיים פלץ ואפילו הביא דוגמאות. ועכשיו קדימה-שוט אבל תנמק את דבריך. |
|
||||
|
||||
נו, די איציק. אי אפשר להתיחס ברצינות לתגובות מפחידות כאלו: "הם מתעניינים בכל דבר". |
|
||||
|
||||
למה? תסתכל על חוק ההסדרים: יש שם איזה תחום שאנשי האוצר אינם מציעים בו הצעות מיקצועיות ולא רק מבחינה פיננסית? הם עוסקים בצדדים המיקצועיים של מישרד התיקשורת, בצדדים המיקצועיים של משרד הבריאות, בצדדים המיקצועיים של משרד החינוך וכד'. יש רק אחוזה אחת שלא נותנים להם להכנס לתוכה והיא משרד הבטחון. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח? http://ecowiki.org.il/index.php?title=חוק_ההסדרים/הק... |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה זה גירסת וורד שהכינו בשביל שלי יחימוביץ. אולי אתה מתכוון למה שאושר. המטרה שהבאתי את ההצעה לפני שאושרה כי היא מאד רלוונטית לדיון על פידי האוצר. |
|
||||
|
||||
מה שאושר היא החלטת ממשלה מס' 4008 – הקמת ועדה להתאמת הבקרה והפיקוח על תקציב הביטחון. |
|
||||
|
||||
חבל שנפל אותו סעיף. אולי היו מרחיבים אותו אחר כך גם לצבא, וקובעים בחוק שהרמטכ''ל לא יהיה גנרל אלא איש מנהל. |
|
||||
|
||||
אם היו יותר מתוחכמים היו מעבירים בחוק ההסדרים שמנהל בית חולים יהיה רופא ובריפוי יעסקו אנשי מינהל. הייתי מכניס את חיים פלץ למחלקה פנימית בחורף לחינוך מחדש. |
|
||||
|
||||
האמת היא שלאור המחסור ברופאים אולי זה דווקא באמת רעיון טוב לקמץ בהם במשרות אחרות. |
|
||||
|
||||
המניעים של האוצר בהעלאת ההצעה היו כמובן אחרים. על פי תפיסת העולם של הכלכלנים שם, אסור ששיקולים רפואיים יתערבו בשיקולים כלכליים שבניהול בית החולים. אוי ואבוי שהמנהל יפעל תחת שבועת היפוקראטס.המגמה הכללית היא מאד ברורה: בתי החולים צריכים להפוך לתאגידים שהמניע הראשי שמנחה אותם הוא מניע מיקסום הרווחים. רק היוווצרות שוק ותחרות של מוסדות רפואיים בעלי מניע כזה , ייצור מערכת ראציונלית. אין בין גישה כזאת ובין מיקצוענות של כלכלן ולא כלום. יש כאן קידום של תפיסת עולם; קידום של תפיסה דתית מסויימת. עד שלא פגשתי אישית באנשים האלה בועדת הכספים ובהנמקות והצגת דרכם, לא הפנמתי את הבעיה של אסכולת האוצר. הבעיה העיקרית היא שהאנשים הללו-לא רק באוצר אלא עשרות ומאות אלפי מפיצי אסכולת שיקגו, חדורי אמונה שמה שהם מביאים היא מיקצוענות טהורה ולא חלק מתפיסת עולם. ההנמקות של חיים פלץ זעקו "אני מביא נימוקים אובייקטיביים וראציונלים ואתם אינכם מבינים כלום". מבחינה כלכלית טהורה- אם יש בכלל דבר כזה, כל התחום של הרפואה איננו יכול להיות נגזר ממיפגש עקומות ביקוש והיצע. אני מקווה שהאייל האלמוני המסויים שכל כך כועס על שאינני מבין כלום בכלכלה ושאלך ואלמד -יסלח לי. |
|
||||
|
||||
לרגע לא חשבתי כמובן שאלה היו שיקולי האוצר:) לשיטתי, כמובן, לא ייתכן שינהל בית חולים אדם שאיננו רופא, או לפחות שאיננו מומחה בתחום קרוב לרפואה (למשל, מי למד מינהל רפואי). יותר מזה, נראה לי חשוב שמנהל של בית חולים יהיה אדם שעבד תקופה מסוימת באותו בית חולים עצמו, כדי שיכיר גם את הבעיות הרפואיות-סביבתיות שעשויות לצוץ בו: למשל, אלה מחלקות זקוקות לפיתוח, בהתאם לצרכי האוכלוסיה המקומית ושיקולים הנוגעים לבתי חולים אחרים הסמוכים אליו יחסית. ולא נראה לי שזה נוגע רק לעניין של התייחסות אנושית לחולים, אם כי היא רצויה מאוד כמובן. זה נוגע ישירות לאיכות הטיפול שאפשר לתת, מבחינה רפואית טהורה. |
|
||||
|
||||
אין לנו ויכוח. אני מכיר את התפיסה שכתבתי נגדה לא רק מהאוצר; זוהי הסלידה וההרתעות מהצורך בחשיבה מורכבת שמתייחסת לדברים לא לגמרי מדידים שאינם מבוטאים רק בערכים כספיים. החיים כל כך פשוטים וקלים לניהול כשהכל יכול להיות מסוכם במאזן הכספי-BALANCE SHEET . |
|
||||
|
||||
העניין הוא שבמקרים רבים תפיסה רחבה ומורכבת יותר בהחלט מסתכמת במאזן כספי טוב יותר, אם לוקחים את כל הניהול כדבר מאוד כולל שמעלה את בריאות האוכלוסייה: הרי בסופו של דבר מבחינת המדינה אוכלוסייה בריאה יותר היא משתלמת יותר בדרך כלל, לא? ולשיקולים מהסוג הזה חייבים להידרש מביני דבר. קראתי פעם ראיון עם מנהל בית חולים בדרום וושינגטון (הבירה), באיזור של משכנות עוני מובהקים, שם כמעט כל החולים הם נתמכי סעד. הוא הצליח להעלות את בריאות האוכלוסייה (ובאותה הזדמנות את מצבה הכללי) באותו איזור בצורה מרשימה כל כך שמנהלים רבים מבתי חולים אחרים באו ללמוד ממנו, אם כי כמובן הדבר עלה לו במאבקים רבים עם פקידי האוצר האמריקניים עד שהם ראו כמה הוא חוסך להם. |
|
||||
|
||||
לא ענית להמשך השאלה שלו: היכן בישיבות הממשלה ובוועדות הכנסת היה דיון על הסעיף הזה. |
|
||||
|
||||
לא עניתי בכלל - שאלתי. כתוב שם שזו החלטת ממשלה - האם הממשלה החליטה בלי דיון? |
|
||||
|
||||
הסעיף כולל "חיסכון" של 40 מליון ש"ח (שאמורים להיות מומצאים איכשהו מתקציבי הרשויות המקומיות או מגבייה ישירה מהמזהמים). אינטרס ברור לקיצוץ. האם הרשויות המקומיות יכולות לעמוד בזה? (אין כאן הסבר. אולי הנושא הזה עלה באיזשהו דיון על הסעיף) כמוכן סעיף 4 כולל העברה של שני תקנים למרות שלפי סעיף שלוש לא התקיימה עבודת ההכנה הנדרשת. שוב: האם השינוי אכן נדרש? האם הוא לא יפריע בהמשך? איציק יגיד לך שיש לנערי האוצר אינטרס ברור: לקבוע סדרי שלטון בעצמם. חוק ההסדרים הוא אכן חוק שלדרג המקצועי של משרד האוצר יש הפעה רבה על סעיפיו ושר האוצר (יחד עם ראש הממשלה) הוא האחראי העיקרי להעברתו. |
|
||||
|
||||
נתחיל מהסוף. ===>"איציק יגיד לך שיש לנערי האוצר אינטרס ברור: לקבוע סדרי שלטון בעצמם." נכון, הוא יגיד. ובגלל זה קשה לקחת אותו ברצינות. הרי את זה אפשר להגיד גם עלי ועליך, ולא תהיה לנו דרך להפריך זאת. השאלה שלי היא למה - לדעת דרור והטוענים כמוהו - נערי האוצר מתעניינים *דווקא* בביוב? איך שאני מבין (בע"מ) את עניין חוק ההסדרים זה שיש המון דרישות להוצאות של כל מני פוליטיקאים מהתקציב. ולרוב הדרישות הללו לא נעשתה על ידי הפוליטיקאים עבודת הכנה. הסיבה היא שהרבה יותר קל להבטיח "אנחנו נטפל באישה הזקנה מהמזדרון" מאשר לבצע את עבודת ההכנה שפורטת את זה לפרטים. מה שקורה לקראת הגשת התקציב זה שיש דרישות של 200-300% מסך כל התקציב המוצע והפוליטיקאים צריכים להחליט מה יכנס לשם ומה לא. כמובן יהיו אנשים (כמו שיש כאן) שחושבים שאפשר להכניס הכל וכועסים על מי שמנסה לקבוע תקציב כלשהו. פסיכולוגית, אני מבין את זה: גם הילדים שלי כועסים עלי כאשר אני נאלץ להגביל את התקציב המשפחתי ("השנה, או אופני הרים או מחשב חדש - תחליטו"). הבעיה היא שהפוליטיקאים לא מבצעים את עבודתם ולא מצליחים להחליט בהסכמה באשר למה שיכנס לתקציב (אני לא אומר שזה קל). ולכן, לקראת הגשת התקציב, האוצר עורך את חוק ההסדרים ומגיש אותו פחות או יותר כחבילה אחת. זה לא בגלל שהם מעדיפים ביוב על קצבאות. לדעתי הם משתדלים להתבסס על החלטות קימות כדי להגביר את הסיכוי שהחוק יעבור. למיטב הבנתי, האינטרס היחיד של האוצר הוא שיעבור תקציב (זו העבודה שלהם) ולא ממש איכפת להם איזה - הרי זה לא כסף של אבא שלהם. |
|
||||
|
||||
ואילו כל השאר הם ילדים שצריך לחנך? בחייך |
|
||||
|
||||
לא. פקידי האוצר עושים את עבודתם, ורוב הפוליטיקאים לא. |
|
||||
|
||||
באמת? האם ההצעה שלא רופא ינהל בית חולים היא הצעה קיימת? |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני מאמין לך שהיא קיימת. אז מה זה אומר על האינטרסים של נערי האוצר - שהם נגד רופאים? |
|
||||
|
||||
ולמה לעזאזל חשוב שדווקא רופא, שלמד *רפואה* 7 שנים והתמחה בתת-התמחות 4 שנים, וניהל מחלקה, יהיה מנהל של בית חולים? למה הכישורים הרפואיים שלו הכרחיים לתפקיד הניהול? לפי דעתי אחות מנוסה, או סניטר עם ראש על הכתפיים יכולים לעשות את העבודה הזו לא פחות טוב. ממש לא מזיק שמנהל חברת תוכנה יהיה מהנדס. זה מגדיל את אמון העובדים בו ואת הבנתו את כמה מהסוגיות. אבל זה לא הכרחי. נראה כמו עוד אלמנט של הגילדה הרפואית. |
|
||||
|
||||
ולמה לעזאזל אתה כועס? אנחנו הרי אמורים לנהל כאן שיח על נושאים כלכליים. נושאים שמתיימרים לבטא את הגישה הראציונלית-קרה. איך כלכלן כמוך מערב את הכעס בראציו? זה הרי לא ראציונלי לערב את הכעס בשיקולים כלכליים. ולעניין שלנו: המגמה המאד ברורה של האוצר היא להעביר את הניהול לגילדה הכלכלית שהמוטיב העיקרי אצלה הוא לא להסתבך בשיקולים אנושיים לא ראציונליים ולא כפי שאתה מצייר לפתוח את הניהול לאחרים חוץ מרופאים. אבל הם לא יודו שיש דבר כזה גילדה כלכלית. גם אני אינני חושב שיש דבר כזה שנקרא גילדה כלכלית; יש דת ניאו ליבראלית. אין גם גילדה רפואית. אם היתה גילדה רפואית, היית רואה מערכת שכר אחרת בבתי החולים. תפיסת העולם הרפואית צריכה להיות המיסגרת שבתוכה מתנהל בית החולים. צריך להיות איזון ויעילות כלכלית אך לא להכניס את מוטיב הרווח כמוטיב בלעדי בניהול בית החולים. הרופא מנהל בית החולים אינו מביא לניהול את תתי ההתמחויות שלו. הרופא אמור להביא כמיסגרת לדרך הניהול שלו את הגישה האנושית כלפי החולים. אל תתחיל לתאר לי רופאים לא אנושיים שאתה מכיר כי זה לא קשור. הבסיס במיקצוע הרפואה הוא האנושיות. הבסיס בתפיסה הכלכלית שהתייחסתי אליה הוא הרווח הכספי והבריחה משיקולים אנושיים לא ראציונליים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבזה אפשר לסכם (או להנציח) כל דיון. אנחנו רוצים דיון (ומנהל, ופוליטיקה ו...) שמבוסס על שיקולים לא רציונליים. |
|
||||
|
||||
אתה טוב בלגלגל דברים עד אבסורד. זו בדיוק מערכת הטיעונים שאני יוצא נגדה: הצגת צד אחד כראציונלי והשני -כלא. ומה מראה את הראציונליות של הצד האחד? ה-BALANCE SHEET הכספי.יש מדד אחד שיראה שהארגון מתנהל באופן ראציונלי- שורת הרווח או במילים אחרות: הורדת הוצאות והגדלת הכנסות.כדי שמנהל הארגון לא יתעסק בשיקולים רפואיים לא רלוונטיים ולא ראציונליים, עדיף שלא יהיה רופא אלא איש בעל רקורד ניהולי וידע כלכלי שבא מתחום הניהול האיזוטרי. בכלל לא משנה שהוא ניהל קודם את השיווק בחברת אלקטרוניקה או שהיה ממונה על הביטוח במישרד האוצר. |
|
||||
|
||||
אתה זה שבחר להציג את עצמו כלא רציונלי (ואת הצד השני כלא אנושי). |
|
||||
|
||||
איציק, אני אוהב להשעשע בלגלוג וכו' אבל אני באמת ובתמים מת להבין פעם את הדיבור הזה - ששמעתי גם מאחרים - על ציבוריות ופוליטיקה לא רציונאלית. אתה מתלונן שהליבראלים, או הניאו-ליבראלים, או נערי האוצר, או האחר, הרע,בורחים "משיקולים אנושיים לא ראציונליים". ואני שואל, ברצינות ובתום לב: איך אפשר לקיים דיון ציבורי "אנושי לא רציונאלי"? ואם צריך לקיים כזה דיון אז למה לא לקיים דיון "אמוני ולא רציונאלי", או "יהודי ולא רציונאלי" או "חמדני ולא רציונאלי" וכו'? הרי יש כאן כשבעה מליון אנשים שצריכים למצוא מדיניות משותפת - לצורך הדוגמה, נגיד, תקציב משותף. איך אני אנסה לשכנע אותך ואת 6,999,998 האחרים לקבל דווקא את העמדה שלי, אם לא בנימוקים רציונאליים? האם זה מספיק שאצעק שהעמדה שלי "אנושית יותר", או "יהודית יותר", או "צודקת יותר", או "טובה יותר", בלי לנמק באופן רציונאלי - המשותף לבני אדם שדעתם שונה - את טענותי? איך אלו שלא שותפים לדעתי אמורים בכלל להבין מה אני מקשקש? --- גם ההתנגדות שאתה מביע ל-BalanceSheet (ואני יודע ששותפים לה רבים אחרים) לא מובנת לי. אני יכול להבין, לקבל או לדחות טענה שצריך להכפיל או לשלש או לרבע את תקציב בתי החולים. אבל אני לא יכול אלא ללגלג על הטענה שאפשר (ועדיף!) לנהל בתי חולים בלי BalanceSheet. יכול להיות שאני מלגלג מתוך בורות - כי אני פשוט לא מבין את הדברים לעומקם ולכן הם מצחיקים אותי (זה מה שאומרים לי האמוניים הלא רציונליים בימין הקיצוני). אבל על זה בדיוק אני מלין: אני לא מבין ואף אחד - עד עתה גם אלו שמתנסחים בזהירות רבה משלך - לא יכול להסביר מה זה נקרא לנהל בית חולים (או בית חרשות, או בית מטבחיים, או בית ספר או רכוש ציבורי כלשהו), בלי BalanceSheet. אני מתנצל מראש, אבל אם לא יסבירו לי את זה בפרוטרוט, באופן רציונאלי, אני כנראה אשאר בבורותי ואמשיך ללגלג. |
|
||||
|
||||
אסביר לך ואני מתנצל שהדברים שלי לא הוסברו כיאות. לא התכוונתי שהגישה שלי איננה ראציונלית. היא ראציונלית יותר מהגישה השניה שמתיימרת להיות רציונלית. הגישה שנתפסת כראציונלית בניהול היא הגישה שרוצה לעסוק רק בדברים הניתנים לכימות מספרי ולהצגה ב-BALANCE SHEET . מה שאני מתכוון הוא הקוד האתי של הארגון. אם הארגון הוא בית חולים, אז ברור שדברים רבים מתנהלים על פי הקוד האתי הרפואי שאיננו חופף את ההתנהלות העיסקית שמשתדלת להציב את הרווח כמטרה. אם המטרה היא להגדיל את הרווח אז האמצעים הם לחסוך בהוצאות.כדי לחסוך בהוצאות ולשמור על הקוד האתי של הרפואה, אתה צריך שיהיו לך מסגרות מוסריות מאד חזקות אחרת בלי להרגיש תתחיל לשחוק את האתיקה לטובת הרווח. מה שעל פי תפיסת העולם הניאו ליבראלית אמור להביא לכך שהמוסד שלך ישמור על הקוד האתי, היא התחרות שתחייב אותך לשמור על הקוד האתי או שלא יבואו אליך. זה היה עובד אם כל האנשים היו אמידים ומעלה. השיטה הזאת בנויה על ניסוי ותהיה. כשאתה חולה , לא תמיד יש לך את הזמן והמצב הנפשי שמאפשר לך ניסוי ותהיה, שלא לדבר על אנשים קשי-יום שאינם כה מעטים והם בכלל לא נספרים. עכשיו חזרנו לעניין הראציונליות. המיבנה הראציונלי של מערכת בריאות היא שילוב בין האתיקה הרפואית ובין הכורח הכלכלי. השילוב הזה, כמו בכל מה שקשור לאתיקה, נגזר מהרמה המוסרית של האנשים (לא נכנס ל-BALANCE SHEET ).לדעתי לנסות ולארגן מוסד רפואי כמרכז רווח הוא דבר לא ראציונלי וגם ולא מוסרי, אלא אם אתה מצמצם הת הראציונליות לרצון להרוויח מה שיותר כסף. |
|
||||
|
||||
יופי. עכשיו לפחות אנחנו על אותו מישור. אני יכול לנסות להבין. לדעתך, הקוד האתי של בתי החולים, בשיטה הרווחת היום, איננו אנושי מספיק אלא מתמקד יותר מדי בהיבטים הכספיים - "של רווח והפסד". אתה הייתה רוצה בתי חולים שמנוהלים על פי קוד אתי אחר, שיתן מענה גם לאנשים קשי יום. מה שאתה מבקש למעשה (ובזה אני תומך בך, עקרונית) זה שיגדילו את תקציבי בתי החולים כך שיוכלו לטפל ביותר אנשים שאין ביכולתם לשלם את מלוא עלות הטיפול.אם יקבען קוד אתי כלבבך ויתקצבו את בית החולים בהתאם, אני לא רואה מדוע אתה מעדיף רופא (נגיד מנתח מוח) מאשר מנהל מקצועי. ובמיוחד לא ברור לי מדוע אתה חושב שבמצב החדש אפשר לנהל בית חולים בלי מדדים מספריים ובלי BakanceSheet. אם במצב הנוכחי, למשל, דוחים 20% מהחולים שבאים לבית החולים, אז במצב שאתה מעדיף לא ידחו איש, או שידחו רק 5 אחוזים. אבל בכל מקרה לבית החולים חייב להיות BalanceSheet והוא חייב להתנהל באופן מדיד כי אחרת אפילו אתה לא תוכל לדעת אם הוא באמת מתנהל לפי הקוד האתי שלך, או שכל הכסף הולך לכיסיו של הרופא. (אגב, שמעתי שאפילו עמותת לתת, מנהלת תקציבים ומציבה לעצמה יעדים מספריים, כמו עסק ריווחי לכל דבר. כל קילו קמח שאוסם תורמת לה נרשם כהכנסה, וכל חבילת מזון שניתנת לנזקקים נרשמת כהוצאה - המנכ"ל הוא עו"ד שנבחר על ידי איגוד המפרסמים לאיש השנה בשיווק). לכן אני חושב שגם בעניין הזה כוונתך הייתה שונה מכתיבתך: בעצם אתה מבין שאפילו בית החולים של אמא תרזה צריך BalanceSheet וצריך להתנהל על ידי אנשים שיודעים לקרוא ולכתוב גליונות כאלו. אם MD יודע לעשות זאת טוב מ-MBA שיתנו לו לעשות את זה. ואם MBA יודע לבצע ניתוחי לב טוב יותר מרופא, אז שיתנו לו לנתח. אבל על פי רוב, אנשים יודעים לעשות מה שהם למדו והתנסו בו קודם. בכל מקרה, מה הטרוניה על נערי האוצר שממליצים לשר הממונה עליהם על פי דעתם? |
|
||||
|
||||
כשתחליט להתייחס ליותר מחצי משפט מתוך תגובה 491871, תקרא לי. אני אשאיר אותך בינתיים לצחצח חרבות עם איציק. ומכיוון שתוכן התגובות רדוד קמעא, אין לי אלא להסתכל על מספריהם. דביאן חגגו לא מזמן את הבאג ה־500,000. אנחנו עדיין לא שם. האם היתה כבר פעם באייל תחרות דומה ל: |
|
||||
|
||||
צפריר אני קורא לך (כדי שתעמיק את הדיון ולא תרדד אותו יותר). אני מניח שאתה מבקש התייחסות ל תגובה 491865 שלך. אם הבנתי את הפואנטה במה שכתבת - לפקידי האוצר יש אינטרס לקצץ בתקציב ואין בחוק ההסדרים נימוקים לסעיפים המקוצצים ולהשלכות שקיצוץ כזה יביא. בגדול, לא נעשתה עבודת הכנה ולא התקבלה הכרעה של הפוליטיקאים על כל סעיף בנפרד, כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת. אם זו הביקורת שלך (או של אחרים) לחוק ההסדרים, הרי שאני שותף לה. כבר אמרתילמעלה שכמעט לכל הדעות השימוש במכניזם הזה פסול. גם אני חושב שהוא פסול אבל, במצב הפוליטי בארץ, הוא הכרח בל יגונה. כי מה שיותר גרוע (ופחות דמוקרטי) מהעברת תקציב באמצעות חוק ההסדרים, הוא אי העברת תקציב. להבנתי, את מסגרת התקציב (1.7, 2.5) קובעים הפוליטיקאים - עכשיו ממש הם מתווכחים על זה בין העבודה לקדימה. אם הם היו מסוגלים להגיע להכרעה באשר לסעיפי התקציב, כך שהסה"כ יתאים למסגרת שהם עצמם קבעו, אז לא היה צורך בחוק ההסדרים. לכן האחריות לשימוש הפסול בחוק ההסדרים מוטלת על הפוליטיקאים ולא על נערי האוצר. עכשיו אני מבקש שמישהו יסביר לי מה לא הבנתי פה. |
|
||||
|
||||
חוק ההסדרים זכה לביקורות מהרבה כיוונים-כולל ביקורת של הבג"ץ שרק בגלל הקפדתו להמעיט בצווים לגבי חוקים חדשים, הוא לא ביטל אותו. הביקורת העיקרית על חוק ההסדרים-גיגול פשוט יביא אותך אליה- היא שהאוצר מנסה להביא דרכו שינויים מבניים בתחומים מאד ספציפיים (שידור דיגיטאלי). לחוק הזה אין אח ורע באף מדינה דמוקרטית. מי תומך בחוק? כמובן שאבירי החרות והשוק החופשי -נחמיה שטרסלר למשל. מדוע? כי זו דרך טובה לעקוף את ההליך הדמוקרטי המעיק עליהם ולקדם רפורמות בכיוון הניאו ליבראלי. מה שמאד מדאיג אותי הוא שהציבור קיבל את ההליך האנטי דמוקרטי הזה כהליך לגיטימי והשרים ויתרו על סמכויותיהם (בדרך מאד מתוחכמת סירסו אותם). לא מפתיע אותי שאבירי השו"ח מקבלים אותו. ההליך הדמוקרטי פחות חשוב מהתהליכים הניאו ליבראליים; ראינו את הביטויים הקיצוניים יותר (אני מניח ששטרסלר לא היה מגיע לזה) של אנשי שיקגו בדרום אמריקה בשנות ה-70. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |