בתשובה לב/מורתי ללשון, 17/07/08 21:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה, אני כנראה קצת איטי היום, אבל: מה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הטענות החוזרות בדיון היא שמילים וחשיבה פעילה חלשות מכדי לתאר חוויות רגשיות. שלב הזן הוא משהו בלתי-ניתן לתיאור מילולי. אני התלהבתי מדוגמה נגדית, שבה מילים מפלסות את הדרך אל תודעתו של אדם אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתארת בדיוק את שירת ההייקו, ובכלל את תפקיד השירה בחיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפלסות את הדרך, בוודאי. תיאור 'מלא' בוודאי שלא. אם מקבלים שהמילים דלות מכדי לתאר את מלוא המציאות, אפשר להתענג על החלק שהן כה מוצלחות בו. לא לפסול ולא להתיימר. גם בזן, דרך אגב, משתמשים במילים... יש אימרה: zen masters use their tounges to trap their students במלכודת נופל רק מי שנצמד יתר על המידה למילים, אחרת, משחקים סביבם יחדיו... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |