בתשובה לדב אנשלוביץ, 22/06/07 15:18
ממשיכים 448147
איציק ש. • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 22/6/2007, 17:27
באותה מידה אתה יכול לראות דברים מהצד ההפוך: לאחר מלחמת ששת הימים כשהיינו על השפיץ של האופוריה והתגשמות החזון המשיחי -היה אמור לחול חזון אחרית הימים, לא? נדמה לי ששנינו בני אותו הדור. היית קצת בתעלה בהתשה? אחר כך במלחמת יום הכיפורים? במלחמת לבנון? והכל תו נחישות ואי נסיגה.
ממשיכים 448157
דב אנשלוביץ • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 22/6/2007, 22:34
איפה הייתי ואיפה לא הייתי - לא לעניין.
ומה באותה מידה לא הבנתי כלל.
אם היינו באופוריה לאחר מלחמת ששת הימים היה זה בגלל שניצלנו, לאחר תקופה של חשש ריאלי מאד לחורבן הבית השלישי, למרות שהיינו אז צדיקים ממש גמורים ולא כבשנו (כאילו) אף אחד. האופוריה, לאחר שהשתחרר המתח, ועלינו מבירא עמיקתא להרה רמה, הייתה מוצדקת בהחלט.
ממשיכים 448164
איציק ש. • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 23/6/2007, 6:15
גם המעשים היו טיפשיים בהחלט. אם לא היה צריך לשלם עליהם מחיר כה עבד..
ממשיכים 448165
דב אנשלוביץ • בתשובה לאיציק ש. שבת, 23/6/2007, 10:17
היציאה למלחמת ששת הימים הייתה כורח, כמו מבצע חומת מגן.
מחיר כבד שלמנו על שאננות ובטחון עצמי מופרז שהביאו למחדל מלחמת יום הכיפורים, ועל שיטת הנסיגות והוויתורים מאוחר יותר, כשהשמאל בעזרת תקשורת חזקה ושתלטנית השתלט על חיינו.
ממשיכים 448170
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 23/6/2007, 11:19
למרות הקונסנזוס שהאכילו אותנו בו במשך שנים לגבי היות מלחמת ששת הימים כורח, כיום כבר יש מקום לויכוח ואין שום בטחון שהיתה כורח. והכיבושים - בוודאי לא היו כורח.

תגובה 445988 ותגובות ערן בילינסקי הלאה בפתיל (תגובות הבלבניסט הן מוזרות, כרגיל, ובנושא זה המוזרות היא אפילו מעבר לרגיל אצלו). תגובה 55562 והפתיל הקצר שבעקבותיה. תגובה 125715, תגובה 14578.

(מתוך סעיף 1 בתגובה 14561, באותו פתיל: "מפא"י מעולם לא וויתרה מרצונה על שום טריטוריה. הנכונות לוותר באה רק אחרי מלחמת ששת הימים". ערן ענה לך בנימוס, ולא נעים להגיד, אבל אפילו החברים של הבן הקטן שלי היו יודעים לענות לך על המשפטים האלה משהו בסגנון - "תגיד, אתה ד**ק בשכל או מה?")
ממשיכים 448180
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 23/6/2007, 12:39
אני מוכן להסכים עם דוב שמלחמת ששת הימים היתה כורח. המרות של הדרג הפוליטי על הצבא הוא עניין. מה עושים עם השטחים אחרי שנכבשו, גם הוא עניין אחר. השטחים היו בהתחלה קלף לשלום ומהר מאד הפכו להיות קלף נגד השלום.
ממשיכים 448193
רון בן-יעקב • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 23/6/2007, 15:24
לפי תום שגב, פרוטוקולים שנחשפים עתה מראים שחצי שנה לפני המלחמה מקבלי ההחלטות בכל הדרגים - אמ''ן, המוסד, צה''ל, הממשלה וראש הממשלה - הסכימו שאין לישראל כל אינטרס לכבוש את הגדה. יותר מזה, הם הסכימו שכיבוש הגדה טומן בחובו רק צרות של כיבוש, התקוממות והתנגדות, וצורך להתמודד עם בעיית השליטה על הפלסטינאים. זאת בשעה שירדן החלה לטשטש את ההבדל בינה לבין הגדה ותושביה.
ממשיכים 448195
איציק ש. • בתשובה לרון בן-יעקב שבת, 23/6/2007, 15:40
זה מחזק את הרושם שלי על התגלגלות המדיניות הישראלית על פי לחצים פנימיים שונים ולא על פי ניתוח קר של האינטרסים של מדינת ישראל. שר הביטחון לא רצה להגיע לתעלה והגיעו.
שר הבטחון ושרים אחרים לא רצו לכבוש את רמת הגולן-כבשו. הממשלה החליטה שהשטחים הם קלף לשלום- קיבוץ גולן נאחז בעלייקה ב-‏14.7.67 -אחר כך עבר לפאתי קונייטרה- נדמה לי שהישוב הראשון בשטחים. אפילו דת ומשיחיות לא היתה כאן.
ממשיכים 448171
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 23/6/2007, 11:34
בעקבות מלחמת יום הכיפורים עלה הימין לשלטון. את סיני החזיר ראש ממשלה ימני ואת ההתנתקות ביצע ראש ממשלה ימני. חוץ משני אלה, על אילו ויתורים ונסיגות אתה מדבר? אין צורך לבלוע בצייתנות ובעיוורון כל קשקוש שהתקשורת, שלמרות מה שנהוג לומר עליה - משחקים בה תפקיד מרכזי מספר אנשי ימין בעלי עמדה והשפעה - מאכילה אותך.
ממשיכים 448169
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 23/6/2007, 10:50
"איפה הייתי ואיפה לא הייתי - לא לעניין."

"**אם** היינו באופוריה..."

זה באמת איננו מענייננו, היכן היית. אך למקרה שהיית אז בחו"ל (זה קצת נראה ככה), או שהיית בארץ אך היית עסוק בעניינים כלשהם שמנעו ממך קבלת מינימום של אינפורמציה על הנעשה באותם ימים ובייחוד על האופוריה שלאחר המלחמה - הנה, על קצה-קצהו של המזלג (כרגיל, החומר הרציני בתחום זה נמצא בספרות המודפסת ולא באינטרנט):

"... ולא כבשנו (כאילו) אף אחד."

לא הבנתי, לא את כל המשפט ולא את ה"כאילו" שבסוגריים.

מלחמת ששת הימים [ויקיפדיה]

--------

"לאחר תקופה של חשש ריאלי מאד לחורבן הבית השלישי..."

תוך ויתור על חיפוש לינקים: כיום, עם שחרור פרטים רבים יותר, קיים ויכוח לגבי החרדה הלאומית בשבועות שלקראת המלחמה - עד כמה היתה חרדה זו אמיתית וצמחה על רקע ריאלי. בחלקה היתה בוודאי אמיתית לחלוטין וצמחה על רקע ריאלי, אך בחלקה הנוסף - ואולי, מי חכם ויידע - אולי בחלקה הגדול יותר - לובתה חרדה זו נמרצות הן לצרכים פנימיים, והן, ובעיקר, לצרכי התמונה שצוירה ונשקפה במסגרת מדיניות החוץ של אותם ימים. זאת בקיצור נמרץ.

אולי זה לא ממש קשור לשיח שבינך לבין איציק, אבל הבנת הנושאים האלה חשובה להבנת מה שקרה מאוחר יותר ולניתוח מדוע אנו שקועים כיום בבוץ בו אנו שקועים.
ממשיכים 448229
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 24/6/2007, 9:25
<צ>
"... ולא כבשנו (כאילו) אף אחד."

לא הבנתי, לא את כל המשפט ולא את ה"כאילו" שבסוגריים.
<צ/>

בהשקפתו של מר אנשלוביץ' אין הבדל בין מה ש"נכבש" ב- 48 לבין מה שנכבש ב- 67. מכאן הסוגריים. אגב, זאת גם השקפת החמאס.
איגרא, איגרא 448228
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 24/6/2007, 9:20
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות