|
השבוע מתפרסם ב"הארץ" מאמר של פרופ' שלמה אבינרי, הקשור לטענתי לעיל - ספק אם כבר ישנם עמים ערביים. בפתיל הנוכחי התייחסתי להיעדרה של ערבות הדדית סבירה בתוך קבוצות אלו, דבר הבא לידי ביטוי בנכונות הרבה של האוכלוסיה שם, להשתמש באלימות פנימית רחבה וקשה כנגד חלקי אוכלוסיה אחרים. בעבר התייחסתי גם להתנגדות המקיפה לדמוקרטיה בעולם הערבי - ע"י האוכלוסיה שם, בכל הזדמנות. במאמר זה מתייחס אבינרי לפלשתינאים, שבדומה לשאר הקבוצות הערביות, טרם הפגינו ביטוי מינימלי לחיובי המאחד אותם - באמצעות הקמת מוסדות "לאומיים" הפונים פנימה, בשם זהות לאומית יחודית, ולא בשם דחיית האחר. מעניין שבכ"ז היה בעבר איגוד פועלים גדול של ערביי הארץ, שהוקם בשנות ה30' ע"י ההסתדרות, והחזיק עד עליית שוקיירי בשנות ה50'.
(מעניינת ההשוואה של אוכלוסיות אלו עם אלו היהודיות בא"י, שספק אם היוו עם טרם חלקו הם זו עם זו את אותה האדמה, וכהרף עין היסטורי הפכו לעם בכל המובנים)
"...עיון בהיסטוריה הפלשתינית מצביע על כשל מבני עמוק יותר, המלווה אותה לאורך כל תולדותיה: חוסר היכולת להקים מוסדות המבוססים על קונסנסוס לאומי ומסוגלים לשמש מסד למדינה.
כישלונם החל כבר בתקופת המנדט הבריטי, שאיפשר לערבים וליהודים להקים מסגרות של ממשל עצמי שיעסקו בחינוך, בכלכלה, בפיתוח וברווחה. היישוב היהודי ניצל זאת כדי לבסס מערכת ענפה של ממשל עצמי, שהפכה להיות "המדינה שבדרך": התקיימו בחירות לאסיפת הנבחרים שבהן השתתפו למעלה מתריסר מפלגות, הוקמו רשתות חינוך, רווחה וממשל עירוני וכפרי שהקיפו את מרבית האוכלוסייה היהודית. הוועד הלאומי והסוכנות היהודית היו המסד שעליו נבנו בבוא העת מוסדותיה של מדינת ישראל.
הציבור הערבי, לעומת זאת, לא השכיל לבנות מערכת מוסדית מקבילה. "הוועד הערבי העליון" היה לא יותר מאסיפת נכבדים, שמונו על בסיס אזורי וחמולתי ללא בחירות, והוא לא ייצג אלא את עצמו. הוועד מעולם לא הקים רשתות חינוך ורווחה, ולא קמה מערכת פוליטית מפלגתית." ... העולם הערבי בכללו אינו מצטיין בבניית מוסדות, ובוודאי שלא מוסדות דמוקרטיים. עד כה לא התעלתה התנועה הפלשתינית מעל המורשה הכלל-ערבית הזאת."
|
|