בתשובה לברקת, 16/11/07 21:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה צודק שזה מגוחך שהיא מרגישה זקנה, אבל שורת הביטויים שהביאה היא נכונה. למעשה, בעבר הקצת יותר רחוק, עוד לפני שנות השבעים, ואני קצת חוששת לכתוב את הדברים, אבל אכתוב אותם משום שהם אמיתיים: שורת הביטויים האלה, ובראשם באמת ה"מופרעים" - דיברה, באופן סמוי יותר, או, לפעמים, גלוי יותר (בשיח הפנימי שבין המורים ואנשי משרד החינוך), על התלמידים יוצאי ארצות האיסלם (הם או משפחותיהם), שהמערכת יצאה מראש, באופן גורף למדי, מהנחה שכישוריהם לא יספיקו לצורך השלמת תעודת בגרות והמשך ללימודים גבוהים, ולכן העדיפה לצמצם את ההשקעה בהם ולשלוח אותם לבתי ספר מקצועיים שהוקמו מלכתחילה, בכוונת מכוון, ברמה נמוכה (צמצום השקעות). מדיניות זו הפכה את נבואות אי-המסוגלות לנבואות המגשימות את עצמן, יצרה מעגל קסמים שרבים מן התלמידים לא יצאו ממנו עד היום והביאה להקמת ש"ס ומערכת החינוך שלה ולדור שלישי של מחאות, זעם ותחושות מרירות קשות ובמקרים רבים - מוצדקות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לגמרי לא תלוש מהמציאות, ואף נכתב קודם לכן - במאמר ישן (אולי של שולמית הראבן? או של עמוס עוז? יש לי בעיה אם אני לא מבדילה ביניהם). המאמר מתח ביקורת על שיטות הסינון והמיון בזמנו, שיצרו את הדירוג "טוב = מקצועות ריאליים, לא טוב = מקצועות הומניים, גרוע = בי"ס מקצועי". נאמר שם משהו על נער ממוצא תימני שגדל על שירי שלום שבזי ולא מסתדר עם לימודי הפיזיקה והמתימטיקה - עקב כך הוא מסווג כחלש מאוד, ונשלח לבי"ס מקצועי, שם הוא צריך עוד יותר ללכת נגד עצמו ולהתמחות בעבודות כפיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, בספר לימוד משנות החמישים נאמר משהו כמו ''בני הנוער מיוצאי אירופה הם אוצר יקר מפז למדינת ישראל ולעתידה המדעי והתרבותי'' - ''מיוצאי אירופה'', פשוט כך - אז לא היתה שום בושה ואף אחד לא חשב שצריך להתבייש או להתבטא בצורה יותר מעודנת. בדיוני הממשלה והסוכנות על ההכנות לקראת הבאתם ארצה של ניצולי השואה (ולמרות הנטיה הכללית להשתיק אותם בתקיפות בספרם את סיפוריהם המזעזעים) - אמרו כי בשביל האירופאים אי אפשר להסתפק במעברות בדיור מן הסוג שסופק ליוצאי תימן וצפון אפריקה, וציינו ש''מוכרחים להכין מגורים ברמה מתאימה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת חושבת על העבר עם הראש של היום. אני זוכר חברים לא מעטים -אשכנזים -שלמדו בבתי ספר מיקצועיים. הבעיה היתה קשורה בתהליך מתמשך של זלזול בעבודת ידיים וירידה מתמדת של השכר בעבודות הללו. בשנות ה-60 -לפני 67 -בעלי מיקצוע טובים-מסגרים וחרטים היו משתכרים יפה. היו נסיונות לתגבר את בתי הספר הללו על ידי הפיכתם למקיפים- רשת אורט היתה רשת של בתי ספר מיקצועיים לחלוטין בתחילתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם היו לך הרבה חברים, גם אם לך אישית היו 100 חברים אשכנזים - זה לא משנה את היקף ההפניה של יוצאי ארצות האיסלם לבתי" ס מקצועיים, בהשוואה לאחוז הנמוך יותר של אשכנזים. מספיק לראות יומני כתה ישנים ואת הרשימות הכתתיות של התלמידים. מסגרים וחרטים אולי הרוויחו את לחמם בכבוד (לא בדיוק "השתכרו *יפה*", אבל הרוויחו את לחמם), בהשוואה למשק הרווי מדי של היום. אבל עדיין - המקצועות האלה היו פחות מכניסים ופחות מכובדים - ובעיקר, לבעליהם לא היה לאן להתקדם, הם נשארו תקועים באותו מעמד חברתי נמוך שהלך ונעשה נמוך יותר ויותר עד לימינו אנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי זה נכון שהיו יותר בני עדות המיזרח בבתי ספר מיקצועיים והיתה קיימת הגישה שאשכנזים טובים יותר מבחינה אינטלקטואלית. כשאני כותב "השתכרו יפה" אני מתכוון להתפלגות השכר. הפערים בכלל היו הרבה יותר מצומצמים. אבא שלי היה מנהל חשבונות במפעל מסויים ושני המסגרים המיקצועיים שם השתכרו יותר ממנו. בודאי שלמסגרים הללו לא היה בד"כ לאן להתקדם אלא אם היה להם חוש עיסקי ופתחו עסק פרטי. הם היו מסגרים ובזה היתה המומחיות והגאוה המיקצועית שלהם.הם גם לא השתכרו כמו מנהל המיפעל או מנהלי האגפים. צריך לזכור שזו היתה תקופה בה עדיין לא היתה טלויזיה וגם גיבורי התרבות לא היו העשירים. אינני כותב את דברי בנוסטלגיה על עולם שנעלם; לעולם הנעלם ההוא היו את הכשלים שלו. אני מנסה לשחזר באילו עיניים הסתכלנו אז על בית ספר מיקצועי ועל מיקצוע שעיקרו עבודת ידיים. שני החברים שלי שהצהירו כי בזבזו את זמנם, הם היום מהנדסים. בזמן התיכון הם דיברו לא פעם שהיו רוצים ללמוד בבסמ"ת שהיה בית ספר מיקצועי ברמה גבוהה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנות ה-70? הניסיון שלי עם מערכת החינוך בזמן שאני למדתי (שנות ה-80 ועד אמצע ה-90) הוא זהה. הסלקציה של התלמידים היתה חלק בלתי נפרד מהשיטה וכבר בכיתות ז', ח' וט' מוינו התלמידים מראש למסלולי הבגרות המלאה, חצי הבגרות, העיוני/מקצועי וחסרי הבגרות שנשלחו לקנות נעלי עבודה ולדפוק עם פטישים על ברזלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גם בשנות ה-60 היה מצב דומה ואף יותר גרוע. מדוע יותר גרוע? כי משפחה שבה שני ההורים עבדו וקיבלו משכורת נמוכה של עובדי מדינה דאז והיו שנים עד שלושה ילדים, היו צריכים לשלם 15% מההכנסה החודשית למימון התיכון.היה שכר לימוד מדורג אבל לא למישפחות שציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית הספר שלי הסלקציה נעשתה כבר בקבלה לכיתה א'. לא דיברו על זה באופן רשמי, אבל היה ברור (וראו את זה) שמתוך 3 הכיתות במחזור יש כיתה אחת של "טובים", אחת של "בינוניים" ואחת של "עצלנים". החלוקה נשמרה לאורך כל השנים עד כיתה ח' (לא היתה אצלנו חטיבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים הביטויים היו גם "צ'חצ'ח", "מרוקני" ו"תימוני". המורה שלי בכיתות... לא זוכר בדיוק איזה, נדמה לי ו' ז', כשהיתה מתעצבנת על תלמיד אשכנזי היא היתה צועקת עליו סתם או מענישה, אבל כשאלה היו מזרחיים היא היתה קודם צועקת ומענישה ואחר כך פונה אל כל הכיתה ונושאת את הנאום הקבוע: מה הוא אשם, בעצם הוא לא אשם, זה עניין של תרבות, זה החינוך מהבית, והוא, מסכן, אין לו ממי לקבל חינוך ואין לו ממי לקבל תרבות, מסכן. רק אחרי כמה שנים תפסתי את חוסר ההגיון שהיה בזה שהיא אמרה את הדברים האלה באופן קבוע גם על חבר אחד שלי שאביו היה בעל עסק לתכשיטים ואמו מעצבת תכשיטים, ועל עוד חבר שאביו מנהל חשבונות ראשי בהוצאה-לאור מהגדולות בארץ (נדמה לי שעד היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משתמש במילים אחרות מאשר ''חוסר הגיון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הוא משתמש בשפה נקייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי משתמש ב''חסר הגיון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקנו להכיר את ההבדלים הגדןלים בהשקפות העולם שלנו. אני מניח שאתה תומך גם בקביעתו של האוצר היום שהקטנת מספר התלמידים בכתות אינו מעניינם של המורים כמו שתכנון הכבישים אינו מענינם של עובדי מע''ץ. עניינים אלו הם המומחיות של כלכלני האוצר. סליחה ששוב אני מזכיר אותם למרות שהם מאד שוליים בהוויה של המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא - האם אתה זוכר מתי בערך התחילו לערב את משרד האוצר בכל משא ומתן עם עובדים של משרדים אחרים? לי נראה שהיו שנים רבות שבהן היו המגעים עם שובתים למיניהם מעניינם של השרים הרלוונטיים, וגם היו הרבה פחות (אם בכלל) מצבים שבהם השרים היו מקוננים על הנעשה בתחומם - למעשה, הנפגעים ממחדליהם היו תוקפים אותם. לא את האוצר דווקא. ואילו בשנים האחרונות יש הרגשה שבאמת פקידי האוצר הם "קובעי כל". מתי חל השינוי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי. נדמה לי שאחרי התכנית הכלכלית החדשה של 1985 השתלט משרד האוצר על הניהול הפרטני של המדינה באמצעות חוק ההסדרים. מתי הוציאו את ניהול כוח האדם מהמישרדים אינני יודע. מאד אוהבים לצייר את התמונה השיקרית כאילו עד 1985 הפוליטיקאים ניהלו את הכלכלה ואז לקחו הכלכלנים את העניינים לידים, הגבילו את ההדפסה, הנהיגו משמעת תקציבית וריפאו את הכלכלה. לדעתי זהו מצג שווא. האינפלציה או נכון יותר, הסטגפלציה, היתה תופעה בכל העולם המערבי. זו לא היתה גזרת אלוהים אלא החלטת בני האדם כי היו מגזרים שהתעשרו ממנה והרוב הפסיד ממנה. כלכלני האוצר ניהלו את האינפלציה כמו שניהלו אחר כך את הדהפלציה. נדמה לי שמראית העין נעלמה בתקופתו של נתניהו. ראשי האוצר איבדו את הזהירות וליבם גבה: למשל קובי הבר התפאר ש: "הצלחנו לשבור את העבודה המאורגנת". בכל מדינה באירופה הוא היה מועף מכסאו. באותה מידה גם נתניהו לא היה מעז לכנות את פרץ -גנגסטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח לא-נכון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |