בתשובה לברקת, 17/07/08 14:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל הרי אמורים לדכא כל מחשבה שעולה, לא? או שיש מחשבות שעולות ומותר לפתח, או שמא לתת להן להתפתח "מעצמן"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא בדיוק "מחשבות" שעולות. לא יודעת איך לקרוא להן בשם שלא יהיה יומרני או סתמי. בעיקרון אי אפשר לדכא את המחשבות הרפלקסיביות (=התודעה), אפשר רק להתמקד במשהו שמעבר לה (מראות, תחושות, נשימה..) ולהבחין בהדרגה איך היא מוסטת הצידה. בדרך כלל היא חוזרת ומתגנבת כמה פעמים, ואין טעם "לא לחשוב על פילים לבנים" - אלא להתמקד בתחושת הפיל האפור הממשי הניצב מולך, ולראות את הלבן מתפוגג לאיטו. אצל מתחילים, או במדיטציה לא מוצלחת (או כשיש צורך ב"התנקות" מהמון חוויות מסעירות), יש תחושה שלא הצלחנו כלל לדחוק את ההכרה ושהיא התגנבה שוב ושוב ("כל הזמן חשבתי על הפגישה של אתמול"). גם זה קורה. אין דרך ישירה ללחום בזה. אבל כשזה עובד, זה עובד כמו קסם. יש כמובן גם מדיטציית דמיון מודרך, שבה מפתחים בכוונה ובידיעה מחשבות מסוימות, טובות ומועילות (בד"כ בהנחיית קול חיצוני, זה פשוט קל יותר לא "לתכנן" בעצמך בזמן אמת). זה סוג נפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער על ההצקה, אבל את יכולה לחדד קצת, או שמא, לתרגם קצת? אני מצליח להבין מה אתם אומרים על מצב התודעה-ללא-מודעות (נו, בערך) הזה, אבל לא מצליח להבין איך מגיעים ממנו לתובנות כלשהן. לצורך העניין, האנלוגיה שכל הזמן קופצת לי היא למסאז': זה לא יגרום לך להיות בכושר, אבל זה יעזור לך להשתחרר משרירים שנתפסו בזמן ביקור בחדר כושר, וזה גם נעים. אבל את (ונדמה לי שגם עדי) מדברים על משהו אחר, נכון? על משהו, אם נמשיך באנלוגיה, שכן מפתח לך את השרירים - אבל בצורה שונה מאשר חדר כושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמת החדר כושר מצוינת. התרגול במדיטציה מחזק את השריר שמאפשר להזיז את תשומת הלב מהדבר בו היא תקועה כרגע (מחשבה טורדנית, כאב). בתחילה זה להזיז מדבר אחד לדבר אחר, למשל לנשימה, לנקודה בה אני מתמקד, לצלילים אותם אני שומע, לריח האוויר, או לתחושת הרוח על עורי. לאחר מכן, שמים לב שה"שריר" הוא בעצם זה שמאפשר לעזוב את מה שהיינו תקועים בו, לשחרר תשומת לב ולא רק להעבירה למשהו אחר. אז מה שבא, שמים לב, אין דבר אחד החשוב ממשנהו. כמו חדר הכושר, המטרה אינה זמן המדיטציה עצמו, אלא מה שנפתח בזמן הזה, וממשיכים ליישם ולהעמיק אחר כך. מבחינת מה זה *מועיל*, אז תלוי כמובן איך נגדיר מטרות ראויות. אפשר להתמקד בעשיית תוכניות וכו', או בביצוען. כשיכולת המיקוד משתפרת, אפשר להעמיק בכל מה שעושים. כשעוסקים בלתכנן, רק מתכננים. כשלא נעולים על קונספציות, או ערים לאלו שיש לי, לוקחים אותן בחשבון ומקבלים החלטות יותר נכונות. בצורה כללית יותר, היכולת להתבונן מעט 'מבחוץ' מאפשרת קנה מידה. מועיל בכל דבר. אבל העיקר בעיני הוא לא אלה. כששמים לב שכאב הוא תגובה שלנו למה שקורה, ולאו דווקא מה שקורה עצמו, רואים גם שרוב הכאב בא מהתנגדות, מלחץ שאנו מוסיפים לארוע, ולא ממש נחוץ. אז, כל הסיסמאות היפות של עולם העזרה העצמית מתממשות. מקבלים את מה שיש, לא רק כי כך נעים יותר לחיות, אלא פשוט זה מה שיש. החשיבה החיובית מתרחשת מאליה, ולא בתור כפייה עצמית. גם האכפתיות לאחרים קשורה. ככל שאני שם לב שה'אני' בו אני חי אינו כולל רק את גופי, אלא את כל מה שסביבי, נעים ופשוט לעזור לאחרים. טבעי. אם מקטינים את הצורך לספק כל תחושה שבאה, כמו לרוץ עם כל מחשבה שעולה, יש הרבה פחות צרכים - ולכן הרבה יותר אפשרויות פתוחות. המחיר, אם זה מחיר - יש הרבה פחות לאן לרוץ, כי כבר די נחמד פה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפתה להמשיך ולשאול שאלות רק כי אני נהנה כל-כך לקרוא את התשובות שלך, אבל האמת היא שנדמה לי שהבנתי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כיף לכתוב. רק מלה אחרונה על מחשבות. אין בהן פגם, ואין חובה למגר אותן. זו רק ההיצמדות למחשבה, ההיתקעות, שמפריעה. כשזו משתחררת, השאר זה מחשבות שבאות והולכות. מה שלא ממש רלוונטי, מסתכלים מהצד, מתעלמים, והמחשבה הולכת מאליה. מה שרלוונטי, מעניין, משתמשים. רק שיש מי שיכול להתבונן בהן, ולא עף איתן לכל מקום. חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה נוספת של שאלתך - הייתי מוסיפה גם את ההבחנה בין mind ל-brain. אם אני לא מבולבלת, במדיטציה שואפים לתת ל-mind להיות מה שהוא, על פני לתת ל-brain לפעול ללא הרף. זה לא בדיוק מחשבה, אם כי זו בבירור פעילות מוחית.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it is all in your mind
i don't mind never mind. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |