|
||||
|
||||
אל מה אתה מדבר? איבת אותי לגמרי. הוצאת בנאדם מביתו כדי לקבל שלום, איננה מחיר למען שלום? |
|
||||
|
||||
אם אתנחל אצלך באחד החדרים בבית שלך ואומר לך: בוא נדבר על תנאי יציאתי. אחר כך כשאצא אצהיר ששילמתי מחיר כבד ביותר; הסכמתי לצאת מביתי. לא אני איבדתי אותך אלא אתה איבדת משהו אחר. |
|
||||
|
||||
לא. אתה איבדת הרבה מאוד אם אתה סבור שאין לנו שום זיקה לשטחים שנכבשו ב-67'. שלא להזכיר שהיו שם כמה ישובים יהודיים שיושביהם נטבחו עד אחד ב-48'. |
|
||||
|
||||
גם לי יש זיקה היסטורית לשטחים. אילו ישובים שיושביהם ניטבחו עד אחד? ומה זה בכלל קשור? למה כל הסנטימנטים הללו צריכים לדפוק את החיים לנו ולנכדים שלנו? |
|
||||
|
||||
כפר עציון, למשל. מגיניו נטבחו לאחר שנכנעו. בישובים אחרים בגוש עציון גם היה טבח לאחר הכניעה, אלא שבחלקם כמה מהמגינים זכו ליפול בשבי. |
|
||||
|
||||
מה בדיוק אתה מנסה להוכיח בזה? אצלנו לא היו מעשי טבח? אז תתחיל להתווכח איתי שדיר יאסין לא היה טבח אלא תוך כדי לחימה. יש מספיק קטעי עדויות שמראות דברים לא סימפטיים. קרוב מישפחה שלי בחזית הדרום היה מפקד כתה והיה אמור לתפוס עמדות על חוף הים כדי לזרז את הפליטים לעלות לסירות. הוא הרים לכל הכיתה את הגררות ברובים והם ירו באוויר; מפקד החטיבה ציין אותו לשבח על שהציל את כבוד החטיבה. אינני בא להשמיץ כי אני יודע שאין מלחמות נקיות וודאי לא מלחמות בין אוכלוסיות של אותה הארץ- מעין מלחמת אזרחים.לכן כל הטיעונים שלך מיותרים לחלוטין ואינם מוכיחים כלום. |
|
||||
|
||||
היו כמה מעשי טבח. כן. אז? בשורה התחתונה, בשטחים שכבשו היהודים נותרה אוכלוסיה ערבית. בשטחים שכבשו הערבים, לא נותר ולו יהודי אחד. אומר דרשני, לא? |
|
||||
|
||||
קצת פרספקטיבה היסטורית: חלק שלישי. |
|
||||
|
||||
באחוזים, עדיין כל שטח שהערבים כבשו במלחמה ההיא הפך ליודןריין. |
|
||||
|
||||
סבתי גרה בצעירותה בעיר סרנקי שבפולין. הרוסים כבשו את השטח כקיום הסכם ריבנטרופ־מולטוב וגירשו אותה ומשפחתה לסיביר. משום מה, היא ומשפחתה העדיפו לאחר המלחמה לעלות לגור לארץ ישראל ולא לריב עם קבוצת גוים על "אני גרתי פה לפני המלחמה" ו־"אני גרתי פה לפני שאת היהודונים הגעתם לפה" ו־"אשכנז מוזכרת בתורה אז כל אירופה שלי" וכו'. שאלתי אותה אם היא הייתה מוכנה לחזור לגור בפולין בתנאי שאוגדה של צה"ל הייתה שומרת לה על הבית, התשובה הייתה שלילית. העולם לא הוגן למזלינו ושטח שיהושע בן־נון רשם בטאפו נעלם כשם ששטחים שהפלסטינים החזיקו בארץ הפכו להיות נכסי נפקדים. |
|
||||
|
||||
ועלתה לארץ, שבה היא נאלצת לריב עם קבוצת גויים בדיוק על זה. |
|
||||
|
||||
עלתה ב־49', ישבה על אדמות יהודיות פרטיות. אפילו עמותת "זוכרות" שמתעדדת ישובים ערביים לפני הנכבה לא הצליחה למצוא ישובים ערביים בשטח הזה. היא עצמה לא רבה עם אף קבוצת גויים, בשביל מה נראה לך המצאנו את הדמוקרטיה הלא־ישירה, אם לא כדאי לשלוח וכחנים אחרים במקומך? |
|
||||
|
||||
זוכרות לא מכירים בקניית אדמות. ישובים שמלפני קום המדינה מכונים "התנחלויות ציוניות שהוקמו על אדמות הישוב לפני 1948". |
|
||||
|
||||
כמדומני, ישובים עבריים מלפני קום המדינה מכונים כך רק במידה והם היו על שטח של יישוב ערבי. במידה ופשוט לא היה ישוב ערבי בסביבה (כמו בהרצליה, אשר העברים חיו לצד הערבים בשכנות טובה, כל אחד על אדמתו במרחק רב. הרצליה עצמה אינה מכונה באתר זוכרות "התנחלות ציונית שהוקמה על אדמות היישוב לפני 1948", כיוון שפשוט לא גרו שם אחרים לפני העברים). |
|
||||
|
||||
"במרחק רב"? וסידנא עלי מה, עז? |
|
||||
|
||||
לא ממש עז, יותר בכיוון של כפר שהיה במרחק כמה קילומטרים מהמושבה עצמה ושממנו נרכשו אדמותיה בכסף נקי וידידות, בתקופת השגשוג בארץ בין 2 הפרעות שחלו בשנות העשרים. הכפר אלחרם שבו היה מסגד סידנה עלי היה רחוק מספר קילומטרים מאיפה שהייתה אז המושבה הרצליה (איפה שהיום בית הספר ויצמן, רחוק מהרצליה פיתוח). זוכרות בדפם על הכפר1 "תולדות הכפר אלחרם" לא מציינים את הרצליה כהתנחלות ציונית שהוקמה על אדמות הכפר. אחד הסיפורים שמסופרים תכופות הוא על הנסיעה ארוכת השעות שהייתה מתל־אביב ועד הרצליה, שבה נסעו היהודים לקנות את חלק מאדמות אלחרם ואג'ליל, נסיעה קשה וארוכה בגלל מכוניות ישנות וחוסר בדרכים סלולות. אם מת"א לקח כמה שעות להגיע להרצליה, אני חושב שבהחלט אפשר להגדיר את הרצליה וסידנה עלי כ"במרחק רב", לנוכח מצבים דוגמת עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו. |
|
||||
|
||||
מה הכוונה "מצבים דוגמת עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו"? |
|
||||
|
||||
"אני חושב שבהחלט אפשר להגדיר את הרצליה וסידנה עלי כ"במרחק רב", לנוכח מצבים דוגמת עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו." מצבים בהם ישובים יהודים וערבים (או יהודים וערבים בכלל) היו במרחק לא רב. כמו בערים עכו, ירושלים או תל־אביב-יפו. |
|
||||
|
||||
ישנם ישובים הרבה שהיו סמוכים לכפרים ערביים, אבל לא *כה סמוכים* כמו ערים מעורבות, במרחק מקביל לסידני עלי והרצליה _(כמה מלבס היתה רחוקה מפתח תקוה?). ועדיין מוגדרים כהתנחלויות ע"י זוכרות ודומיהן, אעפ"י שהאדמות נקנו בכסף מלא. ואעפ"י שבשנים הראשונות, לפחות, היו יחסי ידידות בין היהודים לערבים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |