בתשובה לLior Golgher, 20/12/01 9:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החוק הקיים אשר אוסר על שימוש ואחזקה של סמים קלים משול לחוק דמיוני שיאסור על נהיגה או על רכישת כלי רכב רק משום שנהיגה בניגוד לחוקי התעבורה היא דבר מסוכן. גם תומכי הלגליזציה הרדיקליים ביותר לא יתנגדו לסייגים הגיוניים כגון איסור מוחלט לנהוג תחת השפעת סמים כלשהם וכל איסור אחר שחל היום למשל על מי שצרך כמות מסוימת של אלכוהול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, בנסיבות מסוימות, נהיגה בין-עירונית במאה ארבעים קמ"ש היא בטוחה בערך כמו נהיגה עירונית בארבעים קמ"ש. דומני כי לא קיים קורא רציני אחד שיטען כי נהיגה עירנית במאה קמ"ש בכביש החוף היא מסוכנת בצורה יוצאת דופן, ועם זאת היא החוק אוסר עליה. החוק הקיים אשר אוסר על שימוש ואחזקה של סמים קלים משול, במקרה הטוב, למגבלות המהירות הקיימות בכבישי הארץ. במקרה הטוב - כי הסיכון הנלווה לנהיגה מהירה כשלעצמה כבר הוכח כאפסי, בעוד השפעתם של סמים קלים על הזיכרון ועל כושר השיפוט עדיין נתונה לויכוח. מה אם משתמש זהיר בסמים ימנע מנהיגה בימים בהם הוא מחשש, אך יום אחד יכה בו הפלאשבק בדיוק באמצע עקיפה? מי יתקע לכפי שלא יסכן את עצמו ואת הנהגים האחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק על מהירות הוא חוק טיפשי. מאות אנשים ואולי אלפי אנשים נוהגים מידי יום במהירות העוברת את ה120 קמ"ש. אין אלפי תאונות כל יום ואף לא מאות אחדות. בהרבה כבישים ניתן לנסוע גם במהירות של 140 וגם יותר מבלי שתיווצר בעיה או שתיגרם תאונה כאשר מזג האוויר נורמלי והכביש פנוי. לנושא הסמים זה בערך כמו שתאמר ומה יקרה עם אדם יתעתש בחוזקה עד שיעבד שליטה על הרכב. (קרה לי פעם אחת שבגלל איטוש חזק במיוחד לא הבחנתי בכלך שהרכב שלפני ברח מרכב אחר שהיה באמצע הכביש ולצערי אני הזזתי אותו הצידה (את הרכב העומד במרכז הכביש ) הסיכוי הוא נמוך מאוד, האשמה שלי (למרות שכבר שמעתי על כך שבאנגליה זוכה אדם בגלל שטען " לכוח עליון " שאינו בשליטת אדם באותו נושא (התעטשות) בישראל מאות ואלפי בני אדם מחששים מידי פעם, עד היום לא נימצא קשר בין זה שהם חיששו לבין זה שיש תאונות דרכים, כאשר זה ימצא נדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה בכלל לא דומה. נהיגה במהירות מופרזת בכבישי הארץ היא מסוכנת גם אם אין מכוניות אחרות בסביבה. חפץ שהתגלגל לכביש או כתם של שמן יכול לגרום לנהג שנוסע במהירות עצומה לאבד שליטה ברכבו בכל שעה (ובמיוחד בלילה), ולכן יש הגיון בהגבלת המהירות המותרת בלי קשר לעומס התנועה. אני חושב שהמהירות המקסימלית המותרת היום בחוק היא נמוכה מדי בחלק מהמקומות, אך לא הייתי רוצה שהגבלת המהירות תוסר לחלוטין כל עוד מצב הכבישים בישראל הוא כפי שהוא כיום. סמים קלים, לעומת זאת, אסור אפילו להחזיק. לילד בן שלוש מותר לשבת בתוך מכונית שמהירותה המקסימלית היא 240 קמ"ש בזמן שהמנוע דומם או כשנוהג ברכב אדם בעל רשיון נהיגה, אבל לאדם מבוגר אסור על פי חוק להחזיק בביתו גרם של מריחואנה. לגבי הפלאשבקים שאתה מזכיר, אשמח לקבל סימוכין כלשהם לכך שמדובר בתופעת לוואי אמיתית של שימוש בסמים קלים ולא באגדה אורבנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה בנהיגה במהירות מסויימת היא, שככל שנוסעים מהר יותר, כך יכולת התגובה קטנה. מן הסתם, כאשר אדם נוסע במהירות של 40 קמ"ש, הוא יכול לשלוט ברכב טוב יותר מאשר אדם במהירות 90 קמ"ש, ששולט טוב יותר מאשר לו היה נוסע במהירות 147 קמ"ש. לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון השאלה היא איפה צריך לשים את הגבול ולא איפה הגבול, האם ניתן לתת לנהג אשר לא עבר במשך 10 שנים עברות תנועה את הזכות לנסוע ב20 קמ"ש יותר (נעזוב כרגע את האכיפה בנושא) למה 90 קמ"ש זה שאלה שאני שואל המון ואין תשובה, המשטרה מזמן טענה כי אין סיבה למהירות זאת ומחקרים רבים אומרים אותו הדבר (כמובן שיש שאומרים ההפך) בהרבה ממדינות ארופה נוהגים במהירויות שגדולות מהמהירות המותרת בישראל ואפילו בישראל רוב הנהגים נוהגים במהירות גדולה מהמותרת. השאלה היא מה היא המהירות האופטימלית שבה יכול אדם לנהוג מבלי שהסיכון כלפי עצמו והחברה יהיה גדול מידי. אגב נסיעה במהירות 5 קמ"ש יכולה לפתור כמעט לחלוטין את בעיית השליטה ברכב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השאלה היא מה היא המהירות האופטימלית שבה יכול אדם לנהוג מבלי שהסיכון כלפי עצמו והחברה יהיה גדול מידי." בהצלחה עם השאלה הזו. אני מפקפק בסיכוי לענות עליה. נניח שאנו חושבים שחיי אדם הם *באמת* מעל הכל. אז ברור שאם יסעו עד 5 קמ"ש, לא יהיו כמעט הרוגים בתאונות. מצד שני, הכלכלה תקפא, ואז לא יהיו משאבים להציל אנשים ע"י רפואה מתקדמת, וע"י צבא חזק. ואז אולי יהיו יותר מתים. אז היכן נקודת האיזון במהירות המותרת? תראה איזה חישובים צריך לעשות כאן: לחשב את השפעת מהירות הנסיעה בכבישים על התוצר הכלכלי. אם הצלחנו לעשות את זה, אז זה כבר טריוויאלי יחסית לחשב את הקיצוץ (או התוספת, אם נעלה את המהירות המותרת) שידרש (יתאפשר) בתקציב הבטחון והבריאות, ואת השיפור במצב המוות במדינה (או בעולם, למה לא). ברור שכל ניחוש שנעשה כאן, המילה "מושכל" תהיה גדולה עליו בכמה מספרים. אז לא ככה: אנחנו לא באמת שוקלים כאן חיי אדם, אלא את המחיר בחיי אדם של הגדלת המהירות הנסיעה, מול גורמים אחרים - נוחיות, סתם "סבירות", ויש שיגידו - ההנאה מהנהיגה. זה יותר אפשרי, אבל זה עוד פחות מדע מדויק. שוקלים כאן ערך מול ערך, ואפילו סתם טעם אישי מול טעם אישי. ועוד לא דיברנו על הקשר המסובך מאוד בין המהירות *המותרת* לבין המהירות המקסימלית או הממוצעת (או המשהו) שאנשים נוסעים בה בפועל. בקיצור, בלגאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובגלל זה אמרתי גדול מידי. לכל מקרה איזה שהוא חישוב כנראה העלה את המספר 90 קמ"ש כאשר זה הוחלט, חישוב דומה או אולי אפילו אותו אחד העלה את המספר ל100 במקומות מסויימים. השאלה היא מה יש בחישוב הזה. האם הוא נכון והאם כדאי להכניס עוד שיקולים בנושא זה. המהירות המותרת היום היא בדיחה ובעיקר משום שלא ניתן או אולי לא רוצים לפקח עליה ממש. כמות האזרחים ש"עוברים" על החוק כל יום ומוגדרים פושעים דומה בהחלט לדעתי לכמות הפושעים שבגללם נכתב מאמר זה. יש חוקים שניקבעו מתי שניקבעו אולם למרות שרואים את הכסילות בהם איש או מחוקק לא חושב לשנות אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איזה שהוא חישוב כנראה העלה את המספר 90 קמ"ש כאשר זה הוחלט, חישוב דומה או אולי אפילו אותו אחד העלה את המספר ל100 במקומות מסויימים." חישוב? אולי סתם זריקת מספר? תשאל את מי שזרק את המספר, והוא יגיד לך "זו פשרה. ב-100 קמ"ש יהרגו יותר מדי אנשים, 80 קמ"ש יהיה יותר מדי לא-נוח לאנשים (ואולי אנשים פחות יסעו, ותהיה האטה כלכלית). ואם תאמר לו, האם מספר האנשים שנהרגים ב-90 הוא סביר? האם אי-הנוחיות שיש היום לאנשים (שרוצים לנסוע 110) היא לא גדולה מדי? אני בספק אם תהיה לו תשובה טובה. טוב, זה בוודאי לא בדיוק זריקת מספר. יותר סביר שזה מספר שאומץ ממדינות אחרות, אולי תוך התאמות שונות. אבל איך הוא נקבע במדינות אחרות? סתם בזריקה, או תוך ניסוי וטעיה. איך נקבע הניסוי? מתי החליטו על טעיה ותיקון? עם כל החכמה שהושקעה בזה (ואני מאמין שהושקעה), זה "רותח למטה"1 לסתם זריקת מספר, אצבע ברוח. לא שאני מבקר זאת - אין לי הצעה יותר טובה לקביעת המספר. נראה לך קטן מדי? אני מניח שאתה חכם בעניין הזה כמו טובי המומחים. תארגן עצומות, תקים מפלגה. תכתוב באינטרנט. בהצלחה. 1 (C)גלעד ברזילי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם על כל בעיה עם מדיניות הייתי מקים מפלגה הרי שהיו עוד הרבה מאוד מפלגות, מה לעשות קצת יקר לי. ובאופן אישי לא הייתי מעוניין להיות פולטיקאי. אני מאמין שוב כי יש כן מומחים לנושא והם אילו שהחליטו כי בכביש תל-אביב ירושליים מותר לנסוע ב100 ואילו בכביש חיפה תל-אביב אסור. אני מאמין כי הם החליטו זאת על סמך נתוניים שיתכן שהם בהחלט נתונים שהגיעו מניסיון של מדינות אחרות ואני לא רואה בכך רע. השאלה היא האם ראוי לשנות את הנתוניים הללו ואת המהירויות. האם זה שבכל יום יש כל כך הרבה אנשים שעוברים על החוק והמדינה מקבלת את זה כעובדה לא אומר כי משהו פה בחוק או במהירות לא תקין. אני חושב שיש רבים הנוהגים במהירות של 120 (מהירות שבה אתה עובר על החוק ברמה הגבוהה ביותר מבחינת ענישה 30 קמ"ש מעל המותר בכביש של 90 ) אולם ישנם מעטים שנוהגים במהירות 170 . האם הסיבה היא פחד מעונש? או אולי שיקול דעת שאומר כי הנהיגה במהירות הזאת היא באמת מסוכנת ואילו נהיגה במהירות 120 לא מסוכנת באופן יחסי לנוהג ולמי שסביבו. אגב פשרה, מי הוא שהחליט על הפשרה הזו ולמה, והתשובה לא יכולה להיות המחוקק כי הוא אמור להתייעץ עם מומחה בנושא אלא עם כן הוא מומחה בנושא מה שלא ניראה לי כהגיוני בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלמתי היקרה, הבעייה המרכזית בנהיגה בכבישי ישראל מתמקדת בנקודה שהנהג הישראלי הממוצע נוהג באופן חסר כל דיסציפלינה ולעיתים באופן אינפנטילי וחסר כל אחריות - מחמת תפיסת עולם כללית המכריזה מלחמה רבתי על תופעת הנימוס והפראייריות לשיטתו. בנוסף לבעייה כללית זו מצויים כבישי ישראל ברמת תחזוקה עלובה ומוזנחת, ללא כל סימון נתיבים נאות וברור על פני כבישי המדינה השונים, וללא כל ארגון מקצועי ענייני לסידור ולתחזוקת כבישים אמורים אלו. לכן אני בהחלט נאלץ להסכים עימך ועם מגיבים נוספים: על המהירות במדינת ישראל במצב נהגיה וכבישיה הכללי להישאר בתחום ה-90 קמ"ש. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שמעתי פעם על התופעה של "טריפ חוזר" (פלאשבקים). מישהו יכול לפרט על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי על תופעה זו בסוגים שונים של כימיקלים אבל לא יצא לי לשמוע על תופעה כזו בחשיש. (ממשהו שעבר תופעה כזו) כן יצא לי לשמוע עליה מהרבה ששמעו ש.. (רב סרן שמועתי) מה שכן לי מעולם לא היה פלשבק ואני לא מכיר איש שהיה לו כזה. (יצא לי להכיר כמה משתמשים בחיי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלאלא. דיברתם על חשיש? אני שמעתי על זה בהקשר של LSD ונגזרותיו (אקסטזי דהיום?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב על דברים כאילו אני גם שמעתי וגם יצא לי להכיר משהי שטענה שהיה לה כזה, אחת הסיבות שכאשר הציעו לי סירבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שמעתי את זה רק בהקשר של סמים הלוצינוגניים כגון LSD, וגם שם לא מצאתי לזה אף פעם ביסוס עובדתי, אלא שמר גולגר טען בפירוש שהתופעה קיימת אצל משתמשים בסמים קלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי סיפרו על זה בתיכון, בהרצאה נגד שימוש בסמים. (סתם תגובה, במקרה מס' 1,000) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי כשהנחתי לדיון להיסחף לסוגיית הסיכונים בנהיגה מהירה, שהרי: א. רציתי להציג טענה עקרונית מול אופי הטיעון של שי, אשר תקפותה בלתי תלויה בבטיחות הנהיגה שלי. ב. אני עדיין מקווה שמאמר בנושא יתפרסם בקרוב, או-אז יוצגו הטיעונים שנזרקו לחלל האייל לעיל בצורה יסודית ומסודרת. לכן אשתמט מהתייחסות לאבדן השליטה על הרכב במהירויות גבוהות, ואשוב לחזק את טענתה המקורית של הגב' אחת - החברה קובעת באמצעות נבחריה אילו חוקים משרתים אותה. האזרחים מצייתים לחוקים, בין אם הם סבורים אישית כי החוק משרת את החברה ובין אם לאו. למשל - אני עומד לדין על עבירת תנועה, מכורח חוק ממנו אני מסתייג. סוקרטס עומד לדין על אשמה בה הוא כופר, מורשע ומקבל עונש חמור בהרבה מזה שהציע לשופטים (מוות לעומת קנס בגבה מנת כסף). סוקרטס מקבל את הדין, (נשימה חדשה), אני מקבל את הדין, וגם מי שמחזיק בביתו גרם חשיש כמזכרת מסבתו המנוחה צריך לקבל את הדין. מי שמעשן ג'וינט עם כמה חברים עובר על החוק, ומתוקף כך עשוי להידרש לכתת רגליו לחקירת משטרה לילית. כשם שלרבים מן הקוראים אין אמפתיה לטרטור שנגרם לי כעבריין תנועה, לי אין כל אמפתיה לנרקומן בן-גילי שנתפס מדי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. אם תבשל לי לינק המציין אילו סמים גורמים לפלאשבקים (להלן: סולם), והחשיש לא ימנה עליהם, אחזור בי מהטענה בנדון (להלן: ארד מהעץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לבשל לך לינק כבקשתך כי עד כמה שידוע לי כל סיפור הפלאשבקים מצוץ מן האצבע מתחילתו ועד סופו. גם כשעוד הסתובב הסיפור הזה, היה זה רק בהקשר של סמי הזיה שגורמים בין השאר להגברת ייצור נוירוטרנסמיטרים כגון דופאמין במוח, ולא של חשיש ומריחואנה שפועלים באופן אחר לחלוטין. מכיוון שביקשת יפה עשיתי בכל זאת חיפוש זריז ברשת בנושא הפלאשבקים, ובאופן לא מפתיע המקומות היחידים שמצאתי (בחיפוש שטחי, אני מודה) היו אתרים שעמדתם המוצהרת לגבי סמים דומה לזו של ג'ודי ניר-מוזס שלום (למשל http://www.sayno.com). אפילו באתרים האלה כתוב שמשתמשים של סמי הזייה מסוימים עלולים לחוות פלאשבקים בשלבים מאוחרים של חייהם, אך אין מדובר בתופעה מדידה אלא לכל היותר בסוג של סיוט לילה או זכרון רע במיוחד שעליו דיווחו. גם אנשים שעברו טראומות אישיות וחיילים שעברו הלם קרב חווים לפעמים סיוטים מהסוג הזה, אך טרם שמעתי שמישהו מציע לשלול מהם את רשיון הנהיגה רק מהסיבה הזו. אם הבנתי נכון את דבריך הקודמים, הפלאשבק המפוקפק הזה היה הסיבה היחידה שהצלחת למצוא לכך שיש איסור מוחלט על אחזקתם וצריכתם של סמים קלים, במקום להסתפק, למשל, בהגבלות על נהיגה תחת השפעתם. אם אין לך ידע מוצק לגבי נכונות עניין הפלאשבק והרלוונטיות שלו למשתמשי סמים קלים, הרי שלא ברור לי מדוע אתה עדיין מתנגד להיתר שימוש בסמים אלה בכפוף לסייגים הקשורים למשל לנהיגה ולפעולות אחרות הדורשות ריכוז מלא ומוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I first heard about flashbacks at a drug-prevention lecture at school. The logic is rather simple. One might think 'oh well, I'll get doped now, I'll get over it later, no danger'. But if you'd know you're subjected to unexpected flashes in the future, which might occur at uneasy times, then you'd refrain from drugs even if they're nonaddictive.
Though I wouldn't trust school as an ayal-grade reliable source, I think it's solid enough to post a reply upon. Anyways, you didn't get me right, as I mentioned flashbacks as a reason for banning driving under the influence of drugs to be unsatisfactory, while totally banning the usage of drugs is due to its other aspects. It's unhealthy, it's addictive and it leads to irrational behaviour. Indeed, Alcohol is also unhealthy, addictive and leads to drunk behaviour. Currently it's legal to drink and illegal to get doped. I don't practice either. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, רק ירדת מהעץ הראשון וישר טיפסת על עץ שני. בוא ננסה להוריד אותך גם ממנו. אנא הבא מקור אמין לטענתך החדשה כאילו סמים קלים הינם ממכרים את המשתמש בהם ולו בשיעור של שמינית מהעוצמה בה ממכרים האלכוהול (החוקי) והניקוטין (החוקי) את משתמשיהם. לצורך העניין אסתפק אפילו בהוכחה חותכת שחשיש הודי או אפילו LSD ממכרים יותר מקפה וקוקה-קולה. למען הסר ספק, במלה "ממכרים" כוונתי היא להתמכרות פיזית ולא למושג האמורפי-משהו "התמכרות נפשית". אם בכל זאת תרצה לעסוק בהתמכרות הנפשית, אבקש מכבודו הוכחה לכך שהמריחואנה ממכרת את נפשותיהם של משתמשיה יותר ממנהגים יומיומיים וחוקיים למהדרין כגון קריאת עיתון או גלישה באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כוונתך במושג "התמכרות פיזית" לעומת "התמכרות נפשית"? התמכרות היא מושג בעל קריטריונים ברורים. חלקם פיזיולוגיים וחלקם התנהגותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את תגובתך. אודה על משהו מפורט יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התמכרות התנהגותית או פסיכולוגית מעוגנת בתהליכים פיזיולוגיים, האם לא כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר ציינתי בנקודה מסוימת בדיון הזה, גם התמכרות "נפשית" היא פיזיולוגית, שכן אין מקום בו הגוף פועל מלבד במישור החומר הקיים (וכן מגיע הקשר לדיון גוף-תודעה). אולי ניתן לומר כי התמכרות נפשית היא שינוי הקשרים הניורוניים כך שנוצרת כמיהה חזקה מאוד לשימוש חוזר בחומר (או התניית המעבר בין רמות התודעה, כפי שהציג רון במאמרו), ונוצרת תחושה של כאב כאשר אין שימוש; בעוד התמכרות גופנית היא כאשר יש שינויים במערכות אחרות (נאמר: במערכת הנשימה או מערכת העצבים המרכזית) בהם החומר הופך למעין מתווך הכרחי, שמהווה חלק כימי מהמערכת האנטומית. נשמע הגיוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק בהחלט. לכן הקריטריונים לקביעת התמכרות הם אמפיריים ואינם קשורים להבנת התהליכים המעורבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. למה הכוונה? האם לא ניתן להכריע באופן חד משמעי כי עבור אנשים שאינם-אלרגים לחומר מסוים, לא יכולה צריכת חומר זה לגרום שינויים נוירוניים/עצביים באופן ממכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני עוסק במחקר בסיסי, ואינני יודע עד כמה מבוסס המחקר על הפיזיולוגיה של ההתמכרות ברזולוציה שאתה מצביע עליה. מדדי התמכרות הם קליניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמו שהשוק המשופשף מלא התייקרויות - חרוז טיפשי אך חביב של מאיר אריאל) אתה מציע: התמכרות נפשית היא מה שנובע משינויים נוירולוגיים. התמכרות פיזית היא מה שנובע משינויים גופניים לא-נוירולוגיים. נחמד, אבל האם יש בכלל התמכרויות פיזיות בהגדרה זו? אני חושב שמה שנדמה לרוב האנשים כהבחנה בין התמכרות נפשית לפיזית הוא אולי כן תקף, כך: התמכרות פיזית נובעת משינויים נוירולוגיים ברמה נמוכה: דברים שאפשר להסביר ללא מודלים מסובכים של המוח והנפש. חסר כזה או אחר בהורמונים, וכו'. התמכרות נפשית נובעת ממנגנונים "גבוהים": דרך הרצון, קבלת החלטות, חוויות, זכרון, וכו'. האבחנה הזו לא חד משמעית - עקרונית, ייתכן שמדובר על סקאלה. אבל אני לא אופתע אם בפועל מדובר בדיכוטומיה. בפרט, נדמה לי (אני לא מומחה) שאת ההתמכרות לאלכוהול, הרואין וניקוטין יודעים להסביר ממש, במונחים נוירולוגיים. ונדמה לי (אני לא מומחה) שאת "ההתמכרות הנפשית" (אם בכלל מקבלים את קיומה) לחשיש, לרוק כבד ולסושי 1, לא יודעים להסביר. כלומר, יש אולי מודלים להסבר (ברוח מאמרו של רון בן יעקב), אבל אלו יותר בגדר ניחושים מלומדים. עצם הטענה שמדובר בתהליכים נוירולוגיים מבוססת על אמונה במטריאליזם בנוגע לבעיית הגוף-נפש. דואליסט, סביר שיסכים שהתמכרות מהסוג הראשון היא נוירולוגית, והתמכרות מהסוג השני לא. 1 ואולי גם לאלכוהול, הרואין וניקוטין אצל מכורים-פיזית לשעבר שעברו את שלב הגמילה הפיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, אני גם לא מומחה (רק מתעניין), אבל אני חושב שהפסילה שלך של הקטגוריה שהצגתי אינה במקום. אני חושב שבהחלט קיימת התמכרות פיזית (קרי: לא נוירולוגית) במובן שמערכות הגוף משתנות כך שהשימוש התקין בהן מחייב המצאות כמות כזו או אחרת של החומר אליו התמכרת. הבאתי כדוגמה את מערכת העצבים ומערכת הנשימה משום שהן הברורות ביותר, אך אני חושב שגם מערכות אחרות מושפעות (הכבד, באלכוהוליזם, מפתח תופעה דומה, לדעתי) ויכולות להגיע למצב של תלות כימית בחומר. אני לא חושב שיש כאן בהכרח דיכוטומיה, אלא שמדובר בשני סוגים שונים של השפעות חומריות, או בעצם ברמה כוללת וברמה ספציפית בה האיבר שהתמכר הוא המוח. כלומר, אם החומר משפיע על המוח, הרי שההתמכרות משפיעה על התודעה ועל הרצון, זאת בניגוד להתמכרות של הכבד או הריאות, בה התוצאות על הגוף הן שונות לחלוטין. אני חושב שההגדרה שלך ל-"התמכרות נפשית" קרובה יותר ל-"רצון עז לביצוע פעולה בשל הפקת עונג עילאי ממנה", ולא על כך אני מדבר, כי אם על ביצוע פעולה מתוך הכרח פנימי בלתי-יתואר המלווה בכאבים פיזיים עזים, על סף קריסת מערכות, אלמלא ימולא רצון זה. לפיכך, אין התמכרות לחומרים כמו סושי או חשיש, או לתופעות כמו מוזיקת רוק כבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מוזר, מה שאתה אומר על הכבד והריאות. אני הייתי די בטוח שאצל אלכוהוליסטים שמפסיקים לשתות, אפילו בבת אחת, הצרחות היחידות מכיוונו של הכבד הן "תודה!". יש כאן רופא, אולי? מצד שני, יש לי ניסיון דומה עם שפתון נגד יובש; יש לי תחושה שמאז שהתחלתי להשתמש בו בנעורי, המינון שאני צורך הולך וגובר, ואם אני מעיז להפחית אותו, מייד השפתיים שלי נסדקות (מה שגרם לי לפתח תיאוריות קונספירציה בקשר ליצרני השפתונים הללו, אבל זה בפעם אחרת). גם אני לא נלהב לשימוש במונח "התמכרות נפשית" לפי ההגדרה שלי. כמו דובי למטה, אני מעדיף לקרוא לרצון לשוקולד ולחשיש "רצון לשוקולד וחשיש", לעומת הרצון להרואין, שהוא משהו אחר (התמכרות. שכוללת כמובן רצון, אבל אחר, כנראה). כפי שאסף עמית תיאר יפה בתגובה למטה, המונח "התמכרות נפשית" הגיע לדיון מהמחנה השני: תומכי האיסור על חשיש, והם אלו המייחסים אותו לחשיש (להבדיל מהרואין, למשל, שלו מייחסים התמכרות פיזית). הם ירצו לטעון שאין הבדל עקרוני הרלוונטי לענייננו (אלא רק הבדל כמותי). אני מעדיף לא להתווכח איתם על תחולת המושג "התמכרות", אלא להראות את ההבדל שהצגתי (ושביחס אליו אפשר לטעון שהוא הבדל עקרוני, הרלוונטי לענייננו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה, אבל למיטב הבנתי זו מהות המחלה הנקראת אלכוהוליזם (שהיא התמכרות גופנית, ולא רצון עז בשל ההנאה מהשתייה. חלק גדול מהאלכוהוליסטים אינם נהנים ממנהגם כלל וכלל). אשתדל לחפש לכך סימוכין באינטרנט בזמן הקרוב. בקשר לשפתון - במקרה (מדהים) יצא לי היום לחפש את העניין במסגרת שעות העבודה שלי, וישנם סיפורים רבים על חומרים ממכרים בשפתונים נגד ייבוש השפתיים, אך אלו הן אגדות אורבניות. 1 אני בהחלט מסכים עם הקביעה שלך: לא ניתן להתמכר לשוקולד ולחשיש, לא באופן נפשי (שינוי נוירולוגי), ולא באופן גופני (שינוי עצבי). שימוש רב בחומרים אלו נובע מתחושת ההנאה שמפיק מהם המשתמש, ואין תופעות לוואי להפסקת השימוש בהם (יש תופעות לוואי לשימוש, אך זה משהו אחר). אני מעריך שלהרואין דווקא יש השפעה ממכרת כללית על הגוף כולו, וגם על המוח, וממליץ לקרוא את "ג'אנקי" 2 של וויליאם ס. בורוז בהקשר זה. ------ 1 פרו אגדה-אורבנית: פרו קונספירציה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה דווקא לשוקולד כן ניתן להתמכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי אפשר למצוא את השוני בהבדל בין ''אני רוצה'' (שוקולד, כי זה טעים) לבין ''אני צריך'' (הרואין, כי אם לא מתחילות הרעידות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כסיסת ציפורניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, עלית על הנקודה היחידה שיכולה למוטט את כל מדעי הטבע. את תופעת כסיסת הצפרניים ניסו לבדוק ולהסביר עוד אנשי הכמורה במצרים העתיקה, במיוחד אם תעלעל בספר "נפלאות האחת'משוש" שמיוחס לאח'מתאונפ (~1600BC) תראה שהוא (או היא, וגם על זה ישנה ספרות ענפה) מייחס את הכסיסה לתסיסה של זרעים הנובעת מהשינויים העונתיים במי היאור. במקור שקרוב יותר אליך, הגמרא, ישנן התייחסויות מאד מסתוריות לכסיסה וידוע המשל הסתום על אגודלו של רב-רבן. פרושו המעניין של המקובל רמצ"ן מייחס זאת לתופעה המתועדת של האור הגנוז ומעברו בין הספירה השלישית לשמינית. (אגב, תופעת הגל המתהפך שגורמת לאור הגנוז להפוך לאור גמוז כבר קיבלה אישוש מדעי-אמפירי-אפיסטמוליגי במחקריו של הפזיכופיזיקאי הרשל בר-שמידט). כך שבהחלט יכול להיות שאבן החכמים האלכימאית שעליה נלחמים מזה דורות חכמי דת מזה ורציונליסטים אונטולוגיים מזה, טמונה בפנומנה של כסיסת ציפורניים (ובמיוחד האמה, כפי שהראו מספר מחקרים שמתועדים בספר "גבורות הבוהן" שכתב רבי אלכריזמי בשיתוף עם האימם התימני מק'יוסוף). האם כאן טמונה האפשרות למציאת ההוכחה לקיומו של אלוהים? תמהני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים רואים בציפורן החודרנית הוכחה ניצחת לכך שהאדם לא נברא בידי אל מלא רחמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונתך לאותה יד חזקה הידועה בשמה המדעי-לטיני Steely-Dan ועשוייה כמשכוכית כסף צרופה ואשר בעזרתה מפשפשים בין רגליה הפסוקות של גייולי התורה (כפי שהביא לנו הלכה פסוקה, רב אלכס ממגנצא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון למה שניתחו לי פעם בבוהן ימין. כל הקשקושים הפורנוגרפיים על אצבעון התורה נזקפים בזאת לזכותו הבלעדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לכסוס צפורן חודרנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיותי זאטוט נהגתי ללעוס את בהונות רגליי בניחותא. היום אני עושה ביד. (עם ים של אלמונים חמומי-מוח וחסרי-השראה אני לוקח סיכון לא קטן בחשיפה תמה מעין זו, אבל ניחא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לכסיסת הציפורן החודרנית הפרטית שלך (לו הייתי מסוגל לקפל את גופי בצורה כזו, סביר ביותר להניח שלא הייתי טורח לצאת מפתח ביתי לעולם) אלא לציפורן חודרנית של מישהו אחר. אשר לפעילות השניה שהזכרת, ראה תגובה 40618 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה אתך, אבל אני בהחלט מסוגל להגיע לפי עם אצבעות רגליי, אך לא ניסיתי לעשות את הפעילות עליה רמזת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין את הדברים שכתבת אבל זה נחמד שאתה משתדל. חברה שלי עזבה אותי בין היתר בגלל הכסיסה. היא טענה שזה שהתחלתי לכסוס את הצפורניים שלה (שלי נגמרו) היה הקש ששבר את גב הגמל, אבל היא אמרה את זה גם על ההרגל שלי לחטט באף ולמרוח את התוצר מתחת לריפוד של הספה בסלון (ביננו גם אתה עושה את זה, לא) וההתעקשות שלי על קיום יחסי מין עם גרביים (נכון יותר לומר סירובי להסיר את הגרביים מעל כפות רגלי לפני קיום יחסי מין). הרבה קש סחב הגמל הזה ואני בכל זאת חושב שהיא הייתה דומה יותר לפרה. בכל אופן בינתיים ניגמלתי בעזרו האדיבה של פלפל חריף שגם ריפא לי את הפטריה המגעילה שהתפתחה תחת חלק משאריות הצפרניים הכסוסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, המושג ''התמכרות נפשית'' הוא בהחלט אמורפי ולא אתפלא אם אינו מוכר כלל כסוג של התמכרות מן המניין. מדובר כנראה בהמצאה של מתנגדי הסמים הקלים שגילו למגינת ליבם שאין במריחואנה סכנת התמכרות של ממש, אך במקום להפנים זאת גייסו לעזרתם את ''סכנת ההתמכרות הנפשית'' הטמונה לשיטתם בסמים הקלים. אם הבנתי נכון, מדובר בסכנה שמשתמשי סמים אלה ירצו לצרוך מריחואנה שוב ושוב למרות שחסרונה לא ילווה אצלם בשום תופעות פיזיולוגיות מדידות (כגון ''קריז'' בעוצמה כלשהי). ניתן לדעתי להקביל לכך למשל את רצונם של אנשים רבים לצפות בטלוויזיה או לגלוש באינטרנט שוב ושוב - דבר שכמובן לא צפוי לגרום לכך שיוציאו את הטלוויזיה או את האינטרנט אל מחוץ לחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. הגדרת אירגון הבריאות העולמי להתמכרות, כפי שהיא מופיעה ב-ICD (אני כותב מהזיכרון, כך שהציטוט נכון ברוחו, אך לא ככתבו וכלשונו): התמכרות היא מצב שבו מתקיימים שלושה מתוך ששת הקריטריונים הבאים: 1. חוסר שליטה על כמות ותדירות החומר הנצרך. יש נרקומנים המשתמשים בכל כמות שהם מצליחים להשיג. 2. אירועים של דחף בלתי נשלט לצרוך את החומר. 3. התפתחות סבילות, כלומר: דרוש יותר חומר כדי להשיג את האפקט. 4. התפתחות תופעות גמילה, כלומר: הימנעות מהחומר גורמת לתופעות גופניות. 5. רצונו של המשתמש להפסיק את השימוש (כלומר: הוא משתמש בעל כורחו). 6. הרס מהלך החיים, (המבנה המשפחתי וכד') הרגיל בשל צריכת החומר. שים לב שתרופות רבות מאד מקיימות את 3,4. אצל מכורים כבדים מתקיימים, לעתים קרובות כל ה-6. זהו ההבדל העיקרי בין מי שצורך נרקוטיקה להקלת כאבי גידולים ממאירים לבין מכור לסמים. ההבדל *אינו* נובע מסוג החומר הנמצא בשימוש. היות שאלכוהול הוא מוצר הנצרך כיום רק לצרכי הנאה ולא מסיבות רפואיות כלשהן (להבדיל מחומרים דמויי הרואין), אצל רופאים רבים השתרש הנוהג להגדיר אלכוהוליזם אם מתקיים 3 או 4, ללא שום צורך בקריטריון אחר. כמעט כל מעשני הסיגריות הם מכורים על פי ההגדרה, משום ש-3,4 בסרך כלל מתקיימים, ורוב המעשנים ניסו להיגמל פעם, כלומר - הם מעשנים על כורחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי על מה אמרת "ממש לא". האם שימוש טיפוסי בסמים קלים עונה על שלושה מתוך ששת הקריטריונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממש לא" התייחס לתיאור ההתמכרות הנפשית כמשהו אמורפי. היא לא אמורפית, ואין בה דיכוטומיה ברורה בין נפשי לבין גופני. הקריטריונים הם בחלקם גופניים ובחלקם התנהגותיים. אינני יודע בדיוק למה הכוונה ב"סמים קלים" מהבחינה הזו. אין ספק ששימוש באלכוהול וסיגריות עונה על הקריטריונים האלה. אינני מכיר התמכרות לחשיש או ל-LSD, אך יש מספר סיבות אפשריות לכך שלא נתקלתי במכורים מהסוג הזה. אני נוטה לחשוב שהם פשוט לא קיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי ''סמים קלים'' בהקשר של הדיון שלנו התייחס ספציפית למריחואנה ולחשיש, לא לסיגריות ולא לשום חומר חוקי אחר. את הדיכוטומיה בין ''התמכרות פיזית'' לבין ''התמכרות נפשית'' לא אני המצאתי, ואני מקבל בהחלט את דבריך בנדון. כוונתי היתה שהמושג ''התמכרות נפשית'' (דהיינו, התמכרות שאין לה כל סימנים גופניים) הינה מושג אמורפי בעיני, ולמעשה בדיעבד נראה לי שזה היה נסיון לא מוצלח מצידי לומר בעדינות שאין דבר כזה. לדעתי ''התמכרות נפשית'' היא עוד המצאה של ארגוני המלחמה בסמים שנורא נורא רוצים לגרום לכולם להאמין שסמים קלים הם ממכרים. נראה שלפחות על אחד ממשתתפי הדיון הזה התעמולה השקרית שלהם עבדה היטב הן בעניין הפלאשבקים והן בעניין ההתמכרות, ומצער לדעתי שהגופים הללו משתמשים בכספי ציבור כדי לנהל מלחמת חורמה בתופעה שולית מבחינת נזקה, מלחמה הכוללת החדרת תעמולה שקרית לילדים בחסות מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב משתמשי החשיש/ מריחואנה לא מקיימים אף אחד מהקריטריונים, למרות שיצא לי להכי מישהי שקיימה שניים מהם (השני והחמישי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק בהחלט. לא טענתי אחרת. אני מניח שיש גם מכורים לחשיש, אבל אין ספק שחשיש אינו קרוב לפסגת החומרים הממכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריחואנה אינה ממכרת, אין בה שום חומר ממכר משום סוג אלא עם מערבבים אותה עם סיגריות שבהן יש חומר ממכר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |