בתשובה לאסף עמית, 23/12/01 16:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה כוונתך במושג "התמכרות פיזית" לעומת "התמכרות נפשית"? התמכרות היא מושג בעל קריטריונים ברורים. חלקם פיזיולוגיים וחלקם התנהגותיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את תגובתך. אודה על משהו מפורט יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התמכרות התנהגותית או פסיכולוגית מעוגנת בתהליכים פיזיולוגיים, האם לא כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר ציינתי בנקודה מסוימת בדיון הזה, גם התמכרות "נפשית" היא פיזיולוגית, שכן אין מקום בו הגוף פועל מלבד במישור החומר הקיים (וכן מגיע הקשר לדיון גוף-תודעה). אולי ניתן לומר כי התמכרות נפשית היא שינוי הקשרים הניורוניים כך שנוצרת כמיהה חזקה מאוד לשימוש חוזר בחומר (או התניית המעבר בין רמות התודעה, כפי שהציג רון במאמרו), ונוצרת תחושה של כאב כאשר אין שימוש; בעוד התמכרות גופנית היא כאשר יש שינויים במערכות אחרות (נאמר: במערכת הנשימה או מערכת העצבים המרכזית) בהם החומר הופך למעין מתווך הכרחי, שמהווה חלק כימי מהמערכת האנטומית. נשמע הגיוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק בהחלט. לכן הקריטריונים לקביעת התמכרות הם אמפיריים ואינם קשורים להבנת התהליכים המעורבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. למה הכוונה? האם לא ניתן להכריע באופן חד משמעי כי עבור אנשים שאינם-אלרגים לחומר מסוים, לא יכולה צריכת חומר זה לגרום שינויים נוירוניים/עצביים באופן ממכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני עוסק במחקר בסיסי, ואינני יודע עד כמה מבוסס המחקר על הפיזיולוגיה של ההתמכרות ברזולוציה שאתה מצביע עליה. מדדי התמכרות הם קליניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמו שהשוק המשופשף מלא התייקרויות - חרוז טיפשי אך חביב של מאיר אריאל) אתה מציע: התמכרות נפשית היא מה שנובע משינויים נוירולוגיים. התמכרות פיזית היא מה שנובע משינויים גופניים לא-נוירולוגיים. נחמד, אבל האם יש בכלל התמכרויות פיזיות בהגדרה זו? אני חושב שמה שנדמה לרוב האנשים כהבחנה בין התמכרות נפשית לפיזית הוא אולי כן תקף, כך: התמכרות פיזית נובעת משינויים נוירולוגיים ברמה נמוכה: דברים שאפשר להסביר ללא מודלים מסובכים של המוח והנפש. חסר כזה או אחר בהורמונים, וכו'. התמכרות נפשית נובעת ממנגנונים "גבוהים": דרך הרצון, קבלת החלטות, חוויות, זכרון, וכו'. האבחנה הזו לא חד משמעית - עקרונית, ייתכן שמדובר על סקאלה. אבל אני לא אופתע אם בפועל מדובר בדיכוטומיה. בפרט, נדמה לי (אני לא מומחה) שאת ההתמכרות לאלכוהול, הרואין וניקוטין יודעים להסביר ממש, במונחים נוירולוגיים. ונדמה לי (אני לא מומחה) שאת "ההתמכרות הנפשית" (אם בכלל מקבלים את קיומה) לחשיש, לרוק כבד ולסושי 1, לא יודעים להסביר. כלומר, יש אולי מודלים להסבר (ברוח מאמרו של רון בן יעקב), אבל אלו יותר בגדר ניחושים מלומדים. עצם הטענה שמדובר בתהליכים נוירולוגיים מבוססת על אמונה במטריאליזם בנוגע לבעיית הגוף-נפש. דואליסט, סביר שיסכים שהתמכרות מהסוג הראשון היא נוירולוגית, והתמכרות מהסוג השני לא. 1 ואולי גם לאלכוהול, הרואין וניקוטין אצל מכורים-פיזית לשעבר שעברו את שלב הגמילה הפיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, אני גם לא מומחה (רק מתעניין), אבל אני חושב שהפסילה שלך של הקטגוריה שהצגתי אינה במקום. אני חושב שבהחלט קיימת התמכרות פיזית (קרי: לא נוירולוגית) במובן שמערכות הגוף משתנות כך שהשימוש התקין בהן מחייב המצאות כמות כזו או אחרת של החומר אליו התמכרת. הבאתי כדוגמה את מערכת העצבים ומערכת הנשימה משום שהן הברורות ביותר, אך אני חושב שגם מערכות אחרות מושפעות (הכבד, באלכוהוליזם, מפתח תופעה דומה, לדעתי) ויכולות להגיע למצב של תלות כימית בחומר. אני לא חושב שיש כאן בהכרח דיכוטומיה, אלא שמדובר בשני סוגים שונים של השפעות חומריות, או בעצם ברמה כוללת וברמה ספציפית בה האיבר שהתמכר הוא המוח. כלומר, אם החומר משפיע על המוח, הרי שההתמכרות משפיעה על התודעה ועל הרצון, זאת בניגוד להתמכרות של הכבד או הריאות, בה התוצאות על הגוף הן שונות לחלוטין. אני חושב שההגדרה שלך ל-"התמכרות נפשית" קרובה יותר ל-"רצון עז לביצוע פעולה בשל הפקת עונג עילאי ממנה", ולא על כך אני מדבר, כי אם על ביצוע פעולה מתוך הכרח פנימי בלתי-יתואר המלווה בכאבים פיזיים עזים, על סף קריסת מערכות, אלמלא ימולא רצון זה. לפיכך, אין התמכרות לחומרים כמו סושי או חשיש, או לתופעות כמו מוזיקת רוק כבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מוזר, מה שאתה אומר על הכבד והריאות. אני הייתי די בטוח שאצל אלכוהוליסטים שמפסיקים לשתות, אפילו בבת אחת, הצרחות היחידות מכיוונו של הכבד הן "תודה!". יש כאן רופא, אולי? מצד שני, יש לי ניסיון דומה עם שפתון נגד יובש; יש לי תחושה שמאז שהתחלתי להשתמש בו בנעורי, המינון שאני צורך הולך וגובר, ואם אני מעיז להפחית אותו, מייד השפתיים שלי נסדקות (מה שגרם לי לפתח תיאוריות קונספירציה בקשר ליצרני השפתונים הללו, אבל זה בפעם אחרת). גם אני לא נלהב לשימוש במונח "התמכרות נפשית" לפי ההגדרה שלי. כמו דובי למטה, אני מעדיף לקרוא לרצון לשוקולד ולחשיש "רצון לשוקולד וחשיש", לעומת הרצון להרואין, שהוא משהו אחר (התמכרות. שכוללת כמובן רצון, אבל אחר, כנראה). כפי שאסף עמית תיאר יפה בתגובה למטה, המונח "התמכרות נפשית" הגיע לדיון מהמחנה השני: תומכי האיסור על חשיש, והם אלו המייחסים אותו לחשיש (להבדיל מהרואין, למשל, שלו מייחסים התמכרות פיזית). הם ירצו לטעון שאין הבדל עקרוני הרלוונטי לענייננו (אלא רק הבדל כמותי). אני מעדיף לא להתווכח איתם על תחולת המושג "התמכרות", אלא להראות את ההבדל שהצגתי (ושביחס אליו אפשר לטעון שהוא הבדל עקרוני, הרלוונטי לענייננו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה, אבל למיטב הבנתי זו מהות המחלה הנקראת אלכוהוליזם (שהיא התמכרות גופנית, ולא רצון עז בשל ההנאה מהשתייה. חלק גדול מהאלכוהוליסטים אינם נהנים ממנהגם כלל וכלל). אשתדל לחפש לכך סימוכין באינטרנט בזמן הקרוב. בקשר לשפתון - במקרה (מדהים) יצא לי היום לחפש את העניין במסגרת שעות העבודה שלי, וישנם סיפורים רבים על חומרים ממכרים בשפתונים נגד ייבוש השפתיים, אך אלו הן אגדות אורבניות. 1 אני בהחלט מסכים עם הקביעה שלך: לא ניתן להתמכר לשוקולד ולחשיש, לא באופן נפשי (שינוי נוירולוגי), ולא באופן גופני (שינוי עצבי). שימוש רב בחומרים אלו נובע מתחושת ההנאה שמפיק מהם המשתמש, ואין תופעות לוואי להפסקת השימוש בהם (יש תופעות לוואי לשימוש, אך זה משהו אחר). אני מעריך שלהרואין דווקא יש השפעה ממכרת כללית על הגוף כולו, וגם על המוח, וממליץ לקרוא את "ג'אנקי" 2 של וויליאם ס. בורוז בהקשר זה. ------ 1 פרו אגדה-אורבנית: פרו קונספירציה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה דווקא לשוקולד כן ניתן להתמכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי אפשר למצוא את השוני בהבדל בין ''אני רוצה'' (שוקולד, כי זה טעים) לבין ''אני צריך'' (הרואין, כי אם לא מתחילות הרעידות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כסיסת ציפורניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, עלית על הנקודה היחידה שיכולה למוטט את כל מדעי הטבע. את תופעת כסיסת הצפרניים ניסו לבדוק ולהסביר עוד אנשי הכמורה במצרים העתיקה, במיוחד אם תעלעל בספר "נפלאות האחת'משוש" שמיוחס לאח'מתאונפ (~1600BC) תראה שהוא (או היא, וגם על זה ישנה ספרות ענפה) מייחס את הכסיסה לתסיסה של זרעים הנובעת מהשינויים העונתיים במי היאור. במקור שקרוב יותר אליך, הגמרא, ישנן התייחסויות מאד מסתוריות לכסיסה וידוע המשל הסתום על אגודלו של רב-רבן. פרושו המעניין של המקובל רמצ"ן מייחס זאת לתופעה המתועדת של האור הגנוז ומעברו בין הספירה השלישית לשמינית. (אגב, תופעת הגל המתהפך שגורמת לאור הגנוז להפוך לאור גמוז כבר קיבלה אישוש מדעי-אמפירי-אפיסטמוליגי במחקריו של הפזיכופיזיקאי הרשל בר-שמידט). כך שבהחלט יכול להיות שאבן החכמים האלכימאית שעליה נלחמים מזה דורות חכמי דת מזה ורציונליסטים אונטולוגיים מזה, טמונה בפנומנה של כסיסת ציפורניים (ובמיוחד האמה, כפי שהראו מספר מחקרים שמתועדים בספר "גבורות הבוהן" שכתב רבי אלכריזמי בשיתוף עם האימם התימני מק'יוסוף). האם כאן טמונה האפשרות למציאת ההוכחה לקיומו של אלוהים? תמהני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים רואים בציפורן החודרנית הוכחה ניצחת לכך שהאדם לא נברא בידי אל מלא רחמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונתך לאותה יד חזקה הידועה בשמה המדעי-לטיני Steely-Dan ועשוייה כמשכוכית כסף צרופה ואשר בעזרתה מפשפשים בין רגליה הפסוקות של גייולי התורה (כפי שהביא לנו הלכה פסוקה, רב אלכס ממגנצא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון למה שניתחו לי פעם בבוהן ימין. כל הקשקושים הפורנוגרפיים על אצבעון התורה נזקפים בזאת לזכותו הבלעדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לכסוס צפורן חודרנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיותי זאטוט נהגתי ללעוס את בהונות רגליי בניחותא. היום אני עושה ביד. (עם ים של אלמונים חמומי-מוח וחסרי-השראה אני לוקח סיכון לא קטן בחשיפה תמה מעין זו, אבל ניחא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לכסיסת הציפורן החודרנית הפרטית שלך (לו הייתי מסוגל לקפל את גופי בצורה כזו, סביר ביותר להניח שלא הייתי טורח לצאת מפתח ביתי לעולם) אלא לציפורן חודרנית של מישהו אחר. אשר לפעילות השניה שהזכרת, ראה תגובה 40618 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה אתך, אבל אני בהחלט מסוגל להגיע לפי עם אצבעות רגליי, אך לא ניסיתי לעשות את הפעילות עליה רמזת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין את הדברים שכתבת אבל זה נחמד שאתה משתדל. חברה שלי עזבה אותי בין היתר בגלל הכסיסה. היא טענה שזה שהתחלתי לכסוס את הצפורניים שלה (שלי נגמרו) היה הקש ששבר את גב הגמל, אבל היא אמרה את זה גם על ההרגל שלי לחטט באף ולמרוח את התוצר מתחת לריפוד של הספה בסלון (ביננו גם אתה עושה את זה, לא) וההתעקשות שלי על קיום יחסי מין עם גרביים (נכון יותר לומר סירובי להסיר את הגרביים מעל כפות רגלי לפני קיום יחסי מין). הרבה קש סחב הגמל הזה ואני בכל זאת חושב שהיא הייתה דומה יותר לפרה. בכל אופן בינתיים ניגמלתי בעזרו האדיבה של פלפל חריף שגם ריפא לי את הפטריה המגעילה שהתפתחה תחת חלק משאריות הצפרניים הכסוסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, המושג ''התמכרות נפשית'' הוא בהחלט אמורפי ולא אתפלא אם אינו מוכר כלל כסוג של התמכרות מן המניין. מדובר כנראה בהמצאה של מתנגדי הסמים הקלים שגילו למגינת ליבם שאין במריחואנה סכנת התמכרות של ממש, אך במקום להפנים זאת גייסו לעזרתם את ''סכנת ההתמכרות הנפשית'' הטמונה לשיטתם בסמים הקלים. אם הבנתי נכון, מדובר בסכנה שמשתמשי סמים אלה ירצו לצרוך מריחואנה שוב ושוב למרות שחסרונה לא ילווה אצלם בשום תופעות פיזיולוגיות מדידות (כגון ''קריז'' בעוצמה כלשהי). ניתן לדעתי להקביל לכך למשל את רצונם של אנשים רבים לצפות בטלוויזיה או לגלוש באינטרנט שוב ושוב - דבר שכמובן לא צפוי לגרום לכך שיוציאו את הטלוויזיה או את האינטרנט אל מחוץ לחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. הגדרת אירגון הבריאות העולמי להתמכרות, כפי שהיא מופיעה ב-ICD (אני כותב מהזיכרון, כך שהציטוט נכון ברוחו, אך לא ככתבו וכלשונו): התמכרות היא מצב שבו מתקיימים שלושה מתוך ששת הקריטריונים הבאים: 1. חוסר שליטה על כמות ותדירות החומר הנצרך. יש נרקומנים המשתמשים בכל כמות שהם מצליחים להשיג. 2. אירועים של דחף בלתי נשלט לצרוך את החומר. 3. התפתחות סבילות, כלומר: דרוש יותר חומר כדי להשיג את האפקט. 4. התפתחות תופעות גמילה, כלומר: הימנעות מהחומר גורמת לתופעות גופניות. 5. רצונו של המשתמש להפסיק את השימוש (כלומר: הוא משתמש בעל כורחו). 6. הרס מהלך החיים, (המבנה המשפחתי וכד') הרגיל בשל צריכת החומר. שים לב שתרופות רבות מאד מקיימות את 3,4. אצל מכורים כבדים מתקיימים, לעתים קרובות כל ה-6. זהו ההבדל העיקרי בין מי שצורך נרקוטיקה להקלת כאבי גידולים ממאירים לבין מכור לסמים. ההבדל *אינו* נובע מסוג החומר הנמצא בשימוש. היות שאלכוהול הוא מוצר הנצרך כיום רק לצרכי הנאה ולא מסיבות רפואיות כלשהן (להבדיל מחומרים דמויי הרואין), אצל רופאים רבים השתרש הנוהג להגדיר אלכוהוליזם אם מתקיים 3 או 4, ללא שום צורך בקריטריון אחר. כמעט כל מעשני הסיגריות הם מכורים על פי ההגדרה, משום ש-3,4 בסרך כלל מתקיימים, ורוב המעשנים ניסו להיגמל פעם, כלומר - הם מעשנים על כורחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי על מה אמרת "ממש לא". האם שימוש טיפוסי בסמים קלים עונה על שלושה מתוך ששת הקריטריונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממש לא" התייחס לתיאור ההתמכרות הנפשית כמשהו אמורפי. היא לא אמורפית, ואין בה דיכוטומיה ברורה בין נפשי לבין גופני. הקריטריונים הם בחלקם גופניים ובחלקם התנהגותיים. אינני יודע בדיוק למה הכוונה ב"סמים קלים" מהבחינה הזו. אין ספק ששימוש באלכוהול וסיגריות עונה על הקריטריונים האלה. אינני מכיר התמכרות לחשיש או ל-LSD, אך יש מספר סיבות אפשריות לכך שלא נתקלתי במכורים מהסוג הזה. אני נוטה לחשוב שהם פשוט לא קיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי ''סמים קלים'' בהקשר של הדיון שלנו התייחס ספציפית למריחואנה ולחשיש, לא לסיגריות ולא לשום חומר חוקי אחר. את הדיכוטומיה בין ''התמכרות פיזית'' לבין ''התמכרות נפשית'' לא אני המצאתי, ואני מקבל בהחלט את דבריך בנדון. כוונתי היתה שהמושג ''התמכרות נפשית'' (דהיינו, התמכרות שאין לה כל סימנים גופניים) הינה מושג אמורפי בעיני, ולמעשה בדיעבד נראה לי שזה היה נסיון לא מוצלח מצידי לומר בעדינות שאין דבר כזה. לדעתי ''התמכרות נפשית'' היא עוד המצאה של ארגוני המלחמה בסמים שנורא נורא רוצים לגרום לכולם להאמין שסמים קלים הם ממכרים. נראה שלפחות על אחד ממשתתפי הדיון הזה התעמולה השקרית שלהם עבדה היטב הן בעניין הפלאשבקים והן בעניין ההתמכרות, ומצער לדעתי שהגופים הללו משתמשים בכספי ציבור כדי לנהל מלחמת חורמה בתופעה שולית מבחינת נזקה, מלחמה הכוללת החדרת תעמולה שקרית לילדים בחסות מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב משתמשי החשיש/ מריחואנה לא מקיימים אף אחד מהקריטריונים, למרות שיצא לי להכי מישהי שקיימה שניים מהם (השני והחמישי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק בהחלט. לא טענתי אחרת. אני מניח שיש גם מכורים לחשיש, אבל אין ספק שחשיש אינו קרוב לפסגת החומרים הממכרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |