|
||||
|
||||
"הסכם כולל עם הפלסטינים" מי שקרא את ההסכמים המוצעים יודע ש: * אף אחד מהם איננו כולל. הם דוחים את הסוגיה הבוערת ביותר - שיבת של פליטי 48 אל בתיהם - לעת עתיד או להחלטה של ועדה בינלאומית. * ההסכם לא היה עם *ה*פלסטינים אלא עם פלסטינים מאוד ספציפים, חסרי שליטה על עמם. אגב, ההסכם גם לא היה עם *ה*ישראלים אלא עם פוליטקאי שוליים ישראלים חסרי שליטה על עמם. די בטוח שדב חנין וראלב מג'דלה יכולים לנסח "הסכם כולל בין הישראלים והפלסטינים". הרלוונטיות של הסכם כזה תהיה דומה. |
|
||||
|
||||
סוגיית הפליטים נוסחה כך שתספק את שני הצדדים - ברמה ההצהרתית ישראל מכירה בזכות השיבה של הפליטים וברמה המעשית היא תקבע כמה פליטים, אם בכלל, יוכלו לחזור לתחומה. נכון שההסכמים נוסחו ע''י פוליטיקאים לא מרכזיים משני הצדדים אבל בסופו של דבר גם הממשלות חותרות ליישום עיקריהן (ע''ע אנאפוליס) ושתיהן זכו לתמיכה ציבורית ניכרת בקרב שני העמים. |
|
||||
|
||||
מה שישראל תעשה "ברמה המעשית" תלוי במיליון ואחד גורמים, כדוגמת הלחץ הבינלאומי, איום צבאי, מרד פנימי וכו וכו. אבל אין לזה כל קשר להסכם. ההסכם קובע חד משמעית שמספר הפליטים שישובו, ייקבע בועדה בינלאומית שישראל תהיה רק אחת מהחברות בה. אתה אולי מקווה שהמספר יהיה קטן ויאפשר לשמר את שליטתך הגזענית בפלסטין-שנכבשה-ב49, אבל זה לא כתוב ומוסכם. ביילין ואבו מאזן יכולים להסכים גם ש 2+2=4. זה מרגש, אבל זה לא הסכם כולל ולא נעליים. זה בסך הכל המשך "העמימות הבונה" של אוסלו שמפרותיה נהנות אלפי משפחות שכולות בארץ ישראל המערבית. |
|
||||
|
||||
פלסטינאים בעלי עמדה- ראשי הרשות וגם אנשים מסויימים בחמאס- מסכימים שאי אפשר לממש באופן מעשי את זכות השיבה. כדי לממש באופן מעשי את זכות השיבה צריך לפנות יהודים מבתיהם. בסופו של דבר העניין המעשי של חזרה ממש הוא קטן ובמיסגרת איחוד מישפחות. ההסדר של בעיית הפליטים מורכב ארבעה מרכיבים: א. הכרה באחריות הישראלית. ב. הכרה בזכות שלהם לחזור לבתיהם או לקבל פיצוי במידה ובתיהם אינם קיימים או שגרים בהם. ג.הקמת ועדה שתרשום את הפליטים. ד. הקמת קרן בין לאומית שתהיה אחראית לפיצויים. ודאי שלמדינת ישראל יהיה חלק לא קטן במימון הקרן. אם נקפיד להתנות את ההסדר הזה בהסדר כספי עם כל מדינה בעולם ששם נאלצו/בחרו היהודים לברוח ולנטוש את נכסיהם- אז לא יהיה הסדר. |
|
||||
|
||||
פינוי יהודים מבתיהם כבר היה. אם נקפיד להתנות את ההסדר באי-פינוי יהודים נוספים מבתיהם - אז לא יהיה הסדר. |
|
||||
|
||||
אתה נסחף לתרגילים הורבאליים של המתנחלים. אתה רואה בעיני רוחך (הפלסטינאים-לא) שמפנים את תל חנן? שמפנים את שכונת בקעה בירושלים? את מוסררה? את כל המושבים שלאורך כביש 4 צפונית לצומת פארדיס? סלח לי אך אלו דיבורים בעלמא. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט יכול לדמיין קטסטרופה כזו, אם נמשיך בתוואי שאתה ממליץ עליו. עם זאת, אני לא מאמין שזו אפשרות ראלית בהינתן יחס הכוחות הישראלי-ערבי. אבל בדיוק בשל כך אני משוכנע - בדומה לך - שלא יהיה הסדר. |
|
||||
|
||||
רק בשלושת המילים האחרונות, כי אני חושב שאפשר לעשות הסדר רק שאיננו במיוחד רוצים ואיננו מוכנים לשלם בעדו; אנחנו אוהבים דברים בחינם- שלום תמורת שלום. |
|
||||
|
||||
לא מדויק. אנחנו מוכנים לשלם מחיר עבור שלום - רק עיוור או שקרן יתעלם ממחיר ששילמנו עבור הסכמים קודמים - רק לא את המחיר המלא שדורש האויב. שים לב - אנחנו מסכימים. ללא תשלום המחיר שדורשים הפלסטינים לא יהיה שלום. אבו מאזן, איסמעיל הנייה, ואנוכי סבורים שהמחיר הזה כולל את השבת הגזילה של 49. לך יש דעה עצמאית אחרת בנושא זה. אולי ישראל היתה צריכה להמליך אותך על הפלסטינים במקום את סאלם פאייד. |
|
||||
|
||||
איזה מחיר שילמנו? לדעתי לא שילמנו כלום. |
|
||||
|
||||
אתה אולי לא שילמת דבר, אבל מי שגר בימית, בגילה, בשדרות, או נוסע באוטובוסי ירושלים, שילם מחיר יקר. אני מסכים אתך שזה מחיר זעום לעומת הסבל הפלסטיני, אבל זה איננו ''לא כלום''. |
|
||||
|
||||
סליחה על ההתערבות: אבל איציק ענה כמדומני על המשפט: "אנחנו מוכנים לשלם מחיר עבור שלום - רק עיוור או שקרן יתעלם ממחיר ששילמנו עבור הסכמים קודמים - רק לא את המחיר המלא שדורש האויב." פינוי ימית מתאים לקטגוריה "מחיר ששילמנו עבור השלום". הוסכם שסיני תוחזר למצרים. אבל גילה, שדרות, אוטובוסים, באילו הסכם הם שולבו? |
|
||||
|
||||
הסכמי אוסלו כללו העברת כוחות אויב אל מול גילה ושדרות, והקמת מערך צבאי ומדיני המתכנן ומגבה מפוצצי אוטובוסים. הסיכון בהקמת כוח לוחם בתחומי פלסטין היה ידוע להוגי ההסכמים, והיה חלק בלתי נפרד מהם. זה היה סיכון מחושב, שהתפוצץ לנו בפנים. בניגוד לסיכון המחושב בפינוי סיני אשר הצליח. |
|
||||
|
||||
אה, כן. אם לא יוצרים אבחנות בין חמאס, אש''ף על פילגיהם ואירגונים אחרים, מצמצמים את העיניים ומטים את הראש לצד ימין, אז הטענה הזאת עשויה להראות סבירה. |
|
||||
|
||||
מדוע ה"טענה" שלי דורשת התעלמות כפי שאת מתארת? לא טענתי שערביי העולם כולו הם גוש מונוליתי שמטרתו היא השמדתי, או משהו מגוחך כזה. גם לא טענתי שהפלסטינים לא שילמו מחיר כבד בגלל הסכמי אוסלו וכשלונם. הסכמי אוסלו כללו סיכון מובנה של אזורי הגבול ושל נוסעי התחבורה הציבורית. מנסחי ההסכם ידעו על הסיכון הזה, הם לא מטומטמים והם קראו עיתונים - זה היה חלק מהוויכוח הציבורי לפני החתימה. הם הניחו שהסיכון נמוך דיו, שאם יהיה צורך ישראל תוכל - בהינף צה"ל - להשיב את הגלגל אחורה, ושהסיכויים גבוהים דיים ביחס למחיר הצפוי. הם טעו. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לשלם במשהו שהוא שלך. הקמת ימית ופיתחת רפיח היו חלק מהתנהגות הזויה של המדינה שלנו. המצב הראציונלי היה כפי שהוכרז בממשלה בסוף מילחמת ששת הימים: השטחים-קלף לשלום. ימית ופתחת רפיח 0ויתר ההתנחלויות הם כבר לקיחת בעלות ולא קלף לשלום). על פי התפיסה של "קלף לשלום", החזרת שטחים אינה תשלום. |
|
||||
|
||||
הצלחת לבלבל אותי וכנראה גם את עצמך. ''קלף לשלום'' הוא בדיוק משהו שמחזיקים בו, ומוסרים אותו לאויב כדי לקבל שלום. זה לא רלוונטי אם הקלף הזה הושג ברכישה (כמו בתים בסילואן) או בקרב (כמו הגליל המערבי). |
|
||||
|
||||
רלוונטי ועוד איך. זה לא שאני משתגע אחרי הניסוח של המילים- קלף לשלום. קלף לשלום פירושו -פיקדון. פיקדון שלקחת בכוח ואתה מוכן להחזיר תמורת משהו; שבהחלטה אחת אתה מוסר אותותמורת החזרת משהו. ברגע שאתה רוכש בתים, מתיישבים בהם אנשים -זה מפסיק להיות פיקדון; זה הופך להיות שלך ואז המחיר מתחיל להיות יקר וכואב באופן ממשי ולא כאב היסטורי. |
|
||||
|
||||
אל מה אתה מדבר? איבת אותי לגמרי. הוצאת בנאדם מביתו כדי לקבל שלום, איננה מחיר למען שלום? |
|
||||
|
||||
אם אתנחל אצלך באחד החדרים בבית שלך ואומר לך: בוא נדבר על תנאי יציאתי. אחר כך כשאצא אצהיר ששילמתי מחיר כבד ביותר; הסכמתי לצאת מביתי. לא אני איבדתי אותך אלא אתה איבדת משהו אחר. |
|
||||
|
||||
לא. אתה איבדת הרבה מאוד אם אתה סבור שאין לנו שום זיקה לשטחים שנכבשו ב-67'. שלא להזכיר שהיו שם כמה ישובים יהודיים שיושביהם נטבחו עד אחד ב-48'. |
|
||||
|
||||
גם לי יש זיקה היסטורית לשטחים. אילו ישובים שיושביהם ניטבחו עד אחד? ומה זה בכלל קשור? למה כל הסנטימנטים הללו צריכים לדפוק את החיים לנו ולנכדים שלנו? |
|
||||
|
||||
כפר עציון, למשל. מגיניו נטבחו לאחר שנכנעו. בישובים אחרים בגוש עציון גם היה טבח לאחר הכניעה, אלא שבחלקם כמה מהמגינים זכו ליפול בשבי. |
|
||||
|
||||
מה בדיוק אתה מנסה להוכיח בזה? אצלנו לא היו מעשי טבח? אז תתחיל להתווכח איתי שדיר יאסין לא היה טבח אלא תוך כדי לחימה. יש מספיק קטעי עדויות שמראות דברים לא סימפטיים. קרוב מישפחה שלי בחזית הדרום היה מפקד כתה והיה אמור לתפוס עמדות על חוף הים כדי לזרז את הפליטים לעלות לסירות. הוא הרים לכל הכיתה את הגררות ברובים והם ירו באוויר; מפקד החטיבה ציין אותו לשבח על שהציל את כבוד החטיבה. אינני בא להשמיץ כי אני יודע שאין מלחמות נקיות וודאי לא מלחמות בין אוכלוסיות של אותה הארץ- מעין מלחמת אזרחים.לכן כל הטיעונים שלך מיותרים לחלוטין ואינם מוכיחים כלום. |
|
||||
|
||||
היו כמה מעשי טבח. כן. אז? בשורה התחתונה, בשטחים שכבשו היהודים נותרה אוכלוסיה ערבית. בשטחים שכבשו הערבים, לא נותר ולו יהודי אחד. אומר דרשני, לא? |
|
||||
|
||||
קצת פרספקטיבה היסטורית: חלק שלישי. |
|
||||
|
||||
באחוזים, עדיין כל שטח שהערבים כבשו במלחמה ההיא הפך ליודןריין. |
|
||||
|
||||
סבתי גרה בצעירותה בעיר סרנקי שבפולין. הרוסים כבשו את השטח כקיום הסכם ריבנטרופ־מולטוב וגירשו אותה ומשפחתה לסיביר. משום מה, היא ומשפחתה העדיפו לאחר המלחמה לעלות לגור לארץ ישראל ולא לריב עם קבוצת גוים על "אני גרתי פה לפני המלחמה" ו־"אני גרתי פה לפני שאת היהודונים הגעתם לפה" ו־"אשכנז מוזכרת בתורה אז כל אירופה שלי" וכו'. שאלתי אותה אם היא הייתה מוכנה לחזור לגור בפולין בתנאי שאוגדה של צה"ל הייתה שומרת לה על הבית, התשובה הייתה שלילית. העולם לא הוגן למזלינו ושטח שיהושע בן־נון רשם בטאפו נעלם כשם ששטחים שהפלסטינים החזיקו בארץ הפכו להיות נכסי נפקדים. |
|
||||
|
||||
ועלתה לארץ, שבה היא נאלצת לריב עם קבוצת גויים בדיוק על זה. |
|
||||
|
||||
עלתה ב־49', ישבה על אדמות יהודיות פרטיות. אפילו עמותת "זוכרות" שמתעדדת ישובים ערביים לפני הנכבה לא הצליחה למצוא ישובים ערביים בשטח הזה. היא עצמה לא רבה עם אף קבוצת גויים, בשביל מה נראה לך המצאנו את הדמוקרטיה הלא־ישירה, אם לא כדאי לשלוח וכחנים אחרים במקומך? |
|
||||
|
||||
זוכרות לא מכירים בקניית אדמות. ישובים שמלפני קום המדינה מכונים "התנחלויות ציוניות שהוקמו על אדמות הישוב לפני 1948". |
|
||||
|
||||
כמדומני, ישובים עבריים מלפני קום המדינה מכונים כך רק במידה והם היו על שטח של יישוב ערבי. במידה ופשוט לא היה ישוב ערבי בסביבה (כמו בהרצליה, אשר העברים חיו לצד הערבים בשכנות טובה, כל אחד על אדמתו במרחק רב. הרצליה עצמה אינה מכונה באתר זוכרות "התנחלות ציונית שהוקמה על אדמות היישוב לפני 1948", כיוון שפשוט לא גרו שם אחרים לפני העברים). |
|
||||
|
||||
"במרחק רב"? וסידנא עלי מה, עז? |
|
||||
|
||||
לא ממש עז, יותר בכיוון של כפר שהיה במרחק כמה קילומטרים מהמושבה עצמה ושממנו נרכשו אדמותיה בכסף נקי וידידות, בתקופת השגשוג בארץ בין 2 הפרעות שחלו בשנות העשרים. הכפר אלחרם שבו היה מסגד סידנה עלי היה רחוק מספר קילומטרים מאיפה שהייתה אז המושבה הרצליה (איפה שהיום בית הספר ויצמן, רחוק מהרצליה פיתוח). זוכרות בדפם על הכפר1 "תולדות הכפר אלחרם" לא מציינים את הרצליה כהתנחלות ציונית שהוקמה על אדמות הכפר. אחד הסיפורים שמסופרים תכופות הוא על הנסיעה ארוכת השעות שהייתה מתל־אביב ועד הרצליה, שבה נסעו היהודים לקנות את חלק מאדמות אלחרם ואג'ליל, נסיעה קשה וארוכה בגלל מכוניות ישנות וחוסר בדרכים סלולות. אם מת"א לקח כמה שעות להגיע להרצליה, אני חושב שבהחלט אפשר להגדיר את הרצליה וסידנה עלי כ"במרחק רב", לנוכח מצבים דוגמת עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו. |
|
||||
|
||||
מה הכוונה "מצבים דוגמת עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו"? |
|
||||
|
||||
"אני חושב שבהחלט אפשר להגדיר את הרצליה וסידנה עלי כ"במרחק רב", לנוכח מצבים דוגמת עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו." מצבים בהם ישובים יהודים וערבים (או יהודים וערבים בכלל) היו במרחק לא רב. כמו בערים עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו. |
|
||||
|
||||
ישנם ישובים הרבה שהיו סמוכים לכפרים ערביים, אבל לא *כה סמוכים* כמו ערים מעורבות, במרחק מקביל לסידני עלי והרצליה _(כמה מלבס היתה רחוקה מפתח תקוה?). ועדיין מוגדרים כהתנחלויות ע"י זוכרות ודומיהן, אעפ"י שהאדמות נקנו בכסף מלא. ואעפ"י שבשנים הראשונות, לפחות, היו יחסי ידידות בין היהודים לערבים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |