 |
|
 |
||
|
||||
 |
*** רק טקסט אחד נקרא כטקסט [שיר] לירי בעינַי: *** סהרונים אִמִּי הָיְתָה קוֹצֶצֶת צִפָּרְנֵי יָדָיו שֶׁל אָבִי. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת, הָעֲדִינוֹת , הָיוּ אוֹחֲזוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו הָעֵצִיּוֹת בְּעֶדְנָה וְרֹךְ. בַּהֲמֻלַּת הַבַּיִת, עֲשִׁיר הַיְּלָדִים וּקְשֵׁה הַיּוֹם, הָיוּ אֵלֶּה רִגְעֵי אִינְטִימִיּוּת נְדִירִים, אֶל מוּלָם עָמַדְתִּי נְבוֹכָה וְנִפְעֶמֶת, מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁנֵי זָרִים. *** (הגדלתי את הרווח בין השורות כדי להיות בטוחה במה שקראתי.) שלושת הטקסטים האחרים - הממם. זקוקים לעבודה רבה. גם במקרה שאינם ליריים. והערה + הצעה: גם הטקסט "סהרונים" דורש עבודה. נא לנהוג בעקביות. אם תחביר מלא, כי אז: "*ב*צִפָּרְנֵי יָדָיו שֶׁל אָבִי." וגם: "הָיוּ אוֹחֲזוֹת *ב*אֶצְבְּעוֹתָיו הָעֵצִיּוֹת" לעומת זאת, אם תחביר 'חסכוני', חסר, כי אז: *** בַּהֲמֻלַּת Xבַּיִת(*) עֲשִׁיר Xיְּלָדִים וּקְשֵׁה Xיּוֹם הָיוּ אֵלֶּה רִגְעֵי אִינְטִימִיּוּת נְדִירִים אֶל מוּלָם עָמַדְתִּי נְבוֹכָה וְנִפְעֶמֶת מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁנֵי זָרִים. *** (*)[אנא: חיסכון גם בסימני פיסוק, בכל מקרה! מחקתי את הפסיקים המיותרים ןהמכבידים בטקסט - לדעתי, כמובן.] חלקו של הטקסט שהתעללתי בו ייקרא כך: *** בַּהֲמֻלַּת בַּיִת עֲשִׁיר יְּלָדִים וּקְשֵׁה יוֹם הָיוּ אֵלֶּה רִגְעֵי אִינְטִימִיּוּת נְדִירִים אֶל מוּלָם עָמַדְתִּי נְבוֹכָה וְנִפְעֶמֶת מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁנֵי זָרִים. *** מקווה שלא כתבתי משהו סתום וקשה להבנת "מה כוונות המבקר/ת"... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי - הרווח בין כותרת הטקסט לגופו נעלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנסח מחדש את "עֲשִׁיר הַיְּלָדִים וּקְשֵׁה הַיּוֹם". אלה הם תיאורים חפוזים, סיכומיים וה' הידיעה רק מוסיפה לאופי התמציתי הזה."קשה היום" הוא גם צירוף מת למדי המקושר עם דוחות סוציאליים. זאת בניגוד לשורות האחרות בשיר המתארות מקרוב סצינה ייחודית, עדינה ואטית. למה לא לנסח מחדש את "בַּהֲמֻלַּת הַבַּיִת, עֲשִׁיר הַיְּלָדִים וּקְשֵׁה הַיּוֹם," באופן מיטונומי וחי יותר אשר ידגים תכונות אלה תחת לסכם אותן? אגב, דקדוקית דומני כי תחת "עשיר" יש לומר "עתיר" (כגון "עתיר-שומן") ובכל מקרה הצירוף נראה לי צולע קמעא. לטעמי גם ל"אינטימיות" הלועזי אין מקום פה ו"קרבה" או משהו דומה עדיפה עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--- 1. דווקא "עשיר" (במקום "עתיר", כמתבקש) מחייה את הצירוף (לדעתי, ברור). 2. ובכן, בין יתר הסיבות חיפשתי איך לתת ליריוּת לדיווח: ע"י הסרת ה' הידיעה. 3. ...גדול על כוונותַי (אם היו לי): הטקסט שייך לגב' סלי מצויינים. נכון, למעשה הצעתי עריכה שונה (של הלשון) - אבל הצעה מנומקת לפי מיטב הבנתי תוך כדי קריאה חוזרת. 3.1. אגב, ב-תגובה 457870 יש התייחסות לאי-עקביות (עם נימוק אצל המחבר/ת) כאילו *באופן אוטומטי* אי-עקביות = מתן ריתמוס ו/או מתן דימויים (...) (אפשר לקרוא בתגובה עצמה). ומי שכתב את תגובה 457886 מרגיש טוב מאוד עם התגובה הנ"ל - אלא אם לקיתי בהבנת דבריו. מה לי ולהם ולך? מכנה משותף ברור: "האייל הקורא", דיון במדור "שירה". :-) ובחזרה לדבריך: 4. בכל לשון/שפה שומרים את המילה המקורית בלועזית במטרה אחת בלבד: למען ייקרא הייטב ההבדל הסמנטי [המשמעותי - ז"א: השייך לשדה המשמעויות] בדקוּתוֹ. אין אינטימיות = קרבה. מכל הסיבות הנכונות: ל"קרבה" משמעויות דנוטאטיביות נוספות - כמו: קרבת מקום (קרבה פיזית, גיאוגרפית וכיו"ב). ולא רק מן הבחינה הזאת מתאימה המילה "אינטימיות" לטקסט: בשורתו האחרונה מציינת הדוברת כי היא "מתבוננת בשני זרים". --- הארכתי. תודה על ההתייחסות. (אלא מה - חשבתי שיהיו יותר התייחסויות לטקסטים של סלי מצויינים.) --- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם דבר אחד מכל מה שכתבת כאן אני יכול להסכים: "הארכתי". גמר חתימה טובה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עשיר הילדים - לי הצירוף לא נראה מוצלח במיוחד. אי-הדקדוקיות שבו לא מוסיפה לעניין. 4. נכון - השפה משמרת מילה לועזית למטרת בידול סמנטי אולם שיר אינו שפה אלא יצירת אמנות הנבנית בקפידה, בעיקר מילים בשירה (מה שנקרא - מיטב במילים במיטב סדרן). תכונת השפה אינה תירוץ לשימוש לא מוצלח במילה (כפי שאני רואה את השימוש הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרשמנו עמוקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת משהו סתום, אבל לא במשמעות של ''בלתי ברור''. עכשיו שכל אחד יציע מילה חלופית משלו. תחביר משלו. בכלל, אני מציע למשוררת שתמחק את שיריה ותכתוב מחדש מחזור שירים על המפלצת מלוך נס. סליחה, מפלצת מלוך נס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה שעורכי שירה לא עושים עבודה דומה (אם כי לא חזיתי בהם בעבודתם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די משוכנעת שהם עושים עבודה דומה. *כשזה תפקידם*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא דורשת עקביות: "נא לנהוג בעקביות".. שירה לא צריכה להיות עקבית מבחינה תחבירית או לשונית. זה לא מבחן בגרות בלשון. השיר מורכב מהרבה אלמנטים, ודווקא, הרבה פעמים, אי העקביות שבו, הלשונית או הריתמית או הדימויית, נותנת לו רוח גבית. מה גם שההצעות שלה מטופשות בעיני. אם מורידים את ה"א הידיעה, אנחנו נשארים עם כמעט כתיבה עיתונאית. לא נראה לי שזה מה שהכותבת רצתה לעשות. נהפוך הוא. ובקשר להערה שלך, אני מתאר לעצמי שיש גם עורכים כאלה, למרבה הצער. לי באופן אישי יצא להכיר שני עורכים, והם לא כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף תאור ברור של ההבדל בין שירה לפרוזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלושת הטקסטים האחרים" זקוקים לעבודה רבה? מה, הם לא מתאימים למה שלמדת ב"תורת הספרות"? אכן, הארכת... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |