בתשובה למורה אלמוני, 14/11/07 2:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדבריך ניכר שאין לך מושג קלוש על ההבדל בין דמגוגיה לסטטיסטיקה. ולטענתך: אנדקוטות כמוני1 יש מאות אלפים במערכת החינוך העל יסודית2. ומה תאמר על טענתי שכל הפירות הכלכליים שאני יוצר הם למרות החינוך שקיבלתי? ושאם הייתי לומד לבד במקום ללכת לבית הספר הייתי מגיע להישגים הרבה יותר משמעותיים בחיי? האם יש לך דרך לסתור את דברי3? לילה טוב שיהיה גם לך וחיה נא מאושר וכו'. אבל קח בחשבון שדורפל הצעיר כבר למד, יודע, חושב, ומטיל ספק הרבה יותר ממה שנדמה לך שאתה יודע. אה, ועוד משהו קטן - אפשר וצריך למדוד מערכת חינוך בכלי הכלכלה. אבל בשביל זה צריך ללמוד כלכלה, ולא סתם לזרוק משפטים מתיפיפים. --- 1 יש לי סך הכל תשע שנות לימוד, וסיפורי זוועה על מורים גרועים שהרסו הרבה הרבה חלקות טובות. הייתי מפרט, אבל לא נראה לי שזה מוכיח משהו מעבר לאנדקוטה. 2 אני אשמח להציג את המחקרים שתומכים במספר "מאות אלפים" חמש דקות אחרי שתוכיח את המספר שאתה המצאת. 3 למה שיהיה לך? גם אם היית מכיר אותי לא היית יכול לגרום לי לחיות את חיי מחדש בלי בזבוז הזמן הקרוי בית ספר לשם השוואה. אבל כנראה שאי אפשר לצפות ממורה וותיק להבדיל בין גלגול עיניים צדקני לטיעון לוגי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי אתה צודק כשאתה אומר שאולי מה שהשגת היה למרות החינוך שקיבלת. לדעתי הגישה השיטחית שלך מתבטאת בתפיסה מאד אינסטרומנטלית של התהליך הזה שנקרא באופן לא נאות- החינוך. אתן לך דוגמא מחיי. ביום שסיימנו את בית הספר התיכון, הלכנו חבורה של כחמישה בני נוער לכיוון תחנת האוטובוס. שנים אמרו שהלימודים היו בזבוז זמן; בלימוד אקסטרני היו חוסכים שנה. אני חשתי התנגדות פנימית מאד חזקה לדברים האלה כי מאד נהניתי מבית הספר. המורים ברובם לא היו טובים ואף משעממים אך על הסביבה החברתית שהייתי בה (אולי הסביבה שלך היתה אחרת), לא הייתי מוותר. לגבי הקשר בין סטטיסטיקה לדמגוגיה: יש קשר מאד חזק בין סטטיסטיקה לדמגוגיה - פתח עיתון ותראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שנים אמרו שהלימודים היו בזבוז זמן; בלימוד אקסטרני היו חוסכים שנה." - אני סבור שאינך מבין נכונה את דבריהם. אתה השנה שהם היו חוסכים באקסטרני הם לא היו מבזבזים בהכרח בהתבטלות על חוף הים. אלטרנטיבות ממשיות והיפותטיות למערכת החינוך הממלכתית לא חסרות, ואתה צריך להבין את היחס לשנים שהושקעו שם כבזבוז, כהשוואה לתועלת שהייתה צומחת לך מהשקעתן במקום וצורה אחרים, שאין סיבה להניח שלא היו מזכים אותך בסביבה חברתית מהנה ומעשירה לא פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן דוגמא (ולא ממחשבים, שעוד לא היו נפוצים בתקופת לימודיו של איציק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשבים? מה הקשר למחשבים? אלטרנטיבה לדוגמה - ללמוד בבית ספר שבו לומדים אותו מספר של שעות, אבל בקצב מהיר יותר, כך שהם יכלו ללמוד באותו פרק זמן הרבה יותר מכל דבר. נגיד, גם שפה שלישית ורביעית, ולא ברמה המגוחכת של לימודי הערבית בבתי הספר שלנו. אלטרנטיבה לדוגמה - לסיים את הבגרות מוקדם יותר, ולצאת לשוק העבודה. (בגיל 16 כבר מותר, לא?) אלטרנטיבה לדוגמה - לנצל את השנה (שנים) שנחסכה לטיול בעולם, בין אם באמצעות הכסף של אבא ואמא, על ידי התפרנסות חלקית מראש וחלקית לאורך המסלול, או על ידי הצטרפות לחברה כמו צים, עבודה מכניסה לאורך כמה חודשים, עם ימים/שבועות של חופש מהאוניה בנמלים השונים שבהם הם עוגנים. אלטרנטיבה לדוגמה - להתחיל את התואר כבר בגיל 16 (ולפני שאתה מגיב שזה הורס את הילדות - לא אמרתי באיזה היקף. יכולים להשקיע בכך פחות שעות משמשקיעים בני-גילם-וזמננו בבגרויות, ולהמשיך ולהנות מחברת בני גילם, בין אם בגלל שלא חסרים נערים כמותם, ובין אם בגלל שאין שום בעיה להמשיך ולהפגש עם החברים שעדיין לומדים בתיכון בצהריים ובערב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שאת הבגרות צריך לעשות בכתה י"ב. הבגרות איננה רק כושר טכני של המוח, היא גם כשמה -בגרות. נדמה לי שהמחקרים כבר הוכיחו שלהקדמה של הבגרות יש מחיר בציונים, ברמת הלימוד והבחינה. לילדים ולנוער יש שלבי התפתחות שלגבי רובם אי אפשר להקדים. במיקצוע שלי- היסטוריה- חלק מהתלמידים מסוגלים להבין תהליכים רק בי"א-י"ב, חלק אפילו יותר מאוחר. חוץ מבודדים, לא טוב למהר להוציא תואר. לחלק גדול של הלימודים צריך גם בגרות נפשית. לי יש התנגדות אישית לתועלתנות היתר היום -לזה שכל ההוויה שלנו מכוונת שורה תחתונה. אנשי האקדמיה החכמים אומרים מדי פעם (ועושים ההיפך) שהלימודים בתיכון צריכים להיות יותר תהליכיים ומקנים השכלה כללית. צריכים להיות לדעתי יותר טיולים, סדנאות, מפגשים ופעילות ספורטיבית. צריך ללמד בתיכון יותר אמנות למי שיש נטיה לכך, ללמד את מיקצוע הרטוריקה-תורת הנאום- ולהכניס אותו לבחינות הבגרות במקום מקצוע אחר. להפחית את מספר מיקצועות הבגרות ולהעבירם כאמור לי"ב. לגבי עבודה בגיל 16: אני בעד לבני נוער שבית הספר התיכון אינו מתאים להם. עבודה עם חונך, אבל עדיף על התיסכול בבית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבודה זה לא עונש, והיא לא חייבת להיות כלי נוסף לריבוד חברתי. גם בני נוער מבריקים ומוכשרים יכולים לעבוד בגיל הזה, נאמר בחברת היי-טק או במשרד נוטריון או בהוצאת ספרים. במקרה הזה העבודה היא מנוף לקריירה ויתרון לעתיד (ולא כמו שהיו מפנים בני נוער ''מופרעים'' לבית ספר מקצועי ולמקצוע של צווארון כחול, כקבורת כל חלומותיהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ""מופרעים"" במקום "מופרעים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שואל למה שמת את המופרעים בגרשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הם *מתויגים* כמופרעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידוע לי על אינפלציה באיבחונים כמופרעים אצלנו במערכת החינוך, בלשון המעטה. בזמנו לא הכרתי אפילו אחד שהוצע מבית הספר שלנו בגלל אלימות, ולא היו חסרים מועמדים ראוים לדעתי. אם היית כותבת "סובלים מהפרעות קשר וריכוז" הייתי מבין, כי לא חסרים היום אנשים שמאמינים שהתגית הזאת מודבקת במידה מופרזת ונחפזת, אבל מופרעים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמרכאות במקום, היות והכינוי ''מופרעים'' הוא משהו שבד''כ ילד בכיתה ב' אומר על איזה פרחח שהחטיף לו מכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח שבזמנך ובזמני זה לא אותו דבר. המונחים "הפרעות קשב וריכוז" כמו גם "הפרעות בוויסות חושי" לא שלטו בשיח של שנות השבעים במערכת החינוך הישראלית. בד"כ נטו להשתמש חופשי במילים "שובב", "פרחח", "מופרע" ולפעמים גם "דפקט". מה היה המינוח הרשמי? לא יודעת. אולי סתם "עצלן". (איפה יהונתן אורן שאומר שזה מגוחך שאני מרגישה זקנה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפרעות בוויסות חושי"? אה??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט: "עידן, תלמיד כיתה ב', ורגיש למגע, מצייר קו באמצע השולחן כדי להפריד בינו לבין התלמיד היושב לצדו. זוהי דרכו להימנע ממגע בזמן השיעור ולהצליח לשמור על ריכוז". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהגיע הזמן שגם אני אגלה איזו הפרעה. חכו בנשימה עצורה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אייל אלמוני, גם אייל וגם אלמוני - והרי לך כבר, ללא כל מאמץ - שתי הפרעות באותו מחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא התכוונתי לזה - לי אישית יש רשימת מופרעויות נאה גם כך. הרעיון הוא לגלות עוד סוגי הפרעות באוכלוסייה הכללית, בתקווה שיכסו את כולה. למעשה, סביר להניח שיש אחת כזו שמתפתחת ממש בימים אלה - ''קנאת הלקות''. פרטים בהמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מגוחך שאת מרגישה זקנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי: חכה עוד שלושים שנה ונראה מי צודק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא-לא-לא, היא אכן זקנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שזה מגוחך שהיא מרגישה זקנה, אבל שורת הביטויים שהביאה היא נכונה. למעשה, בעבר הקצת יותר רחוק, עוד לפני שנות השבעים, ואני קצת חוששת לכתוב את הדברים, אבל אכתוב אותם משום שהם אמיתיים: שורת הביטויים האלה, ובראשם באמת ה"מופרעים" - דיברה, באופן סמוי יותר, או, לפעמים, גלוי יותר (בשיח הפנימי שבין המורים ואנשי משרד החינוך), על התלמידים יוצאי ארצות האיסלם (הם או משפחותיהם), שהמערכת יצאה מראש, באופן גורף למדי, מהנחה שכישוריהם לא יספיקו לצורך השלמת תעודת בגרות והמשך ללימודים גבוהים, ולכן העדיפה לצמצם את ההשקעה בהם ולשלוח אותם לבתי ספר מקצועיים שהוקמו מלכתחילה, בכוונת מכוון, ברמה נמוכה (צמצום השקעות). מדיניות זו הפכה את נבואות אי-המסוגלות לנבואות המגשימות את עצמן, יצרה מעגל קסמים שרבים מן התלמידים לא יצאו ממנו עד היום והביאה להקמת ש"ס ומערכת החינוך שלה ולדור שלישי של מחאות, זעם ותחושות מרירות קשות ובמקרים רבים - מוצדקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לגמרי לא תלוש מהמציאות, ואף נכתב קודם לכן - במאמר ישן (אולי של שולמית הראבן? או של עמוס עוז? יש לי בעיה אם אני לא מבדילה ביניהם). המאמר מתח ביקורת על שיטות הסינון והמיון בזמנו, שיצרו את הדירוג "טוב = מקצועות ריאליים, לא טוב = מקצועות הומניים, גרוע = בי"ס מקצועי". נאמר שם משהו על נער ממוצא תימני שגדל על שירי שלום שבזי ולא מסתדר עם לימודי הפיזיקה והמתימטיקה - עקב כך הוא מסווג כחלש מאוד, ונשלח לבי"ס מקצועי, שם הוא צריך עוד יותר ללכת נגד עצמו ולהתמחות בעבודות כפיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, בספר לימוד משנות החמישים נאמר משהו כמו ''בני הנוער מיוצאי אירופה הם אוצר יקר מפז למדינת ישראל ולעתידה המדעי והתרבותי'' - ''מיוצאי אירופה'', פשוט כך - אז לא היתה שום בושה ואף אחד לא חשב שצריך להתבייש או להתבטא בצורה יותר מעודנת. בדיוני הממשלה והסוכנות על ההכנות לקראת הבאתם ארצה של ניצולי השואה (ולמרות הנטיה הכללית להשתיק אותם בתקיפות בספרם את סיפוריהם המזעזעים) - אמרו כי בשביל האירופאים אי אפשר להסתפק במעברות בדיור מן הסוג שסופק ליוצאי תימן וצפון אפריקה, וציינו ש''מוכרחים להכין מגורים ברמה מתאימה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת חושבת על העבר עם הראש של היום. אני זוכר חברים לא מעטים -אשכנזים -שלמדו בבתי ספר מיקצועיים. הבעיה היתה קשורה בתהליך מתמשך של זלזול בעבודת ידיים וירידה מתמדת של השכר בעבודות הללו. בשנות ה-60 -לפני 67 -בעלי מיקצוע טובים-מסגרים וחרטים היו משתכרים יפה. היו נסיונות לתגבר את בתי הספר הללו על ידי הפיכתם למקיפים- רשת אורט היתה רשת של בתי ספר מיקצועיים לחלוטין בתחילתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם היו לך הרבה חברים, גם אם לך אישית היו 100 חברים אשכנזים - זה לא משנה את היקף ההפניה של יוצאי ארצות האיסלם לבתי" ס מקצועיים, בהשוואה לאחוז הנמוך יותר של אשכנזים. מספיק לראות יומני כתה ישנים ואת הרשימות הכתתיות של התלמידים. מסגרים וחרטים אולי הרוויחו את לחמם בכבוד (לא בדיוק "השתכרו *יפה*", אבל הרוויחו את לחמם), בהשוואה למשק הרווי מדי של היום. אבל עדיין - המקצועות האלה היו פחות מכניסים ופחות מכובדים - ובעיקר, לבעליהם לא היה לאן להתקדם, הם נשארו תקועים באותו מעמד חברתי נמוך שהלך ונעשה נמוך יותר ויותר עד לימינו אנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי זה נכון שהיו יותר בני עדות המיזרח בבתי ספר מיקצועיים והיתה קיימת הגישה שאשכנזים טובים יותר מבחינה אינטלקטואלית. כשאני כותב "השתכרו יפה" אני מתכוון להתפלגות השכר. הפערים בכלל היו הרבה יותר מצומצמים. אבא שלי היה מנהל חשבונות במפעל מסויים ושני המסגרים המיקצועיים שם השתכרו יותר ממנו. בודאי שלמסגרים הללו לא היה בד"כ לאן להתקדם אלא אם היה להם חוש עיסקי ופתחו עסק פרטי. הם היו מסגרים ובזה היתה המומחיות והגאוה המיקצועית שלהם.הם גם לא השתכרו כמו מנהל המיפעל או מנהלי האגפים. צריך לזכור שזו היתה תקופה בה עדיין לא היתה טלויזיה וגם גיבורי התרבות לא היו העשירים. אינני כותב את דברי בנוסטלגיה על עולם שנעלם; לעולם הנעלם ההוא היו את הכשלים שלו. אני מנסה לשחזר באילו עיניים הסתכלנו אז על בית ספר מיקצועי ועל מיקצוע שעיקרו עבודת ידיים. שני החברים שלי שהצהירו כי בזבזו את זמנם, הם היום מהנדסים. בזמן התיכון הם דיברו לא פעם שהיו רוצים ללמוד בבסמ"ת שהיה בית ספר מיקצועי ברמה גבוהה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנות ה-70? הניסיון שלי עם מערכת החינוך בזמן שאני למדתי (שנות ה-80 ועד אמצע ה-90) הוא זהה. הסלקציה של התלמידים היתה חלק בלתי נפרד מהשיטה וכבר בכיתות ז', ח' וט' מוינו התלמידים מראש למסלולי הבגרות המלאה, חצי הבגרות, העיוני/מקצועי וחסרי הבגרות שנשלחו לקנות נעלי עבודה ולדפוק עם פטישים על ברזלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גם בשנות ה-60 היה מצב דומה ואף יותר גרוע. מדוע יותר גרוע? כי משפחה שבה שני ההורים עבדו וקיבלו משכורת נמוכה של עובדי מדינה דאז והיו שנים עד שלושה ילדים, היו צריכים לשלם 15% מההכנסה החודשית למימון התיכון.היה שכר לימוד מדורג אבל לא למישפחות שציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית הספר שלי הסלקציה נעשתה כבר בקבלה לכיתה א'. לא דיברו על זה באופן רשמי, אבל היה ברור (וראו את זה) שמתוך 3 הכיתות במחזור יש כיתה אחת של "טובים", אחת של "בינוניים" ואחת של "עצלנים". החלוקה נשמרה לאורך כל השנים עד כיתה ח' (לא היתה אצלנו חטיבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים הביטויים היו גם "צ'חצ'ח", "מרוקני" ו"תימוני". המורה שלי בכיתות... לא זוכר בדיוק איזה, נדמה לי ו' ז', כשהיתה מתעצבנת על תלמיד אשכנזי היא היתה צועקת עליו סתם או מענישה, אבל כשאלה היו מזרחיים היא היתה קודם צועקת ומענישה ואחר כך פונה אל כל הכיתה ונושאת את הנאום הקבוע: מה הוא אשם, בעצם הוא לא אשם, זה עניין של תרבות, זה החינוך מהבית, והוא, מסכן, אין לו ממי לקבל חינוך ואין לו ממי לקבל תרבות, מסכן. רק אחרי כמה שנים תפסתי את חוסר ההגיון שהיה בזה שהיא אמרה את הדברים האלה באופן קבוע גם על חבר אחד שלי שאביו היה בעל עסק לתכשיטים ואמו מעצבת תכשיטים, ועל עוד חבר שאביו מנהל חשבונות ראשי בהוצאה-לאור מהגדולות בארץ (נדמה לי שעד היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משתמש במילים אחרות מאשר ''חוסר הגיון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הוא משתמש בשפה נקייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי משתמש ב''חסר הגיון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקנו להכיר את ההבדלים הגדןלים בהשקפות העולם שלנו. אני מניח שאתה תומך גם בקביעתו של האוצר היום שהקטנת מספר התלמידים בכתות אינו מעניינם של המורים כמו שתכנון הכבישים אינו מענינם של עובדי מע''ץ. עניינים אלו הם המומחיות של כלכלני האוצר. סליחה ששוב אני מזכיר אותם למרות שהם מאד שוליים בהוויה של המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא - האם אתה זוכר מתי בערך התחילו לערב את משרד האוצר בכל משא ומתן עם עובדים של משרדים אחרים? לי נראה שהיו שנים רבות שבהן היו המגעים עם שובתים למיניהם מעניינם של השרים הרלוונטיים, וגם היו הרבה פחות (אם בכלל) מצבים שבהם השרים היו מקוננים על הנעשה בתחומם - למעשה, הנפגעים ממחדליהם היו תוקפים אותם. לא את האוצר דווקא. ואילו בשנים האחרונות יש הרגשה שבאמת פקידי האוצר הם "קובעי כל". מתי חל השינוי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי. נדמה לי שאחרי התכנית הכלכלית החדשה של 1985 השתלט משרד האוצר על הניהול הפרטני של המדינה באמצעות חוק ההסדרים. מתי הוציאו את ניהול כוח האדם מהמישרדים אינני יודע. מאד אוהבים לצייר את התמונה השיקרית כאילו עד 1985 הפוליטיקאים ניהלו את הכלכלה ואז לקחו הכלכלנים את העניינים לידים, הגבילו את ההדפסה, הנהיגו משמעת תקציבית וריפאו את הכלכלה. לדעתי זהו מצג שווא. האינפלציה או נכון יותר, הסטגפלציה, היתה תופעה בכל העולם המערבי. זו לא היתה גזרת אלוהים אלא החלטת בני האדם כי היו מגזרים שהתעשרו ממנה והרוב הפסיד ממנה. כלכלני האוצר ניהלו את האינפלציה כמו שניהלו אחר כך את הדהפלציה. נדמה לי שמראית העין נעלמה בתקופתו של נתניהו. ראשי האוצר איבדו את הזהירות וליבם גבה: למשל קובי הבר התפאר ש: "הצלחנו לשבור את העבודה המאורגנת". בכל מדינה באירופה הוא היה מועף מכסאו. באותה מידה גם נתניהו לא היה מעז לכנות את פרץ -גנגסטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח לא-נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת. התייחסתי לעבודה כאלטרנטיבה. בית הספר המיקצועי שימש בזמנו גם כעונש ותראי איפה הוא היום. נדמה לי שהשכר של לפחות חלק מאנשי הצווארון הכחול, היה פעם הרבה יותר טוב יחסית למה שקרוי הצווארון הלבן. אנשים כמו חרטים ומסגרים קיבלו משכורות סבירות לגמרי -באופן יחסי לאחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלטרנטיבה לדוגמה - ללמוד פחות שעות בבית הספר, אבל יותר מהר, וכך לכסות את אותו החומר לאורך אותו מספר שנים, אבל באמצעות פחות שעות, ואת השעות שנחסכו להקדיש, לפי החשק, להתרועעות עם חברים, לעבודה, ללמידה עצמאית בנושאים שמערכת החינוך לא מצאה לנכון להקדיש להם זמן (או מספיק זמן), ולהתנדבות קהילתית. לאלטרנטיבה הזאת יש את היתרון המאוד קוסם של לעשות את הבגרות מתי שאיציק חושב שנכון, במקום מתי שרוצה התלמיד, שמוחו נשטף על ידי האווירה התועלתנית השורה היום בציבור, מה שלי אישית נדמה שאיציק לא שוקל אפילו לקרוא לו ''חינוך למצויינות''. כמו שכבר אמרו לך, עבודה היא לא בהכרח עונש. התלמיד יכול לבחור לצאת לעבודה, אם כזה הוא רצונו. זה הוא גם המצב כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שיש לי משהו נגד, להיפך - אני בעד, אבל השמועה מספרת שלהוציא כמה בני מזל, בעולם האמיתי רוב התלמידים שבוחרים לצאת לעבוד מוצאים עצמם בסופו של דבר במקדונלדס או במוסך של הדוד ז'קו הרשע, אח של הגיס של אבא מצד הסבתא - עבודות הרחוקות מאוד ממימוש חלומותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אולי זה מפני שרוב מקומות העבודה לא פתוחים לקבל בני נוער? לו היו ממסדים איכשהו ומכניסים לנורמה החברתית את מעמד ה"שוליה" לגבי בני נוער, היו אפשרויות נוספות לעבודה וכנראה גם תנאים טובים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטלית: הכרתי אחד שסיים בגרות בגיל 13 וקצת, והתחיל ללמוד פיסיקה בטכניון, אבל נשר משם (מאוחר יותר חזר, אזא"מ), והעביר את הזמן בעבודה לא אינטלקטואלית במיוחד במפעל. הכרתי גם אחת שסיימה תואר ראשון במתמטיקה (נדמה לי) בגיל 17.5. למיטב הבנתי, היא לא עשתה את התואר במקביל ללימודים בתיכון. עבדה במקביל במקס ברנר. אני עצמי עבדתי לפעמים בזמן התיכון בכל מיני מק-ג'ובים (כולל מקדונלדס עצמה), ואם הייתי פחות שעות בתיכון, כנראה שהיה לי מעט יותר כסף בכיס בזכות זה. למיטב ידיעתי, זה לא הביא עליי אות קיין שימנע ממני להיות מועסק במשרות צווארון לבן בעתיד. שים לב בבקשה שלא דיברתי על מימוש החלומות, בטח לא כל החלומות הקרייריסטיים על ידי רוב רובם של בני העשרה. דיברתי על דרכים מהנות ומועילות יותר, כלכלית והשכלתית, להעברת גילאי העשרה, מזו המוצעת על ידי מערכת החינוך, אותה דרך שחבריו של איציק קראו לה, בצדק לדעתי, "בזבוז זמן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברים שלי הצהירו שזה היה בזבוז זמן אבל ילדיהם למדו יפה מאד בתיכון ולא באקסטרני. אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון בקשר לבזבוז הזמן. חלק גדול מהשעורים אכן היה בזבוז זמן גם לדעתי. הם היו משעממים ולפעמים הייתי מתפרפר מהם. תחושת הכיף שהרגשתי היתה למרות השעורים המשעממים. היה לי כיף להיות עם החבר'ה. חשתי שלא הייתי רוצה לוותר על זה. לאחר פסח כשהתחלנו ללמוד לבגרויות (בזמני, חוץ מתולדות עם ישראל בדורות האחרונים, כל הבגרויות היו בי''ב), כמעט ולא הופעתי בבית הספר והעדפתי ללמוד בבית. כפי שאתה יכול לשים לב, הביקורת שלי על בית הספר אינה קטנה משלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה אומר, חבריך שינו את דעתם, או שהם כבשים? "תחושת הכיף שהרגשתי היתה למרות השעורים המשעממים." - יוצא שהבנתי אותך מצויין. אתה משווה את הלימודים בביה"ס שלך לאפשרות של לא ללמוד בכלל, במקום לאפשרות של ללמוד במקום טוב יותר, כשאתה מספר שהתנגדת, ושעודך מתנגד, להגדרת תקופת שהייתך במערכת החינוך כ"בזבוז זמן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדון דרפל: אם אשווה בעוד עשר שנים את מעשיך לעומת דיבוריך בגיל 18, אינני בטוח שלא נמצא שם "תסמונות של כבשה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק תמצא כמה דוגמאות. השאלה היא במינון ובחשיבות. בנושא כמו לשלוח את הילדים שלי ל-12 שנים במערכת חינוך שאני חושב שהיא גרועה, סביר מאוד להניח שאמצא בי את העוז והכוח לשחות נגד הזרם, מה גם שלא חסרים כבר היום בתי ספר אלטרנטיביים, ויש יסוד לקוות שבעתיד יהיו עוד ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שהיום אם יצא לעבודה תדבק בו הסטיגמה של הכשלון. אני מסכים שלא צריך להשתגע וללמוד ימים של 8 שעות כמו אצל בתי. כדי שאפשר יהיה ללמוד מהר יותר, צריך לשנות את כל השיטה שההטרוגניות מובנית בה היום במידה זו או אחרת. אני באמת לא אוהב את הסיסמה "חינוך למצויינות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רק שהיום אם יצא לעבודה תדבק בו הסטיגמה של הכשלון." - שטויות במיץ עגבניות. תגובה 463760 שים לב בעיקר לדוגמה האחרונה - הרבה מאוד ילדים נורמטיביים לגמרי, לא עילויים ולא כשלונות, משלבים עבודה בשעות הצהריים והערב עם לימודים בתיכון. אמנם קיבלתי בזמנו את הרושם שרוב הנערים שעובדים במקדונלדס ודומיו הם תלמידי אקסטרני, אבל יש גם כאלו באינטרני. חוץ מזה, כשהוא יהיה אחרי צבא, מי בדיוק ידע שהוא יצא לעבודה בגיל העשרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המתכון במיץ עגבניות. מי דיבר על עבודה אחר הצהריים? דיברתי על עבודה במקום ולא נוסף ל.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה, אתה יכול גם לדבר על ילדים שהמדינה הכריחה אותם לצאת לעבודות פרך ללא תשלום במקום הלימודים בתיכון. רק בעיה קטנה אחת - זה לא קשור לנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמשיך להסחף בכיוון. ודאי תוסיף שהבוקר נפתח אצל ילדים אלו במלקות. מי דיבר על מדינה שהכריחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על תלמידים שעובדים במקום ללמוד? דיברתי בפירוש על תלמידים שמשלימים את אותה תוכנית לימודים, אך מאחר שהם עושים זאת מהר יותר - בין אם בפחות שנים, או בפחות שעות אך באותו מספר שנים - ולכן יש להם יותר זמן גם לעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי חשק לויכוחים מה התכוונת ומה הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפירוש דובר על תלמידים שעובדים במקום ללמוד (בגלל התחושה ששנות הלימודים הן זמן מבוזבז). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, בפירוש דובר על תלמידים שלומדים פחות שעות אבל מכסים את אותו החומר, לפחות. תגובה 463636 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתת שם כמה אלטרנטיבות, וזו שתיארת כעת היא רק אחת מהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי שם ארבע אלטרנטיבות, ובכולן דובר בפירוש על סיום תוכנית הלימודים הרגילה במלואה, והגעה בגיל 18 למצב שבו יש לך יותר ידע משיש לך היום, בין אם בגלל עבודה, טיול, למידה של יותר חומר בתיכון או המשכה ללימודים באוניברסיטה. אז בפירוש דובר על בנוסף ולא במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון ב"תפיסה מאד אינסטרומנטלית", אבל התפיסה שלי בחינוך היא בהחלט שיטחית. למעשה, היא כל כך שיטחית שאפשר לכתוב אותה במשפט קצר אחד. הנה הוא: * חינוך זה דוגמא אישית * בנוגע לרכישת ידע, להבדיל מחינוך, נראה לי שבחור מוכשר כמוך יכל לחסוך הרבה יותר משנה להשגת הרמה של בוגר תיכון ממוצע. אם הפקת יותר, או שנהנית מהתהליך, או שניהם - אני שמח בשבילך (באמת, בלי ציניות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאדוני הסניגור: אנא, דייק בדבריך. אמרתי "עשרות אלפים" ולא כפי שציטטת. עניתי ללקוחך שדיבר עלי, המורה, כאנקדוטה. לא דיברתי על תלמידים, הם אינם אנקדוטות בעיני, הם בני אדם מאד חשובים. אתה אומר שכל פירותיך הכלכליים הם "למרות" החינוך שקיבלת, מי אני שאתווכח איתך על כך, אשריך וטוב לך. תאר לך אילו הישגים נפלאים היו יכולים להיות לך אם היית זוכה למורים טובים יותר. (אינני מעוניין לסתור את דבריך.) אינני מכיר אותך או את הלקוח שלך, אני מקווה שהוא הסמיך אותך להגן עליו. אם הוא מטיל ספק, הרי שזו הצלחה גדולה. הסיפא של דבריך אכן מעידה שאינך מבין דבר בחינוך. אי אפשר למדוד חינוך בכלים כלכליים. כשתבין בחינוך בוא לדון אתי בכך. ההבנה שלי בכלכלה מסתכמת בכך שכל מי שמתיימר להבין בכלכלה, עבר במערכת החינוך. זו שאתה מאשים בכשליך. אגב, מתי אתה תתחיל להטיל ספק בתיאוריות הכלכליות שניטעו בך? "מדבריך ניכר שאין לך מושג קלוש על ההבדל בין דמגוגיה לסטטיסטיקה." אני מקווה שאתה מבין מהי דמגוגיה. אני מבין קטן מאד בסטטיסטיקה, תלמידי אינם סטטיסטיקה, הם בני אדם. הערותיך: 1. צר לי על הרס החלקות הטובות בתשע שנות הלימוד שלך במערכת החינוך. מדוע לדעתך, הרסו בך המורים הזדוניים האלה את החלקות הטובות? 2.כבר דנו במספר שהמצאת (מאות אלפים) וממני אתה מבקש הוכחות? 3.טענתך לגבי גלגול עינים ודמגוגיה איננה ממין העניין.היא מכוערת והיא אינה מכבדת אותך. מה יהיה בהמשך? תתחיל לקלל? שיהיה לך יום יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[צ] "אי אפשר למדוד חינוך בכלים כלכליים. כשתבין בחינוך בוא לדון אתי בכך." [/צ] אדם שמטיף להטלת ספק, ראוי שלא יפסול על הסף מדידה של חינוך באמצעים כלכליים (במיוחד אם הכוונה היא "גם בכלים כלכליים"), אלא יצלול בחדווה לדיון פורה בנושא. לכל הפחות יש לצפות ממנו שירה את המטח הראשון בקרב על נכונות דעתו - מטח שאת קליעי העלבונות שבו תגבה כמות נאותה של אבק שריפה בדמות טיעונים קונקרטיים עם פוטנציאל לשכנע מישהו מלבד את המשוכנעים. [צ] "ההבנה שלי בכלכלה מסתכמת בכך שכל מי שמתיימר להבין בכלכלה, עבר במערכת החינוך." [/צ] ואם הם כולם עברו גם תחת סכינו של המוהל, או דרך גיגיתו של המטביל, האם יש בכך בכדי לקבוע שמשם צמחה להם אותה הבנה? [צ] "אגב, מתי אתה תתחיל להטיל ספק בתיאוריות הכלכליות שניטעו בך?" [/צ] הטקטיקן והפדגוג הדגול, Sun Dorfl Tzu, כתב בספרו "אמנות הויכוח", שאין זה מנומס או יעיל להאשים את בר-פלוגתך בהאשמות שונות ללא ראיות ראויות. הנה דבריו, בתרגום חופשי משפת המקור (אמהרית) - "לא רק התן מטיל מימיו באחו." "אני מבין קטן מאד בסטטיסטיקה, תלמידי אינם סטטיסטיקה, הם בני אדם." - אני מרגיש מחוייב לציין את המובן מאליו - המשפט הזה מראה שאתה בקיא עד מאוד באמנות הדמגוגיה. 1. הבנת הנקרא 101 - הוא לא אמר שהמורים הגרועים הרסו חלקות טובות בזדון. עד שיאמר זאת, או דבר שזה משתמע ממנו, אין לך בסיס להניח שלכך התכוון. 2. אין שום פסול בכך שבעוד שאתה מדבר על עשרות-אלפי *מורים*, הוא ידבר על מאות-אלפי *תלמידים*. זה לא חוסר דיוק. זו לא דמגוגיה. זה הגיוני לגמרי. 3. טול קורה מבין עיניך. שתהיה לך שנת אושר ובריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לענות לטענותיך אחת לאחת ואני מתנצל מראש בפני האיילים על תגובה ארוכה ומשעממת. > אדוני הסניגור: אנא, דייק בדבריך. אמרתי "עשרות אלפים" ולא כפי שציטטת. עניתי ללקוחך שדיבר עלי, המורה, כאנקדוטה. - מרשי אינו זקוק לסניגורים, תודה. והוא ענה יפה על טענה זאת. כשתוכיח את עשרות אלפי המורים הראויים, אני אוכיח מאות אלפי תלמידים מבוזבזים. > לא דיברתי על תלמידים, הם אינם אנקדוטות בעיני, הם בני אדם מאד חשובים. - וואלה, סוף סוף אנחנו מסכימים. אבל מה בנוגע לתלמידים לשעבר? התגובה שלך לדורפל ("אין לך מושג קלוש", "מה שהינך סבור שאתה יודע", "אתה עוד עלול ללמוד משהו", וכו') לא נראית כמו שיחה עם אדם חשוב. אני מקווה שאתה לא פונה בסגנון הזה אל התלמידים שלך. > אתה אומר שכל פירותיך הכלכליים הם "למרות" החינוך שקיבלת, מי אני שאתווכח איתך על כך, אשריך וטוב לך. תאר לך אילו הישגים נפלאים היו יכולים להיות לך אם היית זוכה למורים טובים יותר. (אינני מעוניין לסתור את דבריך.) - שוב פעם אנחנו מסכימים. הישגים נפלאים פוטנציאלים למאות אלפי תלמידים. שכ"ג כבר תמצת את הפרדוקס של "מורים טובים יותר" בצורה קולעת. > אינני מכיר אותך או את הלקוח שלך, אני מקווה שהוא הסמיך אותך להגן עליו. - אני לא מגן עליו, אני מתקיף את מה שאתה מיצג. > אם הוא מטיל ספק, הרי שזו הצלחה גדולה. - בהחלט הצלחה. אבל למה אתה מנכס אותה למערכת החינוך? > הסיפא של דבריך אכן מעידה שאינך מבין דבר בחינוך. - ניחא. לפי מה שאני רואה, גם מי שמבין בחינוך (כמוך?) לא עומד במבחן התוצאה. > אי אפשר למדוד חינוך בכלים כלכליים. - תן לי לנחש - רק אתה יכול למדוד חינוך, ועל סמך תחושות בטן או חוש שישי של יחידי סגולה. > כשתבין בחינוך בוא לדון אתי בכך. - למה? > ההבנה שלי בכלכלה מסתכמת בכך שכל מי שמתיימר להבין בכלכלה, עבר במערכת החינוך. - מה? זה הכל? אז איך אתה יודע שאי אפשר למדוד חינוך בכלים כלכליים? > זו שאתה מאשים בכשליך. - כשלונות? אני? על מה אתה מדבר? > אגב, מתי אתה תתחיל להטיל ספק בתיאוריות הכלכליות שניטעו בך? - עוד פעם אין לי מושג על מה אתה מדבר. אבל מתחיל לקנן בי החשד שגם לך אין. > "מדבריך ניכר שאין לך מושג קלוש על ההבדל בין דמגוגיה לסטטיסטיקה." אני מקווה שאתה מבין מהי דמגוגיה. אני מבין קטן מאד בסטטיסטיקה, תלמידי אינם סטטיסטיקה, הם בני אדם. - דורפל כבר ענה על זה בצורה יפה. וגם על שאר התגובה. > שיהיה לך יום יפה. - היה לי יום נפלא1, תודה. -- 1 והדובדבן שבקצפת היה הרצאה של מאיר שלו, אבל זה כבר שיך לסיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא ספר את הסיפור האחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אנדקוטה קטנה מההרצאה (בתקווה שאני לא עובר על זכויות יוצרים...) - כשמאיר שלו היה בן ארבע עשרה, סבו נתן לו את הספר לוליטה ''קח, תקרא. זה ספר טוב על נערה בגילך''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |