 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך זה שאדם שהיו לו כל כך הרבה חברים נשאר בודד לגמרי לעת זקנה ומחלה? לאבירי זכויות האדם לא נוח לבקר זקן משותק? שלום לעפרו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי את זה כבר כמה פעמים. יש עובדות שמגבות את זה או שזו סתם שמועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של שולמית אלוני זה עובדה או שמועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה מתקשר? לא ראיתי שם שום דבר בקשר לנטישת חבריו בעקבות מחלתו. "בודד היה, חולה ונשכח" זה לא מספיק מפורט. בוודאי שהוא היה חולה, נשכח? על ידי מי? האם הפסיקו לבקר אותו חבריו, או שפשוט הציבור לא זוכר אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ודי ניר מוזס שלום הודתה היום ברדיו שלמרות החברות הקרובה ביניהם היא לא בקרה אותו בחוליו כי זה היה מדכא מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מברך אותה על הרגישות ואצילות הנפש שגילתה, ככל הנראה לראשונה בחייה. אייבי היה מדוכא מאד גם בלי הביקורים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג, אבל היא כותבת גם ''חזרנו ונזכרנו באיש המיוחד הזה שאהבנו ואשר נעזב באין לו כוח ויכולת להמשיך''. אני מדמה לשמוע כאן נימה של עזיבה ע''י חברים ולא ע''י הציבור, אם כי הרד''ק חולק עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. אני לא רוצה להזדקק למקראות גדולות בעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם משהו ששמעתי ממישהו שסעד אותו על מיטת חוליו. אולי הוא יאות לכתוב כאן כמה מילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד משני המוזכרים כאן? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3588733,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו התכוונתי לכתוב את השם, לא הייתי נזקק לבקשות מעין אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר סיפור על עובדת סוציאלית של הביטוח הלאומי, שבאה לבקר קשיש בריא בן 101. הוא סיפר לה, שאף אחד לא בא לבקר אותו מאז הביקור הקודם שלה לפני חודשיים. אפילו לא הילדים שלך? לא יפה מצדם! היא הגיבה. עזבי אותם במנוחה, הם זקנים מידי. הוא ענה. מה אפשר לעשות? בגיל 81, גם החברים שלך הם לא ילדים קטנים שיש להם כוח להתרוצץ סביבך כל היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מסמפט ומזדהה עם תפיסת עולמו של אייבי נתן, אבל יש כאן כמה התבטאויות המייצגות נאמנה את עולם הקלישאה הישראלי. א. "איך זה שאדם שהיו לו כל כך הרבה חברים נשאר בודד לגמרי לעת זקנה ומחלה? לאבירי זכויות האדם לא נוח לבקר זקן משותק?" כאילו משאת נפשו של רוב המין האנושי היא לבלות את זמנם עם זקנים חולים ומשותקים המשמיעים קולות משונים שמזכירים לנו בדיוק את הדברים שאנו ממש רוצים לשכוח. ב. "בודד היה, חולה ונשכח" - אדם שנמצאו לו מספיק חברים כדי לדאוג לו לעת ערוב יומו ושניים מתוכם אפילו קיבלו על עצמם את הטירחה של מעמד האפוטרופוס הרשמי, אינו בודד ואינו נשכח. יש הרבה מאוד אנשים שהם באמת בודדים חולים ונשכחים והאפוטרופוס שלהם הוא זר שהמדינה משלמת את שכרו כדי שיקח על עצמו את בילבול המוח הבירוקרטי של המישרה המטרטרת הזו. ג. "למרות החברות הקרובה ביניהם היא לא בקרה אותו בחוליו כי זה היה מדכא מדי" - גם תרתי דסתריי וגם צביעות? איכשהו לא ממש אמין. ד. "הממסד לא הכיר לו תודה" - איזה תודה אמור הממסד להכיר לאדם שעם כל האהבה אליו, בנה את חייו על אנטי ממסדיות? ה. "הוא היה עצוב כל שנה מחדש כשלא זכה לקבל את פרס ישראל" - ממש פאתטי איך אנשי אואנגארד המתגאים כל כך בהליכה נגד הזרם והממסד, מתגלים כלא כל כך שונים מאותו פעיל פוליטי שולי שבשולי שמשאת חייו היא פרס העובד המצטיין של המחלקה הטיטולרית מיסודם של אקאקיביץ' ומורגנשטרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "איך זה שאדם שהיו לו כל כך הרבה חברים נשאר בודד לגמרי לעת זקנה ומחלה? לאבירי זכויות האדם לא נוח לבקר זקן משותק?" כאילו משאת נפשו של רוב המין האנושי היא לבלות את זמנם עם זקנים חולים ומשותקים המשמיעים קולות משונים שמזכירים לנו בדיוק את הדברים שאנו ממש רוצים לשכוח. אבל אבירי זכויות האדם הם לא כמו רוב המין האנושי, הם סוג אדם נעלה ונאור, שאוהב להטיף מוסר לאחרים. אולי כדאי להם ללמוד מהיהדות החשוכה את מצוות ביקור חולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבירי זכויות האדם אינם מטיפים לאיש בעניין ביקור חולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. "הממסד לא הכיר לו תודה" - איזה תודה אמור הממסד להכיר לאדם שעם כל האהבה אליו, בנה את חייו על אנטי ממסדיות? אתה שוכח את נטיית הלב להתרפק על משהו מן העבר. גם ברמת האזרח הבודד (כמה מהצעירים שמעלים את צ'ה גווארה לדרגת קדוש מעונה על כל טישרט רענן יודעים גם על הפרק האפל בשירות בתי הסוהר הקובאני)? וגם ברמה הממסדית - אימוץ האנטי-ממסדי לחיק הקונצזוס של אותו ממסד קורה גם באומנות (הדלתות.החיפושיות, אפילו הדג-נחש) וגם בחיים הפוליטים, אם בשלו התנאים. במיוחד שכשמדובר על פוליטיקאים בעלי זכרון קצר, ערכים מעורפלים ואופורטיוניזם של סוכן שחקנים. אולי אייבי קיווה שהממסד יראה בו, לבסוף, ילד שובב הראוי להערכה על אומץ ליבו וערכיו. אני לגמר מסכים איתך לגבי הפאטתיות שבדבר. אבל בערוב ימיו היה אדם חולה ועזוב. קשה לי לשפוט אדם במצבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי את הסיפור על אורי אבנרי וצוואת אמו הקשישה. אמו של אורי אבנרי, הילדה וולך (אוסטרמן) ז"ל, כתבה בצוואתה כך: "לבני – אורי אבנרי ת.ז. 99517, מרח' רופין 10 ת"א, איני מורישה אפילו אגורה שחוקה אחת מאחר ולא טיפל בי ובמקום זאת הלך לבקר אצל הרוצח יאסר ערפאת." הצוואה פורסמה בביטאון המעריצים של אבנרי, הקרוי בפי העם "מקור ראשון" (זאב גלילי 1/11/2002, הקישור מופיע למטה). עיתון הארץ, "עיתון אחד טוב מול כל הצהוב", ביקש כיאות את תגובתו של אבנרי לפרסום הסנסציוני (שרה ליבוביץ-דר, 8/11/02, חפשו בארכיון הארץ), וכך הביא את הפרטים העסיסיים לידיעת כלל תושבי מדינת תל-אביב. אבנרי בתשובה: "אני לא קורא מקור ראשון וזה לא מעניין אותי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור הזה רואים את צילום הכתבה המדוברת: http://rotter.net/forum/gil/5405.shtml (תודה לגוגל) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |