|
||||
|
||||
אם אינכם רוצים שילדכם ייפול קורבן למעשים איומים, דאגו שלא יקבל ... |
|
||||
|
||||
פסנתר? |
|
||||
|
||||
ממתקים מזרים? |
|
||||
|
||||
לי יש הרגשה שצריך לחפש את הפתרון דרך שירים שיש בהם מלים בהטעמה ''שגויה''. בסך הכל, אין מיליון כאלה. בשליפה אני יכולה להחשוב רק על ''עטור מצחך'', ''הריקוד המוזר של הלב'', שניים שלושה שירים של יונה וולך ושיר אחד (לפחות) של בנות פסיה, שאינני יודעת את שמו. לרוע המזל, אף אחד מאלה איננו מועמד... |
|
||||
|
||||
לביאליק יש שיר שהלחן שלו הופך את הטעמת רוב המילים ממלרע (הנכון) למלעיל (הלא נכון). זה מתחיל ככה: בין נהר פרת ונהר חידקל על ההר מיתמר דקל ובדקל, בין עפאיו תשכון לה דוכיפת זהב ... |
|
||||
|
||||
כאן לא מדובר בדיוק בהטעמות לא נכונות אלא בהטעמה אשכנזית, שהיא ההטעמה השולטת ברבים משירי ביאליק. |
|
||||
|
||||
טוב, הרמז החזיר אותי אל שיר שהגעתי אליו כבר בהתחלה אבל מכיוון שאני לא מכיר את המקור ולא מצאתי את המקום השני שההגייה לא נכונה, דילגתי על הפתרון בזמן ההוא. השיר הוא 'אני חוזר הביתה' של שמרית אור בביצועו של דורון מזר (אכן, רמז 'תשבץ הגיון' נחמד) ובלחן של טוטו קוטוניו (במקור לשיר Lasciatemi Cantare) מקום אחד שההגייה אינה נכונה היא כמובן 'והדרך שר<ה'. השני הוא כנראה 'הנה באתי הבית<ה' בסוף הבית השני. |
|
||||
|
||||
ההגיה של המלה ''שרה'' צריכה להיות מלרעית (דגש על ה-ר') כיוון שהפועל הוא בזמן הווה. אין כאן טעות. |
|
||||
|
||||
שרה שר<ה שיר שמח? וואלה? טוב, טעמים אף פעם לא היו הצד החזק שלי. |
|
||||
|
||||
ועוד משהו - מיכל גר<ה בתל אביב? איך אפשר לחפש בשיר הטעמה שגויה אם חלק גדול מההטעמות של שפת היום יום אינן נכונות? |
|
||||
|
||||
מה לעשות - אין ברירה אלא לדעת מה נכון... לא הפתיע אותך אף פעם, נניח, שאומרים "בשנה הבאה" בדגש על ה-א'? |
|
||||
|
||||
את האמת, לא. אין לי בעיה עם משפט כגון 'מיכל ב<אה לבקר אותי השנה ותבוא גם בשנה הבא<ה'. אם זאת שגיאה בהגיה אז אני מעדיף להישאר שוגה (מאשר להגיד 'מיכל בא<ה לבקר אותי'), למרות שאני משתדל לדבר עברית באופן תקני |
|
||||
|
||||
שים לב שבמשפט ''מיכל באה לבקר אותי השנה'' נהוג להתייחס ל''באה'' כפועל בעבר, ובמקרה כזה גם מבחינה ''פורמלית'' יש להטעים את המילה במלעיל. |
|
||||
|
||||
ניטפוק ותו לא, הכוונה היתה להווה מתמשך - 'מיכל באה לבקר אותי כל שנה...' |
|
||||
|
||||
גם אני מעדיפה לשגות בעניינים אלה. אנשים שאומרים "כמ<ה" מביאים לי את הסעיף. |
|
||||
|
||||
אז פותר החידה צריך להכיר הרבה מאד פזמונים עבריים, צריך לדעת איזה הטעמה נכונה ואיזה לא וצריך להיות חובב תשבצי הגיון.... רגע, זאת חידה פרטית? |
|
||||
|
||||
כמעט כל החידות כאן (וכל שאלת טריביה קשה) הן פרטיות במובן זה שרק לקבוצה די מצומצמת של בעלי ידע ספציפי יש כלים לפתור אותן. אלה לא חידות הגיון. |
|
||||
|
||||
כן, אבל זאת נראית לי חידה שרק שני אנשים באייל יכולים לפתור (אחד מהם הוא זה ששאל אותה, והשני הוא זה שיודע לפתור את כל החידות). |
|
||||
|
||||
אני דווקא תוהה איפה אלון עמית כשצריכים אותו.:) |
|
||||
|
||||
ואולי סמיילי זה האלטר אגו המתחכם של אלון? |
|
||||
|
||||
אין שום סיכוי. |
|
||||
|
||||
ה"אין סיכוי" מתייחס למה, ל"אולי" ל"אלטר אגו" או ל"מתחכם"? |
|
||||
|
||||
מתייחס לסמיילי. |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי לי. מה, מה אני יעשה עם השפה הזותי. אכן, כיוונתי לפתרון שפתר הכפתור, ולא העליתי בדעתי ש"שרה" במלרע הוא נכון. למרות שהפתרון שניתן לא מלא, בנסיבות הנוכחיות איני רואה טעם למתוח את הגילוי. המילה השניה שמוטעמת לא נכון (והפעם, אני באמת מקווה, היא מוטעמת לא נכון) היא "הביתה", אבל לא בשורה "הנה באתי הביתה", ששם דווקא ההטעמה מלעלית, אם כי השורה נדחסת לא בנוח למנגינה (הברה אחת יותר מדי). השורה המבוקשת היא החותמת את השיר, כשבסוף הפזמון, במקום לשיר "אני חוזר הביתה, והדרך שרה", הוא שר "אני חוזר הביתה, אני חוזר הביתה." - המלה האחרונה במלרע. אצל טוטו קוטוניו, שתי השורות האחרונות בפזמון הן sono l'italiano, l'italiano vero - המילה האחרונה במלעיל בניגוד להגייתה הסטנדרטית באיטלקית. בפזמון הסוגר הוא שר פעמיים sono l'italiano, הראשונה במלעיל כמקובל, השנייה במלרע. אני גוזר על עצמי התנזרות של חודשיים לפחות מפרסום מדור טריוויה (אלא אם יגיעו למדור שלוש חידות טובות בזמן הזה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |