 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וגם פרידמן עצמו כתב על זה. האם הוא באמת מנסה לשנות את בג"ץ, או שאלו סתם כותרות? הוא מנסה להרחיב את רשימת המועמדים לשופטים, זה כנראה ישנה את אופי בית המשפט, אבל לא סביר שזה יחליש את האקטיביזם. יותר סביר שזה יעודד את השופטים להתערב ביותר נושאים, בעיקר אלו שמונו ע"י 'נבחר הציבור', כי הם, כביכול, 'מייצגים את רצון העם'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שהבעיה היא שבית המשפט ''שואב'' אליו את המקרים שצריכים להיות מוכרעים ע''י העם. הם מגיעים אליו בגלל שמישהו מעוניין הגיש בג''ץ. ייתכן ואין מנוס מכך. השאלה היא איך הם שופטים מקרים אלה. כפי שכתב פעם פרופ' עימנואל גרוס, השפיטה במקרה זה נעשית לפי הערכים והאידיאולוגיה הפרטית של השופטים עצמם. גם מכך אולי אין מנוס. ואם אין מנוס אז צריך שהרכבי השופטים ייצגו נאמנה אל הלוך הרוח בציבור. לא ייתכן ששופט ייבחר בגלל שהאדון ברק החליט שהוא כן ראוי או לא ראוי. לדעתי, היה אפשר לפתור את כל העסק הזה ע''י כינון מנגנון נוסף שיהיה ''בית המשפט העליון'' הכי עליון, והוא מנגנון של משאל עם, שיכריע בכל שאלה שיחשוב שעליו להכריע בה. לו זה היה כך היינו מפסיקים להיות דיקטטורה של ''שלטון החוק'', כלומר של ברק וחבריו, וחוזרים להיות דמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מכך מנוס פשוט - בית המשפט לא ידון בעניינים שאינם בסמכותו, ולא ידון בעתירה שאין בה פגיעה אישית (נראה לי שזו היתה פעם המדיניות). ואז - מי שפגעו בו הרשויות (כולל, למשל, פלסטינאים שחומת ההפרדה נבנתה בשטחם) בניגוד לחוק יזכה לסעד משפטי, ומי שרוצה לאכוף את רצונו על המדינה יפעל דרך הכנסת או הממשלה. מאידאולוגיה של שופט אכן אין מנוס, לא בתחום הפוליטי ולא בתחום המשפטי. אם בעיניו של שופט עבירות תנועה הן מכת מדינה, הוא עשוי לכלוא כל מי שנמצא אשם, גם אם לא סיכן איש. מנגנון בחירת השופטים לא ימנע את השפעת השקפת השופטים, אבל הוא יתחום אותן לגבול המשפט, כשם שהשפעת השקפת הסדרנים ('זו לא השתוללות, הם סך הכל שמחים!') מוגבלת לתחום הקולנוע. לא נראה לי שהרפורמות של פרידמן יהפכו את השופטים ל'מייצגי רצון הציבור', כי הם עדיין לא נבחרים ע"י הציבור. הרפורמות מרחיבות את האפשרויות למינוי שופטים, ומחלישות את כוחם של שופטי בית המשפט העליון לקדם את מקורביהם (ומחזקות את כוחו של שר המשפטים לקדם את מקורביו). לי זה עדיין נראה עניין ניהולי יותר מעניין אידאולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא צודק שיש סחבת ועינוי דין ושהבג"צ עוסק בנושאים שהם בתחום הויכוח הפוליטי. אבל הניתוח שלו איננו נכון. האמון בכל מערכות המימשל ירד. אם הייתי מנתח את מה שקרה בניתוח קונספירטיבי, הייתי אומר שהמערכת הפוליטית הגישה למערכת המישפטית חבל ארוך שיתלה את עצמו. בית המישפט העליון נשאב לוואקום שיצרה המערכת השלטונית- ממשלה וכנסת. בית המישפט העליון נגרר לתחומים בהם הכנסת פעלה בניגוד לחוקים שהיא עצמה חוקקה. אינני זוכר את המיקרים, אך אני זוכר שהבקשה של השופטים מחברי הכנסת ללכת על פי החוקים שהם עצמם חוקקו נשמעה לא פעם. בית המישפט העליון כופף עצמו לרשות מערכת הביטחון עד שהפך כמו שלושת הקופים. אחת הפסיקות היחידות נגד מערכת הביטחון היתה כשאנשיה איבדו כל מידה של זהירות והצהירו בריש גלי שהנימוקים לתוואי הגדר/חומה אינם בטחוניים אלא אחרים. אם פרידמן היה מתנפל על מערכת המישפט כדי לחסל את תופעת עינוי הדין, לא היו כועסים עליו כל כך. הדברים הללו כנראה לא כל כך מעניינים אותו. רק הצדדים הפוליטיים מעניינים אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |