בתשובה לאדם קלין אורון, 16/07/08 18:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה, ובכיף. עם האמירה שמחשבה רפלקסיבית היא קודם לחשוב ואז לחיות, אפשר להתווכח. גם לא בטוח שאנחנו מסוגלים... אבל הקושי לבן המערב שמורגל בלנתח את הדברים, ושהניתוח האינטלקטואלי חשוב כל כך, הוא אכן קושי משמעותי. כשחווים את ההבדל, כששמים לב למחשבות החולפות, ומצליחים קצת יותר לשים לב אליה 'מבחוץ', אפשר להיות חופשיים יותר. פחות נעולים בקונספציות שלקחנו כמובן מאליו, ואפילו לא שמנו לב אליהן כאן. יותר שקטים בפנים, פחות נרעשים מכל דבר. אני דווקא טיפוס 'ראש'. הרבה מחשבה, ניתוח והסקת מסקנות, רציונל. שימושי מאוד, אבל חשוב לראות מתי האוטומט משתלט. כשמסוגלים לראות שמה שאני חושב על המציאות היא רק מחשבה, שומעים יותר, רואים יותר, מריחים יותר. מדהים עד כמה הראש הנפלא שלנו, שעוזר לנו כל כך, מפריע לפעמים. אחד הקשיים שיש לבן המערב (אם אנחנו בהכללות מסוג זה), הוא בלוותר על דעות, ובעיקר - על חשיבותן של הדעות שלנו. לכן ממהרים להסביר שמכה בראש זה בסדר או לא, מורה זה טוב ואחר רע, וכו'. שורה תחתונה, תרגול - לא דיון. קצת יותר מודעות למה שקורה בפנים, דרכה גם שמים לב לאדפטציה שאנו עושים למציאות כל הזמן. לכן התמקדות בנשימה כל כך עוזרת - מרגישים פיזית את המתחים הפנימיים, וגם יכולים להשפיע קצת דרך הגוף. לא רק לחשוב על דברים. התרגול כולל 'ירידה' ממחשבות, לשים לב שעלתה מחשבה ולהחזיר את תשומת הלב לנקודה פיזית או נשימה. דורש ויתור מודע על המשך המחשבה, 'לגמור את המשפט'. כשמדובר במתחים, מילא, קשה אבל רצוי. כשמדובר במחשבה נחמדה דווקא - קשה מאוד! לפחות לי... אבל התרגול יוצר יכולת, ונותן חופש. נולדת אפשרות שקודם אפילו לא שמנו לב שחסמנו לעצמנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר (יש לך יכולת נהדרת להכניס את הקורא לחוויה שלך), אבל אני חושש שלא הסברתי את עצמי כיאות. אני מבין במידה סבירה, נדמה לי, מהי מהות החוויה וכיצד ניתן להגיע אליה. אני גם מבין שזו חוויה מזן שונה, קטגורית, מאלו בהן אנו מורגלים. אני אפילו מבין שזו חוויה נעימה. מה שאני לא מבין הוא כיצד החוויה *מועילה*. בהחלט ייתכן שזה לא קריטריון רלוונטי, אבל כיצד היכולת שלא לחשוב מסייעת לאדם לגבש לעצמו מטרות ולהשיגן? האם התועלת מגיעה מחוץ לחוויה עצמה, דהינו, בכך שהיא מאפשרת לחשוב ביתר יעילות בזמן שלא עוסקים במדיטציה? כי, נדמה לי, מבחינתו של הזן "הקלאסי", התועלת הממשית תהיה אם האדם יאמץ את החשיבה-חסרת-החשיבה כדרך חיים - אך זו אינה תועלת מערבית באופיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כיצד היכולת שלא לחשוב מסייעת לאדם לגבש לעצמו מטרות ולהשיגן?" לי זה די ברור, הגם שאני ממש לא מומחית למדיטציית זן (היתה תקופה שעשיתי מדיטציה באופן יומיומי, אבל זה היה ממש מזמן ומאוד חלקי). מה שאנשי המערב קוראים "אינטואיציה" או "קפיצה מחשבתית" עולות הרבה פעמים מתוך חלל ריק. הנדנוד הבלתי פוסק של החשיבה המודעת (הרפלקסיבית, בלשונך) חוסם קפיצות כאלה, וכשמצליחים להנמיך את קולו לזמן מסוים, רגעים או שעות, התוצאות הן צלילות מחשבתית גבוהה יותר. במצב כזה, מה שקוראים "הקול הפנימי"1 מתחזק והאדם יכול לגבש החלטות ותובנות (או לראות אותן מתגבשות לנגד עיני) בבהירות יתר. די בטוח שנכתבו על השיטה הזו גם ספרי עזר למנהלים... :-) 1 אני בכוונה מתרגמת למונחים מערביים פסיכולוגיסטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי אמורים לדכא כל מחשבה שעולה, לא? או שיש מחשבות שעולות ומותר לפתח, או שמא לתת להן להתפתח "מעצמן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא בדיוק "מחשבות" שעולות. לא יודעת איך לקרוא להן בשם שלא יהיה יומרני או סתמי. בעיקרון אי אפשר לדכא את המחשבות הרפלקסיביות (=התודעה), אפשר רק להתמקד במשהו שמעבר לה (מראות, תחושות, נשימה..) ולהבחין בהדרגה איך היא מוסטת הצידה. בדרך כלל היא חוזרת ומתגנבת כמה פעמים, ואין טעם "לא לחשוב על פילים לבנים" - אלא להתמקד בתחושת הפיל האפור הממשי הניצב מולך, ולראות את הלבן מתפוגג לאיטו. אצל מתחילים, או במדיטציה לא מוצלחת (או כשיש צורך ב"התנקות" מהמון חוויות מסעירות), יש תחושה שלא הצלחנו כלל לדחוק את ההכרה ושהיא התגנבה שוב ושוב ("כל הזמן חשבתי על הפגישה של אתמול"). גם זה קורה. אין דרך ישירה ללחום בזה. אבל כשזה עובד, זה עובד כמו קסם. יש כמובן גם מדיטציית דמיון מודרך, שבה מפתחים בכוונה ובידיעה מחשבות מסוימות, טובות ומועילות (בד"כ בהנחיית קול חיצוני, זה פשוט קל יותר לא "לתכנן" בעצמך בזמן אמת). זה סוג נפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער על ההצקה, אבל את יכולה לחדד קצת, או שמא, לתרגם קצת? אני מצליח להבין מה אתם אומרים על מצב התודעה-ללא-מודעות (נו, בערך) הזה, אבל לא מצליח להבין איך מגיעים ממנו לתובנות כלשהן. לצורך העניין, האנלוגיה שכל הזמן קופצת לי היא למסאז': זה לא יגרום לך להיות בכושר, אבל זה יעזור לך להשתחרר משרירים שנתפסו בזמן ביקור בחדר כושר, וזה גם נעים. אבל את (ונדמה לי שגם עדי) מדברים על משהו אחר, נכון? על משהו, אם נמשיך באנלוגיה, שכן מפתח לך את השרירים - אבל בצורה שונה מאשר חדר כושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמת החדר כושר מצוינת. התרגול במדיטציה מחזק את השריר שמאפשר להזיז את תשומת הלב מהדבר בו היא תקועה כרגע (מחשבה טורדנית, כאב). בתחילה זה להזיז מדבר אחד לדבר אחר, למשל לנשימה, לנקודה בה אני מתמקד, לצלילים אותם אני שומע, לריח האוויר, או לתחושת הרוח על עורי. לאחר מכן, שמים לב שה"שריר" הוא בעצם זה שמאפשר לעזוב את מה שהיינו תקועים בו, לשחרר תשומת לב ולא רק להעבירה למשהו אחר. אז מה שבא, שמים לב, אין דבר אחד החשוב ממשנהו. כמו חדר הכושר, המטרה אינה זמן המדיטציה עצמו, אלא מה שנפתח בזמן הזה, וממשיכים ליישם ולהעמיק אחר כך. מבחינת מה זה *מועיל*, אז תלוי כמובן איך נגדיר מטרות ראויות. אפשר להתמקד בעשיית תוכניות וכו', או בביצוען. כשיכולת המיקוד משתפרת, אפשר להעמיק בכל מה שעושים. כשעוסקים בלתכנן, רק מתכננים. כשלא נעולים על קונספציות, או ערים לאלו שיש לי, לוקחים אותן בחשבון ומקבלים החלטות יותר נכונות. בצורה כללית יותר, היכולת להתבונן מעט 'מבחוץ' מאפשרת קנה מידה. מועיל בכל דבר. אבל העיקר בעיני הוא לא אלה. כששמים לב שכאב הוא תגובה שלנו למה שקורה, ולאו דווקא מה שקורה עצמו, רואים גם שרוב הכאב בא מהתנגדות, מלחץ שאנו מוסיפים לארוע, ולא ממש נחוץ. אז, כל הסיסמאות היפות של עולם העזרה העצמית מתממשות. מקבלים את מה שיש, לא רק כי כך נעים יותר לחיות, אלא פשוט זה מה שיש. החשיבה החיובית מתרחשת מאליה, ולא בתור כפייה עצמית. גם האכפתיות לאחרים קשורה. ככל שאני שם לב שה'אני' בו אני חי אינו כולל רק את גופי, אלא את כל מה שסביבי, נעים ופשוט לעזור לאחרים. טבעי. אם מקטינים את הצורך לספק כל תחושה שבאה, כמו לרוץ עם כל מחשבה שעולה, יש הרבה פחות צרכים - ולכן הרבה יותר אפשרויות פתוחות. המחיר, אם זה מחיר - יש הרבה פחות לאן לרוץ, כי כבר די נחמד פה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפתה להמשיך ולשאול שאלות רק כי אני נהנה כל-כך לקרוא את התשובות שלך, אבל האמת היא שנדמה לי שהבנתי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כיף לכתוב. רק מלה אחרונה על מחשבות. אין בהן פגם, ואין חובה למגר אותן. זו רק ההיצמדות למחשבה, ההיתקעות, שמפריעה. כשזו משתחררת, השאר זה מחשבות שבאות והולכות. מה שלא ממש רלוונטי, מסתכלים מהצד, מתעלמים, והמחשבה הולכת מאליה. מה שרלוונטי, מעניין, משתמשים. רק שיש מי שיכול להתבונן בהן, ולא עף איתן לכל מקום. חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה נוספת של שאלתך - הייתי מוסיפה גם את ההבחנה בין mind ל-brain. אם אני לא מבולבלת, במדיטציה שואפים לתת ל-mind להיות מה שהוא, על פני לתת ל-brain לפעול ללא הרף. זה לא בדיוק מחשבה, אם כי זו בבירור פעילות מוחית.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it is all in your mind
i don't mind never mind. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש קשר בין ההליכים הפיסיים שעוברים על המוח בזמן התרגול, לאלא שקורים בזמן שלב החלומות שבשנה, שהוא חיוני לתפקוד בשעות היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשר עמום בלבד, אם אני לא טועה - אבל אני חובב בלבד, ולהתחיל לדבר כאן על הורמונים נירוטרנסמיטרים רק יחשוף אותי ללעג מוצדק. בכל מקרה, זו סוגייה שמעסיקה אותי מאוד בזמן האחרון - הקשר בין הכרה, מוח, נפש ומצבי תודעה שונים. נדמה לי שבמדעי המוח כבר יש סמי-קונצנזוס שהעניין הגדול של כולנו בהכרה ומודעות הוא מוגזם לחלוטין, כיוון שרוב תפקודי המוח אינם מודעים. אני מתעניין במצבים האפורים, אלו שבין חוסר מודעות לבין מודעות מכוונת וממוקדת - חלומות, מדיטציה, הזיות וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני צלילת סקובה יכולה להוביל לתוצאות דומות לשל מדיטציה, או ציפה בים עם מסכה ושנורקל תוך הקפדה על הנשימה, (יוגה ויפאסאנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע, באופן אבסורדי, מעולם לא חשבתי על זה, למרות שיש לי נסיון בצלילה, ולמרות שזה מאוד הגיוני (בידוד חושי מסוים, תנועות גוף עצלות, נשימה קצבית ומודעת). תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה תקופה שנהגתי לרדת לבד, לצלילת לילה לא הרפתקנית, במקום מוכר עם קרקע חולית, 6-10 מ' , ומתמכר עד שנגמר האוויר, או שהקור מתחיל להפריע. הדמיון בתחושות, שבין הצלילה לבין העובר ברם אימו, תמיד מדגדג את מחשבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפלקס טבילה במים קרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבירת שיא בצלילה חופשית. מאמר מפי הצולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, לא לא לא. זה הרבה, הרבה יותר מסובך מזה (בעיקר לגבי חלומות, אבל במידה פחותה, גם לגבי מדיטציה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש לך יכולת נהדרת להכניס את הקורא לחוויה שלך" וכל זה באמצעות מילים בלבד, וניסוחים לינאריים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני כנראה קצת איטי היום, אבל: מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הטענות החוזרות בדיון היא שמילים וחשיבה פעילה חלשות מכדי לתאר חוויות רגשיות. שלב הזן הוא משהו בלתי-ניתן לתיאור מילולי. אני התלהבתי מדוגמה נגדית, שבה מילים מפלסות את הדרך אל תודעתו של אדם אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתארת בדיוק את שירת ההייקו, ובכלל את תפקיד השירה בחיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפלסות את הדרך, בוודאי. תיאור 'מלא' בוודאי שלא. אם מקבלים שהמילים דלות מכדי לתאר את מלוא המציאות, אפשר להתענג על החלק שהן כה מוצלחות בו. לא לפסול ולא להתיימר. גם בזן, דרך אגב, משתמשים במילים... יש אימרה: zen masters use their tounges to trap their students במלכודת נופל רק מי שנצמד יתר על המידה למילים, אחרת, משחקים סביבם יחדיו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוותר על מחשבות, לוותר על דעות, הזן מסתמן כאויב הגדול של הפורומים אני מתאמן במדיטציה כ 15 שנה ובזזן כ 10 שנים, אכן למדתי אצל מורה זן שהציע זזן עם היקיצה, כמובן לא בסתירה לאימונים בשעות היום המאוחרות, המשמעות כפי שאני חווה אותה היא אקזיסטנציאליסטית (למרות שאצלנו באסכולה זו הבנה הנחשבת לשגויה), התאים לי כנראה והמשכתי עם זה כמובן עדיף לא לקום ב 6 אלא כמה שעות אחרי כמו אדם תרבותי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין תרגול מדיטציה לתרגול זן? (או, מהו תרגול זן?) תודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |